מהי עילת הסבירות ומי ימנה שופטים? המדריך למהפכה המשפטית

מה החקיקה שאותה מתכוונת הקואליציה לקדם?

הקואליציה מקדמת את הצעתו של יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן. ההצעה כוללת סדרת שינויים משמעותיים במערכת המשפט בהם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים וקביעת פסקת התגברות שתתגבר על החלטות של בג"ץ שנוגעות לחקיקה בכנסת. בנוסף, ההצעה כוללת חקיקה להחלשת כוחם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, כך שעמדתם לא תחייב את הממשלה, ובביטול עילת הסבירות באופן שיגביל את יכולת ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הרשות המבצעת.

מהי פסקת התגברות? 

פסקת התגברות הפסקת התגברות היא מנגנון המעניק לכנסת את הסמכות לחוקק מחדש חוק שנפסל בבג"ץ, ובכך להתגבר על החלטות המתקבלות בבית המשפט העליון. כיום, בית המשפט העליון יכול להתערב בחוקים שלפי פרשנותו פוגעים בחוקי יסוד או בעקרונות השיטה הדמוקרטית. הטענה של הממשלה היא שהכוח הזה הוא לא מידתי – לכן שר המשפטים יריב לוין מקדם יוזמה לאפשר לכנסת "להתגבר" על הפסיקה שהתערבה להם בחוק ולהחזיר את החוק לתוקף – גם אם הוא פוגע בחוקי היסוד או בעקרונות השיטה הדמוקרטית.

אבל האם הכוח הזה ניתן לכנסת או לשלטון? על פי התכנית של הקואליציה הנוכחית, מספיק רוב של 61 חברי כנסת (רוב שתמיד יש לממשלה) כדי לבטל את פסיקת בית המשפט העליון לחוקק מחדש חוק שנפסל. רוב מצומצם כזה נותן כוח כמעט בלתי מוגבל לשלטון, כיוון שמפלגות הקואליציה ייטו להצביע יחד כגוש על פי הוראות ראשי המפלגות.

איך בוחרים היום שופטים?

נכון לעכשיו, הוועדה למינוי שופטים מונה תשעה חברים: שר המשפטים (שעומד בראשה) ושר נוסף, שני חברי כנסת (לרוב אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), שני נציגים מלשכת עורכי הדין, נשיאת בית המשפט העליון ושני שופטי עליון נוספים.

כלומר, שלושה נציגים של הרשות השופטת, ושלושה נציגים של השלטון.

כדי למנות שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב של שבעה חברים, מה שלמעשה מהווה "בלוק חוסם"  גם לנציגי הקואליציה וגם לנציגי הרשות השופטת. מטרת המנגנון היא לייצר "הסכמה רחבה" בבחירת מועמדים לשפיטה בעליון.

המהפכה המשפטית מציעה שהשופטים יתקבלו בכל רוב שהוא, כלומר גם 5 מתוך 9 נציגים בוועדה יוכלו לבחור שופט לבית המשפט העליון. בנוסף היא מציעה לשנות את יחסי הכוחות בוועדה כך שחמישה מחברי הוועדה יהיו מהקואליציה. לפי ההצעה של ח"כ רוטמן, הוועדה תמנה את החברים הבאים: שר המשפטים ושני שרים נוספים, שלושה חברי כנסת (שניים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים שיבחר שר המשפטים. כלומר, לקואליציה יהיו לפחות חמישה נציגים. (הצעתו של לוין מונה 11 חברי ועדה אך שומרת על רציונל דומה).

השינוי שמציעה הרפורמה יוצר ריכוז גבוה של כוח לרשות המבצעת בהליך מינוי בחירת השופטים.

מהי עילת הסבירות?

עילת הסבירות היא עילה משפטית המאפשרת לבית המשפט לבטל החלטה של ראש ממשלה, שר או רשות ציבורית בנימוק שההחלטה אינה סבירה.

לדוגמא, בשנת 1993 קבע בג"ץ שראש הממשלה יצחק רבין נדרש לפטר את השר אריה דרעי מאחר שהוגש נגדו כתב אישום, ונקבע שלא סביר שאדם שהוגש נגדו כתב אישום יכהן כשר בממשלה.

בשנת 2006, כשמשרדי הביטחון והחינוך החליטו למגן בתי ספר בשדרות ובעוטף עזה באופן חלקי בלבד משיקולי תקציב, דרש מהם בג"ץ לדאוג למיגון מלא, בטענה שלא סביר להעדיף במקרה זה שיקולי תקציב על פני שיקולי ביטחון.

בשנת 2022, כששר האוצר אביגדור ליברמן החליט להפסיק לממן סבסוד למעונות היום עבור פעוטות ממשפחות אברכים באופן מיידי, פסק בג"ץ שההחלטה אינה סבירה, ועלולה לשבש באופן ממשי את חייהם של המשפחות. בג"ץ קבע שהחלטה להפסקת המימון תדחה לשנה הבאה כדי לתת למשפחות זמן להערך בהתאם.

 האם המהפכה מסוכנת לדמוקרטיה?

