ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
כיצד ייראה השלטון בישראל אחרי שתצומצם עילת הסבירות, בהצעת החוק שיו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן מקדם כעת? איך אנחנו האזרחים נרגיש את השינוי? ועדת החוקה החלה השבוע לדון ברכיב משמעותי מחבילת החקיקה לשינוי מבנה המשטר בישראל, כאשר לא מעט תשובות מדאיגות עלו בדיונים.
נראה שהחשש הבוער ביותר הוא מפני מינויים בעייתיים, או אפילו מושחתים, של מקורבים לצלחת אשר אינם ראויים לתפקיד. מאז הוקמה הממשלה הנוכחית, התופעה הקצינה וכוללת גם מינוי מורשעים – לכן החשש אינו היפותטי.
בדיון השבוע, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, גיל לימון, הדגים את הבעיה: "אם מפכ"ל המשטרה מבקש למנות לתפקיד בכיר במשטרה אדם שיש לו הרשעות בעבירות פליליות חמורות או עבירות משמעת בתחום טוהר המידות – הרי שביום שאחרי חקיקת החוק שלפנינו, לא תעמוד בפניו שום מגבלה לעשות כן". בהמשך הבהיר כי בממשלה המכהנת כמעט עשירית מהחלטות הממשלה שהתקבלו עד כה עסקו במינויים לתפקידים שונים. "הקושי המתואר נכון גם להחלטות על פיטוריהם של בעלי תפקידים בכירים", הוסיף.
ח"כ עידן רול (יש עתיד) התייחס לניסיון להצניח מקורב לראש הממשלה לאחד התפקידים החשובים ביותר: "כשראש הממשלה מנסה למנות את המקורב שלו, יוסי שלי, להיות הסטטיסטיקאי הראשי בלמ"ס בלי שום כישורים, ברור לכולנו לאן זה הולך", אמר בדיון. "אנחנו כבר כמעט חצי שנה של מינויים שהם כולם גבוליים או נטולי כל יסוד בסיסי לעסוק בתפקידים שהם אמורים להתמנות אליהם. אם הגרסה שלכם תעבור זה לא רק הצעד הראשון בהשחתת הדמוקרטיה – אנחנו נראה פה מדינה מנוונת ומושחתת עם אנשים שנמצאים שם רק בגלל שהם יודעים לתת הטבות למי שמינה אותם".
סוגייה נוספת שהעסיקה את חברי הכנסת בשני הדיונים שהתקיימו השבוע, היא פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. "האם אחרי שתחוקקו את החקיקה הזאת אתם תפטרו את היועצת המשפטית לממשלה? האם תזרמו עם השר בן גביר, ח"כ טלי גוטליב ואחרים שזו הכוונה שלהם?" שאלה ח"כ אפרת רייטן.
היא אמנם לא קיבלה תשובה, אך למחרת השאלה עלתה שוב, מפי ח"כ קארין אלהרר: "באיזו עילה היית פוסל מצב שבו ממשלה רוצה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה בלי סיבה מקצועית?" היו"ר המחליף של ועדת החוקה, יצחק פינדרוס, ענה בלי היסוס: "אם מונתה על ידי ממשלה אחרת, הייתי מפטר אותה", והוסיף כי ישראל היא "מדינה הזויה" שבה ראש ממשלה צריך לשאת התמודדות עם יועמ"שית שמונתה על ידי ה"אויב" שלו, כאשר הכוונה ליריב הפוליטי גדעון סער.
משמעות הצעת החוק שתצמצם את עילת הסבירות היא ביטול סמכות בית המשפט לפסול החלטות של ראשי ממשלה, שרים ונבחרי ציבור, גם אם הן בלתי סבירות באופן קיצוני. ההצעה תחול על כל החלטה שהיא, לא רק בנושאים של מדיניות אלא גם בנושאים מנהליים כמו למשל מינויים של בכירים לשירות הציבורי או ברשויות המקומיות.
במושב הקודם של הכנסת התקיימו דיונים על השימוש בעילת הסבירות, כאשר מי שהצדיקו את צמצומה טוענים כי בית המשפט עושה בה שימוש יתר לצורך התערבות בהחלטות שלטוניות, באופן שמפר את איזון הרשויות. לימון טען בדיון כי ההצעה אינה מנסה לעגן את הסבירות, להגדיר אותה או להתמודד עם המורכבות שלה, אלא שמשמעותה היחידה היא חסימה מוחלטת של ביקורת שיפוטית על החלטות בלתי סבירות. במילים אחרות, לדבריו רצונה של הממשלה להתפרק מכל ביקורת שהיא, מבלי אפילו לקבוע לעצמה מגבלות וסייגים.
