הרעל בדרום תל אביב חונק? סילמן אינה המוצא האחרון

חלפו כמעט שלוש שנים מאז שתושבי דרום תל אביב נשמו לרגע לרווחה. השרה להגנת הסביבה דאז, תמר זנדברג, חתמה על צו שמכריז על התחנה המרכזית בעיר כאזור מוכה זיהום אוויר. המשמעות המהותית ברורה – לראשונה, עיריית תל אביב מחויבת להפחית את זיהום האוויר, לייצר תוכנית אפקטיבית ובעיקר לקחת אחריות על בריאות התושבים. לצד זה, כמובן שקיימת משמעות פוליטית – זנדברג ששימשה שנים ארוכות חברת מועצה עיריית תל אביב, הובילה את השינוי הכי גדול בעיר דווקא ממקום מושבה בממשלה, תוך שהיא מכופפת את ידו של רון חולדאי, וזוכה לקרדיט אדיר, גם מול ח"כ מרב מיכאלי, שרת התחבורה באותן השנים, שכשלה בפינוי התחנה. אך אלה שוליים ביחס למשמעות האמיתית, ההכרזה הזו סיפקה הכרה בנפגעים.

אם האזור מוכה זיהום אוויר, תושבי האזור הם הקורבנות שלו, ומכאן שכל מחלה, כל שיעול וכל משאף לילד צריכים להיבחן בפרספקטיבה הזו. בזמן אמת ההכרה לבדה לא הספיקה כמובן, אבל היה בה רגע מזכך ותחושה שבין ערפילי החלקיקים שגודשים את האוויר, בממשלה רואים את בני האדם שנפגעו. "אזור התחנה המרכזית בתל אביב סובל מזיהום אוויר תחבורתי ארוך שנים, מהחמורים במדינת ישראל", אמרה אז זנדברג בהודעה לתקשורת. "לתושבים ולציבור באזור זה הזכות לנשום אוויר נקי, והחובה לדאוג לכך מוטלת על כולנו – עירייה וממשלה". 

אלא שבמרוצת השנים, החובה הזו התפרקה לחתיכות זעירות ומעכירות. העיריה אמנם השלימה את חובתה הראשונית בהכנת תוכנית, אולם היא אינה נושאת בשורה עצומה והתקווה של התושבים לפתרון עמוק וארוך טווח התפוגג. בינתיים, הזיהום ממשיך להשתולל תוך ויכוחים עם העירייה על עצם קיומו ומעל הכול, השרה להגנת הסביבה הנוכחית, עידית סילמן, לא חתמה על התוכנית כפי שחשפנו בינואר האחרון ותוקף הצו שהוציאה זנדברג פג.

ובשעה שמתרחשת פוליטיקה על גב התושבים, במשרד הבריאות מודאגים. מכתב ששלחה השבוע ד"ר איזבלה קרקיס, מנהלת המחלקה לאפידמיולוגיה סביבתית במשרד אמור להטריד את קובעי המדיניות, את התושבים שמתגוררים בסמוך לתחנה, ובעיקר את הציבור הרחב באשר לאופן שבו מתקבלות החלטות. "על פי הנתונים המנוטרים של תחנות ניטור, מצב זיהום האוויר בגוש דן בכלל ומסביב לתחנה מרכזית בפרט מהווה בעיה משמעותית סביבתית וחשד לפגיעה בריאותית", כתבה לד"ר אריה ונגר, מדען מאדם טבע ודין, במענה לפנייתו למשרד. "קיים בסיס להגדרת אזור מוכה זיהום אוויר ללא דרישת הוכחת עליה במדדים בריאותיים", הוסיפה. "בהתאם לכך, חשוב לצמצם את החשיפה לטובת שמירה על בריאות הציבור". 

בין המלצותיה, להקים צוות בינמשרדי שכולל נציגים מהשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד התחבורה והאוצר וכמובן, עיריית תל אביב כדי לעקוב אחר יישום התוכנית. 

ומה מצב הזיהום כעת? ד"ר ונגר שלח לפני כחודש חוות דעת למשרד להגנת הסביבה ובו ציין כי אלה היו שנתיים אפופות זיהום "בין השנים 2022–2024, נתוני תחנות הניטור באזור מעידים על חריגה מהתקן השנתי הקבוע בחוק של חלקיקי זיהום אוויר מסוכנים", כתב במסמך שפרסמה שני אשכנזי מכלכליסט. "תחנת הניטור בלוינסקי, למעשה, מדדה את הריכוזים הגבוהים ביותר מבין 21 תחנות הניטור התחבורתיות בישראל", טען. בתגובה, עיריית תל אביב השיבה לכתבת כי "איכות האוויר באזור נמצאת בשיפור מתמיד". 

אפשר בקלות לסיים את שרשרת האירועים הזו באצבע מאשימה לסילמן. היא הרי זו שכשלה בתפקידה, נתנה לצו לפוג, לא עמדה על המשמר מול עיריית תל אביב כשבגדול, הרזומה שלה בשנתיים האחרונות עמוס בכשלים שהתרחשו במשמרת שלה: ביטול המס על הכלים החד פעמיים, חירור חוק אוויר נקי, מסמוס חוק האקלים, עיכוב בתוכנית להפחתת זיהום אוויר באשדוד (וזו רשימה חלקית) וכעת, על שמה, גם הזיהום סביב התחנה המרכזית. 

אלא שההיסטוריה הקצרה של עשייתה מלמדת שמי שחפץ בריאות, מוטב שיחפש גורמים אחרים בממשלה. לכן, זוהי השעה של עובדי המדינה שמזהים את הפגמים, שמכירים את המערכת, שיודעים היטב מי הם הפוליטיקאים שאמונים על האוויר שלנו, לחפש דרך אחרת לפעול. אך זהו גם זמנם של פעילי הסביבה שמבינים שסילמן סימנה אותם כאויבי הציונות, למצוא מענים אחרים, שרים כשירים יותר, כושלים פחות ובעיקר קשובים, שהבריאות יקרה לליבם. שר הבריאות אוריאל בוסו והמנכ"ל משה בר סימן טוב, עשויים להוות כתובת.