היועצת המשפטית לממשלה ומפלגות האופוזיציה היהודיות מצטרפות לנתניהו בדיכוי השתתפות המיעוט הערבי בבחירות

הזכות לבחור והזכות להיבחר מוגדרות בישראל כזכויות יסוד. לכן, במשך עשרות שנים חזר בית המשפט העליון ומנע ניסיונות לפסול מועמדים יהודים וערבים ורשימות לכנסת, ופיתח פרשנות מצמצמת לעילות הפסילה לצד אמות מידה מחמירות להוכחת התקיימותן.

במיוחד מאז עלה נתניהו לשלטון, התבססה מסכת קבועה: בכל סבב בחירות הפכו המהלכים לפסילת המפלגות והמועמדים הערבים לחלק בלתי נפרד מקמפיין הבחירות של מפלגות הימין. המטרה היא לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: להשתמש בפרוצדורת הפסילה כדי להסית ולעשות דה-לגיטימציה לציבור הערבי ולמועמדיו לכנסת, ובמקביל לעשות דה-לגיטימציה לבית המשפט העליון על שהכשיר את השתתפותם בבחירות.

במיוחד עמדה במוקד הליכי הסרק האלה רשימת בל"ד ומועמדיה לכנסת, שנטען כי יש לפסול אותם בעילות של "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" ו"תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל". הרשימה ומועמדיה נדרשו לעבור מסכת קבועה של השפלות והכפשות, הן בוועדת הבחירות והן בהליך בבית המשפט העליון. אלא שהשופטים חזרו ובלמו את ניסיונות הפסילה האלה, אף שהביעו הסתייגות מהדברים ומההתנהגות של המפלגה ומועמדיה, ולעיתים אף כתבו בהחלטותיהם כי הם הולכים על הקצה.

היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, מודעת לכך היטב. בתגובתה לבקשת הפסילה שהגישה המפלגה הכהניסטית עוצמה יהודית נגד ד"ר סאמי אבו שחאדה, יו"ר בל"ד – המתמודדת הפעם ברשימה משותפת עם תע"ל וחד"ש – היא הקדישה את מרבית העמודים לפירוט החלטותיו הקודמות של בית המשפט העליון.

היא ציינה כי הראיות שהגישה עוצמה יהודית אינן עומדות בהוראות החוק ובתנאי הסף שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, למעט מאמר שד"ר אבו שחאדה פרסם ב-8.10.2023, יממה לאחר הטבח והחטיפות שביצע חמאס. היא דחתה את הסבריו, שבה והביעה זעזוע מהמאמר, והסיקה שהוא מהווה הבעת תמיכה חד-משמעית במאבק המזוין במדינת ישראל.

בתגובתו לבקשת הפסילה טען ד"ר אבו שחאדה כי ניתנת פרשנות שגויה לתוכן המאמר ולכוונותיו, אך כתב: "אני מודה כי במבט לאחור היעדר התייחסות לפשעי מתקפת 7 באוקטובר במאמרי צורם לעין ושגוי."

הוא גם לא המתין למועד הבחירות כדי להבהיר את עמדותיו. לאחר פרוץ המלחמה התבטא במאמרים, ברשתות החברתיות ובראיונות נגד המעשים והפשעים שביצע חמאס נגד האוכלוסייה האזרחית בישראל. הוא טען כי אלה אינם יכולים להיות מקובלים בשום חברה אנושית, כי מתקפת חמאס כוונה כלפי כל מי שחי במרחב, וכי בני משפחה של חבריו היהודים נרצחו בטבח. לאורך כל שנות פעילותו הפוליטית הוא תמך בהסדר מדיני והתנגד לאלימות ולמאבק מזוין.

אך לנוכח פסיקתו הברורה של בית המשפט העליון, המאמר והמחלוקת הפרשנית לגביו לא היו אמורים לשנות דבר. עו"ד בהרב-מיארה מודעת לכך, ובסעיף 55 לתגובתה היא מתייחסת לטענת ד"ר אבו שחאדה:

"התשתית הראייתית בעניינו אינה תואמת את המתכונת המלאה שעד כה הוכרה בפסיקה, ככלל, כתשתית מספקת לפסילה. הפסיקה הדגישה את החובה להראות כי מדובר במסה קריטית של ראיות ברורות וחד-משמעיות, שמהן נלמד מאפיין דומיננטי של פעילותו של המועמד וכי מדובר בפעילות חוזרת ונשנית… במקרים שבהם מועמדים נפסלו בעבר, ופסילתם אושרה על ידי בית המשפט העליון, היה מדובר בתשתית ראייתית רחבה מאוד וארוכת שנים, אשר לימדה על פעילות שיטתית ועקבית לקידום המטרה הפסולה באמצעות עשרות אמירות ואף מעשים."

