קרן הניקיון יכולה להיות תרופת הפלא של שריפות הפסולת

מספר שריפות הפסולת המסרטנות נמצא במגמת עלייה מדאיגה. בין 2019 ל-2021 חלה עלייה של 70% במספר השריפות ברחבי הארץ, אך מי שנושאים בנטל הכבד ביותר הם תושבי השטחים ביהודה ושומרון והיישובים הסמוכים להם גם בתוך גבולות הקו הירוק – שם מספר השריפות גדל בשנים אלו ב-200% לפי נתוני רשות הכבאות. נמצא כי הסיכוי של ילדים פלסטינים הגרים בסמוך לשריפות פסולת לחלות בסרטן עלה פי ארבעה ביחס לנורמה.

לפני כשבועיים סיפרה בכנסת בכאב גדול רעות שכטר, אם לחמישה ילדים מהיישוב קדם ערבה, על הסבל והחרדה שמלווה אותה יום יום בהתמודדות עם העשן הרעיל והסמיך של שריפות הפסולת. השבוע יתקיים דיון בוועדת הפנים והסביבה באמצעי שיכול להיות הפתרון החלקי לסבל של התושבים: קרן הניקיון. מדובר בקרן שהוקמה מכוח חוק שמירת הניקיון, ומקור הכספים שלה מגיע מקנסות והיטלי ההטמנה. עד היום הצטברו בקרן כשלושה מיליארד שקלים.

כדי להבין כיצד קרן הניקיון יכולה לעזור לפתור את הבעיה, צריך להבין את שורשיה. הסיבה המרכזית לשריפות ביהודה ושומרון נוגעות לתשתיות הלקויות לטיפול בפסולת באזור זה. לפי המנהל האזרחי, האמון על יישום המדיניות בשטחים, לכרבע מהפלסטינים בשטחים אין לאן לפנות את הפסולת. 

בדיקת "שקוף" מעלה כי בכל האזור קיימות רק שש תחנות מעבר – תחנות שאליהן מגיעה הפסולת מהרשויות כדי לעבור מיון קודם לשליחתה אל מפעלי המחזור – על שטח של כ-5,800 קמ"ר. 

כלומר קיימת תחנת מעבר אחת על כל אלף קמ"ר בממוצע, בהשוואה לאזור המרכז, המכיל תחנה אחת על כל 120 קמ"ר. נוסף על המחסור בתחנות המעבר, חסרים גם אתרי הטמנת פסולת, אתרים שבהם מוטמנת בלית ברירה הפסולת באדמה, בשל המחסור בתשתיות למיחזור.

המנהל האזרחי, בתמיכת המשרד להגנת הסביבה, מנסה לקדם הקמה של התשתיות הנדרשות, אך בדיקת "שקוף" מגלה שייקחו עוד מספר שנים עד שאלו יוקמו, שנים בהם התושבים ימשיכו לנשום אוויר רעיל שמקורו בשריפות הפסולת.

סיבה מרכזית נוספת היא עלות השינוע וההטמנה של הפסולת המיוצרת. היטל ההטמנה המונהג בארץ – כ-110 שקלים לפני מע"מ – הוא מס אותו חייבת כל משאית זבל לשלם כאגרה למדינה בשער הכניסה למטמנה. ההיטל מהווה תמריץ שלילי לרשויות לשלוח את הפסולת להטמנה, וכך היא מוצאת את דרכה ל"פתרון" שלכאורה זול יותר לכיס, אך יקר מאוד בבריאות: שריפת הפסולת. 

מטרת ההיטל לתמחר את הנזקים של הטמנת הפסולת באדמה, שהיא כביכול האלטרנטיבה למחזור. אך למרות הכוונות הטובות, מסתמן שהתוצאה בפועל הפוכה: בין 2021-2009 עלה ההיטל בכ-260% (מ-30 לכ-110 שקלים), ומספר שריפות הפסולת המשיך לעלות בהתמדה. בגוף המחקר של הכנסת מציינים כי "ייתכן שהעלייה בהיטלי הטמנה […] תרמה לתמריץ הכלכלי להשליך פסולת באופן לא-חוקי או לשרוף אותה".

שילוב של שתי הבעיות הללו מייצר את המציאות הבלתי נסבלת איתה נאלצים כלל התושבים, היהודים והערבים, להתמודד. אך למרות תמונת המצב הפסימית, הכספים של קרן הניקיון יכולים לעזור להקל על הבעיה בטווח המיידי.

