ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
כמו בכל מערכת בחירות גם בזו המתחילה בימים אלה מבטיחים לנו המועמדים להילחם ביוקר המחיה, לחזק את הביטחון, לשפר את מערכת הבריאות או את רמת החינוך לילדנו. אבל יש התחייבות אחת, פשוטה ומדידה, שעד כה לא עלתה לדיון – למרות השפעתה הישירה על איכות הממשל ועל כספי הציבור: הגבלת מספר משרדי הממשלה והקטנת מספר השרים וסגני השרים.
אחרי ה-7 באוקטובר נדמה היה שלפחות הפעם תיאלץ הממשלה לצמצם את המבנה המנופח שלה. על רקע העלויות האדירות של המלחמה, פינוי היישובים והצורך בשיקום קהילות הדרום והצפון, גברה הדרישה לסגור משרדים מיותרים ולהפנות את תקציביהם למאמץ המלחמתי ולסיוע לאזרחים שנפגעו.
המשרד הראשון שנסגר היה משרד ההסברה. השרה גלית דיסטל־אטבריאן התפטרה ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, לאחר שחלק ניכר מסמכויות ההסברה הועבר למשרד התפוצות. היא הסבירה כי אינה מוצאת הצדקה לכפל הסמכויות וכי הפעלת משרד ממשלתי היא עניין יקר, בשעה שהמדינה זקוקה לכל שקל.
בינואר 2024 ויתר גם עמיחי שיקלי על תפקידו כשר לשוויון חברתי, בנימוק שיש להתאים את מבנה הממשלה לאתגרים הכלכליים של המלחמה. אלא שבמקרה הזה המשרד עצמו לא באמת נעלם: סמכויותיו ותקציביו הועברו למשרד לקידום מעמד האישה בראשות מאי גולן, שהפכה לשרה לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה. המהלך צמצם את מספר השרים, אך כמעט שלא שינה את מספר המשרדים או את היקף הפעילות הממשלתית.
צמצום ממשי יותר התרחש במרץ 2024, כאשר הממשלה אישרה את ביטול משרד המודיעין ואת העברת סמכויותיו למשרד ראש הממשלה. השרה גילה גמליאל עברה לכהן כשרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, לאחר שאופיר אקוניס מונה לקונסול הכללי בניו יורק. הסגירה הביאה לביטול תקנים בלשכות השרה והמנכ"ל ולחיסכון של עשרות מיליוני שקלים.
במקביל ניסתה גם האופוזיציה לקדם מהלך רחב יותר. בנובמבר 2023 הגישו חברי הכנסת אפרת רייטן, רם בן ברק ואורית פרקש־הכהן, יחד עם התנועה לאיכות השלטון, הצעת חוק לסגירת שבעה משרדים וגופים: משרד המודיעין, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד ירושלים ומסורת ישראל, משרד המורשת, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, המשרד לקידום מעמד האישה והרשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה. הם דרשו גם לבטל בתקופת החירום לשכות של שרים נוספים וסגני שרים. ההצעה הוסרה מסדר היום.
בספטמבר 2024 הגיעה דרישה דומה גם מתוך משרד האוצר. במסגרת טיוטת התוכנית הכלכלית לשנת 2025 הציע אגף התקציבים להטיל על מנכ"ל משרד ראש הממשלה להגיש בתוך 30 יום הצעה לסגירת חמישה משרדים ולהעברת סמכויותיהם למשרדים קיימים. באוצר הזהירו כי המבנה הממשלתי מסורבל וחריג בהשוואה בינלאומית, יוצר כפילויות ומקשה על קבלת החלטות ועל קידום פרויקטים לאומיים. לפי הפרסומים, המהלך היה אמור לחסוך מאות מיליוני שקלים בשנה וזכה גם לתמיכת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד.
אלא שגם ההצעה הזאת נבלמה. באוקטובר 2024 הוריד ראש הממשלה את סגירת המשרדים מסדר היום, עוד לפני שמנכ"ל משרדו הציג את המלצותיו. כך, למרות המלחמה, הגירעון והדרישה לקצץ בשכר העובדים ובהוצאות אחרות, הממשלה ויתרה על אחד הצעדים הסמליים והמתבקשים ביותר של התייעלות עצמית.
