"השיח צריך להיות מבוסס על מדע – לא פופוליזם. וכמה שפחות פוליטיקה"

לפני כחמש שנים, עדי וולפסון, פעיל סביבה מוכר ופרופסור להנדסה כימית במכללה האקדמית סמי שמעון, קיבל טלפון מתושבים שגרים בראשון לציון. על הפרק: חשש עמוק שבקרוב ייבנה בסמוך למקום מגוריהם מתקן להשבת פסולת. התושבים ביקשו שוולפסון יילחם עמם ברוע הגזרה. אלא שבניגוד לציפיות, קיבלו תשובה מפתיעה.

וולפסון, איש הנגב, האזין לחשש התושבים אך הייתה לו נקודת מבט אחרת. "הזכרתי להם שגם הם מייצרים פסולת. זו לא חכמה להתנגד למתקן, ואז הפסולת שלהם תגיע לבאר שבע, ליד הבית שלי, ותגרום למפגעים שם, כי רוב הפסולת במדינה מוטמנת שם". 

בזמן שהתושבים המשיכו להתנגד, המדינה כבר בחרה חברה שתוביל את המהלך, והרכבת יצאה מהתחנה. "המתקן כבר היה עובדה בשטח, אך התושבים ממשיכים לדבר על לא להקים אותו", סיפר וולפסון. "בהמשך גם אנשי הרשות בראשון לציון דיברו בלשון הזו. אך המתקן הזה קם. נפגשתי בדרך לא דרך עם סגנית ראש העיר, ואמרתי לה את מה שאמרתי לתושבים – אני מאמין שצריך להיות מתקן ואין מה להתווכח אם זה המקום, כי הוא כבר מוקם. עכשיו צריך לדאוג שזה יהיה המתקן הכי טוב עם ההגנות הכי טובות".

הרגשת שזה נגוע בפופוליזם?

"מכל הצדדים. במקום לדבר על מה שיש מתחת לאף, השיח המשיך לעסוק בזה שלא יהיה מתקן. כל הצדדים גם אמרו שזה פוליטי, למשל שהתושבים משתמשים בזה כדי להתנגח בראש העירייה, ומנגד שהעירייה פועלת בלי להקשיב לתושבים".

"שלא הכול ייזרק לנגב"

הדוגמה של ראשון לציון מלמדת הרבה על הסכנה הטמונה בפופוליזם ועל מורכבותה של מנהיגות, במקרה הזה מנהיגות חברתית סביבתית. כשקבוצת תושבים מצליחה להתארגן, עניין ראוי לציון כשלעצמו, הכוח שבידיהם עלול להפוך לסכנה האורבת להם: הפוליטיקאים אינם מעוניינים להתעמת עם האלקטורט שלהם, ולכן לעיתים קרובות מעדיפים למכור אשליות שווא. כדי להגיע להסכמות עם התושבים והרשויות, נדרשים סבלנות, חזון ומוכנות לשאת במחיר האנטי-פופוליזם – כלומר שלא למצוא חן.

וובחזרה לסיפור – אף שהחברה כבר נבחרה והקמת המתקן יצאה לדרך – התושבים והעירייה המשיכו להתנגד. בית המשפט לא סייע להם, הם לא שיתפו ביניהם פעולה וכל צד נותר בדעתו. וולפסון הציע לתושבים לנתב את המאבק כדי לדאוג לתנאים המחמירים ביותר כדי שלא יהיו מפגעי ריח וזיהום מהמפעל המזהם. "כל הזמן אמרתי שאני לא מתנגד לפרויקט, אלא שחשוב להקפיד שלא יהיו מפגעי ריח, להבין מה פוטנציאל המפגעים, ומה צריך לעשות".

הצלחתם להגיע להישגים?

