"לא חשבנו שנגיע לקצב התחממות כזה": השירות המטאורולוגי חושף נתונים חדשים

מי שהתגרד באי נוחות בחודשי האביב, הדליק מזגן מוקדם מהרגיל בלילות ותהה לאן נעלמה העונה הנעימה בשנה, בוודאי לא יופתע לשמוע שחצי השנה האחרונה היתה בין החמות שידעה ישראל מאז החלו המדידות. בלטו במיוחד חודשים אפריל ויוני שזכו בתואר החמים ביותר בהיסטוריה המקומית. כל הנתונים של החודשים האחרונים מתכנסים לשרטוט מדאיג שהחל עוד בראשית המאה שעברה ומתאר מגמה מואצת של התחממות, עוצמות גשם גבוהות ומזיקות והתארכות גלי החום הבלתי נסבל. בינתיים, בשירות המטאורולוגי מזהירים: התחזיות המפחידות כבר כאן, והן מתממשות מוקדם משסברו.

• "תלויים במצב הביטחוני": רוב משרדי הממשלה לא הגישו תוכנית היערכות למשבר האקלים
• גם השנה: תוכנית ההיערכות למשבר האקלים של משרד הבריאות נמצאת "בשלב מתקדם"
• העירייה שלכם מוכנה לחירום? מיזם חדש יעזור לרשוית להיערך למשבר האקלים

במסגרת דיונים על חוק האקלים בכנסת, הציג בשבוע שעבר ראש השירות המטאורולוגי, ד"ר עמיר גבעתי, נתונים חדשים שנאספו ועומדים להתפרסם בקרוב בשני דוחות חדשים לכל משרדי הממשלה ומהנדסי הערים. חוק האקלים אמור מצד אחד לקבוע יעדים שיסדירו את פליטות גזי החממה בישראל ובכך להצטרף למאמץ הבינלאומי ומצד שני, להסדיר את היערכות המדינה והרשויות לתרחישי קיצון אקלימיים. הנתונים מספקים הצצה לתרחישים השונים. 

"אם פעם היו 20 מ"מ גשם בשעה בודדת במקום מסוים, היום יש 50% ויותר – וכמות הגשם יכולה להגיע אף ל-30-35 מ"מ בשעה. האם מערכות הניקוז העירוניות שלנו מותאמות לזה? כנראה שלא"

"מעולם לא היה חודש יוני כזה במדינת ישראל, גם לא בסביבה", אמר גבעתי בדיון בכנסת על חוק האקלים. "אנחנו מתחממים יותר ממה שהיה צפוי. אם היינו עושים את הדיון הזה לפני עשר שנים, לא חשבנו שנגיע לקצב התחממות הזה". 

בנוסף לקצב ההתחממות, בין הנתונים הבולטים ביותר שהציג גבעתי היה זה: ב-20 השנים האחרונות חלה עלייה של יותר מ-40% בעוצמות הגשם שנמדדו במישור החוף המרכזי. לדבריו, מדובר על בדיקה שנעשתה באזור אשדוד ועד לגוש דן, אזור צפוף שבו התרחשה – ועדיין מתרחשת – בנייה מואצת לצד ריכוזי אוכלוסיה גבוהים.

"ככל שהאקלים חם יותר, הוא מכיל יותר אדי מים, וכך צפויים ממטרים חזקים יותר, בפרק זמן קצר", הסביר. לדבריו, המדינה לא ערוכה עדיין לקצב הצפות כזה, הן בשל שטחי חלחול מצומצמים שלא מותאמים לאקלים המשתנה והן בשל מערכות ניקוז מיושנות שלא יודעות להתמודד עם תרחישי ממטרים עזים ובדחיפות גבוהה. "לפי המודלים האקלימיים – מגמה זו צפויה להימשך ואף להאיץ ככל שטמפרטורת כדור הארץ תמשיך לעלות", אמר. 

"אם פעם היו 20 מ"מ גשם בשעה בודדת במקום מסוים, היום יש 50% ויותר – וכמות הגשם יכולה להגיע אף ל-30-35 מ"מ בשעה", פירט גבעתי. "האם מערכות הניקוז העירוניות שלנו מותאמות לזה? כנראה שלא, וזה לא דבר פשוט. זה מיליארדים, וכשמסתכלים קדימה על העתיד, אז הדבר הזה ימשיך וימשיך, ויש לזה קשר ישיר להתחממות".

