טומנים את הראש: המהלך של זנדברג עלול להחמיר את שריפות הפסולת

לא כלי רכב בכבישים הסואנים והפקוקים. לא תחנות דלק שנמצאות לנו ברחוב מתחת לאף. וגם לא תחנות כוח או מפעלי תעשייה מזהמים שמופיעים פעם אחר פעם בעיתונים. הסקטור שאחראי ל-76% מהחומרים המסרטנים שאזרחי ישראל נושמים הוא שריפות פסולת לא חוקיות – כך לפי דוח המפל"ס, מרשם פליטות לסביבה, שפרסם בחודש שעבר המשרד להגנת הסביבה. מדובר במכת מדינה ממנה סובלים כל המגזרים, ובעיקר אלו ממעמד הביניים והנמוך.

מדובר במגמת עלייה עקבית מהשנים האחרונות, המדגישה את הכישלון המתמשך בטיפול בבעיה החמורה של שריפות הפסולת: בשנת 2018 הן היו אחראיות ל-60% מכלל החומרים החשודים או המוכרים כמסרטנים בבני אדם שנפלטו לאוויר, ב-2019 ל-62%, וכעת ב-2020 חלה קפיצה משמעותית ל-76%.

נתונים חדשים שהגיעו לידי "שקוף" מרשות הכבאות וההצלה וטרם פורסמו, מצביעים המשך המגמה: עלייה שנתית נוספת של 16% ב-2021 בהיקף שריפות הפסולת הבלתי חוקיות. הנתונים, עליהם מסתמך גם המשרד להגנת הסביבה ומתיישבים עם דוחות המשרד מהשנים האחרונות, ממפים את כמות שריפות הפסולת ברחבי הארץ: בשנת 2019 התרחשו 8,533 שריפות פסולת, ב-2020 המספר עלה ל-12,095 שריפות, ו-2021 – נתונים שעדיין לא התפרסמו בדוחות המשרד – נרשמו 14,554 מקרים של שריפות לא חוקיות.

במשרד להגנת הסביבה טוענים בתגובה שכדי להתמודד עם הבעיה יש צורך בשינוי מרחיק לכת בסקטור הפסולת בישראל. אך המהלכים ההכרחיים אותם הוא מקדם יקחו עוד שנים רבות, וחלקם עלולים אפילו להחמיר את הבעיה בטווח הקצר. אם תימשך המגמה הנוכחית, אזרחי ואזרחיות ישראל צפויים להמשיך לנשום את החלקיקים המסרטנים מהפסולת השרופה עוד שנים רבות.

הטמנה נראית כמו חלום ורוד

המשרד להגנת הסביבה פרסם לפני כשנתיים תכנית אסטרטגית לטיפול בפסולת במדינת ישראל, שמטרתה להגביר משמעותית את המיחזור כפתרון עדיף על פני הטמנה באדמה. נכון ל-2019 כ-83% מהפסולת העירונית בישראל מועברת להטמנה – לעומת 24% באיחוד האירופי, ו-42% במדינות ה-OECD (נכון ל-2018), נתון המציב אותנו בשורה אחת עם מדינות כמו טורקיה, קולומביה, ולטביה. מדובר על כ-5.8 מיליון טון פסולת עירונית בשנה, כך לפי נתוני שנת 2019.

בנוסף לפסולת העירונית, מיוצרת בכל שנה 6.2 מיליון טון פסולת בניין, כאשר בשנת 2019 55% ממנה עברה למיחזור, כ-10% ממנה להטמנה, והנתון החשוב מכול – 35% ממנה נזרקה ברשות הרבים.

אחד מיעדיה המרכזיים של תכנית המשרד היא להפוך את המצב הקיים בדומה למה שקורה באירופה, כך שב-2030 רק 20% מהפסולת העירונית תועבר להטמנה והיתר למיחזור ופתרונות אחרים. מבקר המדינה מציין כי 68% מהפסולת בארץ מוטמנת בדרום הארץ, ובקצב ההטמנה הנוכחי סביב שנת 2026 לא יהיו עוד שטחים מאושרים להטמנת פסולת.

במשרד מגדירים את ההטמנה בתור שיטה "הנמצאת בעדיפות אחרונה בהיררכיית הטיפול בפסולת בשל העלות הסביבתית הגבוהה של הטמנה", ולכן שואפים לצמצם אותה. אך יש שיטה נוספת גרועה יותר מבחינה סביבתית ובריאותית, שלא מקבלת מספיק תשומת לב מהמשרד: שריפת פסולת.

בזמן שבמשרד מתכננים קדימה ושואפים להקטין את אחוזי ההטמנה – השיטה הזאת נראית כמו חלום ורוד ביחס למה שמתחולל בשטח. "אנחנו חיים ונושמים את הפסולת בדרך מבית הספר, ברחובות, בפחי אשפה שעולים על גדותיהם, בעשן השחור שהילדים שלנו נושמים", אומר ג' ל"שקוף", שמתגורר באחד מהרשויות הערביות שסובלות מהתופעה. "אנשים כבר אדישים, עוברים ליד ערימת פסולת שעולה באש באדישות. זה הפך לחלק מהנוף", הוא מוסיף.

