הצעת חוק של טלי גוטליב: נשיא העליון ימונה על ידי הכנסת

ועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס ביום ראשון לדון בעתיד 26 הצעות חוק. בוועדה חברים 10 שרים, בראשם שר המשפטים יריב לוין (ליכוד), וחבריה עוסקים בין היתר בטיפול ואישור של הצעות חוק ממשלתיות לפני שהובאו לאישור הכנסת וטיפול וקביעת עמדת הממשלה ביחס להצעות חוק פרטיות מטעם הכנסת, ולמעשה, קובעים מי לשבט ומי לחסד – איזו הצעת חוק תקודם ואיזו תיעלם.

• ועדת השרים הצביעה נגד החוק למניעת חקיקה פרסונלית
• עוד שליטה של הכנסת על מערכת המשפט: ההצעה של רוטמן אושרה בוועדת השרים
• "אתה לא רוצה לדעת איך מכינים נקניקיות – ואיך מעבירים חוקים בוועדת שרים לחקיקה"

חברי הוועדה ידונו בהצעתה של ח"כ טלי גוטליב (ליכוד) – הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – בחירת נשיא בית המשפט העליון בידי הכנסת). ההצעה הונחה על שולחנה של הכנסת כבר לפני שנתיים, שבוע לפני ששר המשפטים יריב לוין (ליכוד) הציג את הרפורמה המשפטית. עצם הבאתה בפני חברי ועדת השרים בתזמון זה עשוי להעיד על כך שלוין כנראה חושב שבשלה העת לקדם את ההצעה.

במקור הגיש את ההצעה חבר הכנסת שלמה קרעי (ליכוד), אך שמו הוסר ממנה בשל מינויו לשר. לא מדובר בהצעה חדשה – הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת בעבר ע"י חבר הכנסת דוד אמסלם (ליכוד) בדצמבר 21', וע"י שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) וקבוצת חברי כנסת במרץ 22'.

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

לפי ההצעה, הליכי בחירת נשיא בית המשפט העליון יועברו להצבעה בכנסת. הנשיא ייבחר בכל רוב, כלומר שלא נדרש לבחירה רוב מיוחס, והבחירה תיעשה באופן חשאי. זאת בניגוד למצב הקיים היום שבו הוועדה לבחירת שופטים, המורכבת משר המשפטים, שר נוסף, נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים מבית המשפט העליון, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין – היא שבוחרת.

"דרך מינוי זו תבטיח מתן ביטוי הולם להשקפות הרווחות בציבור ותחזק את כוחה של הכנסת מול הרשות השופטת", נכתב בדברי ההסבר להצעה. "זאת, באופן שישפר את האיזון בין הרשויות השונות, איזון שנפגע כתוצאה מהיחלשות הכנסת ומגישתם של חלק מראשי מערכת המשפט שבאה לידי ביטוי בטשטוש קו הפרדת הרשויות ובפלישה מתמשכת של הרשות השופטת לתחומיהן של הרשות המחוקקת והמבצעת".

לכל הצעות החוק שיעלו לוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון:

ההצעה תבטל גם את המצב הנהוג כיום, לפיו מתמנה נשיא בית המשפט העליון עד לגיל פרישתו. על פי ההצעה, תקופת הכהונה תהיה קצובה לחמש שנים בלבד. 

ההצעה הנוכחית של גוטליב מגיעה על רקע התמשכות הסאגה בנוגע לאי מינוי נשיא לבית המשפט העליון, שמתפקד בראשות ממלא מקום בלבד כבר תקופה ארוכה באופן חריג. לוין מתנגד לשיטת הסניוריטי הנהוגה כיום, שבה השופט הוותיק ביותר בעליון מתמנה לנשיא. לפי השיטה, השופט יצחק עמית, ממלא המקום, הוא זה שצריך להתמנות לתפקיד. בשל התנגדותו לוין לא כינס במשך תקופה ארוכה את הוועדה לבחירת שופטים, שהוא יושב הראש שלה, כשבמקביל הוא מנסה לשנות את הרכבה.

הסוגיה הגיעה לפתחו של העליון עצמו, ובעוד שבועיים יפוג האולטימטום שקבע בג"ץ, שלפיו על שר המשפטים להעלות את בחירת הנשיא לבית המשפט העליון להצבעה ע"י חברי הוועדה לבחירת שופטים עד ל-16.1. בשבוע הבא לוין אמנם יכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אך על מנת לדון בהסתייגויות שהוגשו נגד מועמדותו של השופט עמית, ולא על מנת לדון במועמדותו, שנכון לעכשיו יש לה רוב בוועדה.

הבוקר (חמישי) לוין עסק שוב בשינוי הנדרש לדעתו בוועדה לבחירת שופטים. לוין התייחס לכך שבג"ץ קיבל חלקית את העתירות בנוגע לתיקון פקודת המשטרה, המכונה בשם "חוק בן גביר", ואמר: "באיזו מדינה שופטים שבוחרים את עצמם יכולים לפסול על חודו של קול חוק שהפרלמנט קיבל בשלוש קריאות? רק בישראל הדמוקרטיה הולכת ומוחלפת בשלטון של קומץ שופטים, אשר מסרבים אפילו לקיים שידור חי של הליכי הבחירה הפסולים של עצמם".