"טמפרטורה של 50 מעלות – דבר שילך ויקרה יותר ויותר"

המודלים שגבעתי הציג מראים שהתמונה משתנה בעשורים הקרובים ועד לסוף המאה: לא רק שימי הגשם פוחתים, אלא שגם הכמות יורדת משמעותית. עד כה נתוני המשקעים הצביעו על כך שיש ירידה בכמות ימי הגשם, אבל הממוצע השנתי נותר זהה, בשל העוצמות הגבוהות. כעת, התחזיות צופות שגם הכמות השנתית תרד. 

גבעתי התייחס לשני תרחישים שונים: הראשון, תרחיש "עסקים כרגיל", שבו אין שינוי בפליטות גזי החממה בעולם ושינויי האקלים ממשיכים בקצב דומה. בתרחיש כזה רואים ירידה חדה בכמויות הגשם השנתיות, שמגיעות עד לכמעט 200 מ"מ מתחת לממוצע השנתי. התרחישים המתונים יותר מציגים תמונה מעט יותר מאוזנת, אולם גם שם כמויות הגשם יורדות מתחת לממוצע השנתי שאליו התרגלנו. 

יש לציין שהנתונים לא אחידים. "גם פה זה לא הומוגני, לא כל ישראל מתייבשת באופן דומה ויש הבדלים", הבהיר גבעתי. "דווקא האזורים החשובים לחקלאות, כמו עוטף עזה והגולן, מתייבשים יותר לעומת מישור החוף שהוא יציב".  

"צריך לעצור ולחשוב איך המשק והחיים בישראל יהיו בתרחיש של 50 מעלות. זה תרחיש שלא היה עד עכשיו, כמה אנרגיה נצטרך? כמה זה ישפיע על מקורות המים, טבע, חקלאות וגוף האדם?"

חוסר האחידות הזה מתבטא בתחומים נוספים: קצב ההתחממות של מדינת ישראל הוא כפול מהממוצע העולמי בעולם והיא מכונה "הוט ספוט". במילים אחרות, אנחנו משלמים מחיר כבד על פליטות גזי החממה בעולם. התשלום אינו מתחלק באופן שווה גם בין אזורי הארץ: בדיון, גבעתי הציג מודלים שחוזים פערים בין היישובים בארץ, מקומות שיתחממו מהר יותר מאחרים, עד למצב שבו ימים רבים לא ניתן יהיה לצאת מהבית. 

"מדינת ישראל לא מתחממת באופן הומוגני, יש אזורים שסובלים הרבה יותר", אמר. "ככל שהולכים מזרחה בישראל לעמקים – אלה מתחממים יותר, לעומת מישור החוף שמתחמם קצת פחות. אני אומר את זה בצורה קיצונית, אלה אזורים שממש קשה לקיים בהם חיים שגרתיים, כי טמפרטורות של מעל 50 מעלות יהיו שם בשגרה". גבעתי הציג טבלה פשוטה של מגמות ההתחממות בישראל לפי חלוקה לאזורים. כך למשל, קצב ההתחממות ליד מישור החוף איטי יותר בשל הקרבה לים, לעומת אזורים אחרים. "לא צריך להיות מדען אקלים כדי לראות את המגמה", אמר.

הדבר נכון גם למספר הימים החמים הצפויים ולמשך גלי החום. "אם פעם טמפרטורה של 45 מעלות זה משהו שלא הכרנו במרכז הארץ – בשנים האחרונות זה כבר קורה כמעט כל שנה", אמר. הוא נתן לדוגמה את פסח האחרון שבו נמדדו בתל אביב 42 מעלות, "שזה דבר שלא היה עד עכשיו". 

"צריך לעצור ולחשוב איך המשק והחיים בישראל יהיו בתרחיש של 50 מעלות", הדגיש גבעתי. "זה תרחיש שלא היה עד עכשיו, כמה אנרגיה נצטרך? כמה זה ישפיע על מקורות המים, טבע, חקלאות וגוף האדם?" לפי המודלים שהציג, לקראת סוף המאה ההסתברות לטמפרטורה כזו עולה משמעותית: בעמקי הצפון מדובר על אחת ל-15 שנים, בנגב 1 ל-25 שנה ואילו בים המלח והערבה, ההסתברות היא אחת לשנתיים. 