"התחילה תנועה של תושבים שפונה אל הרשויות, למשרד להגנת הסביבה ולעירייה בנוגע לדרישות סביבתיות לגבי המתקן ולא רק בנוגע למניעת ההקמה שלו, וגם שיח בין העירייה למשרד להגנת הסביבה שלא היה לפני כן, כי כולם היו עסוקים בהתנגדות מוחלטת. אמרתי להם 'תדברו כדי להשיג את הכי טוב שיש'.

"אחד ההישגים שהם הצליחו להוביל הוא למשל שתי תחנות ניטור חדשות על הגבול שבין אזור התעשיה לראשון לציון, שמודדות מזהמי ריח: מימן גופרתי ואמוניה. יש מעט תחנות כאלה בישראל, וזה אחד האמצעים לפקח. ברגע שהם החלו לשתף פעולה, נוצר אינטרס משולש, בין התושבים, הרשות המקומית והמדינה. הכי קל להגיד 'לא ליד הבית שלי', אבל כולנו מייצרים פסולת. זה די חוזר על עצמו במקומות אחרים בארץ".

יש אבל מקומות שזה לא שאלה של נימבי (Not In My Backyard) אלא שהמתקן לא צריך להיות שם.

"נכון, יש מקומות שבהם יש ריבוי של מתקנים וצריך לחלק את הנטל, או מיקום רגיש מבחינה הידרולוגית, אבל עקרונית להגיד שאנחנו נגד תחנת כוח כשכולנו צורכים חשמל, זו בעיה".

זה לא מוסר כפול? מצד אחד אתה קורא לייצר חשמל מאנרגיית השמש ולעשות שימוש מושכל בפסולת, ומנגד, כשקם מתקן לשריפת פסולת, או מתכננים תחנת כוח, אתה לא מתנגד.

"אני אומר באופן חד משמעי שעדיף שימוש באנרגיה סולארית מאשר תחנת כוח מזהמת. אבל, אם כבר המדינה מקדמת תחנות כוח, צריך לחשוב איך מפעילים את המתקנים ולחלק אותם ברחבי הארץ, כך שלא הכל ייזרק לנגב". 

מה הכיוון הרצוי בתחום הפסולת?

"הנושאים האלה מורכבים, גם בנושא פסולת, הפתרון הכי טוב זה להפחית במקור או ללכת לחלופה הירוקה. אבל לצערי זה לא קורה. המצב היום הוא שמטמינים 80% מהפסולת, הפתרון הוא שיטפלו בה במתחם הרשות ולא ישלחו למפעלים בערים אחרות, כמו למפעל נשר למשל. אני לא נגד טיפול בפסולת בשריפה באופן עקרוני, זה הרי מה שיקרה אצלנו בדרום הארץ. מה שחשוב זה לדאוג שזה יתבצע עם הטכנולוגיות הכי טובות ובכמה שפחות זיהום".

כמו למשל במתקן ההתפלה באשדוד.

"אשדוד למשל זו דוגמה טובה, המשרד להגנת הסביבה אישר הפעלה של שבעה מנועים כשצריך רק שלושה להפעלת תחנת הכוח של מתקן ההתפלה. המשמעות היא ששאר המנועים ישמשו את המפעל להרוויח כסף ויוסיפו זיהום. הבעיה היא גם כמובן למה אישרו את הטכנולוגיה הספציפית הזו ולא טכנולוגיה פחות מזהמת. אם יש מתקן התפלה שמצדיק תחנת כוח, נעשה את זה נכון וחכם עם התקנים הכי מחמירים בארובה וההגנות הכי נכונות. יש פה כמה רבדים של עשייה, יש רשויות מקומיות, לאומיות ויש את הציבור, הבעיה שכל אחד לא מדבר אחד עם השני. אם השיח יהיה שיח מקצועי ולא פופוליסטי ולא פוליטי, זה יעבוד". 

זה נשמע שיש לך מודל מסוים.

"מה שעשינו בנאות חובב".

ספר.

