דעה: במקום לצקצק נגד החרדים – החילונים צריכים לדרוש שחברי הכנסת יעבדו בשבילם

| שי גליק / טור אורח |

בציבור החרדי ישנה בדיחה על כך שבמקרה של שריפה, דבר ראשון מתקשרים לליצמן ורק אחרי כן למכבי אש. חבר הכנסת מיהדות התורה לא לבד, כמובן. כל ח"כ חרדי או דתי מודע למחויבותו לטפל בפניות הציבור, קטנות כגדולות.

נזכרתי בשבוע שעבר בבדיחה הזו כשצפיתי בתחקיר של חדשות 12, לפיו מרבית הישראלים שקיבלו אישור לחזור לארץ באמצעות ועדת החריגים, היו חרדים. עיתונאי "הארץ" אורי משגב הוסיף עוד קיסם למדורה כשפרסם טור לפיו החרדים זכו לקבל פרוטקציות בעיקר מחברי כנסת או עוזרי חברי הכנסת החרדים (גילוי נאות: הגשתי נגד משגב תלונה למועצת העיתונות וכן לפרקליטות, בחשד להסתה). 

עוד טורים אורחים בשקוף:

• בקרוב העירייה תדע אם התחסנת – ולא בטוח שזה היה נחוץ
• משבר הקורונה: הנזק האמיתי לכלכלה נובע מהזנחת המערכות האזרחיות
• כיצד משפיעה הקורונה על מחירי הדירות? 

כצפוי, הארץ סערה בעקבות התחקיר. אם יש נושא אחד שמלכד את אזרחי ישראל מימין ומשמאל הוא השנאה לחרדים. 

אך היו מי שלא בחרו להתרגש. מפלגת "יהדות התורה" בחרה למנף את התחקיר של חדשות 12 כחלק מקמפיין הבחירות שלהם. באחד מסרטוני הקמפיין, על רקע מוזיקה קצבית, מוצג קטע מהתחקיר שבו שואל אילן לוקאץ' את הנוחתים "איך אתם מצליחים להשיג מהוועדה אישור בזמן שאנחנו לא?". "תשובה שחזרה שוב ושוב כללה מספרי טלפון של העוזרים של חברי כנסת מיהדות התורה", עונה הכתב. מיד לאחר מכן מתנוסס הסלוגן "עובדים בשבילך! זו גדולתנו. זו גאוותנו".

ואכן, יש סיבה לגאווה. חברי הכנסת החרדים ידועים במסירותם לבוחרים, החל בסיוע במתן היתרי בנייה והנחות בארנונה ועד הגשת עזרה משפטית. יודגש שמדובר בעזרה חוקית. הח"כים החרדים מרבים לפנות לגופים הרלוונטיים בכל עניין ועניין. בנוסף, לכל ח"כ חרדי יש שעות קבלת קהל, עוזרים ולשכה שזמינה לקבלת פניות טלפוניות.

חיי קהילה

לא מדובר רק בח"כים מ"יהדות התורה". ח"כ בצלאל סמוטריץ', למשל, פרסם את הטלפון הנייד שלו בעת ששימש כשר התחבורה, והיה עונה באופן קבוע לפניות הציבור גם בשעות הקטנות של הלילה. בנוסף, בניגוד למה שנדמה, חברי הכנסת לא מגישים עזרה לקהילה החרדית באופן בלעדי. רק לפני שנה, חבר הכנסת משה ארבל (ש"ס) סייע בעריכת מפגש בין ברוך בן יגאל לבנו החייל, עמית בן יגאל, לאחר שנמנע מהשניים להיפגש תקופה ארוכה בגלל תקנות הקורונה. יומיים לאחר מכן, נהרג סמ"ר בן יגאל בפעילות מבצעית ואותו מפגש התברר כקריטי במיוחד.

עבור חבר כנסת חרדי או דתי, הקהילה אינה נפרדת ממנו והוא אינו מורם ממנה. הוא חי בתוכה, מתפלל איתה ואוכל איתה בקידושים בשבתות. בקרב חברי הכנסת מהמפלגות הכלליות, לעומת זאת, קיימת מערכת יחסים היררכית. רוב חברי הכנסת לא באמת יודעים מה קורה מחוץ למשכן. רובם לא נוסעים באוטובוסים, לא מתמודדים עם בעיות מול ביטוח לאומי ובחיים לא נדרשו לדיור ציבורי או דמי אבטלה. 

הניתוק הזה בין נבחרי הציבור לציבור מתבטא באופן ישיר בקשר שלהם עם הבוחר. בדיקות חוזרות ונשנות שנערכו ב"שקוף" מראות כי מרבית חברי הכנסת אינם עונים לפניות הציבור. זאת למרות שמוקצה להם תקציב נדיב לשם כך בדיוק. 

אבל למה לעזור כשאין בזה יח"צ? ידיעה מגמתית על "פרוטקציות לחרדים בנתב"ג" זה דבר אחד; מתי לאחרונה קראתם כתבה על חבר כנסת שסייע לאדם פרטי בעניין פשוט אך חיוני? בעבר, הצעתי לכמה כלי תקשורת לערוך תחקיר העוקב אחר מתן סיוע לציבור. לבדוק, למשל, מי מבין 120 הנציגים המכהנים מגיב לפנייה לבקשה שנשלחת מטעמו של אזרח מן המניין. התחקיר, כמובן, נגנז עוד בחיתוליו. למה לפשפש בתפקיד היבש של חברי הכנסת כשאפשר לעסוק ברכילות וצעקות?

שינוי גישה

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? ראשית, לצאת מנקודת הנחה שחברי הכנסת עובדים בשבילנו. לא חייבים להיות דתי או חרדי כדי לפנות לחברי הכנסת בבקשה לסיוע. אם הציבור החילוני ישכיל להבין זאת – כולנו נרוויח.

פניתם לח"כ והוא ענה לכם? אל תתביישו לפרסם ולשתף. פניתם לח"כ והוא לא ענה לכם? אל תתביישו לפרסם ולשתף. רק כך, יידעו הח"כים שיש משמעות להתעלמות שלהם מפניות הציבור. 

חבר כנסת לא פועל לבדו, במנותק מהעם. יש לו לשכה, עוזרים ומתמחים. למפלגות הגדולות, כמו "הליכוד", יש אפילו נציגים אזוריים. אין שום סיבה שלא להיעזר בהם. כך תעשו את זה נכון.