כבר היום, במשך כמאה ימים בשנה, הטמפרטורה הממוצעת בים המלח ובערבה היא מעל 38 מעלות בשעות היום. עד לסוף המאה, על פי המודלים שהציג גבעתי, מדובר על לפחות 160 ימים כאלה בשנה. עלייה חדה תתרחש גם בעמקי הצפון ובנגב, שם כיום יש כעשרה ימים בשנה שבהם הטמפרטורה מעל 38 מעלות, אולם עד לסוף המאה צפויים יותר מ-70 ימים כאלה בשנה. בהרי המרכז ורצועות החוף לעומת זאת, מספר הימים החמים יעלה בקצב מתון יותר וזאת בשל הקרבה לים.

יחד עם זאת, העלייה בעיקר תורגש בלילות ובכל הארץ. "הלילות בישראל בחצי שנה האחרונה היו הכי חמים מאז שיש מדידות, ב-70 שנה האחרונות", אמר גבעתי. "ללילה חם יש משמעות גם לחקלאות – אם אין התקררות בלילה, יש עקה קשה". מהנתונים עולה כי מספר הלילות בים המלח והערבה שבהם הטמפרטורה תהיה מעל 20 מעלות, מגיעים כמעט ל-300 עד לסוף המאה, כאשר כבר היום מדובר על כ-225 לילות כאלה. בהרי המרכז הפער גדול יותר, מ-60 לילות שבהם הטמפרטורה עולה מעל 20 מעלות, ל-160 בשנה. יש לציין כי העלייה תורגש בכל רחבי הארץ, אולם המודל אינו לוקח בחשבון את אחוזי הלחות שמשפיעים באופן דרמטי על הנוחות התרמית.

"משמעויות דרמטיות למשק החשמל"

גבעתי הציג נתונים נוספים שמתייחסים לשבעים השנים האחרונות בישראל. כך למשל, מאז 1950 ועד 2020 הטמפרטורה הממוצעת בשעות היום עלתה ב-0.21 מעלות לעשור. באותן השנים העלייה בשעות הלילה היתה כמעט זהה – 0.25 מעלות בממוצע לעשור. הממוצע מתייחס לשנים 1961-1990.

אלא שכשבוחנים את אותן 70 השנים, מגלים שעיקר העלייה התרחשה בשלושת העשורים האחרונים ובאופן חד. "קצב ההתחממות לא נשאר זהה, אנחנו מתחממים מהר יותר", הסבירה בשיחה עם "שקוף" פרופ' הדס סערוני, קלימטולוגית מאוניברסיטת תל אביב. "הקצב התחיל לגדול באמצע שנות ה-70 ועד לימינו". 

לדבריה, אחד ההסברים להתחממות המואצת הוא שאמנם העלייה בריכוז גזי החממה החלה כבר במהפכה התעשייתית, "אבל זיהום האוויר של שנות ה-50 וה-60 מנע ביטוי מלא של ההתחממות". כלומר הזיהום הכבד ששרר באותן השנים הקטין את הקרינה הנכנסת, מה שבתורו בלם את הקצב. "ברגע שאיכות האוויר השתפרה, בשלושים השנים האחרונות, החימום בא לידי ביטוי בצורה בולטת", הוסיפה סערוני. 

ואיך זה מתבטא במספרים? ב-30 השנה האחרונות קצב ההתחממות בשעות היום עמד על 0.59 מעלות לעשור מעל הממוצע ואילו בשעות הלילה – 0.58 מעלות לעשור. לדברי סערוני, העלייה של טמפרטורת הלילה היא דרמטית, ויש לה השלכות על משק האנרגיה כולו. "בימי הקיץ אנחנו בדרך כלל משתמשים במזגן באופן שוטף, אבל בלילות משפחות רבות יכולות להסתדר בלי", הסבירה. "עליית הטמפרטורה בשעות הלילה, בעיקר במישור החוף שם הלחות גבוהה, עלולה לשנות את המגמה והמשמעויות על משק החשמל דרמטיות". 

בעוד כשלושה שבועות חברי הכנסת יצאו לפגרה ארוכה. בין אם הם הגיעו לדיונים על חוק האקלים ולקחו בהם חלק פעיל, ובין אם הם מתעלמים לחלוטין מהצורך להיערך למצב החדש, אלה וגם אלה לבסוף יאלצו להכיר בהשלכות המשבר שנותן אותותיו כבר בקיץ הזה ובעוצמות גבוהות. החום לא פוסח על אף אחד, גם אם זה לשבריר שנייה ביציאה מהרכב לשדה התעופה.