רוגלות על הטלפונים שלכם: הממשלה מקדמת שינויים בחוק האזנות סתר

הצעת חוק חדשה שמקדמת הממשלה תאפשר למשטרה להתקין תוכנות רוגלה במחשבים ובמכשירים סלולריים של אזרחים בלא כל הגבלה על היקף המידע שיאסף על סוגו או על משך זמן המעקב. הרוגלות יאפשרו להפעיל מרחוק ובאופן סמוי גם את המצלמה או את המיקרופון של המכשיר מבלי שבעליו יוכל לדעת על כך, לתעד אותו ואת פעולותיו. בנוסף יתאפשר למשטרה לשלוף מידע שנאגר במכשיר בעבר, ולקבל גישה למידע שייאגר בו בעתיד. ההצבעה על החקיקה שהגיש חבר הכנסת צביקה פוגל (עוצמה יהודית), תיערך בוועדת שרים לחקיקה בשבוע הבא. 

• על הכוונת של הקואליציה: המשך הרפורמה המשפטית ובליץ חקיקה נגד טרור
• "ניצול המצב לשינוי סדרי עולם": שורת חוקי חירום שעברו בחטף פוגעים בזכויות אדם וחירויות הפרט
• סיכום מושב: עד שתהיה חוקה, בוועדה בראשות רוטמן מעצבים מחדש את היחסים בין האזרח למדינה

הצעת החוק מבקשת לשנות את המצב החוקי כיום בכל הנוגע לחיפוש וניתור מידע על אזרחים באמצעות מכשירים סלולריים. לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), "לא ייערך חיפוש אלא על-פי צו של שופט" ובנוכחות שני עדים שאינם שוטרים. על פי סעיף נוסף, "תופש הבית או המקום שמחפשים בו, או אדם מטעמו, יינתן לו להיות נוכח בחיפוש, ולפי דרישתו יימסר לו העתק של רשימת החפצים שנתפסו, חתום בידי העדים או בחותמתם". הצעת החוק של פוגל מבקשת, בהינתן צו לחדירה לחומר מחשב, "להעתיקו, שלא בפני עדים וללא נוכחותו או ידיעתו של מחזיק חומר המחשב", וזאת בין היתר באמצעות תוכנות ריגול. 

המשטרה תוכל להתקין תוכנות ריגול סמויות במכשירים סלולריים של אזרחים, שיאפשרו להפעיל מרחוק את המצלמה ואת המיקרופון, ולתעד את הפרט ואת הצדדים השלישיים איתם בא במגע

לא מדובר רק בהעתקה וחיפוש של החומר הקיים במכשיר – באמצעות סעיף המאפשר למשטרה לאגור ולתעד גם "מידע שיאסף מתקשורת בין מחשבים אגב החיפוש", כלומר כל סוג של התקשרות המתבצעת מהמכשיר שהותקנה בו הרוגלה עם מכשירים אחרים – בין אם היא קולית, טקסטואלית או בקבצי מדיה כאלה ואחרים, בכללם גם מיילים,  התכתבויות באפליקציות המסרים, ברשתות החברתיות או באתרי הכרויות, לדוגמה. בכך למשטרה תהיה גישה גם למידע על האנשים איתם בעל המכשיר בא במגע, הן במרחב הפיזי והן בשלל האפליקציות שהוא משתמש בהן.

על הכוונת – "מתפרעים"

על פי ההצעה התקנת הרוגלה הסמויה ושאיבת המידע תיעשה כלפי חשודים ב"עבירות פשע חמור" שדינן 10 שנות מאסר, או עבירות שנמנו בתוספות: סעיף 114 לחוק העונשין (המחזיק בנשק בלא רשות), סעיף 427 (סחיטה בכוח), וסעיף 369 (חטיפה). אולם בין אי אלו סעיפים מוצדקים לכאורה למעקב של המשטרה נכנס גם סעיף 157 – "התפרעות שסופה נזק", סעיף תחתיו עלולים למצוא את עצמם גם מפגינים. כפי שראינו בחודשים האחרונים המשטרה כבר היום משתמשת בעילה של הפרת סדר או תקיפת שוטר על מנת לבצע מעצרי שווא של מפגינים ועיתונאים או להלך אימים על מי שהביע התנגדות למלחמה. מה שבקלות יכול להתרחב גם לכל התנגדות למשטר ופעולותיו. 

הפגיעה הפוטנציאלית של חיפוש משטרתי באמצעות חדירה למכשירים סלולריים אומנם חמורה וחסרת תקדים, אולם מנוסח הצעת "חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב)" עולה כי צו חיפוש כזה יינתן רק על ידי נשיא בית משפט מחוזי ויבוקש רק על ידי שוטר בדרגת סגן ניצב ומעלה שיצטרך לעמוד בשורה של תנאים, עילות ולספק נימוקים על מנת להוציא את החיפוש אל הפועל. אלא שמבדיקת "המקום הכי חם" מתברר כי החלק המסוכן ביותר לא מופיע בנוסח החוק אלא במספר תיקוני חקיקה בחלקה השני, אשר לא כתובים בה במפורש. 

