תחקיר: המכון הגיאולוגי והחברה המזהמת – הקשרים הכלכליים שלא מדווחים 

ד"ר אלון אלוני הוא חוקר מנוסה במכון מחקר ממשלתי ותיק. למכון שבו הוא עובד יש לקוח גדול, חברה מסחרית ועניפה שבאופן קבוע מספקת למכון עבודה: סקרים, מחקרים, בדיקות ועבודת מעבדה. חשוב לציין, לא מדובר בסתם לקוח גדול, אלא בלקוח הגדול ביותר של המכון מבין כל החברות המסחריות שעובדות עימו לאורך זמן. ואם לא די בזה, זו חברת ענק, מבוססת, רבת זרועות וממון, מהתעשיות הגדולות והשמנות במדינה כולה, כזו שכדאי לעמוד עימה בקשר. לאורך השנים אלוני, חוקר מקצועי, הספיק להכיר את בכירי החברה, להחליף עימם מיילים ורעיונות, טלפונים ופגישות. אחרי הכל, מדובר בשנים ארוכות של עבודה מקצועית משותפת. אלא שלמרות היחסים ההדוקים בין החוקר אלוני, המכון והחברה, הקשר אינו מדווח בשום מקום רשמי לציבור הרחב.

האם אפשר לסמוך על המכון שיפעל בשם האינטרס הציבורי מול אותה החברה כשידרש לכך? האם הקשרים הענפים והנסתרים של החברה ישפיעו על קבלת ההחלטות של חוקרי המכון? זהו כמובן תרחיש דמיוני, ד"ר אלוני הוא דמות פיקטיבית והחברה מומצאת לחלוטין. אבל מה מתרחש במציאות? 

תחקיר "שקוף" מגלה כי המכון הגיאולוגי, מכון מחקר ממלכתי שפועל תחת משרד האנרגיה, מקיים קשרים מסחריים עם חברות ותאגידים שחלקם מפוקחים על ידי המשרד עצמו. ממידע שהגיע לידי "שקוף" עולה כי בין החברות הבולטות ברשימת מקבלי השירותים, תאגיד כיל (כיום ICL) שבשליטת עידן עופר. התאגיד שילם למכון לאורך השנים מאות אלפי שקלים בעבור שירותים שונים, בהם פעולות הקשורות בניטור ים המלח שממנו החברה מפיקה את רווחיה, אולם הקשרים והיקפם נותרו חסויים מהציבור.  

המכון הגיאולוגי הוא למעשה שלוחה מחקרית בתחום מדעי האדמה, שפועל במנהל מדעי המדינה שבמשרד האנרגיה. הוא פועל כיחידת סמך ולפי אתר המכון, בין תחומי העיסוק המרכזיים של המכון, יצירת מפות גיאולוגיות, ניתוח הסיכונים הסביבתיים הטבעיים ומעשי אדם, הגדרת תהליכים ומגמות בעלי השלכות על התשתית, על הסביבה והאקלים כבסיס לגיבוש מדיניות לאומית וניטור והקמת מסדי נתונים לאומיים מפורטים למשל בתחומי קידוחי מים ונפט, פצלי שמן, פוספטים, סיכונים סיסמיים, גיאוכימיה וחקר תת הקרקע.

המכון מופקד על "יצירת מרכז ידע מדעי-יישומי ממוקד ומותאם לצרכים הלאומיים של ישראל בתחום מדעי האדמה, בראייה ממלכתית, להבטחת האינטרס של המדינה ולרווחת תושביה". למרות ההצהרות, האינטרסים המסחריים של מכון אינם באים לידי ביטוי באתר המכון, לא ניתן ללמוד על היקף הכנסותיו או אופי קשריו בזמן אמת ואין כל גילוי נאות.

מה כן כתוב? באתר הממשלתי מפורט שהמכון מנהל שיתופי פעולה הדוקים מקצועיים עם מוסדות מחקר ממשלתיים, אוניברסיטאות וגורמים אחרים בארץ ובחו"ל, ללא הסבר על איזה גורמים מדובר. עוד כתוב כי פעילות המכון ממומנת באופן ישיר גם מהכנסות מגורמי חוץ, אולם אין כל פירוט. 