בסופו של דבר, מצב החירום הביא לסגירתם בפועל של שני משרדים בלבד — משרד ההסברה ומשרד המודיעין. במקרה של המשרד לשוויון חברתי הועברו הפעילות והתקציבים למשרד אחר, ואילו ההצעות לסגירה רחבה יותר, הן של האופוזיציה והן של משרד האוצר, נבלמו. אפילו המלחמה והצורך הדחוף להפנות משאבים לביטחון ולשיקום לא הצליחו לחולל שינוי יסודי במבנה הממשלה.
מאז פרישת נציגי המפלגות החרדיות מתפקידיהם בממשלה ביולי 2025 ירד מספר השרים המכהנים. אלא שהירידה עלולה ליצור רושם מטעה כאילו הממשלה עצמה הצטמצמה. בפועל, ההתפטרויות נבעו מהמשבר הפוליטי סביב חוק הגיוס, ואילו המבנה הממשלתי נותר כמעט ללא שינוי.
המשרדים לא נסגרו, תחומי האחריות לא אוחדו והמנגנונים הביורוקרטיים נותרו במקומם. שרים אחרים משמשים ממלאי מקום, בעוד שמדינת ישראל ממשיכה להפעיל 31 משרדי ממשלה.
בדיקה עדכנית של "שקוף" מעלה כי גם בהשוואה למדינות מערביות בעלות אוכלוסייה דומה, ישראל חריגה במיוחד במספר משרדי הממשלה שלה.
בהולנד, בפינלנד ובאוסטריה פועלים 12 משרדי ממשלה; בצ'כיה 14, באירלנד ובנורווגיה 15 ובסלובקיה 16. בישראל, לעומת זאת, פועלים 31 משרדים.
גם כאשר משווים את ישראל למדינות גדולות ממנה בהרבה, התמונה אינה משתנה. בגרמניה, שבה חיים יותר מ־84 מיליון בני אדם, פועלים 17 משרדי ממשלה. בצרפת פועלים 17 משרדים, בבריטניה כ־20 ובספרד 22.
ההשוואה מלמדת כי מספר המשרדים בישראל אינו נגזר מגודל האוכלוסייה או ממורכבות יוצאת דופן של עבודת הממשלה. המבנה המנופח התפתח לאורך השנים במידה רבה כתוצאה ממשאים ומתנים קואליציוניים, מפיצול תחומי אחריות ומיצירת תפקידים שנועדו להקל על הרכבת קואליציות.
יש הרואים בכך בעיקר בזבוז של כספי ציבור. אחרים סבורים שהבעיה חמורה יותר: שימוש במשאבים ציבוריים כדי לרכוש תמיכה פוליטית באמצעות תפקידים ומנגנונים שאין בהם צורך מקצועי ממשי.
אלא שהמחיר אינו מסתכם בלשכות, במשרות ובתקציבים. ריבוי משרדים מפצל סמכויות, מטשטש אחריות, יוצר כפילויות ומקשה על הממשלה לגבש מדיניות כוללת וליישם אותה. כאשר אותו תחום מפוצל בין כמה שרים ומשרדים, קל יותר להעביר אחריות מאחד לאחר — וקשה יותר לציבור לדעת מי אחראי לתוצאה.
כבר בשנת 2020 הציג פרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר שהראה כי מספר משרדי הממשלה בישראל חריג גם בהשוואה לדמוקרטיות הדומות לה. קניג הציע שני מודלים אפשריים: ממשלה בת 18 משרדים וממשלה מצומצמת יותר בת 15 משרדים.
לפי ההצעה, ניתן לשלב מחדש את רוב המשרדים שנוספו לאורך השנים בתוך משרדי האם שלהם, בלי לבטל את תחומי הפעילות עצמם ובלי לפגוע ביכולת הממשלה לטפל בהם.
מאז פרסום המחקר לא חל שינוי בכיוון הנדרש. משרדים שהופרדו בעבר ממשרדי האם שלהם ממשיכים לפעול כיחידות עצמאיות, אף שבמקרים רבים תחומי אחריותם נוהלו במשך שנים כחלק ממשרד ממשלתי קיים.
