לא רק פעילי טרור: חוק חדש יאפשר מעצר ללא משפט לחברים בארגוני פשע

"הבעיה בצווים המנהליים אינה מתחילה עם חוסר החכמה שלהם. לפני הכל יש כאן בעיה מוסרית, של שימוש בצווים ללא משפט, ללא ראיות והוכחות ובסיס משפטי רעוע מאוד, במיוחד נגד מי שנעצר אין ספור פעמים לחקירה אינטנסיבית אך לא נמצאה שום תשתית ראייתית נגדו המצדיקה כתב אישום". דברים אלה נכתבו בעבר על ידי איתמר בן גביר (עוצמה יהודית), עוד לפני שהפך לשר לביטחון לאומי, בטור דעה שפורסם בוואלה, בהתייחסו להוצאתם נגד פעילי ימין ביהודה ושומרון.

הדברים פורסמו לפני תשע שנים בדיוק, בימים בהם בן גביר עדיין העביר ביקורת על המשטרה, רחוק מעמדת השר שאחראי על מדיניותה. אותו בן גביר שכתב כי הצווים המנהליים בעייתיים, עשוי לחגוג היום במליאה את אישורה הסופי של הצעת חוק שתאפשר הוצאת מעצרים מנהליים ללא ראיות משפטיות ועל בסיס מידע מודיעיני בלבד, על מנת להילחם בארגוני פשיעה, בעיקר מהחברה הערבית. הדבר היחיד שעלול להעיב על החגיגות הוא העלתה (שוב) לקריאה ראשונה של הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות) של ח"כ ארז מלול (ש"ס). מדובר בהצעה שבש"ס מנסים לקדם והוסרה כבר שלוש פעמים מסדר היום של המליאה בשל סכסוכים פוליטיים – אולי הרביעית תהיה היום ואז הצעתו של פוגל תוסר מסדר היום.

מדובר בהצעת חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, שנידונה במהלך החודשיים האחרונים בוועדה לביטחון לאומי בראשות ח"כ צביקה פוגל ממפלגתו של בן גביר, ולא במקרה. הצעת החוק נתפרה במקור במיוחד עבור בן גביר והוא דוחף אותה כבר יותר משנה.

לפני כחודשיים, בסוף חודש מאי (22.5), השר בן גביר עלה לראשונה מאז אירועי ה-7 באוקטובר להר הבית, למרות שבאותו היום, במליאת הכנסת, דנו על ההצעה החשובה הזו עבורו לקריאה טרומית. בן גביר לא הטריח את עצמו להגיע במיוחד למליאה להצביע עבורה, כיוון שידע שיהיה לו רוב. כך אכן היה – 19 הצביעו בעד, לא היו מתנגדים ולא נמנעים והיא עברה לוועדה לביטחון לאומי כאמור, לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

הצעת החוק על פניה יכולה להישמע כצעד חיובי עבור הציבור שומר החוק, אך נחשבת שנויה במחלוקת מבחינת הגורמים המשפטיים. מאחוריה עומדים ח"כ פוגל וח"כים מישראל ביתנו: יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר.

שינוי מרחיק לכת בסמכויות האכיפה

במשטרה מבקשים כלים נוספים להתמודד עם עלייה משמעותית בפעילות הפשיעה המאורגנת, בדגש על החברה הערבית. הצעת חוק זו אמורה לסייע למשטרה לעצור במעצר מנהלי (מעצר ללא אישום, ללא משפט, ללא משך מוגדר מראש וללא זכות ערעור או ביקורת שיפוטית) אדם הפועל במסגרת ארגון פשיעה או מטעמו. 

אחד החששות מהצעת החוק, שכרגע מכוון לארגוני פשיעה, הוא שתיסלל הדרך למעצר מינהלי של כל אדם החשוד כמשתייך לארגון פשיעה, ללא הצורך להוכיח זאת. ניצב יגאל בן שלום, ראש אגף מודיעין וחקירות (אח"מ) במשטרה, התייחס לכך באחד הדיונים, ואמר כי הם ירצו שההגדרה תורחב: "כשאומרים ארגון פשיעה על פי החוק אני יכול להכניס כל כנופית פשע. כיום יש הגדרה לעשרה ארגוני פשיעה. המערכת במדינה לא בנויה לנהל משפטים של ארגוני פשיעה נקודה! אין מספיק פרקליטים, בתי המשפט לא ערוכים לנהל משפטים של ארגוני פשיעה שבהגדרה. לכן בהצעה כאן, אנו עומדים על כך שיתווספו גם כנופיות שהן אלה שברובן מטרידות את האזרח".