באמצעות מספר שינויים שמבקשת ההצעה לעשות בחוק האזנות סתר תוכל המשטרה לעקוף את החובה לקבל צו בית משפט ולבטל את מנגנוני הפיקוח והביקורת השיפוטית הקיימים בחוק על מידע שנאסף באמצעות חדירה והאזנה למכשירים ומעקב סמוי אחר בעליהם והאנשים איתם באו במגע. באמצעות תיקוני החקיקה, בכל מקרה בו "שוכנע המפקח הכללי של המשטרה כי לשם מניעת פשע או גילוי מבצעיו יש צורך בהאזנת סתר שאינה סובלת דיחוי", יוכל להורות על חדירה למחשב או מכשיר סלולרי, חיפוש והאזנה, בין היתר באמצעות רוגלות. מדובר בהגדרה כללית ופתוחה לאין-סוף פרשנויות שמטרתה: לעקוף את המגבלות הקיימות בחוק ובעיקר את הפיקוח והביקורת של הרשות השופטת.

בנוסף, מידע שנאסף אך אינו קשור לחשדות שבגינן התיר המפכ״ל או בית משפט היתר האזנה וחיפוש, יוכל לשמש את המשטרה כראיה קבילה בבית המשפט. זאת בניגוד לחוק הקיים אשר קובע כי ההחלטה על קבילות ראיות שנאספו שלא במתכוון נתונה להחלטה וביקורת של היועמ"ש לממשלה או שופט מחוזי ומעלה.

"פגיעה חריפה בזכויות חוקתיות"

חוות דעת של הסנגוריה הציבורית, שהוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שר המשפטים יריב לוין, מבהירה כי בחוק אין כל הגבלה על משך הזמן בו ניתן להפעיל אמצעי זה וכי לא נקבע מנגנון ברור להגדרת המאפיינים של תוכנות הרוגלה. עוד נכתב בחוות הדעת כי לא נקבע כל מנגנון בקרה אפקטיבי וחיצוני למשטרה על השימוש בו ועל התוצרים שיופקו באמצעותו. 

"הסניגוריה הציבורית מתנגדת נחרצות להצעה זו, שכן לטעמנו גלומה בה פגיעה חריפה ומרחיקת לכת בזכויות חוקתיות", נכתב במסמך העמדה שהגישה עו"ד ענת מיסד כנען, הסניגורית הציבורית הארצית. "הצעת החוק נעדרת מערך בלמים ואיזונים חיוניים באופן החותר תחת עקרונות היסוד של שיטת המשטר הדמוקרטי ושל הדין הפלילי בישראל".

עו"ד גיל שפירא, מנהל מחלקה בסניגוריה הציבורית, הסביר בשיחה עם "המקום הכי חם" על היקף הפגיעה בזכויות האזרח, בזכות לפרטיות ובערכי היסוד של המשטר הדמוקרטי שההצעה מבקשת לאפשר. "לדברים כאלה יש נטייה לזלוג. זה מדרון חלקלק. זה מתחיל בעבירות חמורות של 10 שנות מאסר, אבל בקלות זה יכול להיות מוחל על דברים אחרים", מזהיר שפירא. 

"לדברים כאלה יש נטייה לזלוג. זה מתחיל בעבירות חמורות של 10 שנות מאסר, אבל בקלות זה יכול להיות מוחל על דברים אחרים. השאלה העקרונית היא האם במשטר דמוקרטי זה כלי שנכון שהמדינה תשתמש בו כלפי האזרחים שלה"

תוכנת הריגול תאפשר למשטרה גישה לכל האפליקציות שבמכשיר הנייד המדובר, ותוכל לשאוב את כל התכתבויות הוואטסאפ, הטלגרם, הפייסבוק, האינסטגרם, אפליקציות ההיכרויות, הפרופילים המקושרים והאנשים איתם עמד האדם בקשר. "זה מכפיל, משלש ומרבע את את הפגיעה בפרטיות, שכן גם אותם אלפי אנשים איתם היית בקשר לא יודעים שהם תחת מעקב של המשטרה", מסביר עו"ד שפירא. סוגייה נוספת שהעלה שפירא היא המטא-דאטה שעל מכשירי הסלולר – מידע רב ש"מוצמד" לכל תמונה שצולמה במכשיר, כמו שעה, תאריך ומיקום מדויק. הצעת החוק תאפשר למשטרה לקבל גישה לכל אותו מידע פרטי, כאמור, בלי ידיעת המחזיק.

"שבירת כלים במשטר הדמוקרטי"

על פי דברי ההסבר להצעה, הרשת, הסמארטפונים והמחשבים מאפשרים לפעול באנונימיות, ולכן מעניקים פלטפורמה נוחה "לעבריינים ולפעילי טרור, שיכולים לאסוף מידע רב ברשת ולתכנן את מעשיהם הבלתי חוקיים". לפי דברי ההסבר, "רשויות הביטחון הבינו כי על מנת להתחקות אחר גורמים אלה ולסכל את פעולתם, עליהם לפעול דרך הרשת ולנצל את היתרונות הטכנולוגיים הגלומים בה".

