הצעת חוק: שלוש שנות מאסר לפקידי ציבור שישקרו בפני הוועדות – הפוליטיקאים הוחרגו

אחרי ארבעה חודשים מחוץ לכנסת, ח"כ אביחי בוארון (ליכוד) הושבע לאחרונה מחדש, ונדמה שמאז הוא החל לפעול בקצב מוגבר. תוך שבועיים הוא הניח על שולחן הכנסת שבע הצעות חוק חדשות מטעמו. השבוע (שני) הונחה מטעמו הצעת חוק הכנסת (תיקון – אמירת אמת והתייצבות בפני ועדות הכנסת), המעוניינת לקדם סנקציות חסרות תקדים כלפי מי שמחויבים להתייצב בפני ועדות הכנסת על פי חוק, במידה ואינם עומדים בחובתם. ההצעה מתייחסת לעובדי השירות הציבורי, ואינה כוללת בתוכה סנקציות לנבחרי הציבור שישקרו או יסרבו לענות על שאלות בוועדות. 

• המאבק על מינוי הנציב: רוטמן האשים את היועמ"שית בהשתלטות על ההליך
• הסירוב של בן גביר לשלוח נציג לוועדה ממחיש את הפגיעה במעמד הכנסת
• "זלזול ברשות המחוקקת": בן גביר שוב מצפצף על הוועדה לביקורת המדינה

סעיף 21(ב) בחוק יסוד: הכנסת, מגדיר את הגורמים המחויבים בהתייצבות בוועדות הכנסת: "נושא משרה או ממלא תפקיד בשירות המדינה, ברשות מקומית, במועצה דתית, בתאגיד שהוקם בחוק או בחברה ממשלתית". על פי החוק כיום, ניתן "לחייבו למסור מידע שבידו על פעילות הגוף שבו הוא מכהן, זולת אם יש בגילוי משום פגיעה בחוק, בחובה מקצועית או בחובת אמונים שהוא חב בה על פי דין, וכן שיובטחו לו הזכויות של עד בבית המשפט". 

על פי הצעת החוק שהניח בוארון, "מי שמסר ביודעין לוועדה מוועדות הכנסת במהלך דיון בוועדה מידע כוזב, בעל פה או בכתב, דינו – מאסר שלוש שנים". עוד מוצע להטיל קנס של 14,400 שקלים על "מי שסירב להתייצב בפני ועדה מוועדות הכנסת לאחר שזומן כדין ולא הציג הצדק סביר לכך", ועל "מי שסירב להשיב לשאלות של יושב ראש ועדה מוועדות הכנסת במהלך דיון בוועדה, אלא אם כן הוא שופט, דיין או קאדי".

"תיקון זה ירתיע מוזמנים לוועדות מלפעול בניגוד לחוק ובכך יתחזק מעמדה של הכנסת", כותב בוארון בדברי ההסבר להצעת החוק שהגיש, אולם נדמה שמדובר בהצעה שעניינה העיקרי הוא הטלת מורא על פקידות מקצועית, ויצירת שוט להגשת כתבי אישום פליליים נגד פקידות שאינה מתנהלת כפי שהדרג הפוליטי מעוניין שתתנהג.

הבעיה בסנקציות שבוארון מציע טמונה בחוסר הבהירות לגבי מי יקבע מהו שקר, ומי מוסמך לקבוע האם הדבר נעשה ביודעין. גם לגבי הסירוב להגיע, ההצעה קובעת מונח מעורפל של "לא הציג הצדק סביר", הפותח פתח לפרשנות וניצול לא שוויוני של הפרשנות מהו הצדק סביר. 

נוסף על כל אלה ישנה נקודה עקרונית נוספת – הצעת החוק מתייחסת רק כלפי דרגים מקצועיים, ומותירה בחוץ את הדרג הפוליטי. וכך, אם יחוקק החוק באופן זה, ייווצר מצב שבו פקיד ציבור עשוי להיענש על דבר שקר ולהישלח לשלוש שנות מאסר, ואילו ראש ממשלה, שרים וחברי כנסת יהיו פטורים מאימת הדין על אותה עבירה ממש.