כיום מעצרים מנהליים מתבצעים באישור שר הביטחון והרמטכ"ל רק נגד פעילי טרור, מטעמי ביטחון המדינה. ההצעה החדשה מבקשת לתת סמכויות דומות גם לשר לביטחון לאומי כחלק מהמאבק בפשיעה. בפועל, לנשיא בית המשפט המחוזי או לסגנו תהיה סמכות להוצאת צווי מעצר מנהלי, אם קיבלו הערכה מודיעינית שמבססת חשד חמור לפגיעה באדם. ההצעה מוגבלת בזמן ומהווה הוראת שעה למשך שנתיים – לאחר מכן תגיע לאישור נוסף בוועדה לביטחון לאומי.

היועמ"שית והשב"כ הביעו התנגדות להצעה. לטענתם, שימוש במעצרים מנהליים חייב להיעשות רק מטעמים חמורים של צורכי ביטחון ומצבי קיצון, בשל הפגיעה בזכויות אדם. הם הביעו חשש משימוש יתר בצווים אלה, גם עבור מקרים שאינם יחייבו זאת.

בתגובה, בן גביר תקף וצייץ ברשת החברתית איקס (לשעבר טוויטר): "התנגדות היועמ"שית לבקשת המשטרה למעצרים מנהליים נגד בכירי ארגוני הפשע במגזר הערבי מקוממת. הקלות בה מאשרת היועצת מעצרים מינהליים לנערים שנחשדו בהפרות סדר בחווארה, למול התנגדותה למעצר מינהלי לראשי מאפייה עם דם על הידיים חסרת אחריות".

לטענת היועמ"שית ושב"כ, שימוש במעצרים מנהליים חייב להיעשות רק מטעמים חמורים של צורכי ביטחון ומצבי קיצון, בשל הפגיעה בזכויות אדם.

גם בסניגוריה הציבורית מתנגדים עקרונית להצעה. במכתב שהוציאו כבר ביוני, עם העברת ההצעה לדיונים להכנה לקריאה ראשונה, נכתב כי "הצעת חוק זו מהווה שינוי דרמטי של סדרי העולם באכיפה הפלילית בישראל, ולטעמנו מעוררת קשיים חוקתיים של ממש", נכתב.

במכתב התייחסו להגבלות "מרחיקות לכת" שבית המשפט יוכל לאשר לבקשת גורם מוסמך במשטרה. הגבלות הכוללות בין היתר מעצר בית, מגבלה על עיסוק או עבודה, מגבלה על רכישה, החזקה או נשיאה של חפצים מסוימים, מגבלה על נהיגה בכלי רכב, איסור יציאה מהארץ וכו'.

כמו כן, הביעו חשש מכך שיהיה ניתן להוציא צו זה על הערכת מסוכנות מודיעינית בלבד, זאת אומרת ללא ראיות או הסתמכות על ראיות חסויות שלא יוצגו בפני הנאשם ועורך דינו.

כבר לא חוק בן גביר?

במהלך הדיונים בוועדה, לאור טענות נציגי משרד המשפטים ופרקליטות המדינה וכן חלק מחברי הכנסת, על כך שנוסח ההצעה מעלה קשיים – הוא מעט רוכך. עו"ד גלעד נוה, היועץ המשפטי לוועדה אמר בדיון האחרון בוועדה בו ההצעה אושרה לקריאה שנייה ושלישית, כי ההסדר בנוסחו האחרון מאוזן יותר ולעמדת צוות הייעוץ המשפטי לוועדה, ההערות והקשיים שעלו במהלך הדיונים קיבלו מענה, דבר המאיין חלק מהחששות לגביו ומכאן שלא ניתן לסווג אותו תחת מניעה משפטית.

במהלך הדיונים בוועדה חלק מהסעיפים שונו. כך למשל שונה סעיף מס' 3 א' העוסק במי רשאי לאשר את הצו: בנוסח ההצעה המקורי, נשיא בית משפט מחוזי יכול לקבוע לבדו כי יש צורך בצו מבלי שנדרש אישור נוסף, "אם שוכנע כי יש יסוד סביר להניח כי בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מאותו אדם, הוצאת הצו חיונית למניעת פגיעה חמורה בביטחונו של אדם, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעות הדין הפלילי ובדרך שפגיעתה פחותה".

בנוסח המעודכן שהוגש לקריאות שנייה ושלישית, הסעיף שונה כך שהוצאת הצווים תיעשה באישור היועץ המשפטי לממשלה. "נשיא בית המשפט המחוזי רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לבקשת הגורם המוסמך ולאחר אישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך מטעמו או האציל לו את סמכותו (בחוק זה – היועץ המשפטי לממשלה), להטיל בצו מגבלות על אדם הפועל במסגרת ארגון פשיעה".

כמו כן, על ההצעה התקבלו לא מעט הסתייגויות ובפרט על סעיף זה. חברי כנסת מיש עתיד והמחנה הממלכתי, העבודה וחד"ש–תע"ל, דרשו לעגן בחוק את אישורו של גורם משפטי לצורך הוצאת הצו. הצעותיהם לגורם זה: המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או המשנה לפרקליט המדינה.

