הצהרת יאיר לפיד: לאן נעלם החופש לשאול שאלות?

"אנחנו מאמינים בעוד דבר: שמותר לנו לא להסכים. חופש הביטוי הוא עקרון יסוד. חופש העיתונות הוא המרכיב שבלעדיו לא תיתכן דמוקרטיה. מוטל עלינו להקדיש מאמץ לגילוי העובדות והבנת האמת".

את אחת הפסקאות האחרונות בנאומו הראשון לאומה בחר ראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד, להקדיש לחופש הביטוי ולחופש העיתונות.

• כאן מתחנפים: בתאגיד בחרו לפרגן בבוטות ליאיר לפיד
• הצעדים האחרונים של לפיד מראים: אלה לא האנשים, זו השיטה
• לפני הבחירות: הדברים שיאיר לפיד רוצה שתשכחו

לפיד דיבר על חופש העיתונות אחרי שמנה שורה של ערכים שבהם הוא מאמין בנושאי ביטחון וכלכלה חופשית. לא זכור ראש ממשלה אחר ששם את הנושא במקום גבוה בסדר העדיפויות שלו.

נהדר.

אבל חופש העיתונות אינו סיסמה. חופש העיתונות הוא פרקטיקה. מנגנון, ערך שצריך לבוא לידי ביטוי יום-יום ושעה-שעה. רעיון שצריך לממש ולא רק לשאת כדגל.

והנה, הנאום הראשון של לפיד לאומה צולם והועבר לכל הערוצים באמצעות לשכת העיתונות הממשלתית. כשלפיד כילה את דבריו, השידור נקטע. לעיתונאים לא ניתנה הזדמנות לשאול שאלות.

בתזמון היסטורי מקרי, כשלפיד נשא את נאומו מלאו 40 שנה להופעתו של דן מרידור, אז מזכיר הממשלה, כשהוא מכריז בפני העיתונאים על פתיחת מה שנקרא אז "מבצע שלום הגליל". זו הייתה הפרקטיקה אז. עם סיום ישיבת ממשלה היה מזכיר הממשלה יוצא אל העיתונאים שהמתינו בחוץ ומתדרך אותם על הנושאים שעלו בישיבה וההחלטות שהתקבלו בה.

משהו דומה אנו רואים בחדר התדרוכים בבית הלבן, כאשר דוברת הבית הלבן יוצאת אל העיתונאים לתדרוך ועונה לשאלות.

ארבעים שנה חלפו. מזכיר הממשלה כבר לא יוצא אל העיתונאים. למעשה, מאז רצח רבין הוחמרו ההגבלות על העיתונאים והם כלל אינם רשאים להיכנס לחצר משרד ראש הממשלה בירושלים, אלא באישור מיוחד. מעטים מקבלים אישור לצלם את פתיחת ישיבת הממשלה, אז יכול ראש הממשלה בעצמו לומר למצלמות כמה מילות פתיחה לפני תחילת הישיבה. את שאר המידע משיגים הכתבים באמצעות הדלפות.

כלי תקשורת כלל אינם טורחים לשלוח כתבים וצלמים למשרד ראש הממשלה. וכך, עם השנים, הלך הקשר בין העיתונות לראש הממשלה והתרופף. המצבים שבהם ראש הממשלה פוגש עיתונאים הפכו נדירים יותר ויותר. ההזדמנויות שבהם מתאפשר לעיתונאים להציג שאלות לראש הממשלה הוסרו כמעט מסדר היום.

ושנות הקורונה, הסגרים, המעבר לאמצעים דיגיטליים ולמפגשי זום גרמו לנתק מוחלט בין העיתונות לבין ראש הממשלה.

הטכנולוגיה מאפשרת לראש הממשלה לשדר את דבריו לציבור ישירות, בלי מעורבות עיתונאית, בלי צורך בניידות שידור, בטכנאים, בעובדי סאונד ובצלמים. ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו, עשה בזה שימוש תכוף ולמעשה אילץ באופן לא ישיר את התקשורת להיכנע לתכתיביו ולשדר נאומים לאומה שבהם לא ניתן היה לשאול שאלות, ואפילו לא לשהות עם הדובר באותו חלל. מעטים עד-מאוד המקרים שבהם החליטו כלי התקשורת הממוסדים שלא לשדר את הנאומים האלה, או להפסיק את השידור לפני סיום דבריו של ראש הממשלה.

ראשי הממשלה עצמם, לא למותר לציין, למדו לתזמן את הנאומים בדיוק לשעת צפיית השיא, תחילת מהדורות החדשות בטלוויזיה בשמונה בערב. הפרקטיקה הזאת מעיקה ומיותרת. לא כל נאום לאומה של ראש ממשלה צריך להיות בראש סדר היום התקשורתי, והתקשורת לא מוכרחה להיכנע לתכתיבים שאין בהם ערך ציבורי או עיתונאי.

ובכל זאת, אין להמעיט בערך הקשר של ראש הממשלה עם הציבור באמצעות העיתונות. עיתונות ועיתונאים הם אומנם כלי – אבל כלי חשוב. אין תחליף לשאלות עיתונאיות, אין תחליף למתן הקשר לדברים שנאמרים, אין תחליף לבדיקת עובדות שרק עיתונות אחראית יכולה וצריכה לעשות, גם בזמן אמת. עיתונות היא לא כלי טכנולוגי, היא כלי מהותי.

ולכן יהיה מעולה אם ראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד, יכניס תוכן מעשי לאמירה המעולה שלו על חופש העיתונות וימסד נגישות גבוהה יותר של עיתונאים למשרד ראש הממשלה. למשל, לארגן תדרוכים של דובר המשרד שבהם ניתן יהיה לשאול שאלות. למשל, לזמן מעת לעת מסיבות עיתונאים שבהן ניתן להציג שאלות לראש הממשלה עצמו. הפרקטיקה הזאת נהוגה במדינות דמוקרטיות ומפותחות אחרות.

את התדרוכים האלה ומסיבות העיתונאים האלה לא צריך לתזמן לשעה 8 בערב, עם פתיחת מהדורות החדשות בטלוויזיה. מסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה יכולה להיקבע גם לשעה 10 בבוקר, ואת התוצרים שלה נשמע אחר כך במהדורות החדשות, ביומנים ובשידורי הטלוויזיה. אין בכך שום פחיתות כבוד. להיפך.

ענת סרגוסטי היא אחראית חופש עיתונות בארגון העיתונאים.