ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בשעה שהמשרד להגנת הסביבה, בראשות השרה עידית סילמן, שלח לכתבים הודעה על ירידה בזיהום האוויר, עיון בנתונים עצמם מגלה כי במקומות מסוימים המגמה הפוכה: הזיהום עלה, החשש לנזק בריאותי גדל והטיפול הרגולטורי נותר רופף. כך, למשל, במפעל המלט "נשר" ברמלה.
בתחילת ספטמבר פרסם המשרד להגנת הסביבה את דוח המפל"ס השנתי לשנת 2025 – מרשם פליטות לסביבה. הדוח, המתפרסם מדי שנה בתקופה זו, מאגד בין היתר נתונים על פליטות מזהמים וגזי חממה לאוויר מ-566 מפעלים ומתקנים תעשייתיים בישראל. הוא גם מציג את תג המחיר של הזיהום למשק, ובכלל זה משקלל עלויות של תמותה עודפת, תחלואה ואובדן ימי עבודה הנגרמים מן המזהמים השונים.
לאורך שנים מככב מפעל נשר בצמרת טבלת עלויות הזיהום של המפל"ס, ובשנתיים האחרונות הוא אף מדורג במקום השני, אחרי תחנת כוח של חברת החשמל. אלא שבניגוד לתחנת הכוח, נשר אינו מפעל ממשלתי: הוא מוחזק באמצעות שרשור חברות שבשליטת האוליגרך לן בלווטניק, תושב בריטניה, המחזיק גם בשליטה בישראל ברשת 13 ובחברת החדשות שלה. בלווטניק מכר לאחרונה את השליטה ברשת, אולם העסקה טרם הושלמה משום שממשלת נתניהו מעכבת את האישור הרגולטורי הנדרש.
לאורך השנים חשפנו בסדרת כתבות ותחקירים את היקף הזיהום שמייצר המפעל, את התקלות בו ואת ההקלות הרגולטוריות שקיבל. הנתונים החדשים מראים כי תחת ניהולה של סילמן לא רק שלא חל שיפור – הזיהום החמיר.
עלות הזיהום הכוללת המיוחסת למפעל נשר בשנת 2025 עמדה על כמעט 1.4 מיליארד שקלים – עלייה של 6% לעומת השנה הקודמת. לשם השוואה, תחנת הכוח אורות רבין בחדרה, המדורגת במקום הראשון, אחראית לעלות זיהום של כ-1.7 מיליארד שקלים. מתוך הסכום הכולל המיוחס לנשר, כמעט 760 מיליון שקלים נובעים מזיהום אוויר, והיתרה מפליטות גזי חממה.
למפעל היסטוריה של תקלות ועבירות סביבתיות. בחודש האחרון לבדו דיווח המפעל למשרד להגנת הסביבה על 11 תקלות שעשויות לגרום לזיהום. לפני כשנה חשפנו כי הנהלת המפעל זומנה לשימוע בחשד לתקלות חוזרות ולהפרות של היתר הפליטה. המשרד אישר אז שמתנהל הליך אכיפה מורכב, הכולל שימועים והתראות, ושעל פי החוק עשוי להבשיל לקנסות או אף להליך אכיפה פלילי. עד כה, המשרד להגנת הסביבה לא ניהל הליך אישי נגד מי מבכירי החברה, כפי שנעשה מול חברות מזהמות אחרות.
ההחמרה מתבטאת בשורה של מזהמים שנפלטו לאוויר ועלולים לסכן את הציבור: עלייה של 18% בפליטת חלקיקים, ועלייה נוספת של 16.8% בפליטת חלקיקים עדינים; עלייה של 8.5% בפליטת תרכובות אורגניות נדיפות; עלייה של 6.2% בפליטת תחמוצות חנקן; ועלייה חדה של 52.3% בפליטת כספית.
באפריל 2025 חשפנו כי בערב חג הפסח אירעה תקלה במפעל, שבמהלכה נפלטה ממנו כמות חריגה של כספית. במפעל אישרו אז את פרטי האירוע, והתושבים דרשו מהמשרד להגנת הסביבה לנקוט צעדי ענישה חריפים. כספית אינה מתפרקת באוויר ועלולה לשקוע בקרקע, לחלחל אל מי התהום ולהצטבר בשדות שסביב המפעל. לטענת תושבים, המשרד לא פרסם בזמן אמת הבהרה או הסבר על האירוע.
למעשה, בשנת 2025 היה מפעל נשר אחראי לכמעט מחצית מפליטות הכספית המדווחות מהתעשייה בישראל. בשנת 2024 נפלטו מהתעשייה בישראל 244 קילוגרמים של כספית, מהם 89.9 קילוגרמים מנשר – 36.8%. בשנה שלאחר מכן עלה הסך הכולל ל-280 קילוגרמים, מהם 136.9 קילוגרמים מנשר לבדה – 48.8%.
