למרות פעולות המנהל האזרחי – התושבים צפויים להמשיך לנשום את עשן הפסולת מהרשות 

"לא דמיינתי שאצטרך להילחם כדי לקבל אוויר נקי, הבית שלנו סגור כל הזמן. אצל הילדים שלי יש החמרה של מיגרנות ועקצוצים בגרון, לילדים של השכנים יש אסטמה. אני לא רוצה להגיע למצב של מחלות קשות וחמורות. זו חרדה שמלווה אותי כל יום". אלו דבריה של רעות שכטר, אם לחמישה ילדים מהיישוב קדם ערבה, בדיון שהתקיים ביום שלישי שעבר בוועדת הפנים והסביבה של הכנסת, בנושא שריפות הפסולת שמקורן ברשות הפלסטינית. הדיון התקיים לבקשתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי (ש"ס), משה רוט (יהדות התורה), דן אילוז (הליכוד), ויצחק קרויזר (עוצמה יהודית).

לצערה של רעות ולצערם של הפלסטינים, המצב לא צפוי להשתפר בעתיד הנראה לעין. שריפות הפסולת אחראיות ל-76% מהחומרים המסרטנים שאזרחי ישראל נושמים, כך לפי דוח המשרד להגנת הסביבה שפורסם בשנה החולפת. מדובר במגמת עלייה עקבית מהשנים האחרונות, המדגישה את הכישלון המתמשך בטיפול בבעיה החמורה, שאת השלכותיה מרגישים ביתר שאת ברשות הפלסטינית וביישובי יהודה ושומרון, שם נמצא כי הסיכוי של ילדים הגרים בסמוך לשריפות פסולת לחלות בסרטן עלה פי ארבעה ביחס לנורמה.

גורם מרכזי לשריפות הפסולת הבלתי חוקיות באזור יהודה ושומרון הוא מחסור בתחנות מעבר לפסולת. הכוונה לתחנות שאליהן מגיעה הפסולת מהרשויות כדי לעבור מיון קודם לשליחתה אל מפעלי המחזור – בדיקת "שקוף" מעלה כי בכל יהודה ושומרון קיימות רק שש תחנות מעבר לפסולת, על שטח של כ-5,800 קמ"ר, כלומר תחנת מעבר אחת על כל אלף קמ"ר בממוצע, בהשוואה לאזור המרכז, המכיל תחנה אחת על כל 120 קמ"ר. נוסף על המחסור בתחנות המעבר, חסרים גם אתרי הטמנת פסולת, אתרים שבהם מוטמנת בלית ברירה הפסולת באדמה, בשל המחסור בתשתיות למיחזור. בדיון טען נציג המנהל האזרחי שאתר הטמנה נוסף, שאמור להפחית את שריפות הפסולת, "נמצא בשלבי אישור סופי", הפרוטוקולים מספרים סיפור אחר.

הפתרון המרכזי – רק בעוד כמה שנים

כפי שהסביר בדיון נציג המנהל, קמ"ט איו"ש בני אלבז, לכ-26% מהאוכלוסיה הפלסטינית ביהודה ושומרון אין לאן לפנות את הפסולת: "ביהודה ושומרון חיים כ-2.7 מיליון פלסטינים, ועוד כחמש מאות אלף ישראלים. שני מיליון פלסטינים שופכים (את הפסולת, ד.ג) באתרים מוסדרים…" מציין אלבז, אך מדגיש כי מקור הבעיה הוא ב"700 אלף פלסטינים שלא שופכים באתרים מוסדרים". אתרי הטמנת הפסולת הקיימים כיום עבור הפלסטינים הם בזהרת פינג'אן – דרומית לג'נין; באזור אל-מיניה – בין בית לחם לחברון; ובטובלן – בבקעת הירדן, צפונית ליריחו.

