החוק המבוזבז נגד בזבוז מזון – נראה אתכם נלחמים בסופרים

לפני עשר שנים בערך, מאפייה אחת מוצלחת במרכז תל אביב גילתה כי מדי ערב נשארים לחמים טובים על המדף שאיש לא קונה. הלחם שמכרו לא היה זול אמנם, אבל היה לו שוק. השכנים אהבו את המוצר החדש שנחת בשכונה, והסכימו לשלם קצת יותר. אלא שהמאפייה הזו לא היתה לבד. היא פעלה בשוק תחרותי, באקלים כלכלי לא פשוט (כבר אז) ובעיקר, לא רחוק משם עמד סופר ותיק שסיפק פתרון זול יותר לסנדוויצ'ים של הילדים. פחות טעים אמנם, אבל קופסת האוכל סופגת הכל (כמעט). במאפייה אז שברו את הראש – איך מחדירים מותג חדש לעיר רוויה, איך מטפלים בשאריות המזון בשעת הסגירה ואיך לא סופגים נזקים כלכליים במקום שרק נפתח? 

להצטרפות לרשימת התפוצה של "הגחלילית" – הניוזלטר הירוק של שקוף

הפתרון היה חכם להפליא ופשוט: מדי ערב בשעה שבע, המאפייה מכרה את הלחם שנשאר במבצע – שתי כיכרות טעימים במחיר אחד. השמועה התפשטה די מהר ברחבי העיר, ומדי ערב בפתח המאפייה החל להשתרך תור ארוך של לקוחות, ותיקים וחדשים, שביקשו לקנות את הלחם הטעים שלהם. איש לא התבייש לעמוד בתור למאפה איכותי ומוזל: היו שם הורים לילדים, צעירים וסטודנטים וסתם עוברי אורח. כולם רצו ליהנות מלחם טוב במחיר הגון. לאט לאט המקום החל להתמלא גם בשעות היום וקהל הלקוחות הנאמן נהנה על הדרך גם מהעוגות המשובחות שהם אפו, הכריכים הטעימים שהכינו והמנות המשתנות. 

העיקרון די פשוט: במקום לזרוק את האוכל שכמעט פג תוקף, מוכרים אותו לציבור בתעריף מוזל. קוראים לזה תמחור דינמי. המאפייה הרוויחה, הציבור הרוויח ובעיקר הסביבה לא נפגעה. מאז, מאפיות רבות אימצו את ההרגל, ואפילו אפליקציה כבר יש, SpareEat, שמתווכת בין מסעדות שנשאר להן מלאי מזון בסוף היום לבין ציבור רעב. המסעדות מוכרות בזול במקום לזרוק ועל הדרך מרוויחות עוד קהל. המייסדים שלה, לטיסיה יסנר ויונתן פישר סיפרו שבשנה האחרונה הצליחו להציל 250 טונות מזון בערים שונות, בעיקר במרכז הארץ.

ובשעה שיוזמות אזרחיות תופסות תאוצה, המחוקק מקרטע הרחק מאחור. השבוע, הכנסת אישרה תיקון לחוק שמחייב מוסדות ציבור לתרום את האוכל שלהם בסוף יום. את התיקון יזמו חברי הכנסת יסמין פרידמן (יש עתיד) וינון אזולאי (ש"ס), והוא יחייב ממשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ועד צה"ל, משטרה ושב"ס. התנאי הוא שהגוף מספק לפחות 500 מנות ביום. המשמעות היא שארגונים המחלקים מזון לנזקקים יוכלו לקבל את עודפי המזון האיכותי הזה במקום שיושלך לפח.

• אושר סופית: המדינה תחייב גופים ציבוריים לתרום עודפי מזון
• ילדים קופצים למים ומכוניות טובעות: מצב החירום האקלימי הפך לקליקבייט
• התחקיר על סילמן הציג את חוברת ההפעלה שלה: הון פוליטי מעל הכול

זו בשורה טובה לעניים, אבל לא מספיק משמעותית לכלכלה הישראלית. מעמד הביניים בישראל, המעמד השכיר, העובד, זה ששירת בצבא ומקפץ בין סבבי מילואים, זה שמשלם בכל חודש לבנק עוד נתח ממשכורתו בעבור קורת גג, לא ילך לבית תמחוי. הוא לא יעמוד ב"תור הלחם" כדי לקבל מנת קציצות חינמית, לא יחכה לשעת הסגירה של המאפייה כדי לקבל את שאריות המאפים ובדרך כלל גם לא יבקש את עודפי המזון שילדיו לא אכלו בצהרון. הוא יעמוד בתור למאפיית בוטיק, או יזמין סל מוזל באפליקציה חדשה.