"המשטרה כלל לא חוקרת טרור. יש פה ניסיון לקשור את הצעת החוק בחסות האווירה המלחמתית, ולהכניס סמכויות מרחיקות לכת לתחום החקירות הפליליות הרגילות"

"כ-50 אחוז מהחקירות לא מבשילות לכדי כתב אישום. המשמעות היא שיכולה המשטרה לטעון שהיא חושדת במישהו, להתקין תוכנת ריגול על המכשיר שלו בלא ידיעתו ולא להגיש כתב אישום, אבל הפגיעה בפרטיות כבר נעשתה", מסביר שפירא. "כמו כן, המשטרה כלל לא חוקרת טרור. במובן מסוים יש פה ניסיון לקשור את הצעת החוק בחסות האווירה המלחמתית, ולהכניס סמכויות מרחיקות לכת לתחום החקירות הפליליות הרגילות. המשטרה חוקרת עבירות פליליות, לא עוסקת בסיכול טרור, ולא כל מה שאפשר להשלים איתו בסיכול טרור יכול להתקבל בחקירות פליליות. כשהמדינה מתגוננת כלפי חוץ זה דבר אחד, אבל כשהמדינה מול אזרחים מן השורה זה משהו שונה".

"השאלה העקרונית היא האם במשטר דמוקרטי זה כלי שנכון שהמדינה תשתמש בו כלפי האזרחים שלה", מוסיף שפירא. "זה לא שאני אומר ששוד וסחר בסמים זה בסדר, אבל גם כשאנחנו מתמודדים עם תופעות של פשיעה יש בלמים ואיזונים, ויש דברים שבדמוקרטיה לא עושים כלפי האזרחים. יהיה הרבה יותר קל למשטרה אם ישתילו צ'יפ לכל אזרח שאפשר יהיה לעקוב אחריו, אבל אנחנו לא עושים את זה כי זה לא דמוקרטי. הרוגלה הסמויה, לעומת זאת, היא כמו צ'יפ שאנחנו משתילים לאדם, צ'יפ שהוא נכנס נכנס איתו לשירותים, לאמבטיה ולחדר השינה. זה יהיה אמצעי ריגול סמוי ובלתי מוגבל, שמעורר קושי בשיטת המשטר הדמוקרטית". 

"הרוגלה הסמויה היא כמו צ׳יפ שאנחנו משתילים לאדם. צ'יפ שהוא נכנס נכנס איתו לשירותים, לאמבטיה ולחדר השינה. זה יהיה אמצעי ריגול סמוי ובלתי מוגבל, שמעורר קושי בשיטת המשטר הדמוקרטית"

בנוסף, לדבריו, אם היה מדובר בהצעת חוק ממשלתית היא הייתה חייבת בהגבלות ובבדיקות שהיו יכולות להביא אותה לכדי הסדר מאוזן. הצעת החוק הפרטית, לעומת זאת, מבקשת לתת סמכויות נוספות וחריגות למשטרה – תוך מעקף של הליכי חקיקה סדורים ומתן אפשרות לדיונים בהשלכותיה. לשם השוואה גם מהלכי החקיקה של המהפכה המשפטית בהובלת השר יריב לוין נעשו בהצעות חוק פרטיות, כאמצעי שמאפשר ליזום שינויים משמעותיים בשלטון הדמוקרטי בהליכי בזק.

"אין שום בקרה על אופן השימוש ברוגלה, על המאפיינים שלה, או על מה מותר לעשות איתה ומה אסור. זה נותן פתח להפרה מלאה של פרטיות האזרח בפני הרשויות, בלי שהוא בכלל יודע שפרטיותו מופרת. אזרחים יוכלו להסתובב במשך שנים עם תוכנות ריגול על המכשירים שלהם בלי שהם יודעים על זה, וזה משהו מאוד דרמטי בהיקף שלו. לא מדובר על חקירת טרור או שב"כ, מדובר באזרחי המדינה פנימה. ברגע שמאפשרים למשטרה להתקין רוגלות על המכשירים של האזרחים בלי יכולות הגבלה, זו שבירת כלים במשטר דמוקרטי".

בדברי ההסבר להצעת החוק ציטט פוגל את דוח מררי, שפורסם בעקבות פרשת NSO והשימוש בתוכנת הרוגלה פגסוס, שתיאר את המצב החוקי הקיים בתחום החדירה למחשבים וטלפונים ומצא כי "אין למשטרה סמכות לבצע חיפוש סמוי במחשב ובכך לשאוב את המידע האגור על הטלפון הנייד באופן סמוי, אלא רק לבצע האזנה ממועד מתן הצו ואילך של מידע המועבר בתקשורת בין מחשבים". אין בציטוט כל מידע שאמור לחדש, אלא רק תיאור פשוט של המצב הקיים. השימוש בו נועד, כך נראה, להסתיר את העובדה שמסקנות הדוח קבעו כי יש להגביל את היכולות הטכנולוגיות של אמצעי הרוגלה בהם משתמשת המשטרה ולהגביר את הפיקוח על השימוש בהם ובמידע שנאגר באמצעותם – בדיוק מה שפוגל מבקש להיפטר ממנו בהצעת החוק.