בעקבות חומרת הבעיה אושר להקים אתר הטמנה נוסף במימון גרמני – "ראמון", ליד היישוב רימונים, "שייתן פתרון לכל ה-700 אלף ששופכים באתרים לא מוסדרים" – כך לדבריו של אלבז. מדובר באתר שהוגש לאישור על ידי איגוד ערים רמאללה עוד ב-2011, מקורו בתכנון של המנהל האזרחי משנת 2000, והוא נועד לתת מענה לתושבי רמאללה. האתר תוכנן לקלוט פסולת של פלסטינים בלבד, ולאחר מאבק משפטי של מועצת בנימין וארגון "ירוק עכשיו", שעתרו לבג"ץ במחאה על מיקום האתר והעובדה שישרת רק פלסטינים, פסק בית המשפט העליון בספטמבר האחרון כי האתר יוקם במיקומו המתוכנן, ישמש גם את האוכלוסיה היהודית, ויוקם לצידו אתר מיחזור פסולת. מועצת בנימין ברכה על פסיקת בג"ץ, וקשה שלא לתהות אם יוכל לתת פסיקות דומות במידה שתעבור המהפכה המשטרית שמתכננת הממשלה.

אתר ההטמנה "ראמון" ואתר מעבר הפסולת שיוקם לצידו אמורים להקל, ולו במעט, על תושבי האזור בכך שיגדילו את כמות הפסולת שנשלחת להטמנה ומיחזור, במקום שהייתה נשרפת. מתי צפויים האתרים לפעול? אלבז טען בדיון כי אתר "ראמון" "נמצא בשלבי אישור סופי של בג"ץ וכל המערכות". מסתמן שתשובתו ריצתה, יש שיגידו בצדק, את יו"ר הוועדה ח"כ יעקב אשר. אך מה באמת הכוונה ב"שלבי אישור סופי"?

שאלנו את המנהל האזרחי מתי צפוי להתחיל לפעול האתר, אך לא קיבלנו תשובה. נבירה בפסק הדין של בג"ץ בנושא מספטמבר האחרון מלמדת כי אפילו במנהל עצמו לא צופים ששני האתרים יחלו לפעול בשנים הקרובות. "התכנית נמצאת בהליכי הכנה ראשוניים" והיא רק תוגש "בתוך כשנה" למועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי, כך מסרו לבג"ץ באשר לתחנת מעבר הפסולת. באשר לאתר ההטמנה "ראמון", נכתב בפסק הדין כי "איגוד הערים רמאללה (אותו ישרת אתר ההטמנה, ד.ג)… צופה שעד לסוף השנה האזרחית הנוכחית תוגש בקשה להיתר" הקמה לאתר ההטמנה. כלומר – הבנייה עוד לא החלה.

פתרונות הביניים של המנהל האזרחי

פתרונות נוספים שמנסים לקדם במנהל נוגעים להיטל ההטמנה המונהג בארץ – 109.38 שקל לפני מע"מ – מס אותו חייבת כל משאית זבל לשלם כאגרה למדינה בשער הכניסה למטמנה. על ההיטל ממונה המשרד להגנת הסביבה, ששואף להעלות את ההיטל עד לגובה העלויות החיצוניות (הנזקים) של הטמנת הפסולת – 173 שקל לטון. הכוונה טובה, אך מסתמן שהתוצאה הפוכה. בין 2022-2009 עלה ההיטל בכ-260% (מ-30 לכ-110 שקלים), ובאותה תקופה עלה שיעור שריפות הפסולת ביותר מ-100% (שיעור הגידול באוכלוסיה באותה תקופה, כ-1.3%, לא מסביר עלייה זו). אמנם נדרש מחקר מעמיק כדי לקבוע מהו הגורם המרכזי לעלייה בכמות שריפות הפסולת בשנים אלו, אך בגוף המחקר של הכנסת מציינים כי "ייתכן שהעלייה בהיטלי הטמנה תרמה לתמריץ הכלכלי להשליך פסולת באופן לא-חוקי או לשרוף אותה".

מתוך כך במנהל האזרחי פנו אל המשרד להגנת הסביבה בבקשה שיפטור את הפלסטינים מתשלום היטל הטמנה באתר טובלן, ובכך לעודד אותם לפנות את הפסולת להטמנה באתר. אל קריאה זו הצטרפו גם איגוד ערים לאיכות סביבה של מטה יהודה, שטענו כי "החסם היחידי לקבלת שירות לפלסטינים הוא היטל ההטמנה שהאתר (טובלן, ד.ג) חייב בו, והם לא יכולים לשלם". במשרד להגנת הסביבה השיבו כי "החוק לשמירת הניקיון מחייב כל מפעיל אתר הטמנה לשלם היטל הטמנה. אין מנגנון לפטור מהיטל הטמנה ולכן ההצעה לא עומדת בהוראות החוק". עוד הוסיפו כי "כספי ההיטל של אתרי פסולת שנמצאים ביהודה ושומרון שמורים בחשבון ייעודי ויכולים לשמש לתמיכה עבור אמצעים ופעולות למניעת מפגעים ושמירה על איכות הסביבה… בין השאר על ידי סבסוד פסולת שתגיע להטמנה", וכי "פעולות אלו מנוהלות על ידי המינהל האזרחי מכספי קרן הניקיון".