כך, למשל, תחומי הפעילות של המשרד לשיתוף פעולה אזורי ושל המשרד לעניינים אסטרטגיים יכולים להשתלב במשרד החוץ. תחומי ירושלים יכולים להשתלב במשרד ראש הממשלה או במשרד הפנים, ותחומים חברתיים וקהילתיים שפוצלו בין כמה משרדים יכולים לחזור למשרד הרווחה או למשרד לשוויון חברתי.
אין פירוש הדבר שהנושאים הללו אינם חשובים. להפך: אפשר לטפל בהם במסגרת משרדים מקצועיים, חזקים ומתואמים יותר, במקום להקים עבור כל צורך פוליטי משרד נפרד עם מנכ"ל, לשכה, מערך דוברות, ייעוץ משפטי ומנגנון מנהלי.
לקראת הבחירות הקרובות, זו אחת ההתחייבויות הפשוטות ביותר שהציבור יכול לדרוש מהמפלגות: התחייבות מפורשת לצמצום משרדי הממשלה ולקביעת תקרה חוקית שלא תאפשר להפעיל יותר מ־19 משרדים.
הצעד הזה כבר נוסה בעבר. בשנת 2014 אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד: הממשלה, שהגביל את מספר השרים, ובהם ראש הממשלה, ל־19, אסר מינוי שרים ללא תיק והגביל את מספר סגני השרים לארבעה.
התיקון התקבל בעקבות דרישתו של יאיר לפיד, שהיה אז הכוכב החדש של הפוליטיקה הישראלית והציב את צמצום הממשלה כאחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו. אלא שהמגבלה לא שרדה את מבחן הרכבת הממשלה הבאה.
לאחר הבחירות לכנסת ה־20 קידמה ממשלת נתניהו הוראת שעה שדחתה את תחולת ההגבלה. בשנת 2020, עם הקמת ממשלת נתניהו־גנץ, בוטלה המגבלה לחלוטין כדי לאפשר את הקמתה של ממשלה רחבה ורבת שרים.
במרץ 2024 ניסתה ח"כ מטי צרפתי הרכבי מיש עתיד להחזיר את המגבלה לחוק. היא הניחה מחדש על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק יסוד: הממשלה, ואליה הצטרפו 16 חברי כנסת מיש עתיד, העבודה, חד"ש־תע"ל ורע"ם. גם הניסיון הזה לא התקדם לחקיקה.
הלקח ברור: הבטחה כללית ל"ממשלה רזה" אינה מספיקה. כל עוד אין מגבלה מוסדית יציבה, הלחצים הקואליציוניים גוברים ברגע האמת על ההצהרות שניתנו בתקופת הבחירות.
לכן הפתרון צריך להיות מוסדי ולא פרסונלי. החוק צריך לקבוע מספר מרבי של משרדי ממשלה ושל שרים, באופן שלא יהיה אפשר לעקוף אותו בכל משא ומתן קואליציוני באמצעות הוראת שעה או שינוי חקיקה מהיר.
כיום, כשהבחירות מתקרבות, קיימת הזדמנות לחדש את הדיון — הפעם עוד לפני הקמת הממשלה הבאה.
צמצום מספר משרדי הממשלה אינו עניין של ימין או שמאל. ממשלות שונות הרחיבו לאורך השנים את מספר השרים והמשרדים, גם אם ממשלות נתניהו האחרונות הביאו את התופעה לשיאים חדשים.
הגבלת מספר המשרדים לא תפתור לבדה את בעיות המשילות בישראל. היא לא תבטיח שירות ציבורי טוב יותר, ואין בכוחה למנוע מינויים פוליטיים.
אבל היא יכולה לשמש מבחן פשוט לאמינות מפלגות ופוליטיקאים ולערכים שמנחים אותם: האם הם הגיעו לפוליטיקה על מנת לשרת את הציבור כשהאינטרס הציבורי הברור הוא שמנחה את החלטותיהם, או שהם נכנסו המגרש הפוליטי בעיקר כדי לשרת צרכים פוליטיים צרים, או לעיתים צרכים אישיים, המהווים משקל מכריע באופן קבלת ההחלטות שלהם.
גודל הממשלה אינה שאלה טכנית אלה שאלה מהותית החושפת בסופו של דבר מהו האופן שהמפלגות מתכוונות לנהל לאורו את המדינה.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