הסתייגויות נוספות שהועלו על ידי חברי כנסת מהאופוזיציה (אך לא מישראל ביתנו) מנסות למנוע את סמכותו הישירה של בן גביר בהוצאת צווים מנהליים. ההתנגדויות עוסקות בסעיף מס' 14 הנוגע ישירות לשר האחראי לביצוע התקנות, הלא הוא השר לביטחון לאומי.

חברי כנסת מיש עתיד והמחנה הממלכתי, העבודה וחד"ש–תע"ל, דרשו לעגן בחוק את אישורו של גורם משפטי לצורך הוצאת הצו. הצעותיהם לגורם זה: המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או המשנה לפרקליט המדינה.

בנוסח המקורי נכתב כי השר לביטחון לאומי יהיה הממונה הבלעדי על ביצוע החוק והוא יהיה רשאי לעדכנו במידת הצורך. גם פה חל ריכוך: בעקבות הדיונים בוועדה, שונה הנוסח כך שהשר לביטחון לאומי אכן יהיה הממונה, אך הוא לא יהיה לבד – כדי לעדכן את החוק ולהתקין תקנות נוספות הוא יצטרך לא רק את הסכמת שר המשפטים, אלא גם את אישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת.

יש להניח שעם הנוסח הזה, באקלים הפוליטי הנוכחי, בן גביר עוד יוכל להסתדר. אך גם על סעיף זה הוגשו כאמור הסתייגויות – קבוצת העבודה וקבוצת חד"ש–תע"ל מציעות להפוך את היוצרות, כך ששר המשפטים יהיה הממונה על ביצוע החוק ויוכל לערוך שינויים בהסכמתו של השר לביטחון לאומי ובהתייעצות עם הנהלת בתי המשפט. קבוצת יש עתיד וקבוצת המחנה הממלכתי מסירות לחלוטין את סמכותו של השר לביטחון לאומי בנושא, אלא ששר המשפטים רק יתייעץ איתו.

קבוצת רע"ם הגדילה לעשות ומציעה להעלים כליל את בן גביר מהחוק שהוא עצמו יזם ומקדם – הקבוצה מציעה לקבוע כי שר המשפטים יהיה הממונה על ביצוע החוק "והוא יתקין תקנות בהתייעצות עם גורמי מקצוע מוסמכים". 

יחד עם כל הריכוכים, מדובר בסמכות חדשה של המשטרה, שלא הייתה קיימת עד כה, להוצאת צווים מנהליים כדי להילחם בפשע ולא רק בטרור. אם היא תעבור, כפי שצפוי לקרות במליאה היום, היא תשנה את היחסים בין סמכויות האכיפה לאזרחים, גם בימים בהם יכהנו דמויות אחרות בתפקידי השר לביטחון לאומי, היועצת המשפטית לממשלה או שר המשפטים.

ובצד השני, ביקום לא מקביל

במקביל להצעת חוק זו ואולי גם בדומה לה, ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), מקדם את הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – מעצרים מינהליים בגין חברות בארגון טרור). בניגוד להצעה של פוגל, שרוצה להרחיב את האפשרות למעצרים מנהליים בעיקר על אזרחים ערבים – הצעת החוק של רוטמן מבקשת לבטל אפשרות של ביצוע מעצר מנהלי על אזרחים ישראלים, אלא במקרים קיצוניים המהווים איום על ביטחון מדינת ישראל. הרקע להצעה הוא ככל הנראה ניסיון למנוע מעצרים מינהליים של פעילי ימין יהודים על ידי השב"כ.

לפי ההצעה, תישלל היכולת של שר הביטחון להורות על מעצרים מנהליים נגד אזרחים ישראלים כשאלה מואשמים בביצוע מעשי טרור. מקרים כאלה יצריכו את שר הביטחון לבקש את אישור שר המשפטים וועדת חוקה, חוק ומשפט. באופן חריג פורסם כי השב"כ מתריע מפני קידום חקיקת החוק שהעברתו תהווה לטענתו פגיעה בביטחון המדינה. ההצעה אושרה בקריאה טרומית ועברה להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה בראשותו של לא אחר מאשר רוטמן עצמו. כך יעשה למי שפוגל, בן גביר ורוטמן חפצים ביקרם.

על פי גורמי מקצוע המעורים בנושא, הפן מרחיק הלכת בהצעתו של רוטמן הוא ההתייחסות לשאלת האזרחות ביחס לשאלת המעצר, ולא לשאלות המסוכנות. בהקשר זה ההשוואה בין הצעת החוק שלו לזו של פוגל-בן-גביר מעניינת, כיוון שאלו האחרונים דווקא מרחיבים את השימוש בכלי החריג נגד אזרחי ישראל, ואף לא בתחום הטרור אלא הפשיעה.