מנמיכים את הרף: המהלך המעוות שעשוי להכשיר את מינויו של דרעי לשר

בישיבת הסיעה של ש"ס השבוע אמר ח"כ אריה דרעי כי הוא לא מבין למה מתעכבים בהחלפת יו"ר הכנסת. למה כל כך חשוב לדרעי להשלים את המינוי הזה עוד לפני שהושגו סיכומים על חלוקת התפקידים בממשלה? ברקע השאלות המשפטיות, דרעי מבשל קידום חקיקה שתפור למידותיו ויכשיר את המינוי שלו: לאפשר למי שהורשעו במאסר על תנאי (להבדיל ממאסר רגיל) להתמנות כחברי ממשלה, מה שנאסר עליהם היום. 

מה שעלול להתרחש בכנסת ישפיע לא רק על מינויו של דרעי – אלא על האופן שבו המדינה מגדירה את הקווים האדומים שלה.

מערכת "שקוף" שוחחה השבוע עם כמה ח"כים חדשים וותיקים מהקואליציה על הצעת החוק שתנמיך את הרף לכניסת מורשעים לממשלה. למרבה הצער, לא נמצא עדיין מי שיגלה נקיפות מצפון ביחס לתיקון החקיקה, התפור באופן פרסונלי למידותיו של דרעי. ניסינו גם לראיין את ח"כ משה ארבל מש"ס, יוזם הצעת החוק המתוכננת, אך הוא סירב להתראיין. 

אבל הזיכרון שלנו לא מספיק קצר בשביל לשכוח כי רק לאחרונה כל התומכים בקידום החוק הפרסונלי לטובת דרעי, התנגדו נחרצות לחקיקה שנועדה להרחיק את בנימין נתניהו מהשלטון – חקיקה שתמנע מאדם שעומד למשפט להקים ממשלה. טענתם (הנכונה) הייתה שהחוק הזה נועד לצרכים פוליטיים – למנוע מנתניהו לכהן כראש ממשלה.

"איזה חוקים הם מתכננים", אמר נתניהו בנאום בחודש פברואר, בפוסט שכותרתו הוא "מה פתאום 'חוק פרסונלי'?". "איראן זה כאן, צפון קוריאה זה כאן. יש לי רעיון, אולי פשוט שיחליטו כי מי ששמו הוא ב-נ-י-מ-י-ן נ-ת-נ-י-ה-ו לא יכול להיות ראש ממשלה. חוק כזה פשוט פותר את כל הבעיות".

ח"כ מיקי זוהר כתב בטוויטר במרץ 2020: "אחרי שהם הפסידו לנו את הבחירות, הם מנסים לגנוב לנו את הדמוקרטיה מתחת לאף באמצעות חוק פרסונלי נגד כהונת נתניהו כראש ממשלה. זו בושה וחרפה".

כעת אותם המתנגדים מתכננים לתת את אצבעם בכנסת ולהכשיר מהלך פוליטי שיכתים את המשכן בחוק שכל מהותו היא צרכי השעה וצרכיו האישיים של דרעי – חוק שאף יסיג אותנו אחורה בניסיון לקבוע רף ראוי לזהותם של נבחרי הציבור.

האישומים של דרעי – והציטוטים המדהימים מגזר הדין

דרעי הורשע בשתי עבירות: אחת על כך שהעלים כמיליון וחצי שקל בעסקת נדל"ן, שבה קנה ממנו אחיו שלמה דרעי מגרש בירושלים; השנייה על כך שלא הגיש דוחות של חברה שנמצאת בבעלותו, ובכך העלים הכנסות בסך של כ-635 אלף שקלים. על דרעי נגזרו במסגרת עסקת הטיעון קנס של 180 אלף שקל ושנה מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. 

השופט שמואל הרבסט אמר על כך כי "מעשיו של הנאשם יצרו חלון מעוות דרכו נאלצו שלטונות המס להביט על קיומה של העסקה המופיעה באישום הראשון, וממנה גזרו את סכום המס המתבקש, ובעניינו של האישום השני – הנאשם […] הותיר את הצוהר דרכו מביטים שלטונות המס ופקידי השומה לתוך החברה וספריה – סגור וחשוך". עוד הוסיף כי "מעשים אלו מנעו משלטונות המס לגזור את סך המיסים הנכון אותו יש להשית על הנאשם ועל החברה – ובכך נוצר פוטנציאל לפגיעה בקופה הציבורית, אם כי לא הוכחה פגיעה שכזו".

זה לא הכל. מאחר שדרעי נבחר ציבור עולה השאלה אם יש קלון בעבירות, מה שימנע ממנו להתמנות בהמשך לתפקיד שר. דרעי החליט להתרחק מהשאלה הזו באותו מעמד על ידי מהלך מחושב: התפטרות מהכנסת לפני הכרעת הדין. משם השופט קפץ כנראה למסקנות מרחיקות לכת שהתבברו כשגויות כבר יום לאחר פסק הדין כשדרעי חזר במלוא הכוח לעשייה הציבורית. 

בגזר הדין נראה כי השופט משוכנע לחלוטין שדרעי לא ישוב לחיים הפוליטיים – לצמיתות. "הנאשם, איש ציבור מזה כשנים רבות, מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצרכי ציבור", נכתב אז. "תולדות חייו מלמדים כי הוא ראה בהיותו נבחר ציבור ייעוד ודרך חיים, וכעת נוכח התיק דנן ואישומיו – הרי שהוא מוותר על כך, וזאת מרצונו".