"מה שעומד על הפרק זה מתן 'אור ירוק' לממשלה, לראש הממשלה, לשריה ולנבחרי ציבור אחרים – ולהם בלבד – לקבל החלטות שרירותיות", הזהיר בחריפות. "עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה היא כי המשמעות של 'החור השחור' הנורמטיבי שייווצר היא פגיעה קשה בערכים בסיסיים של הדמוקרטיה הישראלית".
פרט לנושא המינויים, גם סוגיית טוהר המידות סביב הבחירות עלתה כאפשרות ממשית לפגיעה בדמוקרטיה. "אם הממשלה תבקש למשל ערב בחירות להוריד מחירים של מוצרים בפיקוח ללא הצדקה מקצועית, אך ורק לצורך קמפיין הבחירות – ביום שאחרי חקיקת החוק שלפנינו, בית המשפט יתקשה לאכוף את דיני האיפוק והריסון החלים על פעולת הממשלה בתקופת הבחירות וחברי הממשלה יוכלו לעשות שימוש במשאבים הממשלתיים לצרכיים פוליטיים", הזהיר לימון.
לבסוף, הבהיר כי קיימת סכנה גם בכל הנוגע להתנהלות השרים והימנעות מהפעלת סמכות: "אם שר יחליט להימנע לאורך זמן מהפעלת סמכותו, למשל להימנע באופן מכוון מהתקנת תקנות מסוימות או ממינוי בעלי תפקידים ובוחר להשאיר יחידות ממשלתיות ללא מי שיעמוד בראשן באופן שגורם לשיתוק הפעולה הממשלתית, עילת הסבירות היא זו שמאפשרת התערבות שיפוטית בכך. "הדוגמאות שהבאתי אינן תיאורטיות", סיכם. "בשנים האחרונות נתקלנו באירועים שכאלה בכל תחומי עבודת הממשלה, והם גם לא מייחדים ממשלה מסויימת".
"הדוגמאות שהבאתי אינן תיאורטיות. בשנים האחרונות נתקלנו באירועים שכאלה בכל תחומי עבודת הממשלה, והם גם לא מייחדים ממשלה מסויימת"
גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה
אולם גם לאחר דבריו של לימון, לא נראה שיו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן השתכנע במיוחד: "כאשר המשנה ליועמ"ש אומר שלטון החוק הוא מתכוון שהוא החוק", אמר. "כנראה הכול בעיני המתבונן, כי שמעתי את הדוגמאות הרבות ואמרתי לעצמי שכאשר מדובר בשלטון החוק, בהחלטות המנוגדות לחוק, אז אין צורך בסבירות כי יש חוקיות. כאשר אנחנו אומרים שבית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלת הסבירות, פירוש שהפכנו את בית המשפט העליון לפוסק האחרון במינוי בכירים".
על אף שכבר בשבוע שעבר העבירה הקואליציה מסרים מצננים בערוצי התקשורת על כך שמדובר במתווה 'מרוכך' בהתאם להסכמות בבית הנשיא, ושראש הממשלה גם הוא סיפר רק בשבוע שעבר שבכוונתו לקדם תיקונים במערכת המשפט "באופן מדוד ואחראי בהתאם למנדט שקיבלנו לעשות תיקונים במערכת המשפט", הרי שככל שמדובר בעילת הסבירות, זהו בדיוק אותו הנוסח שרוטמן הגיש לוועדה אי שם ב-17 בינואר.
הקואליציה מכנה את הנוסח לצמצום עילת הסבירות "מתווה סולברג" מאחר שהוא תואם לדוקטרינה שתמך בה בעבר שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.
סולברג סבר שעל בית המשפט להימנע מלהתערב בהחלטות שהתקבלו על ידי הדרג הנבחר (ממשלה, שרים וראשי רשויות) ושיש להותיר את ההתערבות במקרים של החלטות המתקבלות רק על ידי הדרג המקצועי בשירות הציבורי, כדוגמת מכרזים, היתרים, רישיונות, אישורים ועוד. ואולם ספק אם סולברג נשאל על ידי הקואליציה האם הוא תומך בשאר החוקים שהקואליציה ניסתה להעביר בכנס האחרון, אלו העתידים לבוא בשנית בכנס הנוכחי.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
6 תגובות
כרגיל מציאות לחוד ושקרים לחוד, התיקים לא היו תפורים, אריה דרעי גנב מהמדינה כסף, נתפס והודה.
נתניהו היה אובססיבי לסיגרים ושמפניות ולא רצה להוציא בעצמו את הכסף ולכן ניסה לקדם עניינים בשביל ספקי הסיגרים שלו, אפילו שיקר לגבי כך שהתייעץ עם יועמ״ש לגבי הסיגרים והמתנות ולכן יש לו משפט כי הוא אפס (אם אתה כבר מקבל שוחד לפחות תעשה את זה אלגנטי).
