הקונספירציה על "הנדסת האקלים" הגיעה לכנסת בחסות מפלגת עוצמה-יהודית

"הדיון דומה לדיון על חייזרים מסתוריים בכדור הארץ או על מזימה סביב חיסוני הקורונה. זה אותו הז'אנר", אמר ל"שקוף" גורם ממשלתי שנכח השבוע בדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. "למעשה, הנדסת האקלים היחידה שמתרחשת בכדור הארץ כבר עשורים רבים היא פליטת מזהמים וגזי חממה לאטמוספרה מתעשייה ומכלי רכב".

במשך שעתיים ועשר דקות נדרשו כמה מהפקידים המקצועיים הבכירים במדינה להתייחס לטענות על ריסוס סודי מהשמיים ו"הנדסת אקלים" נסתרת. ד"ר עמיאל וסל, ראש אגף בכיר הסתגלות לשינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה; ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי; ד"ר יעקב ליבשיץ, מנהל השירות ההידרולוגי ברשות המים; וד"ר איזבלה קרקיס, מנהלת המחלקה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, חזרו על אותו מסר: אין בישראל ראיות לפעילות של פיזור או ריסוס חומרים באטמוספירה, והטענות שהוצגו בדיון אינן מבוססות על דבר.

אבל כדי להבין כיצד הגיעה תאוריית קונספירציה שהופרכה שוב ושוב לדיון רשמי בכנסת – ומדוע גם תשובות חד-משמעיות לא הספיקו כדי לסיים אותו – צריך להתחיל בעובדה האמיתית שעליה רכבו מפיצי הטענות.

העובדה האמיתית: זיהום אוויר הורג

חלק ניכר מהטענות שנשמעו בדיון נשען על נתון אמיתי ומדאיג מאוד. בינואר 2025 פרסמו משרדי הבריאות והגנת הסביבה אומדן שלפיו זיהום האוויר בישראל אחראי לכ-5,500 מקרי מוות מוקדם בשנה.

מאז הפך הנתון לחלק מרכזי בשיח הסביבתי. הוא מופיע במסמכי מדיניות, הרצאות, כתבות ופרסומים של ארגוני סביבה. לפני פרסומו אף נחשפו ניסיונות של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן לעכב את פרסום הממצאים.

הסיבה לתמותה אינה מסתורית. תחבורה, תעשייה, תחנות כוח ושריפות פסולת משחררות לאוויר מזהמים שעלולים לגרום למחלות קשות ולמוות מוקדם. בין מקורות הזיהום נמצאות תעשיות ענק כמו בז"ן, נשר וכיל. חלק מהפליטות כוללות גם גזי חממה, שתורמים להתחממות כדור הארץ ולמשבר האקלים.

זו, אם רוצים, "הנדסת האקלים" שמתרחשת בפועל: פעילות אנושית שמשנה את הרכב האטמוספירה ומובילה לגלי חום, הצפות, פגיעה ביבולים, התחממות האוקיינוסים, הידלדלות המגוון הביולוגי ונזקים נוספים.

אין כאן מטוסים סודיים או גורמים עלומים. יש תעשיות מוכרות, רגולציה חלשה, מאבקי כוח ואינטרסים כלכליים. יש גם מחיר כבד שכולנו משלמים. ובדיוק בזמן שגלי חום קשים באירופה המחישו שוב את מחירו של משבר האקלים, החליט קרויזר להקדיש את זמנה של הכנסת לדיון בטענות על ריסוס סודי מהשמיים.

התשובות כבר ניתנו. הן פשוט לא התקבלו

מארגני הדיון לא הגיעו לכנסת בחיפוש אחר מידע חדש. המידע הרשמי כבר היה בידיהם. לא שזה שינה משהו.

במסמך שהוגש לוועדה בשמו של אברהם מאשי, שהציג את עצמו כנציג קבוצת פעילים, נכתב כי פניות חופש מידע למשרד להגנת הסביבה, לשירות המטאורולוגי ולגופים נוספים נענו שוב ושוב באותה תשובה: "אין ראיה מבוססת לקיום ריסוס חומרים באטמוספירה בישראל ואין ראיה מדעית לפעולות 'הנדסת אקלים' באמצעות פיזור חומרים כימיים מהאוויר".

אז אמרו. מאשי דחה את התשובות של גורמי המקצוע והמומחים, שיושבים ובודקים בפועל מה קורה במציאות. לדבריו, הן "אינן תואמות את המציאות בשטח המתועדת באלפי סרטונים ותמונות".