בדיקת "שקוף" מעלה כי בין השנים 2017-2021 חברות מסחריות רבות נהנו משירותי המכון בנוסף לכיל והכניסו למכון במצטבר מיליוני שקלים. ממידע שנחשף בעקבות בקשת חופש מידע עולה כי בשנת 2018 לבדה כמיליון שקל הגיעו מחברות מסחריות ותאגידים שונים שנהנו משירותי מעבדה, מחקר וסקרים של המכון. 

כך למשל, החברה "ציון אויל אנד גז", חברה לקידוחי נפט וגז, שילמה בשנים 2017-18 מעל ל-100 אלף שקל למכון עבור שירותים שונים. החברה המשיכה לצרוך את שירותי המכון גם בשנת 2019 אך בעבור סכום נמוך משמעותית ובשנת 2021 החברה שילמה כ-44 אלף שקל עבור שירותי המכון. חשוב לציין כי משרד האנרגיה הוא הרגולטור שמפקח על משאבי הטבע וחיפושי הגז והנפט בישראל ובהם גם פעילויות אפשריות של החברה.

ומי עוד בין לקוחות החברה? בשנת 2021 מפעל "חיפה נגב טכנולוגיות" רכשו שירותים מהמכון. מדובר במפעל של קבוצת חיפה מתמחה במוצרי דשנים במישור רותם, אזור תעשייה עתיר מזהמים. עוד בין לקוחות המכון גם חברת "גבעות עולם חיפושי נפט", חברה שנסחרת בבורסה העוסקת בחיפושי גז ונפט. לצד זה, אפשר למצוא לקחות נוספים ומפתיעים כמו הכנסייה האוונגלית והעמותה הישראלית לפרה-היסטוריה. עוד בין הלוקחות לאורך השנים, מועצות אזוריות, רשויות ניקוז, אנשים פרטיים, אגודות חקלאיות ו"אהבה" מעבדות ים המלח. 

מרישומי החברה עולה כי שנת 2018 היתה חריגה במיוחד במכון. באותה השנה מפעלי ים המלח ביצעו הזמנות עבודה בהיקף של יותר מ-300 אלף שקל, הסכום הגבוה ביותר שחברה פרטית העבירה באותה השנה למכון הממשלתי. לשם השוואה, מדובר בשליש מהסכום אותו העבירו יחד כל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל עבור שיתופי פעולה מחקריים עם מכון המחקר. 

בשנים שלאחר מכן ועד שנת 2021 הכנסות המכון ירדו משמעותית, אולם חלקה של כיל נשמר בהתאמה וחלקו היחסי אף עלה. כך בשנת 2019 המכון סיפק לחברות מסחריות שירותים בגובה של כחצי מיליון שקל, ואילו חלקה של כיל עמד על כ-90 אלף שקל. גם בשנת 2021 הכנסות המכון מחברות מסחריות עמדו על כחצי מיליון שקל, ואילו חלקה של כיל אף גדל ועמד על כ-150 אלף שקל. באותה השנה גם רותם אמפרט, חברה נוספת בשליטת התאגיד השתמשה בשירותי המכון, אך העבירה אלפים בודדים. 

לרשימת ההכנסות המלאה של המכון הגיאולוגי

היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, אלעד מן, מסביר כי אמנם אין למכון חובה לחשוף את קשריו לפי חוק, אך מוטב כי יפעל כך כדי למנוע בעתיד שיקולים שאינם ענייניים. "ככלל, ראוי, רצוי ועדיף שמכלול המידע הרלוונטי לפעולות והחלטות הרשות יהיה נגיש לציבור ויפורסם על ידה", הסביר." כך יכול הציבור להעריך את האופן שבו היא ממלאת את משימותיה ומקבלת את החלטותיה בצורה מושכלת ומודעת יותר. כך אפשר גם לאתר בקלות רבה יותר מצבים אפשריים של חשש לניגוד עניינים או השפעות לא רצויות ולאתר שיקולים זרים אפשריים ולטפל בהם בהתאם".

המכון הגיאולוגי לעזרת כיל

ומה הקשר בין כיל למכון הגיאולוגי? לשם כך צריך לצלול קצת להיסטוריה, למים עמוקים ומלוחים שעולים על גדותיהם: כבר עשרות שנים שחברת "מפעלי ים המלח" מפיקה אשלג מהמים המלוחים של ים המלח. החברה שכבר יותר מ-30 שנה בבעלות עידן עופר, מחזיקה בזיכיון להפקת מינרלים מים המלח, זיכיון שבסוף העשור הנוכחי יפקע, והמדינה תצא למכרז.