מסתמן שבמנהל האזרחי הקשיבו למשרד להגנת הסביבה, שכן בדיון טען אלבז שהמנהל הציע לראש עיריית יריחו "4 מיליון שקלים לשינוע הפסולת שלו לאתר מוסדר" דבר שאמור לפתור את בעיית השינוע לשלוש שנים, כך לפי אלבז, שטען גם כי הוא מחכה שראש העיר יחזור אליו עם תשובה בנושא. במקביל טען אלבז כי במנהל הציעו גם  25.6 מיליון שקלים לפלסטינים לטובת שינוע הפסולת מ-72 כפרים, אך "כרגע הפלסטינים לא רוצים לקחת את זה (את הכסף, ד.ג)", בטענה שהם "ישות נפרדת".

אלבז הוסיף ש"יחידת דוד", האמונה על אכיפת הבחרות פסולת במעברים במנהל האזרחי, ממשיכה בפעילות, ואף ציין שהוסיפו שישה מפקחים נוספים ליחידה, כך שכעת היחידה מונה 20 פקחים. נמיג המנהל האזרחי הוסיף שאושרה תוספת תקציבית של 32 מיליון שקלים ליחידה לשלוש השנים הבאות, לטובת רכש ציוד למניעת השריפות, כגון רחפנים. יו"ר הוועדה אשר קרא בינתיים למשרד הבריאות לקיים סקר בריאות באזורים שסובלים מהשריפות, ולהגביר את פעולות האכיפה. אך 20 פקחים, גם אם מצויידים ברחפנים רבים, לא מסוגלים להשתלט על אלפי השריפות המתרחשות מדי שנה ברשות הפלסטינית.

פעולות הפיקוח של המנהל האזרחי, למרות הרצון הטוב, הן לא יותר מ"כיבוי שריפות", תרתי משמע. עד שלא יוקמו התשתיות המתאימות לטיפול בפסולת עבור הישובים והכפרים ברשות הפלסטינית, התושבים צפויים להמשיך לנשום אוויר רעיל שמקורו בשריפות. הפתרון הנוסף שמקדם המנהל – סבסוד שינוע הפסולת והיטל ההטמנה – מסתמן כפתרון היחיד שעשוי לעזור בטווח המיידי, וצריך להתרחב לכלל הכפרים הבעייתים ברשות הפלסטינית, עד לסיום הקמת התשתיות בעוד מספר שנים. היו"ר אשר סיכם ש"לא יהיה גן עדן ביום אחד". ספק אם גם בשנים הקרובות.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר:

קצין מטה הגנת הסביבה פנה למנכ״ל המשרד להגנת הסביבה בבקשה לפטור את הפסולת של הפלסטינים מהיטל הטמנה, מתוך כוונה שפסולת תגיע לאתרים מוסדרים.

החוק לשמירת הניקיון מחייב כל מפעיל אתר הטמנה לשלם היטל הטמנה. אין מנגנון לפטור מהיטל הטמנה ולכן ההצעה לא עומדת בהוראות החוק.

יחד עם זאת, כספי ההיטל של אתרי פסולת שנמצאים ביהודה ושומרון שמורים בחשבון ייעודי ויכולים לשמש לתמיכה עבור אמצעים ופעולות למניעת מפגעים ושמירה על איכות הסביבה. בעבר הופעלו מנגנונים מעין אלו מכספי קרן הניקיון (חשבון יו״ש) לצמצום המפגעים מפסולת, בין השאר על ידי סבסוד פסולת שתגיע להטמנה, פעולות למניעת שריפות, תמיכה בתשתיות פסולת ופעולות להסרת מפגעים. פעולות אלו מנוהלות על ידי המיהל האזרחי מכספי קרן הניקיון.