"עיריית באר שבע לא רצתה לחכות שהמדינה תקים מתקן לטיפול בפסולת, אלא אמרו אנחנו הולכים עם המדינה, לוקחים מומחים ורוצים לקבל את התוצאה הכי טובה. אנחנו נטפל בפסולת שלנו, אבל אנחנו רוצים את התקנים הכי מחמירים, ריאליים, כאלה שניתן להגיע אליהם". 

ומה היתה התוצאה של התהליך? 

""בסוף, יקום מתקן שיטפל בפסולת רק מדרום הארץ ולא מכולה, הוא יהיה קטן ממה שתוכנן במקור ולא ישרוף גם פסולת רעילה, שזה מה שתכננו במקור. קבענו תנאים מחמירים, פיקוח ואכיפה, שהייתי רוצה שיהיו במקומות אחרים בארץ. זה עדיין נמצא בשלבי מכרז, ויש לציין שזה לא היה תהליך פשוט, הוא דרש משאבים של הרשות אבל בסוף הצלחנו".

ועדיין, ההתנגדות והמאבק חשובים ככוח לתושבים.

"שיתוף פעולה לא אומר שאי אפשר להתנגד, זה לא אומר שזה לא יכול ללכת לבית משפט, כמו שקרה השבוע עם אשדוד. הרשויות עבדו יחד עם התושבים והמשרד להגנת הסביבה, וביום שלישי נפגשו בבית המשפט בעתירה על תחנת הכוח של מתקן ההתפלה נגד המשרד להגנת הסביבה. אבל צריך להכיר בזה שלרשויות אין את המשאבים להבין את המשמעותיות הטכנולוגיות, אין להם מומחים לסביבה. לכן, בואו נשלב את הכוחות של כולם כדי לעשות את הדבר הכי טוב. לא כל תוכנית צריך לקדם אמנם, אבל אם הן כבר קורות – נעשה אותן הכי טוב שאפשר". 

היו מאבקים שהורדת?

"היו כאלה שפנו אלי כדי להתנגד להקמה של תחנת כוח לידם. עניתי להם שהם צורכים חשמל, ושאלתי אם הם יודעים מאיפה הוא מגיע. בואי ניקח מאבק גדול ומוכר, למשל על אסדת לוויתן. בהתחלה כעסו עלי כי לא אמרתי שצריך להזיז את האסדה. גם לאחר שתושבים באו אלי כדי שאגיד שהיא צריכה לזוז". 

למה?

"לא הייתי משוכנע שמבחינה סביבתית וכלכלית זה נכון, יש יתרונות וחסרונות לכל דבר. אני מציע – בואו נדבר על איך זה יהיה ולא רק איפה. היה לי חשוב לבוא עם הידע, עם האמת המדעית, לבדוק את הדברים, ולא רק להגיד שזה לא טוב. לא הצלחתם דרך בית משפט, אז בואו נעשה שיהיה הכי טוב שאפשר, שלא נתקע עם משהו גרוע. אם המלחמה תהיה על כן או לא, נפסיד במלחמה. אז לאורך הדרך השגנו תחנות ניטור, אחר כך הנתונים נפתחו לכל הציבור. וכל זה בזכות לחץ של תושבים". 

מה אתה מציע לאקטיביסטים?

"לייצר שיח בין הצדדים כולם. גם שיח הוא כלי טוב, לא רק מחאה. יושבים, מעלים את הטיעונים, לכל אחד יש ידע, בואו נשב עם הידע, לא רק נריב על מה לא, אלא על מה כן, לפחות ננסה. זה צריך להיות מבוסס מדע. עיריית באר שבע למשל שילמה ליועץ מאיטליה כי רצתה לקדם את נושא הפסולת בצורה מקצועית. זה עולה כסף, אבל בגלל זה אנחנו משלמים ארנונה, לא? בעיקר, השיח צריך להיות בשיתוף כל האוכלוסיות, הרשויות והמשרדים ומבוסס על מדע ולא רק פופוליזם. ואם אפשר, אז כמה שפחות פוליטיקה".