כך עובדת תאוריית קונספירציה: כל גוף ששולל אותה הופך לחלק מהבעיה. תשובת משרד ממשלתי אינה מפריכה את הטענה – היא רק מעוררת חשד שהמשרד מסתיר משהו. מחקר מדעי אינו ראיה – אלא הוכחה לכך שהאקדמיה פועלת "מטעם". אין נתונים, רק שאלות; אין ראיות, רק תחושות; אין מציאות שאפשר לבדוק, אלא "אני ראיתי".

מקור תאוריית ה"כמטריילס" בשמועה שהתפשטה בארצות הברית בשנות ה-90, ולפיה שובלי ההתעבות שמותירים מטוסים הם למעשה חומרים שמרוססים בסתר כדי להשפיע על מזג האוויר או על הציבור. השבוע קיבלה התיאוריה במה רשמית בכנסת ישראל.

"מה הם מזריקים?"

בין הדוברות הבולטות בדיון הייתה משפיענית הרשת שלי בנדל רולינגס, פעילה בארגון "שמיים כחולים". בחודשים האחרונים הופץ סרטון שלה שבו היא מקשרת בין שובלי מטוסים לבין חברת "סטארדאסט סולושנז", סטארטאפ ישראלי שחוקר דרכים טכנולוגיות להתמודדות עם התחממות כדור הארץ.

החברה נמצאת בשלבים מוקדמים של פיתוח. מייסדיה הבהירו בעבר כי הניסויים שערכו התקיימו במעבדה וכי הדרך ליישום אפשרי של הטכנולוגיה עוד ארוכה.

בנדל רולינגס הציגה בכנסת תמונה אלטרנטיבית.

"לא ניסוי במעבדה מאחורי דלת סגורה, ניסוי בשמיים שיורד לאוויר שכולנו נושמים. מה הם מזריקים?" שאלה. "אנחנו לא יודעים איפה הם מזריקים. אנחנו לא יודעים מה ההשפעה הבריאותית. אנחנו לא יודעים".

זו הייתה אחת הטכניקות שחזרו לאורך הדיון: הנחת הנחות שלא הוכחו, ואז הצגת שאלות על ההנחות כאילו עצם קיומן מעיד שיש תעלומה הדורשת חקירה.

"תגידו לי בכנות, מי כאן באולם שמע על הנתון הזה לפני היום?", שאלה בהמשך בדרמטיות, בהתייחסה לנתון שלפיו כ-5,500 בני אדם מתים מדי שנה בישראל מזיהום אוויר.

אילו הייתה טורחת לפתוח עיתון, מחקר או אפילו אתר ממשלתי, הייתה מגלה שכולם. למשל, עדי וולפסון במאמר שלו על הזכות שלנו לאוויר נקי יותר.

בהמשך הציגה מרפאה בעיסוק בשם שיר אדלר "סקר" שערכה בקרב 397 אנשים "העוקבים אחר הנושא במשך שנים וסבורים כי הם חווים את השפעותיו". היא תיארה תסמינים שעליהם דיווחו המשתתפים וסיכמה כי למדינה יש חובה לבדוק.

אבל כיצד בודקים תופעה שאין כל ראיה לקיומה? כל עוד כל תשובה שלילית נתפסת כהוכחה נוספת להסתרה, החקירה אינה יכולה להסתיים.

מי הביא את הקונספירציה לכנסת

מאחורי היוזמה לדיון עמדה עמותה חדשה בשם "ישראל עצמאית – למען ריבונות עם ואזרח". בין מייסדיה נגה ארבל, פעילת ימין המזוהה עם פורום קהלת וארגוני ימין נוספים. מטרתה המוצהרת של העמותה היא "למנוע איומים בעיקר מחוץ ומבית בנושאים הקשורים לפגיעה בחירות הפרט או ריבונות המדינה".

ברקע הפעילות הזו ניכר קו אידאולוגי רחב יותר. לצד תאוריות על ריסוסים וחיסונים ומאבקים נגד ארגון הבריאות העולמי, חוזר אותו חשד כלפי רגולציה, מוסדות מדינה וגופים בינלאומיים – בשם "חירות הפרט" ו"ריבונות".

החיבור אינו מקרי. עבור חלק מהפעילים, המאבק בקונספירציה המדומיינת מתחבר לתפיסה ליברטריאנית שמבקשת לצמצם ככל האפשר את התערבות המדינה בחיי האזרח. כשהמדינה נתפסת מלכתחילה ככוח חשוד ומאיים, כל רגולציה הופכת לכפייה, כל גוף מקצועי ל"מוקד כוח" וכל תשובה רשמית לעוד סיבה לחשוד.

לעמותה ייצוג בכנסת באמצעות הלוביסטית היידי מוזס, חברת ליכוד, שלפי מרשם הלוביסטים מייצגת מספר ארגונים.

"חבל שהיו צריכים להביא לפה לוביסטית לארגן את הוועדה", אמר אחד המוזמנים במהלך הדיון.

