"לא ביג דיל": אחרי שהתנגדה ונענשה, גוטליב נטשה את המאבק נגד חוק הרבנים

למליאת הכנסת תגיע השבוע הנגזרת הנוכחית של הצעת החוק המכונה "חוק הרבנים" השנויה במחלוקת, אחרי שאושרה בשבוע שעבר בוועדת החוקה. ההצעה שעל הפרק אושרה לאחר שלפני כשבועיים התנגדו שני ח"כים מהליכוד – טלי גוטליב ומשה סעדה – לגרסה הקודמת. אך בשיחה עם "שקוף" מבהירה כעת גוטליב כי לא תתנגד להצבעה לכשזו תובא למליאה. 

ההצעה הנוכחית עולה תחת השם הצעת חוק שירותי הדת היהודיים – הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ומועצות אזוריות שאין בהן מועצות דתיות. בסיבוב הקודם לא התקיימה הצבעה בוועדת החוקה לאחר ששניים מחבריה, גוטליב ומשה סעדה הודיעו כי יתנגדו להצעה המעבירה בין היתר את סמכויות בחירת הרבנים מהרשויות המקומיות למועצת הרבנות הראשית ולשר הדתות. השניים נענשו על הצעד הזה ויו"ר סיעת הליכוד, ח"כ אופיר כץ, הודיע על הדחתם לצמיתות מוועדת החוקה.

• חולשת הכנסת מול הממשלה התגלתה במלוא עוזה בסאגת חוק הרבנים
• "נועדה להחליש את המערכת השיפוטית": הצעת החוק שתפגע בפיקוח על הרבנים אושרה בוועדת השרים לחקיקה
• ללא הצבעה בסיעה: גוטליב וסעדה הודחו בניגוד לתקנון הכנסת?

גם ההצעה שעלתה השבוע ואושרה לקריאה ראשונה בוועדה היא של ח"כ מלול. לפי ההצעה, הממשלה תישא בהוצאות שכר ותקנים מעבר לסכומי ההשתתפות של הממשלה כיום בתקציבי המועצות הדתיות. במילים אחרות – לשר לשירותי דת תהיה האפשרות לתקצב לפי אמות מידה שהוא בעצמו יקבע, שכר ותקנים של רבנים ובלניות ובכלל עובדי שירותי הדת כמו אנשי מינהלה ומזכירות, ללא הגבלת היקף התקצוב.

פנינו ב"שקוף" לחברי הכנסת "המורדים" – סעדה וגוטליב, שהביאו להפלתו (בינתיים) של חוק הרבנים, כדי להבין מה הם חושבים על הצעה זו, המהווה כאמור ספיח של החוק שאליו התנגדו. חבר הכנסת סעדה לא ענה ואילו חברת הכנסת גוטליב ענתה בהרחבה.

"אני מניחה שהעלו את החוק הזה בגלל שאני הדפתי את חוק הרבנים", אמרה ל"שקוף". "בזמן מלחמה אין צורך לקדם חוקים שלא קשורים ישירות להיערכות למלחמה". עם זאת, הוסיפה גוטליב שהיא לא מתנגדת למהות ההצעה: "לא צריך להתנגד להצעה, זה בסדר, זכותו של משרד הדתות לדאוג לעבודתו בהתאם לתקציב שיש למשרד… צורכי דת זה משהו שיש לו ביקוש ומשרד הדתות צריך לאפשר לו לפעול".

ביחס לחשש שהצעת החוק תגרום למינויים עודפים אמרה גוטליב כי "זה שזה יוצר מקומות עבודה – כל משרד ממשלתי באשר הוא, יש בו פוטנציאל ליצירת מקומות עבודה. חוק הרבנים השפיע על קופת ראשי הרשויות המקומיות ובשום פנים ואופן לא הסכמתי. פה (בהצעה הנוכחית, ע.ל) משרד הדתות זה התקציב שלו, אני לא מגדילה את התקציב. מוטב היה שלא היה עולה לסדר היום אבל מרגע שעלה – לא ביג דיל".

"שר הדתות אחראי על שירותי דת וזכותו למנות רבנים אם יש צורך ציבורי בכך, והוא צריך לייצר לזה מקור תקציבי בתקציב שלו, לא מתערבת לשרים בעבודה שלהם", סיכמה גוטליב. "שר הדתות, יש לו את המחויבות שלו לתת שירותי דת… מה שאותי מעניין שאני לא מעמיסה על ראשי רשויות את מה שדורש משרד הדתות".

