משבר הקורונה: הנזק האמיתי לכלכלה נובע מהזנחת המערכות האזרחיות / טור דעה אורח

| יסמין גרא / טור דעה אורח |

משבר הקורונה אינו כלכלי במהותו. הוא לא נובע ממחסור קלאסי בביקוש, היצע, או התפוצצות בועה כלשהי. המציאות שעלינו לכפות על עצמנו כדי להתמודד עם הקורונה היא התבודדות. משמע, אנחנו משביתים באופן יזום חלק ניכר מהפעילות הכלכלית כדי להכיל את המגפה ולשוב לפעילות כלכלית תקינה. 

עד שנצליח, מספר המובטלים צפוי לתפוח, חייבים יתקשו לעמוד בחובותיהם, עסקים יינזקו או יקרסו וכן הלאה. כתוצאה מכך אנשים יוציאו פחות כסף, הפעילות הכלכלית תיפגע עוד יותר והכלכלה תתכווץ עוד יותר. בארה"ב למשל, צופים גופים מובילים דוגמת גולדמן סאקס התכווצות כלכלית של עד 34% מהתוצר הריאלי. 

מבחינת התאוששות? על פי ההערכות עד סוף השנה רק מחצית מהנזק שנגרם לצמיחה יתוקן. בישראל, נכון לכתיבת שורות אלה, שיעור אבטלה של 25%. במצב כזה, טוענים כלכלנים כמו פול קרוגמן, נדרשת התערבות של הממשלות בסיוע הדומה לזה של אסון טבע.

האמצעים הנדרשים למיגור המגיפה ברורים

מדינות שמצליחות להביא לבידוד מהיר ואפקטיבי של האזרחים ובמקביל ערוכות להעניק טיפול רפואי מציל חיים לכמה שיותר חולים, ככל הנראה תצלחנה לסיים את המשבר מהר יותר וכלכלתן תיפגע ותתכווץ פחות. דוגמאות מבטיחות לכך הן דרום קוריאה, שהגיבה למשבר במהירות וביצעה עד כה מעל 559,000 בדיקות ומזה מעל חודש שומרת בעקביות על מספר נדבקים חדשים ליום נמוך במיוחד, או גרמניה, שפונה במקביל להקלות על הסגר לעריכת בדיקות נרחבות לאיתור החלקים באוכלוסייה שפיתחו נוגדנים לווירוס. 

כדי להצליח לעמוד ביעדים הללו המדינות הללו נדרשות לתשתית שתאפשר ביצוע של בדיקות רבות במרווח זמן קצר לאיתור ובידוד חולים, זמינות גבוהה של צוות וציוד רפואי (כולל מיטות, ציוד הנשמה ומיגון) ויכולת לבודד חלקים לא מבוטלים מהאוכלוסייה בצורה אפקטיבית.

מעבר למערכת רפואית חזקה ומפותחת, המשבר מוכיח לנו שיש צורך במערכות אזרחיות חזקות. מערכות המסוגלות להעביר מידע מהימן לאוכלוסייה במהירות ולאפשר את התנאים לעמידה בהנחיות. אנחנו זקוקים למערכת חינוך מתקדמת וטכנולוגית שיכולה לתת מענה לכל שכבות האוכלוסייה, למעונות יום לחינוך המיוחד, שיכולים לתת מענה לצרכים המיוחדים של המשפחות. אנחנו מוכרחים לדאוג למקלטים לנשים מוכות, שהישארותן בהסגר עם בני משפחה מכים מהווה סכנת נפשות. כל אלה מהווים "חגורת בטיחות" שמאפשרת לצמצם את נזקי המשבר.

המשבר הכלכלי הכי חריף שידענו

במיוחד במצב של משבר בריאות, חוזקה של החברה נמדד לפי הגורם החלש ביותר בה. אוכלוסיות שאינן מסוגלות כלכלית לעמוד בתנאי ההסגר, או שאינן מודעות לסכנות המגיפה מחוסר גישה למידע, משפיעות על ציבור שלם. הנגיף לא בורר בין אוכלוסיה ענייה או עשירה, משכילה או נחשלת. מיטות החולים שיתפסו אזרחים אלו, יצמצמו את המשאבים הזמינים לשאר האוכלוסייה, ומחיר חיי האדם שישולם במערכת שכבר כורעת תחת נטל חוליה הקיימים בשגרה – יהיה גבוה.

מדינות בעלות חוסן רפואי וחברתי נמוך יותר, צפויות להיזקק לצעדים קיצוניים ומתמשכים על מנת להתמודד עם משברים כמו זה הנוכחי. כתוצאה מכך, הכלכלות של אותן המדינות יספגו נזקים עמוקים ומשמעותיים. 

אם מטרות כמו פיקוח נפש, איכות חיים ואושר לא נתפסו עד כה כסיבה מספקת להשקיע בצורה רצינית וארוכת טווח בתשתיות הבריאות והחברה האזרחית, כעת ברור כי הזנחה מסוג זה עולה ביוקר, גם בשקלים ובתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). לא נוכל יותר להתעלם מהאמת הזו ולהמשיך למדוד את כלכלתנו לפי מספר הטיסות הממוצע של האזרחים לחו"ל בשנה או במחיר שבו נמכר הסטארט-אפ הישראלי האחרון.

המשבר הרפואי הנוכחי, שגורר אחריו משבר כלכלי חריף שעשוי להיות עמוק מהמשבר הגדול ב-1929, מראה שחוסנה החברתי והבריאותי של מדינה כרוך באופן הדוק וקונקרטי בחוסנה הכלכלי. הלקח הזה חייב להדהד בראשינו ובראשן של ממשלות גם אחרי סופו של המשבר הנוכחי.

• למה אנחנו מפרסמים טורי דעה אורחים?
• יש לך דעה אחרת? כתבו לנו!