מסימני המלחמה: ועדות הכנסת פחות שקופות לציבור

בדיקת "שקוף": מאז אירועי ה-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה, התקיימו 650 ישיבות בוועדות הכנסת, 13 מתוכן חסויות – שני אחוז מכלל הישיבות. זאת, מבלי להחשיב דיונים בוועדת החוץ וביטחון או ועדות המשנה שלה, שממילא לרוב יהיו חסויים. מדובר במספר חריג של ישיבות חסויות בוועדות שפועלן על פי רוב שקוף לציבור (פירוט מלא של הישיבות החסויות בטבלה בתחתית הידיעה). 

לצורך השוואה, מאז תחילת הכנסת ה-25 (דצמבר 2022) ועד ל-7 באוקטובר התקיימו רק שלוש ישיבות חסויות בוועדות שאינן חוץ וביטחון; ובכל כהונת הכנסת ה-24 (אפריל 2021 עד נובמבר 2022) התקיימו רק שלוש ישיבות חסויות שאינן בוועדת חוץ וביטחון.

אף שאירועי השעה עשויים להצדיק חיסיון כלשהו של חלק מהנושאים הנדונים בכנסת, חשוב שהציבור יתן על כך את הדעת. ככלל, ישיבות הכנסת אמורות להיות שקופות לציבור, למעט מקרים חריגים המוגדרים בחוק. פומביות הדיונים כוללת פתיחתם למוזמנים רלוונטיים ולסיקור עיתונאי. זאת, לצד צילום הדיון, שידורו, והנגשתו מאוחר יותר בפרוטוקול ובתיעוד מצולם שעולים לאתר הכנסת.

בכל הקשור להטלת חיסיון על ישיבות, קיים טווח רחב: החל מישיבה חסויה לחלוטין – בלי מצלמות ובלי פרוטוקול מפורסם, וכלה בחסיון חלקי. ישנן ישיבות שרק חלקים מהן חסויים לציבור, בעוד חיסיון של ישיבות אחרות עשוי להתבטא בהגבלות מסוימות, למשל: פרסום פרוטוקול ישיבה במועד מאוחר יותר, שנקבע מראש.

מבין 13 הדיונים החסויים שהתקיימו מאז ה-7 באוקטובר, עשרה היו עם חיסיון מלא – בלי תיעוד מצולם ובלי פרוטוקול שפורסם מאוחר יותר; שניים היו עם חיסיון חלקי – כשרק חלק מהישיבה הוצא מהפרוטוקול; ועוד דיון אחד לא הוגדר כחסוי אך נעדר שקיפות מלאה (על כך בהמשך). 

שיקולים ביטחוניים

הטלת הגבלות כלשהן על פומביות ועדות הכנסת אמורה להיעשות במקרים חריגים בלבד, ועל פי רוב נעשית מסיבות ביטחוניות: לשם שמירה על ביטחון המדינה, אינטרסים חיוניים של המדינה או שלום הציבור; כשהדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע; או לבקשת מי שהשתתף בישיבה – אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

על פי רוב, הטלת החיסיון דורשת היוועצות של יו"ר הוועדה עם הייעוץ המשפטי בוועדה לגבי תקפות הסיבה בגינה הוא או גורם אחר מבקשים להטילה. 

בדיקת "שקוף" מעלה כי הסיבות להטלת החיסיון לישיבות שהתקיימו בחודשים האחרונים היו, ברוב מוחלט של המקרים, ביטחוניות. זאת, למעט דיון בהצעת חוק לגירוש משפחות מחבלים שנעדר שקיפות מלאה, מבלי שהייתה לכך הצדקה ביטחונית. 

עם זאת, הרישום החלקי של הישיבות החסויות באתר הכנסת מקשה על בירור הסיבות להטלת החיסיון. כך למשל, נושאי הישיבות החסויות מפורסם רק בחלק מהמקרים, וגם הצידוק לחיסיון (החלקי או המלא) נעדר מהרישום ודורש, פעמים, בירור נוסף.

מבין 13 הישיבות החסויות שהתקיימו בחודשים האחרונים, חמש התקיימו בוועדת הבריאות של הכנסת בנושאי מוכנות בתי החולים ומעקב למיגון אמבולנסים; וארבע התקיימו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא היערכות משרדי הממשלה לפינוי עולים חדשים ממרכזי קליטה, ובפינוי מקבצי דיור של משרד העלייה והקליטה ובתי גיל הזהב בצפון ובדרום. בשתי הוועדות, ניתן לקשור את הטלת החיסיון לסיבות ביטחוניות, לפחות כל עוד הלחימה נמשכת.

שיקול בטחוני חלקי

בין הישיבות שהוטל עליהן חיסיון מסיבה בטחונית, "שקוף" דיווח בהרחבה על דיון מטעם ועדת משנה של ועדת חוקה, חוק ומשפט. ועדת המשנה, בראשות ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), הוקמה במיוחד כדי לייצר מסגרת משפטית מתאימה להחזקתם והעמדתם לדין של מחבלי חמאס שהשתתפו בהתקפה על ישראל ב-7 באוקטובר. 

הדיון, שהתקיים ב-19 בדצמבר, נערך בנוכחות שר המשפטים יריב לוין והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה, והיה פתוח רק לחברי ועדת המשנה – שמונה נציגים מטעם הסיעות הגדולות. על אף שמדובר בסוגייה משפטית ולא ביטחונית, הוחלט להטיל על הדיון חיסיון מלא, והוא נערך בלי מצלמות ובלי פרוטוקול המפורסם בסופו. 

שילוב של מספר סיבות הוביל להטלת החיסיון על הדיון בראשות רוטמן, כאשר המניע הביטחוני היה כנראה משני ונגע לאפשרות שאמירות כלשהן עשויות לגרור השלכות ביטחוניות הנוגעות למצב השבויים שבעזה. 

אלא שהטלת החיסיון כנראה גם נבעה מסיבות שאינן ביטחונית. אפשר להניח שדיון פתוח היה מתגלגל למחוזות ההכפשות, ההסתה והפרובוקציה. בכנסת ה-25, קיום דיון ענייני ומקצועי בנוכחות שר המשפטים והיועמ"שית, הוא כנראה בחזקת משימה בלתי אפשרית. לכן, אפשר שרוטמן ביקש להמנע במידת האפשר מסיבובים פוליטיים ורצה לאפשר לכנסת לפקח על עבודת הממשלה בלי פרובוקציה מיותרת.

המרכיב השלישי שהכריע את הכף לטובת קיום ישיבה חסויה נגע לנסיבות קיומה והעובדה שלא היה מדובר בישיבה העוסקת בהצעת חוק ממשית, אלא בישיבה ראשונית שמטרתה לפקח על הדיונים המתקיימים במשרד המשפטים בנוגע לאפשרות ליצירת מסגרת להצעת חוק עתידית. 

עקרון הפומביות חל על כל הדיונים בוועדות הכנסת שאינן חסויות, אולם הוא חל ביתר תוקף על הישיבות הנוגעות להצעות חוק שעברו בקריאה כלשהי במליאה. לשקיפות בדיונים על הצעות חוק עשויות להיות השלכות משפטיות במקרה בו הליך החקיקה לא היה תקין, ולא ניתן לעמוד על תקינותו כאשר מטילים על הדיון חיסיון.

במקרה של הדיון שהתקיים בחודש שעבר, לא נדונה הצעת חוק. בימים כתיקונם, הטלת חיסיון גם במקרה זה אינה ראויה. ואולם, בשעת מלחמה ההחלטה להטיל חיסיון נמצאת בטווח הסבירות. 

שיקולים זרים

בין הישיבות שסקר "שקוף", אחת בלטה לרעה: ישיבה שלא הוגדרה רשמית כחסויה ועם זאת צונזרה באופן חלקי. הישיבה, שהתקיימה מטעם ועדת הכנסת ב-18 בדצמבר, דנה בהצעת חוק לגירוש משפחות מחבלים. כפי שדיווחנו, יו"ר ועדת הכנסת, אופיר כץ (הליכוד), סגר את הדיון לתקשורת והוציא מהפרוטוקול, שפורסם מאוחר יותר, את דבריהן של משפחות החטופים. זאת, למרות שלא היה גורם ביטחוני שדרש הטלת חיסיון כלשהו על הדיון. 

מה שעמד כנראה מאחורי כוונת היו"ר היה רצונו לחסום את נציגי משפחות החטופים מלהביע את התנגדותם לקידום החוק בעת הזו, כאשר יקיריהם עדיין שבויים בעזה. כץ כנראה ביקש לצמצם חשיפה תקשורתית שלילית לדיונים מסוג זה. זאת בעקבות דיון קודם, שבו לעיני המצלמות הטיחו הח"כים דברים קשים במשפחות החטופים. כך או כך, מדובר בשימוש לא ראוי בהטלת חיסיון – ובמקרה קיצון בין הדיונים החסויים.

להקדים תרופה למכה

השקפת דיוני ועדות הכנסת היא צעד קריטי להנגשת עבודת הכנסת לציבור. הכלל בעניין פומביות הכנסת, קבוע בסעיף 27 לחוק יסוד: הכנסת, ופומביות ועדות הכנסת קבועה בתקנון הכנסת ובחוק שידורי ערוץ הכנסת, הקובעים כי ישיבות ועדות הכנסת פתוחות להשתתפות כל חברי הכנסת, שרים וסגני שרים, וכל גורם אחר (באישור צוות הוועדה) ובמהלכן נרשם פרוטוקול הפתוח לעיון הציבור ומפורסם באתר הכנסת. בנוסף, הישיבות מוקלטות ומשודרות באתר הכנסת ובערוץ הכנסת.

על עקרון הפומביות עמדה גם היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, במכתב ששלחה ליושבי ראש ועדות הכנסת, שהגיע לידי "שקוף" ומפורסם כאן לראשונה. המכתב נשלח ב-26 באוקטובר, כמעט שלושה שבועות אחרי הטבח בעוטף וסמוך לכניסה הקרקעית לרצועה, והוא נועד לתזכר את יושבי הראש על נוהל פומביות הישיבות והחריגים לו, וכולל את חוות דעתה המשפטית בנושא.

אפיק, שכנראה צפתה את שטף הבקשות ללשכה המשפטית לקיים דיונים חסויים בוועדות, ניסתה אולי להגבילן מראש. 

במסמך מצוין כי גם בתקופת לחימה, הכנסת וועדותיה ממשיכות למלא את תפקידן החשוב בקידום חקיקה ופיקוח פרלמנטרי על פעולות הממשלה. אף שבידי יו"ר הוועדות קיימים כלים להגבלת נוכחות בישיבות ולחיסוי פרוטוקול, נכתב כי "הפעלת סמכויות הוועדות ויושבי הראש כאמור הינה חריגה, ויש להשתמש בה בהתאם לתקנון, במשורה ובשום שכל", ושהגבלת פומביות הישיבה אפשרית רק אם הדבר דרוש לשם שמירה על ביטחון המדינה, אינטרסים חיוניים של המדינה או שלום הציבור וביטחונו או במקרים של הגנה על ענייני קטין או חסר ישע. 

אפשר גם אחרת

גם אם הטלת חיסיון אינה בהכרח פסולה, אם היא נעשית ממניעים ראויים, חשוב להזכיר כי לכנסת עומדת גם הזכות לאתגר את הבקשה לחיסיון. כך קרה במקרה של ישיבת ועדת הכספים בראשות ח"כ משה גפני (יהדות התורה) שהתקיימה ב-12 באוקטובר.

על הפרק עמדה הצעת אישור מסגרת ערבות מדינה ל"ענבל חברה לביטוח בע"מ" עבור מתן ביטוח סיכוני מלחמה לחברות התעופה הישראליות. 

יומיים לפני כן ביקש החשב הכללי יהלי רוטנברג להטיל חיסיון על הדיון, בשל רגישות הסוגייה. אולם היו"ר גפני לא נעתר לבקשתו. "אני לא רציתי לעשות ישיבה חסויה מזה כמו בפעם הקודמת", אמר גפני בישיבה שהתקיימה לבסוף כרגיל. "בפעם הקודמת גם לא עשינו חסויה. אני מציע לא להיכנס לכל הפרטים", הוסיף.

עמדתו של גפני מזכירה שאפשר גם אחרת, ושהשאיפה להשקפת הדיון, עד כמה שאפשר, היא שצריכה להנחות בסופו של דבר את חברי הכנסת.

הדיונים החסויים שקיימה הכנסת מאז ה-7 באוקטובר