"קודם כל, אנחנו נורא אוהבים את היידי", השיב קרויזר. "המקצוע שלה הוא חיבור בין חברי כנסת לציבור. לא תמיד מצליחים להגיע לכל הנושאים".

גם סון הר-מלך הודתה למוזס וליהונתן שגב, יו"ר העמותה, המוכר גם מפעילות למען פרישת ישראל מארגון הבריאות העולמי.

כבר מתחילת הישיבה היה ברור שהשאלה אינה אם מתקיים ריסוס סודי, אלא כיצד לפקח עליו ומה השפעתו על בריאות הציבור. עצם קיומה של הקונספירציה הונח כנקודת מוצא.

שגב קיבל גם הוא את רשות הדיבור. "עשינו מחקר וגילינו שיש תקציבי אקלים בסביבות עשרה מיליארד בשנה מכספי ציבור", טען.

אלא שבאותו יום פרסם מבקר המדינה דוח על כישלון הממשלה בהתמודדות עם משבר האקלים. לפי הדוח, בין 2007 ל-2022 הושקעו בתחום 7.5 מיליארד שקל בסך הכל – לא עשרה מיליארד בשנה. הכסף הושקע לאורך 15 שנה במסגרת עשרות החלטות ממשלה בתחבורה, תכנון עירוני, אנרגיות מתחדשות, תשתיות, חינוך, מחקר וחדשנות. לשם קנה מידה, תקציבו השנתי של המשרד להגנת הסביבה, כולל משכורות, עומד על כחצי מיליארד שקל.

שגב המשיך: "אלה סכומים בלתי נתפסים, אם לוקחים לצורך העניין את הסכומים של החרדים".

"הכנסת היא גם המקום שבו הציבור ואזרחי מדינת ישראל מוזמנים להגיע ולהביע ולהשמיע ולשמוע", הסביר קרויזר. "זה המקום לבדוק".

ראשית, לא כל אדם יכול להשמיע כל טענה בכנסת. עצם ההזמנה לדיון, הקצאת הזמן והמשאבים והעמדת בכירי השירות הציבורי לרשותו מעניקות לטענות האלה מעמד ולגיטימציה שאין להן מחוץ למשכן.

וזו גם הסכנה הרחבה יותר. הבעיה אינה בעצם קיומם של אנשים שמאמינים בתאוריות קונספירציה. היא מתחילה כאשר נבחרי ציבור מעניקים להן מעמד מוסדי, מזמנים בכירי ממשלה כדי להשיב עליהן – ואז מציגים את התשובות המקצועיות כעוד סיבה לחשוד. דמוקרטיה נשענת לא רק על בחירות, אלא גם על אמון בסיסי במוסדות מקצועיים ועל היכולת להבחין בין עובדה לטענה.

שנית, גם אופן הבדיקה מעיד על מידת הרצינות שבה התייחס קרויזר לטענות. אילו סבר שיש אפילו שמץ של אפשרות שמטוסים מרססים בחשאי חומרים מעל ישראל במסגרת מבצע ממשלתי, ביטחוני או מסחרי, קשה להניח שהיה מנהל על כך דיון פומבי המבוסס על סרטונים, תחושות ושאלות מהקהל. במדינה קטנה ששמיה מנוטרים דרך קבע, מבצע אווירי סודי ומתמשך היה מחייב תקציבים, תשתיות ומעורבות של אנשים רבים.

חשד ממשי לקנוניה או למבצע ביטחוני סודי היה נבדק בוועדה המתאימה, מאחורי דלתיים סגורות ובאמצעות מידע מקצועי. לא כך התנהל הדיון הזה. במקום לבדוק ראיות, הכנסת העניקה במה לטענות שהופרכו שוב ושוב – ואז הציגה את עצם העובדה שהן נשאלו כהוכחה לכך שנותרו "פערי מידע".

בכך נתנו קרויזר וסון הר-מלך במה לטענות שמערערות את אמון הציבור, הופכות עובדי מדינה לסוכנים של הסתרה, מוסדות ממשלה למוקדי קנוניה ומידע מקצועי לעוד "גרסה" שאפשר לבחור אם להאמין לה. הדיון לא היה רק בזבוז של זמן ומשאבי ציבור. הוא הוסיף עוד לבנה לתהליך רחב יותר של שחיקת הדמוקרטיה בחסות הממשלה.

"בזכותם אנחנו כאן"

סון הר-מלך עצמה הסבירה את חשיבותו של הדיון בעיניה.

"אני חושבת שהרבה שנים היה איזה רצון להגדיר את האנשים שהתעסקו איתם משוגעים או לא מחוברים או קונספירטיביים", אמרה. "בזכותם אנחנו כאן".