המהפכה, במתכונתה הנוכחית, מצמצמת את כוחו של בג"ץ משמעותית ומרחיבה את כוחה של הממשלה ולמעשה פוגעת קשות בעיקרון הפרדת הרשויות.

עיקרון הפרדת הרשויות הוא עיקרון שלטוני בסיסי בכל דמוקרטיה, לפיו יש לפזר סמכויות בין רשויות השלטון כך שלא יווצר מצב של ריכוז הכוח בידי רשות אחת. הכנסת היא הרשות המחוקקת ואחראית על קביעת החוקים, בית המשפט הוא הרשות השופטת והיא אחראית על פירושם, הממשלה היא הרשות המבצעת שאחראית על ביצועם, וכל אחת מהרשויות מפקחת ומאזנת על האחרת. 

כיום, הכנסת היא החלשה מבין שלוש הרשויות. למרות שהיא האחראית הרשמית על חקיקת החוקים, בפועל, כל חוק שהרשות המבצעת מעוניינת להעביר בכנסת היא יכולה להעביר באמצעות המשמעת הקואליציונית (הוראה שמחייבת את כל חברי הקואליציה להצביע פה אחד), כך שגם אם שאר חברי הכנסת יתנגדו לחוק, לא יהיו בידם סנקציות משמעותיות מכוח חברותם בכנסת בשביל להתערב בהליך החקיקה. פועל יוצא מכך הוא שכרגע הרשות השופטת היא הרשות היחידה שיכולה להשפיע על פעולותיה של הרשות המבצעת. 

המהפכה, במתכונתה הנוכחית, מסוכנת בגלל שהיא מצמצמת את כוחה של הרשות השופטת וכך יוצרת מצב שבו לא תהיה אף רשות שתוכל לפקח על פעולותיה של הממשלה. היא גם לא מכילה הצעות לאיזונים ובלמים אחרים שימנעו ריכוז כוח גדול מדי אצל הממשלה.  

מה האופוזיציה יכולה לעשות?

הכלים של האופוזיציה הם פרלמנטריים בעיקרם, והשפעתם נעשית בכנסת. לכל חברי הכנסת, וביניהם ח"כים מהאופוזיציה, יש אפשרות להגיש הצעות חוק פרטיות, להשתתף בדיונים על הצעות חוק בוועדות הכנסת, לייצג את הציבור שבחר בהם בנאומים במליאה ולהגיש שאילתות לשרים באופן שיפקח על פעילותם. כמו כן האופוזיציה נעזרת פעמים רבות בכלי התקשורת על מנת לרתום את הציבור למטרותיה, ובאמצעות דעת קהל מצליחה לעיתים גם להשפיע על מהלכי הקואליציה.

מהו חוק היועמ"שים?

לכל ממשלה יש יועץ משפטי לממשלה שמפקח על פעולותיה, ולכל משרד ממשלתי יש יועץ משפטי, שתפקידו לפקח על כך שהמשרד יתנהל באופן תקין, ולהזהיר את השר שממונה על המשרד מפני פעולות בלתי חוקיות. עמדתם של היועצים המשפטיים מחייבת את הממשלה ואת השרים והם נחשבים ל"שומרי סף".

היום היועצים המשפטיים של המשרדים מתמנים לפי מכרזים. ואת היועץ המשפטי לממשלה, ממנה הממשלה.

המהפכה המשפטית מציעה שעמדותיהם של כל היועצים המשפטיים לא יהיו מחייבות, ושכל חברי הממשלה יוכלו לפעול כראות עיניהם. בנוסף, הממשלה מעוניינת להפוך את המשרות של היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה למשרות אמון, כך שבמקום שיתמנו באמצעות הליך מכרזי מקצועי, מי שימנה אותם יהיה השר של המשרד הממשלתי הרלוונטי. בכל הנוגע ליועץ המשפטי לממשלה – הממשלה מעוניינת לבטל חלק מסמכויותיו ובכך להקטין את תפקידו.

באופן הזה, העצמאות של כל היועצים המשפטיים תיפגע, ויכולת הפיקוח שלהם על הממשלה ושריה תצטמצם משמעותית. 

עד כמה מתערבת הרשות השופטת בהליכי החקיקה?

בג"ץ ביטל 22 חוקים עד כה (6 מהם מאז 2017). אולם קיימים מקרים שבהם השפיע בג"ץ על חוקים נוספים בכך שפירש אותם אחרת מכוונת המחוקק. כמו כן, ישנם חוקים שנפסלו בטרם חקיקתם על ידי היועץ המשפטי לממשלה. משכך יש הטוענים שמבחינה מהותית ההשפעה של עולם המשפט על הליכי החקיקה של הרשות המבצעת היא משמעותית יותר ממספר החוקים שבג"ץ פסל בפועל. 

מה תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה וכיצד המהפכה תשפיע עליו?