במקרה של ד"ר אבו שחאדה, לכל היותר מדובר במאמר בודד. מנגד, ה"מסה הקריטית" של התבטאויותיו ופרסומיו לאורך כל שנות פעילותו הפוליטית – לפני המלחמה ובמהלכה – מציגה עמדה ברורה בעד הסדר מדיני וקידום ערכי דמוקרטיה וזכויות אדם, ונגד אלימות.

באופן מופקר, החליטה עו"ד בהרב-מיארה לגלגל את הכדור לבית המשפט העליון ולהציע לו לשקול לבטל את הפסיקה שגובשה במשך עשרות שנים ולפסול את ד"ר אבו שחאדה על בסיס מאמר אחד, בנימוק שחומרתו הרבה גוברת על היעדר הראיות הנוספות.

היא בחרה לפעול כך, אף שבסעיף 25 לתגובתה היא עצמה ציינה כי בית המשפט העליון כבר דחה מהלך דומה לפסילת מועמדת בל"ד היבא יזבק בבחירות לכנסת ה-23, שהתקיימו ב-3 במרץ 2020. דעת הרוב שם עמדה על הצורך ברף הראייתי הנדרש, ואילו דעת המיעוט ייחסה משקל לחומרת הראיות המצומצמות.

החלטתה אינה מפתיעה, שכן לאורך כהונתה פעלה עו"ד בהרב-מיארה בשיטה גזענית של "הפרד ומשול": היא הגנה על שלטון החוק ועל זכויותיהם של האזרחים היהודים, בעוד שאפשרה שלילה סיטונאית של חירויות בסיסיות מאזרחים ערבים בישראל. במקביל, היא הכשירה מדיניות של פשעים נגד האנושות כלפי האסירים הפלסטינים וכלפי כלל האוכלוסייה בעזה, בגדה המערבית ובלבנון, ולמעשה עזרה לממש את כל תוכנית העבודה של השר איתמר בן גביר.

מפלגות האופוזיציה היהודיות – שכולן, למעט הדמוקרטים, כבר הודיעו שלא יקימו ממשלה עם מפלגות ערביות – תמכו אתמול (23.9) כולן בפסילתו של ד"ר אבו שחאדה בדיון בוועדת הבחירות. עתה יידרש בית המשפט העליון לאשר את הפסילה או לדחות אותה. 31 מחברי הוועדה הצביעו בעד פסילתו, ורק ארבעה הצביעו נגד.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, הסביר כי "אין הנחות לאבו שחאדה ואין הנחות לבן גביר – את שניהם צריך לפסול". זו אמירה צינית ומכוערת, כאילו יש דמיון כלשהו בין השניים, במעשיהם ובהתבטאויותיהם. שופט בית המשפט העליון נעם סולברג אמר בדיון כי "אין די בהתבטאות חריגה אחת כדי לפסול", אך גם הוא הצביע בעד הפסילה.

תמיכת כל מפלגות האופוזיציה היהודיות בפסילת יו"ר בל"ד, שהוא גם אחד מראשי הרשימה המשותפת, מרחיקה את האפשרות הקטנה שעוד נותרה לשותפות פוליטית יהודית-ערבית בכנסת. אם גם בית המשפט העליון יאשר את הפסילה, צפויה להיפגע ההשתתפות בבחירות של המיעוט הערבי, שממילא כבר מיואש וסובל מגזענות, אלימות והסתה פרועות. ב-21.9 פורסם ב'כאן חדשות' כי רק 50% מהנשאלים בחברה הערבית מתכננים להגיע לקלפי.

בעוד שעד כה נראה היה שדיכוי ההצבעה בציבור הערבי הוא אינטרס ומהלך של נתניהו, עתה, לנוכח הירידה של גוש האופוזיציה בסקרים, ברור כי נוח למפלגות היהודיות בגוש שהמנדטים של המפלגות הערביות יצטמצמו. זאת בציפייה שהדבר יקרב אותן ל-61 מושבים בכנסת ללא הערבים, או לכל הפחות יבטיח להן יותר מושבים מאשר לגוש נתניהו. אף אם אין מדובר במהלך מתוכנן של מפלגות האופוזיציה היהודיות, הוא בכל מקרה גזעני, אנטי-דמוקרטי ומחזק את השתרשות הכהניזם בישראל.

מעבר לכך, מדובר בהתאבדות פוליטית גם מבחינת מפלגות האופוזיציה היהודיות: אם בית המשפט העליון יקבע תקדים ויוריד את הרף הראייתי הדרוש לפסילה, כך שדי יהיה בהתבטאות בודדת של מועמד אם זו חמורה דיה, הרי שגם הן ומועמדיהן עלולים להיפסל בבחירות הבאות.

נתניהו לא יעצור בפסילת המפלגות הערביות כדי להישאר בשלטון.