החולשה הפוליטית של סילמן עלתה לנו ביוקר

השבוע קיבלנו מושב בשורה הראשונה למופע פוליטי מרהיב. ראש הממשלה בנימין נתניהו ביטל את מדיניות המשרד להגנת הסביבה בנוגע להזרמת נפט במפרץ אילת ועל הדרך דרס את סמכויותיה של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, הפך את החלטת הדרג המקצועי של משרדה, וערער את מעמדה הציבורי מול ראשי רשויות דרומיות מהליכוד.

לסילמן אין קשר אמיתי לליכוד. היא נכנסה לחיים הפוליטיים דרך המפלגה שהדיחה את שלטונו של נתניהו, היא לא נבחרה בפריימריז מעולם, היא לא צמחה בליכוד באופן אורגני, ולפי הסקרים האחרונים, ספק אם היא תצלח את מבחן הבוחר. סילמן יודעת זאת היטב, ומשתמשת בכל משאביה לשם כך. חשבון הטוויטר שלה למשל מוקדש לנושאים שאינם קשורים בסביבה, היא קורצת לבייס כל אימת שמתאפשר והרשתות החברתיות שלה מנוצלות בין היתר לתמונות עם ראשי רשויות שונים ופעילים עירוניים, פעמים רבות כאלה שעשויים לסייע לה ביום הפקודה. 

להצטרפות לרשימת התפוצה של "הגחלילית" – הניוזלטר הירוק של שקוף

אלא שכל המאמץ שלה התאדה השבוע ברגע אחד, כשהממשלה ביטלה את מדיניות המשרד להגנת הסביבה "אפס תוספת הסיכון על מפרץ אילת". מדובר בהחלטה שהובילה בשנת 2021 השרה להגנת הסביבה דאז, תמר זנדברג, שמטרתה להגביל את כמויות הנפט שמשנעת חברת קצא"א בכך למנוע אסון אפשרי. ראש הממשלה היה אז נפתלי בנט, לא חבר ממפלגתה ובטח שלא מהמילייה הקרוב. המטרה היא בריאות התושבים ושמירה על הנוף הימי הייחודי במפרץ אילת – הדרך, מדיניות סדורה. 

הסיפור של קצא"א אמנם עוסק בסביבה, אבל הוא משקף את האופן שבו מתקבלות החלטות במדינת ישראל בעידן הנוכחי, בממשלה הזו. חברת הדלק והגז מזרימה נפט מנמל אילת, דרך צינורות תת קרקעיים ולאורך מדינת ישראל. הנפט משמש את צרכי האנרגיה של המשק הישראלי, אבל לא רק. החברה שזורה במארג כלכלי שבו שותפות מדינות אחרות, דרך הסכמים עלומים והחלטות שהציבור מודר מהן. ההחלטה של זנדברג בוטלה, הושלכה לפח ההיסטוריה בלי אפשרות מחזור תוך שסילמן מדגימה התנגדות רפה.

את חזית המאבק הובילו ראשי הרשויות מהדרום, בהם אליה וינטר – ראש המועצה המקומית מצפה רמון, תומר גלאם – ראש עיריית אשקלון ובני ביטון – ראש עיריית דימונה, שלושתם מזוהים עם הליכוד. סילמן התגייסה לספק להם רוח גבית ולא במקרה. ראשי רשויות הם מרכיב חשוב בפוליטיקה הפנים מפלגתית, לא רק זו של הליכוד. תמונה לצד ראש עיר אהוב שמפרגן יכולה לסייע למועמד כזה או אחר בפריימריז, כמו גם להפך – תקופת בחירות מוניציפלית מצעידה את המועמדים להתדפק על דלתי המפלגה וחברי הכנסת, אם כדי לקבל מימון ואם תמונה בפייסבוק.

אבל בזאת מאבקה של סילמן נגמר. לא כותרות חורכות, לא איומים על התקציב, לא מאבק תקשורתי ולא במקרה. ההון הפוליטי שלה מוצה, ויתכן שמעולם לא היה לה כזה. 

