החלטות נבחרי ציבור נפסלות בשם עילת הסבירות בממוצע פעמיים בשנה בלבד 

ועדת החוקה אישרה אתמול (שלישי) בדיון סוער את נוסח הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות לקראת קריאה ראשונה במליאה. משמעות ההצעה בנוסח שאושר היא ביטול סמכות בית המשפט לפסול החלטות של ראשי ממשלה, שרים ונבחרי ציבור, גם אם הן בלתי סבירות באופן קיצוני. ההצעה תחול על כל החלטה, לא רק בנושאים של מדיניות אלא גם בנושאים מנהליים כמו מינויים של בכירים לשירות הציבורי או ברשויות המקומיות. היועץ המשפטי של הוועדה, גור בליי, השיב על שאלה שהעסיקה לא מעט את תומכי ומתנגדי ביטול עילת הסבירות – עד כמה התערב בית המשפט העליון בהחלטות נבחרי הציבור בשם עילת הסבירות במהלך השנים? בתשובה שהציג הראה בליי כי בית המשפט העליון לא נוטה להתערב בתדירות גבוהה בהחלטות של דרג נבחר. 

לקריאה נוספת:
מינויים מושחתים ושיבוש בחירות: מה עלול לקרות בלי עילת הסבירות?
לחבר את החתיכות בפאזל: כל המינויים המפוקפקים מאז הקמת הממשלה

ככלל, בית המשפט מתערב כשהחלטות הרשות הן בגדר "אי סבירות קיצונית". כלומר, הרשות יכולה לקבל מגוון של החלטות, אך כאשר השופטים סבורים שהרשות כלל לא שקלה שיקול שהוא מהותי או איזנה בצורה קיצונית בין השיקולים – הם יתערבו בהחלטה. השבוע קיבלנו תמונה לגבי תדירות ההתערבות. יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן מרבה לתקוף בדיונים את תדירות ההתערבות של בית המשפט, ובפרט של שופטי בית המשפט העליון בהחלטות של נבחרי הציבור. "כאשר בית המשפט מקבל החלטה בניגוד לערכיו של הציבור הרחב במדינת ישראל ובניגוד לערכיו של נבחר ציבור שעל כתפיו הטיל החוק את ההחלטה, זו שאלה של ערכים. האם אנחנו במדינה דמוקרטית שבה ערכי הציבור באים לידי ביטוי בהחלטות הנבחרים שלו או שמי שקובע בכל שאלה קטנה כגדולה הוא מישהו שאינו נבחר וכופה על המדינה את ערכיו".

היועץ המשפטי לוועדה ביסס את התנגדותו לחוק על נתונים שנאספו בשיתוף פעולה עם מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים שאחראית בין היתר על טיפול בעתירות שמוגשות נגד המדינה בשם עילת הסבירות. מהנתונים עולה כי במהלך עשר השנים האחרונות קיבל בית המשפט 44 עתירות שהוגשו נגד רשויות מנהליות (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ונבחרי ציבור). כלומר, שופטי בית המשפט העליון התערבו בהחלטות שקיבלו רשויות מנהליות בממוצע בין ארבעה לחמישה מקרים בשנה. בחלק גדול מן המקרים, ציין בליי, השופטים לא הסתפקו בעילת הסבירות בלבד. וההתערבות נעשתה על בסיס עילות משפטיות נוספות. 

הנתון החשוב ביותר הוא שמתוך 44 העתירות שבהן התערב בית המשפט, רק ב-19 מהמקרים התערבו השופטים בהחלטות של נבחרי ציבור. כלומר ברוב המקרים (25 מקרים) בית המשפט התערב בהחלטות של דרג מקצועי קבוע, שכלל אינו כפוף לדין הבוחר כמו למשל החלטה של פקיד במשרד הפנים. בחלוקה לעשר שנים, בית המשפט העליון התערב בהחלטות של הדרג הנבחר, כמו למשל שרים, ראשי ערים ומועצות מקומיות, בממוצע פעמיים בשנה. 

בליי הסביר בזהירות כי הבדיקה מתייחסת לבית המשפט העליון בלבד, ולא לבתי משפט מנהליים שגם לעיתים מקבלים עתירות בגין עילת הסבירות. אולם הבהיר שגם אם היו נושאים שהועברו לבתי המשפט לעניינים מנהליים, בסוגיות הגדולות, ובפרט במקרים שעסקו בהחלטות של הדרג הנבחר, הדיונים נעשו בבית המשפט העליון.

לבסוף, ההצעה אושרה לקריאה ראשונה על אף חוות דעתו השלילית של המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גיל לימון, שהתריע שוב ושוב: "ההצעה תפגע בערכים דמוקרטיים בסיסיים. העמדה שלנו היא שאין מקום לקידום ההצעה".