האשלג שמממן את משפחת עופר, משמש בעיקר לדישון. בתהליך ההפקה שלו, החברה שואבת מים מחלקו הצפוני של הים אל תוך בריכה מספר 5, בריכה מלאכותית שיצרה כיל באגן הדרומי של ים המלח. בשלב זה מתחיל תהליך האידוי שבו נוצרת התמיסה שממנה מפיקים את האשלג. ומה קורה למלח העודף מהמים שנשאבו, בתום תהליך הייצור? אין בו כל צורך ואין לו כל שימוש. כבר שנים שהוא מתגבש ושוקע בקרקעית הבריכה המלאכותית. וככל שהוא שוקע, כך גם פני המים עולים בהתאמה. בכל שנה נרשמת תוספת של כ-20 סנטימטרים שמאיימת להציף את המלונות והכביש. 

אחרי עשורים של הזנחה, המדינה קבעה כי יש צורך בפתרון קבוע. מדובר בפרויקט הנדסי חריג בהיקפו: חפירת 16 מיליון קוב של מלח שהצטבר בקרקעית הבריכה, בכל שנה, על ידי מחפרי ענק, דרג'רים בשפה מקצועית. המלח שנחצב יעבור בחזרה אל הים הצפוני, הים המקורי, זה שבכל שנה נסוג וחושף קרקע יבשה. שם הפרויקט: קציר המלח.

אלא שכפי ששחשפנו בעבר, כיל אינה עומדת ביעדים ונדרש פתרון נוסף מהיר. המכון הגיאולוגי, שבין השנים 2017 ועד 2021 סיפק שירותים לכיל בגובה של כ-800 אלף שקלים, נרתם לסייע לתאגיד של עידן עופר. ל"שקוף" נודע כי בימים אלה חוקרי המכון בודקים יוזמה חדשה-ישנה: שינוע המלח העודף מהבריכות הדרומיות והמלאכותיות של ים המלח אל עבר האגן הצפוני דרך נחל ערבה. 

על פניו, אם הזרמת המלח דרך נחל ערבה היתה חוסכת את הקמת המסוע, אפשר שהיה מדובר בפתרון סביבתי. אולם לדברי גורמים המעורבים בתכנון, זה עדיין אינו נותן מענה מספיק. בנוסף, זוהי אינה היוזמה הראשנה של המכון לפתרון קציר המלח. בספטמבר האחרון פורסמה עבודת מחקר של המכון שבודקת את יתכנות המסת המלח וסילוקו באמצעות המסה במי ים ומי רכז מהתפלה. 

בעיית מפלס המים אכן אמורה להעסיק את צוות החוקרים לפי הגדרת המטרות של המכון. אולם הסכומים שלאורך השנים קיבל המכון והקשרים שחוקריו עשויים לפתח עם בכירי החברה, עלולים להטות את האופן שבו המכון בוחן פתרונות עבור כיל ומקדם אותם, ולו למראית עין. ובסופו של דבר אם אין בכך כל פגם, וכפי שמתעקשים במכון מדובר ב"שירותים זניחים" בהיקפם, אז לא אמורה להיות כל בעיה להוסיף לאתר רשומה "זניחה" שכזו לאתר החברה וליידע את הציבור במקורות המימון של המכון וחוקריו.

תגובת משרד האנרגיה בשם המכון הגיאולוגי: "מחקרי המכון הגיאולוגי בנושאי ים המלח נערכים עבור גופים ממשלתיים במימון המדינה. בנוסף, המכון עורך סקרים מוזמנים ומספק שירותי מעבדה לחברות שונות, ביניהן גם חברת מפעלי ים המלח (כי"ל). שירותי המעבדה ניתנים לרשימה ארוכה של גופים במשק ללא כל הטבה לחברה כזאת או אחרת ואינם כוללים ייעוץ או המלצות. בכל מקרה, היקף שירותי המעבדה והסקרים הניתנים לחברות הפרטיות זניח ביחס למחקרים הכוללים בהם עוסק המכון".