ההקרבה הנעלה של דרעי זיכתה אותו בהקלה בעונש, במסגרת הסדר הטיעון שסגר עם הפרקליטות. "המאשימה עצמה רומזת על כי היא רואה בכך חלק מן העונש אשר אותו הטיל הנאשם על עצמו", כתב השופט הרבסט. לבסוף, ציטוט מדהים מלמד כי השופט ניסה להרגיע אותנו מההתחרשות בה אנו חוזים כעת: "כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית […] יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית".

כל קיצורי הדרך – והמכשול האחרון

דרעי כמובן לא טרח לתקן את השופט באותו מעמד, וגזר הדין המקל יצא אל הפועל. כעת, נותר להבין מה המכשולים העומדים בפניו וכיצד הוא עשוי לנסות לדלג מעליהם. 

לאחר שפרישתו מהכנסת אפשרה לו לחמוק מהשאלה אם יש בעבירות המס שלו משום קלון, לפי החוק הוא מחוייב לפנות עכשיו ליו"ר ועדת הבחירות כדי שיקבע את הדבר. זה סיכון גדול עבורו: אם היו"ר יפסוק לחיוב, דרעי לא יוכל לכהן כשר. כדי לחמוק מכך, ח"כ משה ארבל צפוי להגיש את הצעת החוק המדוברת עוד בטרם יצטרך דרעי לעבור את ההליך הזה.

כל השאלות יתנקזו לבסוף לבג"ץ, אך עד אז, הקואליציה תנסה שלא לעשות פאולים טכניים בחקיקה. דמות משמעותית בשלבים הראשוניים היא ח"כ יואב קיש, יו"ר הוועדה המסדרת – ועדה זמנית שממנה את הח"כים לוועדות שיוקמו. התפקיד שלו קריטי מאחר שהוא אחראי על קיצור הליכים. כדי לקצר את דרכה של הצעת החוק שארבל מתכנן להגיש, קיש יצטרך לאשר "פטור מחובת הנחה" – הליך שפוטר הצעות חוק פרטיות מ-45 הימים שהן צריכות להמתין במזכירות עם הגשתן.

בשלב הבא דרעי יזדקק ליו"ר כנסת מגוייס – מה שמסביר מדוע הוא מעוניין כל כך לזרז את ההחלפה. היו"ר לא יוכל למנוע קידום הצעת חוק שרוב חברי הכנסת תומכים בה, אבל הוא יוכל לעכב אותה קצת על ידי דחיקת הנושא מסדר היום והיצמדות הדוקה לתקנון. לדוגמה, אסור לקיים דיוני ועדות בזמן דיוני מליאה, אלא אם כן התקבל אישור מיו"ר הכנסת. אם האופוזיציה העתידית תנהל מאבק בוועדה שתדון בנושא, אז היו"ר יצטרך לאשר את הימשכות הדיונים על זמן מליאה.

בשלב הבא, הצעת החוק אמורה להגיע לוועדת החוקה חוק ומשפט – אך זו עדיין לא הוקמה. כדי לקדם את החקיקה לדרעי יאלצו בכנסת להקים ועדת חוקה זמנית או ועדה מיוחדת לעניין החוק. זה אפשרי וכדי לעשות זאת דרוש שיתוף הפעולה של יו"ר הוועדה המסדרת – קיש.

עד כאן עניינים ביורוקרטיים, האתגר של הקואליציה יהיה היא להצדיק את דחיפות החוק. כשהחוק יגיע לדיונים בקריאה שנייה ושלישית יבקשו הח"כים המתנגדים לקיים פיליבסטר, שתיאורטית יכול להימשך חודשים. בפועל, הוא לא נמשך חודשים כי מגיעים לסיכומים עם האופוזיציה על קיצור הדיון או שהקואליציה מבקשת להפעיל את סעיף 98 לתקנון הכנסת. הסעיף המדובר קובע שבהצעת חוק התקציב ו"במקרים אחרים יוצאים מן הכלל" רשאית ועדת הכנסת להחליט כמה זמן יימשך הדיון במליאה. זה סעיף דרקוני שמבטל את אפשרות האופוזיציה לעצור חקיקה של הקואליציה, לכן הוא דורש נימוק.

הקואליציה היוצאת, אגב, הרבתה להשתמש בו באופן חריג, וחטפה קיטונות של ביקורת מקרב מי שעתידים בקרוב להחליף את השלטון. "16 פעמים במשך חצי שנה השתמשה הכנסת הזו בהפעלת סעיף 98. לא היה כדבר הזה מעולם", כתבה בטוויטר במרץ האחרון ח"כ לשעבר קטי שטרית (הליכוד). "הערב זרקתי את תקנון הכנסת מעל הדוכן. לצערי אין בו שימוש כאשר רואים אותו בגדר המלצה ורומסים כל תקנון אפשרי שכתוב בו".

בכל פעם שמפעילים את הסעיף הזה, נדרשת הקואליציה לנמק מדוע זה חשוב. הנימוק, גם אם הוא שקרי, חייב להיות טוב כדי שלא ייפסל בבג"ץ. האמת העצובה לפיה הח"כים מעוניינים לתקן את חוק יסוד הממשלה כי מאן דהו מתעקש להיות שר למרות שאסור לו – נשמעת לנו כמו טיעון לא לגיטימי.