ג' חושש להזדהות בשמו המלא ובמקום מגוריו בשל חשש לחייו. הגורמים העבריינים שעוסקים בשריפות הפסולת שולחים איומים – מילוליים ופיזיים – לאזרחים העוסקים בנושא שמנסים להתמודד עם תופעת שריפות הפסולת. בשל כך תושבים רבים במגזר חוששים לדבר בגלוי.

מי שנושאים בנטל הגדול ביותר של שריפות אלו הם חמשת האשכולים הנמוכים (1-5) בדירוג הכלכלי-חברתי. באשכול העני ביותר כ-100% מהעלויות החיצוניות שנובעות מפליטות חומרים מזהמים לאוויר נובעות משריפות פסולת, ובאשכולים 2-5 מדובר על בין 12-50%, כך לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה.

"היטל ההטמנה – מכרה זהב לעבריינים"

אחת הסיבות המרכזיות לשריפות הפסולת הבלתי חוקיות היא עלות היטל ההטמנה – 109.38 שקל לפני מע"מ. מדובר במס אותו חייבת כל משאית זבל לשלם כאגרה למדינה בשער הכניסה למטמנה. אמנם מדובר בעלות נמוכה ביחס למדינות אחרות, אך מסתמן שהתשלום מייצר לרשויות העניות תמריץ לשרוף את הפסולת במקום להעבירה להטמנה ולשלם. 

חרף המצב הנוכחי, המשרד להגנת הסביבה מעוניין להעלות את היטל ההטמנה באופן הדרגתי, עד לסכום שיגרום לרשויות להסיט את הפסולת למיחזור והשבה. "לפחות לגובה העלויות החיצוניות של פליטות גזי חממה", כפי שאומרים במשרד – 173 שקל לטון פסולת.

הכוונה מאחורי המהלך חיובית, אך בפועל עליית המחירים עלולה רק להחריף את הבעיה הקיימת. אם במצב הנוכחי רשויות מתחמקות מהטמנת פסולת כדי לא לשלם, הגדלת ההיטל רק תעודד אותן להמשיך במגמה זו. הקבלנים שמבקשים לחסוך עלויות מוצאים "פתרונות" אחרים לפסולת הבניין, בדמות תשלום מופחת לאנשים פרטיים שמאפשרים להם לזרוק את הפסולת בנחלות שברשותם, או שפיכת הפסולת בשטחים פתוחים לא מפוקחים. לפי מבקר המדינה, 180 אלף משאיות שופכות פסולת בשטחים פתוחים בכל שנה.

"ככל שמעלים את ההיטל זה משתלם יותר לשוק העברייני. זה הפך להיות מכרה של זהב", אומרת ל"שקוף" עו״ד ג׳מילה הרדל ואכים, מנהלת עמותת אזרחים למען הסביבה, העוסקת בתחום שריפות הפסולת כבר למעלה מעשור. "יש קבלן מאוד גדול בצפון שעבד במשך שנים עם כמה רשויות, ובמקום לקחת את הפסולת לאתרים מוכרים הוא חילק אותה לשלושה אתרים פיראטיים, וכל יום בלילה היו שורפים אותה. זה משתלם יותר", היא מוסיפה. 

השבוע קיבלנו תזכורת לכך כאשר מנהל יחידת הפיקוח בקק"ל אמר בראיון ל-ynet כי "קבלנים ונהגי משאיות מוצאים את הדרך הזולה והקלה להיכנס לשטחים הפתוחים ולשפוך את הפסולת שלהם". אפילו השרה זנדברג בעצמה הודתה בריאיון לדהמרקר כי "רבות משריפות הפסולת מעבר לקו הירוק מקורן בישראל, כי קבלנים מביאים אותה לשם מאחר שזה זול יותר מלשלם היטלי הטמנה בישראל".

הדברים של עו"ד ואכים מקבלים חיזוק בנתונים: בין 2009-2022 עלה ההיטל בכ-200% (מ-30 ל-110 שקלים), ובאותה תקופה עלה שיעור שריפות הפסולת ביותר מ-100% (שיעור הגידול באוכלוסיה באותה תקופה, כ-1.3%, לא מסביר עלייה זו). אמנם נדרש מחקר מעמיק כדי לקבוע מהו הגורם המרכזי לעלייה בכמות שריפות הפסולת בשנים אלו, אך בגוף המחקר של הכנסת מציינים כי "ייתכן שהעלייה בהיטלי הטמנה תרמה לתמריץ הכלכלי להשליך פסולת באופן לא-חוקי או לשרוף אותה".

בשורה התחתונה – עולה החשש שבאמצעות העלאת היטלי ההטמנה המשרד להגנת הסביבה האיץ, וממשיך להאיץ, את פיתוח השוק העברייני של שריפות הפסולת.