הנוסח שונה – בזמן הדיון בוועדה

הצעת החוק הנוכחית של ח"כ מלול עוסקת בבעיית תקצוב המועצות הדתיות. לפי חוק שירותי הדת, הממשלה והרשות המקומית נושאים בהוצאות התקציב של המועצה הדתית. ברירת המחדל היא מאצ'ינג – הממשלה אחראית ל-40% מתקציבה של המועצה הדתית והרשות המקומית ל-60% ממנו. לצד זאת, החוק מאפשר כבר היום לממשלה לשנות את החלוקה היחסית הפנימית הזו. כך, בכל שנת כספים, השר לשירותי דת, שר הפנים ושר האוצר רשאים לקבוע הסדר דיפרנציאלי הקובע סכום השתתפות אחר של הממשלה ביחס לרשויות מקומיות מסוימות. הסעיף הזה לא חל, נכון להיום, על מועצות מקומיות ואזוריות, וזו מהות השינוי שמציע מלול.

ההצעה אולי פותרת בעיה מסוימת שיש במועצות אזוריות, שמוחרגות בחוק שירותי הדת. לאותן מועצות יש עלויות שכר גבוהות בהשוואה למועצות מקומיות, כי בתחומן יש הרבה יישובים ואז הן נדרשות לממן עוד רבנים ובלניות. אך ההצעה הנוכחית היא מורחבת וחלה על כל מועצה דתית ורשות מקומית ללא מועצה דתית.

עו"ד אוהד וייגלר, מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בארגון "עתים" – סיוע והכוונה בשירותי הדת, מסביר ל"שקוף" את בעייתיות הצעת החוק ואומר כי היא מנוגדת לכל מינהל תקין. "הפתרון והנוסח שהם בחרו הוא נוסח בלתי מוגבל, דורשים שזה יהיה בלי הגבלה", הוא מסביר.

לדברי וייגלר, נעשה מחטף בהצעת החוק לאחר ששינו את הנוסח שלו בזמן הדיון בוועדה. בנוסח החוק נכתב כי אמות המידה לשינוי התקצוב יהיו בהסכמת שר האוצר, ואילו בנוסח שעליו נערכה ההצבעה והוקרא במהלך הדיון, נאמר כי זה יהיה רק בהתייעצות עם שר האוצר, כך שהוא אפילו לא יוכל להוות איזשהו חסם. 

בסיום הדיון, כשעו"ד אלעזר שטרן, סגן יועמ"ש הוועדה, הקריא את נוסח ההצעה לקראת ההצבעה ואמר "בהתייעצות" ולא "בהסכמת" שר האוצר, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), נציגת האופוזיציה היחידה שנותרה בדיון, הקימה קול זעקה ושאלה: "למה לא בהסכמת האוצר?" רוטמן ענה לה ש"הנוסח דומה" והוסיף כשהיא לא חדלה מלשאול זאת: "נדון בזה בהרחבה לקראת קריאה שנייה ושלישית".

וייגלר מתייחס גם לכך שבהצעת חוק זו מנסים "לרכך" את השלטון המקומי שהתנגד נחרצות לחוק הרבנים. "ככה הם בעצם מנטרלים את ההתנגדות של כל ראשי הרשויות", הוא מסביר. "בחוק הרבנים השלטון המקומי התפוצץ על הסיפור הזה, אבל פה הם אומרים מה אכפת לכם? אנחנו מממנים הכל – הרשויות המקומיות לא יצטרכו לשים שקל, כל הכסף יגיע מהמדינה".

להצעה התנגדו גורמי המקצוע. עו"ד אלעזר שטרן, סגן יועמ"ש הוועדה, אמר במהלך הדיון כי "החוק בא לפתור בעיה שהצביעו עליה אבל המענה יוצר משהו בעייתי כי נוצרים שני ערוצי תקצוב חוקיים לאותו גוף. יש את תקצוב המאצ'ינג בין השלטון לרשות המקומית שאמור לכלול שכר ותקנים, ובצדו ערוץ לתקצוב נוסף של שכר ותקנים, שיכול לכלול לא רק רבנים ובלניות אלא גם אנשי מינהלה ומזכירות. אני לא מכיר תקדים בחקיקה למצב הזה". 

נציגת החשב הכללי באוצר, סופי פרכטמן, דיברה במפורש על הפיל שבחדר. "כרגע זה מנוסח כגרסה מרוככת של חוק הרבנים", אמרה. "הנוסח היום מאפשר לשר למנות כל תפקיד שהוא רוצה בין אם יש או אין מועצה דתית". היו"ר רוטמן זעם על דבריה ואמר כי "המושג ריכוך של חוק הרבנים הוא ביטוי פוליטי המנוגד לעמדת הממשלה, השר והמשרד ולחשב הכללי אין שום מומחיות בחוק הרבנים". 

בהצבעה שהתקיימה בסיום הדיון תמכו בחוק היו"ר רוטמן והח"כים גלית דיסטל אטבריאן (ליכוד), ארז מלול ואברהם בצלאל (ש"ס). ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) הייתה חברת האופוזיציה היחידה שנשארה בדיון, והתנגדה להצעה.