עלות סבסוד שינוע הפסולת והיטל ההטמנה – זניחה ביחס לכספים שהצטברו בקרן הניקיון

בדיון שהתקיים לפני כשבועיים הציג קמ"ט איו"ש בני אלבז, נציג המנהל האזרחי, את מה שמסתמן כפתרון היחידי שיעזור בטווח הזמן המיידי: סבסוד שינוע הפסולת של הכפרים הפלסטינים, ומתן פטור מהיטלי ההטמנה, עד שיוקמו התשתיות המתאימות לטיפול בפסולת. אל פתרון זה הצטרפו גם "איגוד ערים לאיכות סביבה – יהודה".

מקור הכספים לסבסוד זה נמצא בקרן הניקיון, ועלותו זניחה ביחס לכמות הכסף שנמצאת בקרן – כשלושה מיליארד שקלים, כאשר כ-90% מהם הגיעו מהכנסות של היטלי ההטמנה. על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, תשלומי היטל ההטמנה מאתרי הטמנה הנמצאים בתחומי יהודה ושומרון מנוהלים בחשבון נפרד וישמשו לצרכי האזור בלבד. בין השנים 2007-2021 הצטברו בחשבון הנפרד 412 מיליון שקלים, אך לפי מבקר המדינה בין 2007-2019 נוצלו רק כ-37% מהכספים שמקורם בהיטל זה. המבקר מפרט כשלים רבים נוספים בניהול הקרן בדוח בנושא.

כמה יעלה לסבסד את שינוע הפסולת ל-72 כפרים ויישובים פלסטינים ביו"ש? לפי המנהל האזרחי, סכום של 25.6 מיליון שקל ל-5 שנים. כלומר כ-5 מיליון שקלים לשנה. מדובר בסך הכל בכ-1% מתוך כלל התקבולים שהתקבלו לחשבון הנפרד של יו"ש. אחוז בודד מתקציב הקרן של יו"ש יכול לפתור את בעיית שינוע הפסולת ל-72 כפרים ויישובים ל-5 השנים הקרובות. עם זאת, גם אם יוקצה הכסף, במנהל האזרחי טוענים כי ברשות הפסלטינית מסרבים לקבל את הכספים. מדובר במכשול נוסף שיש לפתור.

באשר להיטל ההטמנה, במשרד להגנת הסביבה טענו כי לא ניתן לפטור את הפלסטינים מהיטל ההטמנה, שכן הדבר לא עומד בהוראת החוק לשמירת הניקיון. ראשית, ניתן להוסיף תיקון לחוק המאפשר את מהלך זה. עם זאת, גם במקרה שלא יובילו מהלך שכזה, סבסוד ההיטל עבור כלל הכפרים והישובים אמור להיות אפשרי. בשנת 2020 ו-2021 התקבולים שהגיעו לקרן הניקיון מהיטלי ההטמנה מאזור יהודה ושומרון עמדו בכל שנה על כ-30 מיליון שקלים. גם אם בעקבות סבסוד שינוע הפסולת, הכמות שתגיע להטמנה תהיה גדולה יותר, ותהיה שוות ערך ליותר מ-30 מיליון שקלים בשנה, הצטבר מספיק כסף בקרן כדי לסבסד את ההיטל למספר רב של שנים, עד שיוקמו התשתיות המתאימות.

פעילות הקרן ביהודה ושומרון התמקדה עד כה בהגברת האכיפה, הקמת "יחידת זיהום חוצה גבולות 2021" בעלות של 5.5 מיליון שקלים, ותמיכה של 10 מיליון שקלים בהקמת ארבע תחנות מעבר פסולת נוספות בישובים פלסטינים. למרות התמיכה החשובה של הקרן, פתרונות אלו לא יפתרו את הבעיה בטווח הקצר. בשנת 2021 היו לכל הפחות כ-1100 שריפות פסולת, כך לפי רשות הכבאות, ויחידות פיקוח המונות כמה עשרות של פקחים לא יכולות להתמודד עם היקף התופעה. מימון תחנות מעבר לפסולת אכן הכרחי, אך ייקחו עוד מספר שנים עד שאלו יוקמו.

מסתמן שהפתרון היחידי לטווח המיידי שיוכל להקל על התושבים הוא סבסוד שינוע הפסולת והיטל ההטמנה לכפרים והישובים הפלסטינים, עד להקמת התשתיות המתאימות. בניגוד לתחומים אחרים, האינטרס כאן משותף לכולם – יהודים וערבים – וגם קיים לו מקור תקציבי זמין. עכשיו רק נשאר שהח"כים בדיון ביום רביעי הקרוב יחליטו להשתמש בו.

שמות החברים בוועדת הפנים: היו"ר יעקב אשר, זאב אלקין, ניסים ואטורי, ווליד טאהא, אוהד טל, מתן כהנא, יוראי להב הרצנו, חנוך דב מלביצקי, ארז מלול, יוליה מלינובסקי, לימור סון הר מלך, יוסף עטאונה, חוה אתי עטייה, אליהו רביבו ונאור שירי.