גם כשניתן קנס – אין מי שיגבה אותו

במשרד להגנת הסביבה טוענים כי "הנושא נמצא בראש סדר העדיפויות", אך נמנעו מלהגיב במישרין לשאלות "שקוף" ביחס להחמרה האפשרית בשריפות הפסולת עם העלאת היטל ההטמנה. "היטל ההטמנה הוא כלי רגולטורי מקובל, המשקף את העלויות הסביבתיות הכרוכות בהטמנת פסולת", מסרו במשרד, והוסיפו כי "כדי ליישם את מדיניות הטיפול בפסולת ולצמצם את ההטמנה יש להפנים את המחיר הסביבתי של ההטמנה במחיר אותו משלמים יצרני הפסולת".

עוד טוענים במשרד כי לא נכון להסתכל על תופעת שריפות הפסולת והטיפול בה "כנושא העומד בפני עצמו בלבד" וכי כדי להתמודד עם התופעה יש לפעול לצמצום כמות הפסולת ולהסדרה כוללת של הסקטור באמצעות חקיקת מסגרת".

אך לאזרחים אין זמן לחכות להסדרה כוללת שתיקח עוד שנים רבות, ששרים ושרות להגנת הסביבה נכשלו בה פעם אחר פעם. שריפות הפסולת מתרחשות מתחת לבתים בקביעות, ונכון להיום אין במשרד כוונה לאמץ פתרון הכולל הורדת היטל ההטמנה. מתשובת המשרד ל"שקוף" עולה שהדרך להתמודד עם התופעה בטווח הקצר, עד להסדרה כוללת, היא באמצעות "סמכויות מנהליות ופליליות לטיפול בתופעה" ו-"פעולות אכיפה ממוקדות".

אך האכיפה כיום דלה מאוד ולא מהווה מכשול לארגוני הפשע המפעילים את שריפות הפסולת. מי שאחראי כיום לאכוף את השריפות הפיראטיות הם 14 פקחי יחידת "ינשוף" של רשות הטבע והגנים והמשרד והגנת הסביבה. כלומר יותר מ-1,000 שריפות לכל פקח, עבור שנת 2021. אליהם מתווספים 26 מפקחים ו-10 חוקרים של המשטרה הירוקה, יחידת שיטור של המשרד להגנת הסביבה שעוסקת בכל עבריינות הסביבה בארץ.

ביולי האחרון קידמו במשרד מהלך המאפשר להטיל קנס של עד 12,000 שקל על הבערת פסולת, שמשפר את יכולת ההרתעה. אך ספק אם ההחמרה תסייע כאשר מספר מועט כל כך של מפקחים אמון על הנושא, וכאשר גם מטילים קנסות – אין מי שגובה אותם. בין השנים 2019-2021 הוטלו 1,662 קנסות בשווי של מיליון וחצי שקלים, אך 8% בלבד נגבו, כך לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה.

בין השנים 2019-2021 הוטלו 1,662 קנסות בשווי של מיליון וחצי שקלים, אך 8% בלבד נגבו, כך לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה.

כמו כן תגובת המשרד לא מתיישבת עם דבריה מפברואר האחרון של השרה העומדת בראשו: "אכיפה היא סוף הדרך – תחילת הדרך זה מניעה של השריפות האלו. איך אנחנו נותנים פתרונות לפסולת הזאת כדי שלא תהיה מושלכת בשטחים הפתוחים ואז גם לא תישרף".

"המדינה הרימה ידיים" אומר ג' ל"שקוף", ומציין שבהיעדר תמיכה מהמדינה, האזרחים נאלצים לשלם את המחיר – הן בבריאות, והן בהקדשת זמן מחייהם האישיים כדי להתמודד עם הבעיה. 

"היה ראוי שהרבה לפני שהמשרד להגנת הסביבה מתיימר להציב עצמו כמציל האקלים העולמי – הוא יוכיח את יכולת האכיפה שלו"

אייל עופר, יועץ לשר לשעבר להגנת הסביבה

כמו בנושאים רבים אחרים, גם במקרה הנוכחי עמותות פרטיות מחליפות את מקומה של המדינה – העמותות המרכזיות שעוסקות בכך הן "אזרחים למען אוויר נקי", ו"אזרחים למען הסביבה", הפועלות לקידום מדיניות ממשלתית למיגור זיהום האוויר משריפות פסולת פיראטיות. המתנדבים עוקבים ומתעדים את שריפות הפסולת מזה כעשור, ומציירים תמונה בלתי נתפסת של שגרת חיים לצד שריפות פסולת מסרטנות, המחריפות משנה לשנה.

"הסביבה אינה מושג מופשט אלא הבסיס שבתוכו אנו חיים. כל ישראלי רואה יום יום את כמויות הזבל שמושלכות בשטחים הפתוחים וחלקנו סובל עד לתוך הבית מנזקי זיהום האוויר של שריפות הפסולת", אומר אייל עופר, לשעבר יועץ מקצועי של השר להגנת הסביבה אבי גבאי. "היה ראוי שהרבה לפני שהמשרד להגנת הסביבה מתיימר להציב עצמו כמציל האקלים העולמי – הוא יוכיח את יכולת האכיפה שלו, כאן בבית המשותף, הנקרא מדינת ישראל. הגנה על הסביבה פירושה מניעת השלכת הפסולת בשטחים הציבוריים והפסקת השריפות הממררות את חייהם של מאות אלפי בני אדם".