למפעל היסטוריה גם של הפרות בתחום פליטת הכספית. בשנת 2019 אותרו במערכות הניטור הרציף שלו חריגות מערכי הפליטה המותרים לכספית ולתרכובותיה בכמה מקרים. בתום הליך אכיפה שנמשך כשלוש שנים, נקנס המפעל בכ-6 מיליון שקלים בשנת 2022, על החריגות בפליטת הכספית והפרות נוספות של חוק אוויר נקי.
במסגרת הערעור שהגיש המפעל על הקנס, פרסם פרופ׳ חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בהסתדרות הרפואית ופרופסור לאפידמיולוגיה, חוות דעת על הנזק האפשרי מחשיפה לכספית: הפרעות הורמונליות, פגיעה במערכת החיסון, בעובר ובהתפתחות הילד, פגיעה בכבד ובמקרים של הרעלה חמורה אף מוות.
לוין ציטט מחקר שנערך בשנים 2019–2020 באיטליה בקרב ילדים המתגוררים ולומדים באזור עירוני החשוף לזיהום ממפעל מלט. במחקר נמצאה עדות ברורה להצטברות כספית בגופם של הילדים, על בסיס מדידת ריכוזי כספית בציפורניהם.
לפני כשנתיים חשפנו כי המפעל הפר את תנאי היתר הפליטה ולא עמד בדרישה להתקין מוניטור לגילוי מתכות כבדות, ובהן כספית, שהחשיפה אליהן עלולה לגרום לשורה של נזקים בריאותיים. הדרישה, שהושגה לאחר מאבק ציבורי סביב הזיהום הנפלט מהמפעל, הייתה אמורה להיות מיושמת כבר בשנת 2022.
אלא שהמשרד להגנת הסביבה מנהל כבר כמה שנים דיונים בבקשת נשר לשנות את היתר הפליטה, ובכלל זה את הסעיף העוסק במוניטור. בתקופת סילמן הדיונים מתמשכים, ובינתיים המפעל אינו עומד בחובותיו.
"ארבע שנות כהונתה של סילמן והיא לא הצליחה לשנות את היתר הפליטה, להפחית את הזיהום או להיפגש עם התושבים", אמר השבוע בני רגיל, תושב המועצה האזורית גזר וממובילי המאבק למען אוויר נקי. "לאחרונה קיבלנו חותמת סופית שהזיהום מנשר רק עולה ואין מפעל מרעיל ממנו בישראל והמדינה לא עושה מספיק".
מה מקור העלייה בכלל המזהמים? "יכול להיות שמדובר בייצור מוגבר בשנה החולפת", מסביר פרופ׳ עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית סמי שמעון, המלווה את מאבק התושבים שנים ארוכות. אלא שלשיטתו , לא די להסתפק בהסבר הזה.
"מבט בנתונים מציג תמונה נוספת, והיא שהעלייה בכמות החלקיקים הנפלטים, בגדלים שונים, כפולה ואף יותר מהעלייה בפליטות המזהמים האחרים וגזי החממה", הוא אומר.
לדברי וולפסון, "נדמה שההסבר המרכזי נעוץ באסטרטגיה העיקרית של נשר בשנים האחרונות. האסטרטגיה הזאת מגובה גם בדחיפה ובמדיניות של המשרד להגנת הסביבה, כפי שציינה השרה, וקיבלה ביטוי מרכזי בהיתר הפליטה האחרון שהמשרד העניק לנשר ביוני 2022.
"האסטרטגיה מבוססת על מעבר משימוש בפטקוק, דלק מאובן מיובא, ל-RDF – דלק המופק משאריות פסולת בעלות ערך קלורי גבוה, כמו פלסטיק ובדים, המיוצר בחירייה ומשמש מקור אנרגיה בכבשני נשר".
לדבריו, נשר והמשרד להגנת הסביבה הציגו לאורך השנים את המעבר לשימוש ב-RDF כפתרון לטיפול בפסולת בישראל ולהפחתת פליטות תחמוצות חנקן וגזי חממה. "אבל מסתבר שהשימוש ב-RDF יכול לייצר יותר חלקיקים בגדלים שונים: הן בפליטות מוקדיות מהארובה בתהליך השרפה – משום ש-RDF מכיל בדרך כלל יותר אפר וחומר מינרלי ליחידת אנרגיה מפטקוק, והאפר הזה עלול להפוך לחלקיקי אבק במערכת הכבשן – והן בפליטות לא מוקדיות, הנוצרות בטיפול בחומר הגלם, בין היתר בגריסה, בטחינה, בשינוע ובהעמסה.
"פליטות לא מוקדיות הן פליטות בגובה הרחוב, שאינן נמהלות ומתפזרות במהירות למרחקים", מוסיף וולפסון. לדבריו, חלקיקים נשימים, ובייחוד כאלה הקטנים מ-2.5 מיקרון, נחשבים למזהמי אוויר מסוכנים יותר מתחמוצות חנקן בכלל ומחנקן דו-חמצני בפרט (NO₂).
מהמשרד להגנת הסביבה ומהשרה סילמן לא נמסרה תגובה עד למועד הפרסום. במפעל נשר סירבו להתייחס.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