גם בהיבטי סביבה זו לא הבעיה המרכזית: מוסדות זורקים בשנה כ-226 אלף טון בשנה בהם מלונות, בתי חולים, כוחות ביטחון, מקומות עבודה, מוסדות חינוך ומסעדות בשווי של כ-3.6 מיליארד שקל לשנה. לעומת זאת, היקף אובדן המזון במסגרת סופרים, מכולות ורשתות השיווק עומד על כ-460 אלף טונות מזון שנזרק, בשווי של כ-5.5 מיליארד שקל. למחיר הזה יש גם עלויות שמושתות על הסביבה: המשאית שמובילה את המזון ופולטת זיהום, תהליך המיון שלו שצורך משאבים והטמנת האוכל בקרקע המצומצמת בלאו הכי של כולנו, אף שקיימים פתרונות אחרים, וכמובן פליטות גזי החממה. הנזק הסביבתי של רשתות השיווק ודומיהן עומד על כ-860 מיליון שקל בשנה לעומת הנזק של המוסדות כולם: כ-255 מיליון. 

היקף אובדן המזון במסגרת סופרים, מכולות ורשתות השיווק עומד על כ-460 אלף טונות מזון שנזרק, בשווי של כ-5.5 מיליארד שקל

ומה קורה לאוכל שלא נמכר בסופרים? בניגוד לאותה מאפייה תל אביבית, לאיש אין שם אינטרס למכור אותו בזול. המצרכים פגי התוקף מוחזרים ישירות למשווק והסופר מקבל החזר מלא. כן כן, הבעלים של רשת השיווק הגדולה והמוכרת שליד הבית שלכם מעדיף לזרוק את האוכל לפח, מאשר למכור לכם אותו בזול ברגע האחרון ועל הדרך לתרום לכלכלה הישראלית, למעמד הביניים ולסביבה. ואיפה המחוקק? כמובן, לא ממהר להתעמת עם בעלי ההון ולחייב אותם לספוג הפסדים. 

בינואר האחרון ראיין העיתונאי אביב לביא את ד"ר מיכל ביטרמן, מייסדת ומנכ"לית "The Natural Step" ישראל, שעוסקת בין היתר בצמצום ובזבוז מזון. "למה זה קורה?" הוא שאל אותה. "הבעיה היא במנגנון הכלכלי המעוות שנוצר פה בגלל הרשתות הגדולות ויצרניות המזון הגדולות שכרתו ברית שנקראת הסכמי החזרה. רוב היצרניות אומרות לסופרים הגדולים שיש להם עד 2% החזרה, והם ישלמו להם את המחיר המלא של המוצר", ענתה. "לכן לסופר עצמו אין תמריץ למכור את כל התוצרת. הוא יודע שגם אם הוא לא ימכור הוא יקבל את כל הכסף". 

בהמשך הריאיון ביטרמן סיפרה שניסו לפנות למשרדי הממשלה, אבל גם שם כלום לא התקדם "הלכנו לרגולטור, משרד הכלכלה, הצענו לצאת למודל חדש שבו יתמרצו רשתות שיווק שילכו על תמחור דינמי, כולם אמרו 'כן, כן', אבל כמו שאתה רואה – לא קרה כלום".

ואיך נראית השלכת המזון? בדיוק כמו שאתם מדמיינים: "הם לא מוכנים שהעובדים שלהם ייקחו מוצרים הביתה גם אם יש עוד כמה ימים עד תאריך התפוגה", סיפרה ביטרמן ללביא. "באחת הגיחות שלי לסופר הלכתי אחרי עובד שהלך עם עגלת ביצים מלאה, צפיתי וצילמתי אותו במשך כמה דקות עובר קרטון, קרטון וזורק לפח ברחוב. התחלתי לדבר איתו, הוא אמר, 'אם רק היו נותנים לי לחלק את זה, העיקר לא לזרוק. זה היה בקירור, כל הקרטונים במצב מעולה".

אז אמנם השבוע כנסת ישראל אישרה תיקון חשוב לחוק, שמוזר שלא היה קיים עד כה – חברי הכנסת תמכו מקיר לקיר ואיש לא התנגד. זה אולי מצטלם טוב שהם עוסקים בנדבות, והרי כולם בעד נזקקים ומסכנים. אלא שאפשר יהיה להתחיל להתרגש באמת רק כשהם יסכימו להתבטא ולפעול באותה עוצמה נגד שוק המזון הריכוזי ובעליו, באותה עוצמה שהם מחייבים את המשטרה למשל ומוסדות אחרים, לפעול בשמם.