היועץ המשפטי לממשלה (היועמ"ש) הוא עובד מדינה שעומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי בישראל. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה (יועמ"ש) במדינת ישראל הוא מורכב במיוחד, ולו ארבעה כובעים במקביל:

1. ראש התביעה הכללית: אחראי על כלל רשויות התביעה, ביניהן – המחלקה לחקירות שוטרים, מחלקת החקירות של הרשות לניירות ערך, פרקליטויות המחוז השונות ועוד. כראש התביעה הכללית, היועמ"ש הוא הגורם היחיד אשר מוסמך, בין היתר, לאשר העמדה לדין של ראש ממשלה והסרת חסינות מחברי כנסת.
2. ייצוג המדינה מול בתי המשפט: היועמ"ש מייצג את המדינה בעניינים אזרחיים, מנהליים, כלכליים ובינלאומיים, ואף בבית הדין לעבודה. הוא גם הגוף אשר מכריע בחילוקי דעות בין גורמי הממשלה השונים על מנת להבטיח שהמדינה תדבר בקול אחיד. בנוסף הוא מי שמייצג את חברי הממשלה מול הערכאות השונות במידת הצורך.
3. ייעוץ משפטי לממשלה ולגופים ציבוריים: תחת כובע זה, היועמ"ש מלווה הליכי חקיקה ממשלתיים במשרד המשפטים ומפקח על תקנות. המלצתו לגופים הללו מחייבת (אלא אם בית המשפט פסק אחרת).
4. ייצוג האינטרס הציבורי: בנושאים בעלי עניין ציבורי הנדונים בבית המשפט, יכול היועמ"ש להתערב ולהביע את עמדתו ככל שייראה לנכון. גם כאשר המדינה אינה צד בעניין.

חלק מהצעות המהפכה הן לצמצם את כוחו של היועמ"ש כך שהמלצותיו לא יחייבו את הממשלה. בנוסף, חברי הממשלה מעוניינים לבחור על פי שיקול דעתם את מי שייצג את עמדתם או עמדת הרשות המנהלית הנתונה לאחריותם בפני ערכאות המשפט.

האם המהפכה משפיעה על משפט נתניהו?

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, פנתה לראש הממשלה נתניהו ואמרה לו שעליו להימנע מהתערבות בשינויים במערכת המשפט בשל ניגוד העניינים שבו הוא מצוי על רקע משפטו. משמעות הדברים שראש הממשלה לא יכול לעסוק גם בניסיונות לתווך בין הצדדים לצורך הגעה לפשרה. יחד עם זאת, ניגוד העניינים לא יחול על הצבעה בכנסת בסוגיית המהפכה המשפטית.

המהפכה מציעה שבוועדה שאחראית למנות שופטים יהיה רוב לפוליטיקאים.  זה עשוי להשפיע על נתניהו, אם יגיע לבית המשפט העליון – אחרי שיערער על פסק הדין. עד שזה יקרה ייתכן שהוא יפגוש שם שופטים שהממשלה שלו מינתה.

בנוסף, הוועדה לבחירת שופטים היא גם הוועדה שאחראית על פיטורי שופטים. במצב שבו רוב חברי הוועדה הם נציגים שהתמנו על ידי הרשות המבצעת, זה עלול להפוך למנגנון הפחדה. תחושת העצמאות של השופטים עלולה להיפגע.

מהו המתווה שפרסם הנשיא הרצוג?

נשיא המדינה יצחק הרצוג קרא לעצור את הליך החקיקה, ופרסם מתווה שלדבריו יהווה בסיס למשא ומתן שיסדיר פשרה בין תומכי המהפכה המשפטית לבין מתנגדיה. הרצוג הציע 5 עקרונות יסוד למשא ומתן:

1. חקיקת "חוק יסוד החקיקה" – מטרתו של החוק היא להסדיר את היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. א. החלת ביקורת שיפוטית – בית המשפט העליון יוכל להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקים שאינם חוקי יסוד, באמצעות רוב שייקבע בהסכמה. ב.  פסקת התגברות – הכנסת תוכל להתגבר על החלטת בג"ץ שפסלה חוק באמצעות רוב והליך שיקבע בהסכמה. ג. חוקי יסוד – הצבעה בהסכמה רחבה, בתהליך שכולל 4 קריאות, לא ניתן יהיה להחיל עליו ביקורת שיפוטית.
   
2. העומס השיפוטי – חובה ליצור בתקציב הקרוב רפורמה שתעצור את העומס בכל מה שקשור ליחס הכמותי בין שופטים לאזרחים.
   
3. אמון המערכת בבית המשפט – קריאה לשר המשפטים ונשיאת העליון לגבש תכנית למניעת הסחבת ועינוי דין.
   
4. בחירת השופטים: הרכב הוועדה לבחירת שופטים ישונה לאלתר – כך שישקף איזון ושוויון ראוי והגון בין הרשויות, ולא יאפשר רוב מובנה לאף אחת מהמערכות, הממשלתית והמשפטית כאחד.  לכל אחת משלוש הרשויות יהיה ייצוג שווה בוועדה (כשאצל המחוקקת יהיה נציג מהאופוזיציה), בנוסף לנציגי ציבור שימונו בתיאום והסכמה.
   
5. עילת הסבירות: יש מקום לשימוש בעילת הסבירות באופן מידתי – הצדדים צריכים להגיע להסכמה בנוגע לעילה.