"הגיע הזמן להחזיר את הסמכות לריבון – העם", הוסיף לוין. "אני מקווה שכל מרכיבי הקואליציה יתעלו לגודל השעה ויאפשרו לבצע סוף סוף את השינוי הדרוש בשיטת בחירת השופטים". 

יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן צייץ על הצעת החוק של גוטליב: "חוק להעברת מינוי נשיא העליון לכנסת הוא אקט חמור ביותר של אלימות פוליטית בוטה כלפי מערכת המשפט והדמוקרטיה. זוהי פוליטיזציה מוחלטת של בחירת הנשיא. כל חבר קואליציה שירים ידו בעד החוק הזו, כדאי  לו לזכור שמדובר בהצעה שדגל שחור מתנוסס מעליה".

ההצעה של רוטמן חוזרת לשולחן

על שולחנה של ועדת השרים לחקיקה יעלו ביום ראשון כמה הצעות חוק בולטות נוספות. אחת מהן היא הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), של ח"כ חנוך מלביצקי (ליכוד). לפי ההצעה, אדם שנפגע מתוכן שפורסם ברשת, יוכל לבקש מבית המשפט לחייב ספק אינטרנט לחשוף את פרטי מפרסם אותו התוכן. לפני הפנייה לבית המשפט, הנפגע יוכל לפנות לרשת התקשורת לברר אם המפרסם מסכים לחשוף את פרטיו. במקרה של סירוב, יוכל להגיש בקשה לחשיפה בבית המשפט.

הצעה נוספת היא הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגנה על סמלי הנצחה ומורשת), של חברי הכנסת משה סעדה (ליכוד) ושמחה רוטמן (הציונות הדתית). ההצעה באה להסדיר את ההיבט הפלילי של פגיעה באתרי מורשת, אנדרטאות ומבני הנצחה. כמו כן, מוצע לקבוע מנגנון פיצוי נזיקי המאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל ופעולות איבה לקבל פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק, במקרה של השחתת אתר הנצחה שהוקם לזכר יקירם.

הצעה נוספת שתעלה בפני הוועדה היא של חברי סיעת ישראל ביתנו – הצעת חוק הרשות הלאומית לרפואה משפטית. מדובר בהצעה שטרם הונחה בעבר וקשורה באופן ישיר לטבח 7 באוקטובר. לפי ההצעה, צריך המכון לרפואה משפטית אבו כביר לעבור שינוי מהיסוד ע"י הקמת רשות שתרכז ותוביל את תחום הרפואה המשפטית בישראל באמצעות מועצה שתמונה ע"י שר הבריאות. הרשות תהיה אחראית על תכנון שנתי ותכנון ארוך טווח של תחום הרפואה המשפטית, הקמה וניהול מרכז רפואה משפטית לשעת חירום, פיתוח ותקצוב המרכז הלאומי לרפואה משפטית במשרד הבריאות, הקמת מרכז לאומי למידע ולמחקר בתחום וניהולו, וייעוץ למשרדי הממשלה בתחומי הרפואה המשפטית.

חברי הוועדה ימשיכו לדון גם בהצעת חוק הכנסת (תיקון – חובת התייצבות בפני ועדות הכנסת), של ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית). ההצעה תנסה לחייב את עובדי הציבור להתייצב לוועדות באמצעות סנקציות. "מטרת הצעת החוק היא מילוי החלל במצב החוקי הקיים", נכתב בדברי ההסבר. לכן, לפי ההצעה, אי-התייצבותו של עובד הציבור "תגרור עמה עיצום כספי בגובה רבע ממשכורת חודשית אחת של עובד הציבור, ותהווה עבירת משמעת".

חברי הכנסת, מגישי הצעות החוק, תלויים בהחלטות הוועדה שבראשה עומד שר המשפטים יריב לוין. בכך, שולטת הממשלה הלכה למעשה בשער הראשי של הצעות החקיקה של הכנסת. היא עושה זאת ללא שקיפות, ללא פרוטוקולים, כשהציבור ואפילו הח"כים עצמם אינם יודעים כיצד הצביעו השרים על החקיקה ומהי העמדה המקצועית של המשרדים.

בכל שבוע נספק כאן באופן שוטף את מעט המידע שניתן לדלות. לגבי כל חוק, הוועדה יכולה להכריע את אחת מההחלטות הבאות: אישור החוק לשלב הבא (קריאה טרומית), אישור בכפוף לשינויים, אישור בכפוף להחזרת החוק לאחר אחד השלבים (קריאה טרומית או ראשונה), דחיית ההכרעה בעניין החוק (לעיתים תוך ציון זמן הדחייה) ודחיית החוק על הסף. לעיתים נדירות, מתקבלת החלטה לאשר את החוק ולבטל את המשמעת הקואליציונית – כך שחברי הכנסת חופשיים להפעיל את שיקול דעתם.