עכשיו בכנסת, דיון אמיתי על הנדסת אקלים, בלחץ של חברי עוצמה יהודית.

הכסף שלכם ברגעים אלו ממש מנוצל באופן ציני על קשקוש ובורות.

הצעות לדיונים הבאים: סקירה אם כדור הארץ שטוח, דיון עומק על מי רצח את רבין והצבעה על סיגריות – בריאות או לא.

מוזמנים: אנשי לטאה ומכחישי אקלים

*הקוראת… pic.twitter.com/k9vH2Geq0e

— יעל געתון | Yael Gaton (@gatony1) June 30, 2026

בהמשך שאלה את ד"ר יהודה טרואן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת: "אני רוצה לראות שהבנתי עד עכשיו. בעצם אתם אומרים שכל שימוש בהנדסת אקלים שהיה פה במדינת ישראל זה שתילה של עצים?".

"ככל הידוע לי", השיב.

הקהל פרץ בצחוק.

גם אחרי שחוקרים, פקידים ומומחים חזרו על התשובות, המשיכה סון הר-מלך להציג את היעדר הראיות כבעיה של שקיפות.

"הנושא הזה הוא נושא שלא נגעו בו עד עכשיו בכנסת ישראל", אמרה.

למחרת בבוקר כבר קיבלו כתבי סביבה מייל ממשרד יחסי הציבור "דולפין" עם הצעה לאייטם שכותרתו: "יותר מתים מטרור ותאונות דרכים יחד – מי מפקח על הנדסת האקלים בישראל?".

המייל, שנשלח בשם עמותת "שמיים כחולים", ערבב את הנתון האמיתי על תמותה מזיהום אוויר עם טענות על "הנדסת אקלים". המסרים שקיבלו יום קודם במה בכנסת כבר עשו את דרכם לתקשורת.

"נקודת שפל לכנסת ישראל"

חברי האופוזיציה, ארגוני הסביבה ונציגי האקדמיה נעדרו ברובם מהדיון.

ח"כ יוראי להב הרצנו, חבר הוועדה ויו"ר השדולה הסביבתית בכנסת, מסר כי בזמן הישיבה השתתף בהצבעות אחרות במליאה: "בזמן שהדיון המטורלל והמיותר הזה התנהל, אני הצבעתי נגד סעיפי חוק ההשתלטות על התקשורת של קרעי, ח"כ מטי צרפתי התנגדה לחוק הכשרות של אריה דרעי, ויתר חברי הכנסת של יש עתיד–ביחד התנגדו לחוק יסוד: ההשתמטות, וחוק ביטול היועמ"שית", אמר והוסיף: "המציאות דחופה יותר מהזיות קונספירטיביות".

אודי אבני, מנהל שותף בגרינפיס ישראל, היה בין הדוברים האחרונים.

"הסוגיה האמיתית פה היא קונספירציות", אמר. "זו נקודת שפל לכנסת ישראל שנותנים במה לכאלה קונספירציות".

המוזמנים הגיבו בכעס, וקרויזר הזהיר כי יוציא מהאולם מי שיפריע.

"לא חייבים להסכים עם כל מה שנאמר פה", אמר יו"ר הוועדה. "הכנסת היא בית לכלל אזרחי מדינת ישראל, אלה שחושבים כך ואלה שחושבים אחרת".

אלא שהדיון לא עסק במחלוקת פוליטית או בהשקפות עולם. מצד אחד עמדו משרדי הממשלה, השירות המטאורולוגי, רשות המים, משרד הבריאות ומרכז המחקר והמידע של הכנסת. כולם אמרו שאין ראיות לריסוס סודי. מהצד השני היו טענות לא מבוססות, חשדות וסרטונים ברשת.

אחרי שעתיים ועשר דקות הסתיים הדיון.

"אני חושבת שמה שאני שמעתי מכם זה באמת שביחס לסוגיות שקשורות להנדסת אקלים, בקרת אקלים, אין נתונים", סיכמה ח"כ לימור סון הר-מלך את הדיון, באופן הפוך לכל מה שנאמר בו מפי המומחים ואנשי המקצוע. יו"ר הוועדה, ח"כ יצחק קרויזר, הצטרף: "יש לנו עוד פערי מידע שאנחנו צריכים להמשיך ולבדוק". 

אם התגלו פערים בדיון ההזוי בוועדה בראשותו של ח"כ קרויזר, היו אלה דווקא פערי הבנה – ולא פערי מידע. ואם עסקינן בתיאוריות קשר, ניתן להציע נושא לדיון הבא בוועדה: בהנחה שחברי הכנסת של עוצמה-יהודית אינם אווילים, מה האינטרס האמיתי מאחורי הצפת הכנסת בקונספירציות?