מגיע לנו אוויר נקי יותר

מצב איכות האוויר בישראל בכי רע. די בנתון אחד כדי להבין את עומק הבעיה: כ-5,500 בני אדם בישראל מתים מדי שנה בטרם עת מזיהום אוויר – כ-11% מכלל הפטירות, ויותר מפי 10 ממספר ההרוגים בתאונות דרכים. וגם זו, ככל הנראה, הערכת חסר. מדובר בתחלואה ובתמותה ממחלות לב וכלי דם, מחלות נשימה וריאה, סרטן ועוד – שפוגעות באוכלוסיות רחבות ומגוונות.

יתרה מכך, על פי נתוני ה-OECD, רוב אזרחי ישראל חשופים באופן מתמיד לזיהום אוויר כבד ולשלל מזהמים: מחלקיקים נשימים, דרך תחמוצות חנקן וגופרית, ועד חומרים אורגניים נדיפים ואוזון קרקעי, הנוצר בגובה נמוך ופוגע בבריאות.

לישראל אין מרווח ביטחון לזיהום נוסף

לישראל יש גם נקודת פתיחה מורכבת במיוחד: ערך הרקע הטבעי של הזיהום החלקיקי, שהוא אחד הגורמים המרכזיים לתמותה ולתחלואה, גבוה מאוד. המשמעות היא שמרווח הביטחון שלנו קטן במיוחד – ואין לנו הרבה מקום להוסיף עליו זיהום מעשה ידי אדם. רוב המזהמים האלה מגיעים ממגזרי התחבורה, האנרגיה, החקלאות והתעשייה; בעיקר משרפת דלקים מאובנים, אך גם משרפת פסולת, ממתקנים לטיפול בפסולת ובשפכים ומתהליכים תעשייתיים רבים.

לכן, הצעדים המרכזיים והמיידיים להפחתת פליטות ברורים: מעבר מדלקים מזהמים לאנרגיות מתחדשות; מעבר מתחבורה פרטית לתחבורה ציבורית, חשמלית ונגישה; טיפול מתקדם וסביבתי יותר בפסולת ובשפכים; והטמעת דרישות סביבתיות מחמירות יותר בתעשייה.

הפתרון מתחיל במדיניות, לא בסיסמאות

הדרך לשיפור איכות האוויר בישראל מחייבת שילוב בין צעדי מדיניות רחבים, ניהול חכם ומתואם ושיתוף פעולה בין משרדי ממשלה, רשויות לאומיות ורשויות מקומיות. היא מחייבת גם תוכנית לאומית להפחתת פליטות, עם יעדים ברורים וישימים, מנגנון תפעול ותכלול, שימוש באמצעים טכנולוגיים ורגולטוריים והקצאת תקציבים ייעודיים.

השלב הראשון חייב להיות קידום מדיניות שמצמצמת פליטות כבר בשלב קבלת ההחלטות. למשל, בהחלטות על הקמת חוות שרתים עתירות צריכת חשמל בישראל: האם נכון לאשר אותן, היכן, באילו תנאים, ומה המחיר הסביבתי שלהן. מדיניות כזו צריכה להתבטא גם בחקיקה, למשל בחוק אקלים; בתקינה, למשל בהפחתת פליטות מרכבים; ובמיסוי, למשל באמצעות אגרת גודש ומס פחמן.

תכנון נכון יכול לנקות את האוויר

כלי מרכזי נוסף הוא תכנון – עירוני, כפרי ותשתיתי. בערים, למשל, צריך להקצות יותר נתיבים לתחבורה ציבורית, לאופניים, לכלי תחבורה קלים ולהליכה, ולקדם אזורים מופחתי זיהום אוויר. במקביל, חשוב להגביר את הקישוריות ולתכנן אזורים מעורבי שימושים – מגורים, מסחר, תרבות ותעסוקה – כך שיאפשרו לצמצם נסיעות מיותרות. לצד זאת, יש לשמר שטחים פתוחים וירוקים, שיש להם תפקיד חשוב בניקוי האוויר ובשמירה על איכות החיים.

הנדבך הבא הוא ניהול ותכלול של המגזרים והגופים שפעולתם משפיעה על האוויר שאנחנו נושמים. כך, למשל, יש להקים רשויות תחבורה שיתכננו את מערך התחבורה ברמה המטרופולינית, ולא רק ברמה העירונית; יאזנו ויתאמו בין תשתיות, דפוסי נסועה ואמצעי תחבורה שונים; ינהלו מידע ותעריפים; ויגבשו, יטמיעו ויאכפו צעדים אקטיביים להפחתת זיהום אוויר.

בלי תכלול ואכיפה – הפליטות ימשיכו לחגוג

גם בהתמודדות עם מקורות זיהום נקודתיים המדינה צריכה לשלב כוחות. זיהום האוויר משריפת פסולת, למשל, אחראי לכ-75% מפליטות החומרים המסרטנים והחשודים כמסרטנים בישראל. מספר הגופים שאמונים על התחום רחב – ובהם שירותי הכבאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד הביטחון ורשויות מקומיות – אך מספר הפקחים מצומצם עד אפסי. ללא עבודה משותפת, תעדוף תקציבי ותוספת כוח אדם; וללא מעבר מכיבוי שרפות, תרתי משמע, למניעתן במקור – לא נצליח למגר את המפגע.

צעד הכרחי נוסף הוא החמרת הדרישות ממתקני תעשייה, ולא פחות חשוב מכך – הגדלת הציות לדרישות הסביבתיות באמצעות פיקוח הדוק ואכיפה משמעותית. מדובר בדרישות להטמעת טכנולוגיות מתקדמות, אמצעים חדשניים להפחתת פליטות וערכי פליטה מחמירים, שייקבעו ברישיונות העסק ובהיתרי הפליטה. בלי פיקוח ואכיפה, הפליטות והחריגות מהוראות החוק ימשיכו לחגוג.

אוויר נקי הוא לא מותרות

אוויר נקי הוא מוצר צריכה בסיסי. אנחנו אומנם לא משלמים עליו ישירות, אבל אנחנו משלמים על זיהום האוויר כפל כפליים: בעלויות המושתות על מערכת הבריאות, באובדן ימי עבודה, בפגיעה בשירותים שמספקות לנו המערכות הטבעיות – ובעיקר בבריאות ובחיים עצמם.

מדינת ישראל צריכה ויכולה לעשות הרבה יותר כדי לשפר את המצב. חשוב לזכור: זיהום אוויר לא מבחין בין דת, גזע או מין. איכות האוויר ובריאות הציבור חייבות להיות אינטרס של כל אחת ואחד במדינה.

פרופ' עדי וולפסון הוא מומחה לקיימות וראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון