חמישה מהלכים שעוברים "מתחת לרדאר" וצריכים להדאיג את כולנו

אני מודאג מחמישה מהלכים שהממשלה מקדמת בימים אלו בהליכים מזורזים, מהלכים שעלולים לסכן את הציבור, תחת מסווה "המצב הביטחוני" ועוברים כעת מתחת לרדאר. והנה הם.

1. ירי חי באישור קצין משטרה בכיר

הממשלה צפויה לאשר מחר (שני) לבצע ירי חי על חוסמי כבישים, צירים וכניסות ליישובים בזמן חירום ו"מלחמה רב-זירתית". לפי ההצעה של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר (שטוען כי קיבל את אישור היועמ"שית), המשטרה תהיה רשאית לירות על מפגינים באישור קצין בכיר. 

שימוש באש חיה אמור לשמש בסכנה ממשית לשוטרים ולא ככלי להתמודדות עם הפגנות וסגירת כבישים. לא הוכח ולו פעם אחת בימים האלה שיש בה צורך והיא רק צפויה להבעיר את השטח. במחנה הממלכתי לא נתנו תשובה ברורה לשאלה אם יאפשרו זאת ואמרו כי הם "בודקים את הנושא". (מוזמנים להילחם בהצעה – כאן).

"ברור שאין לפתוח באש על מפגינים החוסמים צירים", אומר קודמו של בן גביר בתפקיד, עמר בר לב. "פתיחה באש ע"י שוטרים ובכלל היא רק במקרה של סכנת חיים ומניעתה. חסימת כביש בכלל ובהפגנה בפרט איננה מהווה סכנת חיים".

2. חוק שעלול להפוך כל אחד מאיתנו לאשם בעבירות טרור

החוק שאושר כבר בקריאה ראשונה אף מעלה חשש למעקב אחר אזרחים שומרי חוק ופגיעה במיעוטים. לפי ההצעה כל מי שצורך, גם פאסיבית, פרסומים המעודדים פעולות טרור או פרסומים של חמאס ודאעש – יעמוד לדין פלילי ויסתכן במאסר עד שנה.

המשמעות? למשל אתה גולל בפייסבוק, ורואה שהאמן האהוד עליך מפרסם פוסטים שהמדינה תחליט שהם קריאה לטרור – אתה עלול לעמוד לדין. נכון, יש סייג שלפיו אם גללת בתום לב – הכל בסדר. אבל לך תשכנע שזה בתום לב. חמור מכך, החוק דורש מהמדינה מעקב שיטתי. למעשה, באיגוד האינטרנט הבהירו כי יש חשש שהחוק ייאלץ את המדינה לעקוב אחרינו. 

גם במכון הישראלי לדמוקרטיה מתריעים כי החוק יאפשר מעקב אחר אנשים שאין נגדם חשד קונקרטי: "זה עלול לשמש, בפועל, לרדיפת אזרחים ערבים שלאמיתו של דבר אין לדעת מה הסיבות העומדות מאחורי 'צריכת' פרסומי הטרור על ידם". החוק יעלה בשני בבוקר לדיון בוועדת החוקה (בראשות חבר הכנסת שמחה רוטמן). 

3. מתנה לתעשיית הסוכר והמזון המזיק בחסות המלחמה שתפגע בכולנו

משרד הבריאות הודיע בחמישי בערב כי יפסיק לאכוף את הדבקת מדבקות סמל המזון האדום. כלומר בקרוב ישווקו מוצרי מזון שהיו אמורים להיות מסומנים בסמלים אדומים – בלעדיהם.

וזה לא שקרה קסם וכל השומן והמלח והסוכר התאיידו – רק המדבקה. במשרד הבריאות מירקו את המצפון שלהם על ידי חתימת ההודעה על המהלך במילים: "גם בעת זו, משרד הבריאות ממליץ לצמצם צריכת מזונות עתירי שומן, סוכר ומלח". נו באמת – איך נדע במה יש הרבה שומן, סוכר ומלח?. לדברי ד"ר דורית אדלר, מומחית לתחום, "מדובר על מזון מזיק שתורם למגיפות ההשמנה, הסוכר ואי הביטחון התזונתי. הסרת המדבקות זה הוספת נזק על נזק".

לדברי מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון פרופסור נדב דוידוביץ', ההחרגה לכאורה תקל על אספקת מזון ויבוא, ובכך ימנע מחסור. אך כלל לא ברור שיש סכנה במחסור כזה. "אלו מוצרים שהם מראש לא בריאים", הוא מוסיף. "הנזק ברור".

4. הממשלה מבקשת פתאום להקפיא את חופש המידע

המשמעות: אי אפשר יהיה לדרוש מידע ושקיפות מהשלטון חודשים קדימה. במקום לבטל משרדים מיותרים – הם רוצים לבטל את זכות הציבור לדעת. התנועה לחופש המידע נלחמת נגד תזכיר החוק וב"לובי 99" כתבו בתגובתם: "דווקא בעתות חירום נדרש פיקוח ציבורי רחב על עבודת הרשויות השונות. במשטר דמוקרטי, התנהלות הממשלה והכנסת אל מול האיומים השונים הנשקפים, הביטחוניים והחברתיים, חייבת להיות שקופה באופן מקסימלי על מנת לאפשר לציבור לממש את זכותו לדעת וזכותו להעלות לדיון ציבורי היבטים שונים בהתנהלות הרשויות והשפעתה על האזרחים".

בנושא הזה דווקא יש קצת חדשות טובות: הציבור התגייס להילחם וכתב יותר מ-4,600 הערות. וזה כבר השפיע. במשרד המשפטים נבהלו והבהירו כי ייקבע הסדר שיבטיח הגנה על הזכות לחופש המידע. יש עתיד הבהירו כי יילחמו בסעיף, וגם במחנה הממלכתי ביקשו עוד פרטים.

5. צ'ופר לבתי הדין הרבניים שמסוכן במיוחד לנשים

בעקבות פרוץ המלחמה מערכת המשפט סגרה את שעריה להוציא מקרים דחופים. כולם למעט בתי הדין הרבניים. אלו מוגבלים הרבה פחות ויכולים לדון על דברים שלא קריטיים כרגע בשעת חירום. בתי הדין הרבניים הוגבלו בצורה מצומצמת יותר וגם אחרי כולם.

מדובר באנומלייה שפוגעת בציבור הרחב. "בתי המשפט סגורים ואילו בתי הדין הרבנייים פתוחים. כלומר ניתן להגיש תביעה בבית הדין הרבני בנושא לא דחוף – ואי אפשר להגיש את אותה תביעה בבית המשפט לענייני משפחה", מבהירה מנכ"לית מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן קרן הורוביץ.

לדבריה, "זה לא מצב סביר ששתי מערכות של המדינה שנותנות את אותם שירותים פועלות באופן כל כך שונה בחירום. זה מקנה יתרון לבתי הדין הרבניים במיוחד על רקע מרוץ הסמכויות בין הערכאות השונות. יש לעיתים הבדלים מהותיים באופן בו מערכות אלו פוסקות בענייני רכוש משמורת ומזונות ולכן יש חשיבות היכן מגישים את התביעה. ניסינו להתריע על כך בוועדת חוקה בדיון על תקנות החירום של בתי הדין הרבניים – אך התעלמו מאיתנו".

הזמני הוא הדבר הקבוע ביותר

שינויים שהתחילו בתירוץ "המצב הביטחוני" – עלולים להישאר גם אחריו. כאשר בעלי אינטרס מרוויחים מעיוות החוק, קשה להחזיר את הגלגל אחורה. דמוקרטיה נמדדת בימי משבר, ויש לנהל דיון ציבורי בכל שינוי מדיניות חשוב – גם בימי חירום. המלחמה אינה צידוק לפגיעה בזכויות האזרח ובבריאות הציבור.