ההחלטה לבטל את המגבלות על הזרמת הנפט, מדגימה כמה קל בחסות "הביטחון" לעצב מדיניות כשמרבית המעורבים לא מכירים את השיקולים מאחוריה, ממחישה את החשיבות שמקצה משרד ראש הממשלה והממשלה כולה לנושאים הקשורים בבריאות הציבור והסביבה ומעל הכל, ההחלטה ממקמת את השרה הרלוונטית בתחתית מדרג מקבלי ההחלטות. מה המשמעות של המשרד וסילמן בראשו, אם ההחלטות מתקבלות בניגוד לדעתה ומייתרות את עמדות הדרג המקצועי, המיומן והמנוסה?

כמובן, אי אפשר שלא לקחת בחשבון שאולי בחדרי חדרים, סילמן אישרה לראש הממשלה לקבל את ההחלטה. רמז לכך פרסמה כתבת כלכליסט, שני אשכנזי: "הדיון התכנס בהמשך להחלטת השרה להגנת הסביבה לבטל את מדיניות 'אפס תוספת סיכון' שקבעה קודמתה – ובכך עסק", השיבו לה ממשרד ראש הממשלה בנושא לפני כשבועיים. השבוע, במשרד ראש הממשלה כבר שינו את הטון ושלחו הודעה גנרית לכולם. 

את הקו הגנרי שירטטה סילמן בעצמה, כשהשלימה עם המאבק בהודעה כנועה משלה: "המשרד להגנת הסביבה ימשיך להפעיל את סמכויותיו כדי להבטיח את ההגנה על מפרץ אילת. המשרד בוחן כל בקשה בצורה מקצועית, שקולה ומבוססת, בהתאם להוראות החוק כדי לשמור על בריאות הציבור והסביבה. נמשיך לקדם פעולות פיקוח ואכיפה, לצד תיאום עם כלל הגורמים הממשלתיים".

זו אמורה הייתה להיות הגבעה עליה סילמן מתאבדת, ההישג שאיתו היא דוהרת לפריימריז דרך דלתותיהם הפתוחות של ראשי רשויות חזקים מהליכוד והדגל שמצביע שבכל זאת – יש לה הישגים חשובים. אלא שכוחה הדל של סילמן בין שורות המפלגה שהוצנחה אליה, לא אפשר לה להילחם אפילו למראית עין. והרי יום למחרת, היא התייצבה בבית המשפט לתחילת העדויות, כדי לתמוך באותו ראש הממשלה שדרס אותה ציבורית שעות ספורות קודם. 

סילמן נכנעה ללא מאבק ציבורי ראוי, תוך שהיא מאבדת קרדיט פוליטי יקר ומסיימת בפוטו אופ מתרפס מאחורי זה שהוביל אותה לשם. 

אם זה לא מספיק, במהלך העדות של נתניהו, סילמן ניסתה לרסן את חברת מפלגתה, טלי גוטליב, כשזו העירה הערות מהיציע. גוטליב, אגב, שכנראה מעדיפה לשמור על נאמנות לדעות שלה מאשר לאלה של סילמן, הודיע לה שלא תפנה אליה. ואולי עדיף להיות קצת יותר גוטליב, ולשרת יושרה פנימית (הגם שהיא נטולת מוסר לפעמים), מאשר עוד חותמת גומי בדרך לשום מקום פוליטי, כשהציבור והסביבה משלמים מחיר יקר. 

ח"כ גוטליב ביקשה להבהיר: 

"לא נתגלע כל קרע ביחסיי עם עידית. אני הבעתי תרעומת נגד התנגדות התביעה במהלך דברי הפתיחה, תרעומת מוצדקת בהכירי את הדין. עידית בקשה שלא אעיר. והשבתי לה אחר כבוד שאנהג בהתאם לשיקול דעתי".