עכשיו החלק הביבסטי והבבון של הציבור אכן חושב שהתיקים תפורים אבל זה רק בגלל שמנת המשכל הממוצעת של הליכודניקים היא מנת משכל של טוסט גבינה, אספסוף של אנשים שלא תרמו כלום למדינה ומדינת ישראל היתה מקום טוב יותר בלי ביביסטים ועוזריהם.
אני חושב שמאמר אינטיליגנטי שמדבר לאנשים אינטיליגנטים צריך להביא את שני צדדי המטבע. ישנם משפטנים בכירים מאד שתומכים בעילת הסבירות וחובה על כותב המאמר להביא גם את דעתם. ולגופו של ענין, אני חושב שנבחרי ציבור מושחתים באמת, סופם להתחלף. ראה ערך אולמרט הירשזון לנדבר ועוד הרבה אחרים. לעומת זאת, שופטים מוטים אידיאולוגית אינם מתחלפים לעולם. משום כך, אי אפשר להשאיר מצב שבו שיקול דעת של שופט מחליף את שיקול הדעת של הדרג הנבחר, וחייבים למצוא את שביל הזהב שיאזן באופן ראוי בין הרשויות. אגב, כשלפיד ניסה למנות את גיסתו אף אחד לא פצה פה. כשנעמה שולץ התמנתה לנכ"ל משרד ראש הממשלה על אף שהיתה חסרת כישורים, הייעוץ המשפטי לא מנע את זה. מה שמלמד שלא בטוח שהמערכת המשפטית היא הגוף הנכון לפקח על פעילותם של נבחרי הציבור. הפיקוח הנכון נעשה בקלפי.
עילת הסבירות היא למעשה הכסות לדיקטטורה. ל"שקוף" אין בעיה עם זה כי השופטים מייצגים את הערכים שלהם, אבל תארו לעצמכם שהממשלה תהיה ממשלה ליברלית והשופטים יהיו שמרנים. כשכל מינוי ייתקע בגלל חוסר התאמה "בלתי סביר", החלטות לא תצאנה לפועל בגלל שמישהו מחברי בג"ץ לא רואה זאת בעין יפה. ואף אחד לא יצטרך לתת דין וחשבון, ואי אפשר להחליף אותם. בהמשך, הפחד "מה בג"ץ יגיד" יהפוך לאבן בוחן שלפיה בוחנים אילו החלטות תעמודנה במבחן בג"ץ, כאילו בג"ץ הוא זה שנושא באחריות הציבורית.
אין ספק שצריך להיות פיקוח ואיזון על הכוח הממשלה, אבל לא יתכן לתת כל כך הרבה ממנו לשופטים בשר ודם שאינם נבחרי ציבור ואינם מחויבים לתת דין וחשבון על ההחלטות שלהם לאיש.
גם אם אתה צודק ולא הוצאת דברים מהקשרם, ביטול עילת הסבירות בלי להציב מנגנון חלופי מראה בדיוק מה הכוונה של הממשלה.
אז התירוץ מובן הפתרון חורבן
כלומר, לטעמך אריה דרעי ואביגדור ליברמן הם לא „מושחתים באמת”? לא דוגמאות מספיק משכנעות לכך שה„פיקוח” בקלפי סובל מבעיות משלו?
כמו כן, „שיקול דעת של שופט מחליף שיקול דעת של דרג נבחר” זו אמירה דמגוגית, שיבוש־דעת של ממש. אתה מערב שני דברים — כמה מקרים בהם דרג נבחר באמת ניסה להעביר החלטות הזויות ובלתי־סבירות בעליל, ומספר קטן של מקרים שבהם שופטים באמת הרחיבו את מתחם „חוסר הסבירות הקיצוני” לכיוון דעותיהם האישיות — ומתוך חוסר האבחנה ביניהם, בונה עולם אלטרנטיבי.
באותו עניין — המינוי של גיסתו של לפיד נעצר בדיוק באותה דרך שנעצר המינוי של יוסי שלי, ביקורת ציבורית ולא החלטות שיפוטיות. ההצגה שלך של „אף אחד לא פצה פה” דורשת פירוט.
דווקא הפיקוח בקלפי, לפחות במקרה של דרעי ונתניהו הוכיח את עצמו יותר מהפיקוח השיפוטי. היום כולם יודעים שתיקי נתניהו ודרעי היו תיקים תפורים ומערכת אכיפת החוק פשעה בעניינם, ודווקא הציבור החכם והפיקח הבין זאת. לעומת זאת, במקרה אולמרט שכולם ידעו את עומק השחיתות שלו בעיריית ירושלים, לא הצליח לגרוף תמיכה ציבורית ונאלץ להסתלק.
המקרים בהם השופטים הרחיבו את שיקול דעתם הם מרובים. ויתרה מכך, צריך לבחון את מספר ההחלטות שהדרג הפוליטי חשש מלקבל מחמת שחשש שייפסל בבג"ץ.