צורך ממשי פוגש רצון להטיל אימה

הצורך בחיזוק יכולת ועדות הכנסת לזמן פקידות ציבורית לישיבות הוועדות הוא צורך ממשי. קבלת נתונים ותשובות מפקידות ציבורית נמצאת בלב יכולת הכנסת לפקח על פעילות הממשלה. אולם ברוח הממשלה והקואליציה הנוכחית, נראה שההצעה של בוארון עושה שימוש בצורך ממשי ולגיטימי, כדי לקדם משטר אימה מול פקידות ציבורית העומדת בדרכו של הדרג הפוליטי, לעיתים כשומרי סף מול ניסיונות לא ראויים של פוליטיקאים. 

ההצעה הונחה על שולחן הכנסת שבועיים אחרי שדיווחנו על תלונת יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן (הציונות הדתית) נגד היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, שלא הגיעה לישיבת ועדה בראשותו ושלחה במקומה את המשנה ליועמ"שית – עו"ד גיל לימון. "היא לא מחליטה את מי לשלוח, היא זומנה אישית", טען רוטמן. "יותר מזה, גם השר הממונה עליה פנה אליה, במקרה נודע לי, ואמר לה לבוא. גם השר הממונה, גם הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת זימנה אותה והיא החליטה על דעת עצמה לא לבוא". 

בעבר היו מקרים נוספים שבהם מנכ"לי משרדים סירבו להגיע לישיבות פיקוח בעניין משרדם. לאחרונה, למשל, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה מיקי לוי (יש עתיד) זימן מספר פעמים את נציגי המשרד לביטחון לאומי לדיון בנוגע לפיקוח על רישיונות נשק. השר עצמו הוציא להם הוראה שלא להתייצב לישיבות הוועדה. כאן חשוב לציין כי החוק של בוארון נעדר יכולת להעניש במקרה כזה את השר שהורה לדרג הפקידותי שלא להגיע.

וכך, סוגיית אי הגעת פקידי ציבור בכירים לוועדות שאליהן זומנו, שליחת דרגים זוטרים כתחליף, והיעדר קבלת תשובות ממשרדי ממשלה, היא סוגיה סבוכה משנדמה. ההצעה הנוכחית כנראה לא נועדה כדי לחזק את הכנסת ביכולת הפיקוח על הממשלה אלא לחזק את יכולת השלטון להטיל מורא על פקידות מקצועית. 

מספר כפול של ועדות

ויש עוד אספקט לשחיקת מעמד הכנסת ומוסדותיה, והיא העובדה שבשנים האחרונות חלה צמיחה מטאורית בכמות הוועדות הפועלות בכנסת. כיום פועלות 27 ועדות, לא כולל את ועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון וועדות משנה נוספות. בעבר מספר הוועדות הפעילות לא עלה בדרך כלל על 15. משמעות הדבר היא שנציגי משרדי הממשלה נדרשים לחלק את הזמן והקשב שלהם בין מספר כמעט כפול של ועדות. 

בכך פחתה מאוד היכולת הטכנית של נציגי הפקידות הציבורית לכבד את הוועדות בנוכחותם ובידע המקצועי שלהם.

ובחזרה לפועלו המזורז של בוארון מאז חזר למשכן: בין שבע הצעות החוק שהגיש ניתן לציין שתיים שזכו לסיקור עיתונאי נרחב. האחת היא "הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי נציב שירות המדינה ומינויים באמצעות ועדת איתור)" המעוניינת להעביר את משקל הכובד במינוי נציב שירות המדינה לידי רה"מ ופוליטיקאים, ו"הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – תקציב תאגיד השידור הישראלי)" שמטרתה להכניס את תקציב תאגיד השידור להצעות התקציב השנתי של הממשלה, ובכך להופכו לתלוי בידי פוליטיקאים ולהוביל לסגירת תאגיד השידור, כפי שרה"מ נתניהו מנסה לעשות שנים, וכפי ששר התקשורת קרעי הבטיח שיפעל לעשות מאז נכנס לתפקידו.