כאן מתחנפים: בתאגיד בחרו לפרגן בבוטות ליאיר לפיד

ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו התרעם השבוע על הבמה שקיבל יריבו ראש הממשלה יאיר לפיד בכל ערוצי הטלוויזיה עם כניסתו לתפקיד. נתניהו דרש גם לעצמו זמן מסך שווה. בלי להתייחס לאבסורד שבדרישה כזאת ממי שניצל בעצמו כל טיפה של פלאש מצלמות לצרכי קמפיין בתקופת כהונתו שלו כראש ממשלה, אני במקומו הייתי כועסת דווקא על כתבה ששודרה לפני שבוע, במהדורת השבת של כאן 11, וסיפקה ללפיד שירות טוב בהרבה מסתם במה להעברת מסריו הצפויים על אחדות ויהדות. זו לא היתה סתם כתבה שבלונית, אלא פשוט עבודה עיתונאית גרועה.

• הצעדים האחרונים של לפיד מראים: אלה לא האנשים, זו השיטה
• בשידור הקטע הגנוז של סילמן – חדשות 13 חשפו את ערוותה של התקשורת
• לפני הבחירות: הדברים שיאיר לפיד רוצה שתשכחו

לאורך 11 דקות וארבע שניות התיימרה הכתבה, ששודרה רגע לפני כניסתו של לפיד ללשכת ראש ממשלת המעבר, לענות על השאלה שבכותרתה: "על מי מדברים כשמדברים על יאיר לפיד?". התשובה, על פי כתב כאן 11 אמיר גרא – מחמיאה מאוד, ומה שיותר בעייתי: כמעט אך ורק מחמיאה מאוד. מבחירת המרואיינים האוהדים ועד עריכת הסינקים המלוקקים (תוך השמטת רגעי מפתח פחות זוהרים), מדובר בכתבה רשלנית במקרה הטוב. במקרה הרע – זהו שירות פוליטי למועמד לראשות ממשלה.

נתחיל מהמרואיינים: איך הם נבחרו לכתבת המופת? כמובן, מתוך מחשבה על איזון והגינות עיתונאית, וביקורתיות כלפי מוקדי הכוח, כפי שראוי. כלומר, כמובן שלא. ואלה שמות:

מרואיין אחד: שמעון שיפר מ"ידיעות אחרונות", ביתו העיתונאי לשעבר של לפיד ועיתון שלא חוסך ממנו דברי שבח וחנופה בהווה. כשנשאל הקולגה לשעבר את השאלה הלא נוקבת "מהי התכונה הכי חזקה של לפיד", ענה תשובה לא נוקבת לא פחות: "הראשונה זו משמעת, השנייה זו אכזריות. האכזריות שבה נפרד מעופר שלח – זו אכזריות של אדם שיודע לאן הוא חותר". 

מרואיין שתיים: פרופסור מנואל טרכטנברג, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי בהווה וחבר כנסת מטעם העבודה לשעבר, שלימד את לפיד דבר או שניים בכלכלה. מה הוא חושב על תפקודו כשר אוצר? בפועל, לפיד ספג ביקורת ציבורית נרחבת. אצל טרכטנברג הוא מקבל 8. על הכינוי שהודבק ללפיד על ידי חלק ממבקריו, "יהיר לפיד", הוא אומר: "הוא מאוד לא כזה, הוא מאלה שלמדו מהטעויות של עצמם".

מרואיינת שלישית, אחרי הקולגה מהעיתון והקולגה מהכנסת: הקולגה מהמפלגה. רות קלדרון, חברת כנסת מטעם יש עתיד בכנסת ה-19 – "התכונה שהכי מאפיינת אותו? פייטר. החיסרון שלו? הוא לא מוותר" – התבקשה גם היא להתייחס לתדמית היהירה של הבוס לשעבר: "הלוק שלו הוא בעוכריו". כלומר, הוא רק נראה יהיר. מה לעשות שהוא כזה חתיך. 

המרואיין הרביעי גם הוא חבר מפלגה לשעבר, ומי שהיה שר מטעמה. יעקב פרי נאלץ להתפטר מתפקידו אחרי חשיפת "עובדה" בנוגע לאמינותו, אך מסתבר שהוא לא נוטר כל טינה לבוס לשעבר שהראה לו בעדינות את הדרך החוצה. "למרות תדמיתו היהירה – הוא שומע ומאזין", קובע פרי.

היחיד שהציע צל צילה של ביקורת היה איתן אבריאל, עורך מגזין "דה מרקר". היא התמצתה במילים: "מה אתה מציע?". עוד אמר אבריאל, בעדינות רבה, שלפיד תפקד "בינוני ומטה" כשר אוצר. אבל, הוסיף, זה לא באשמתו הישירה. חלילה.

האם לא נמצא בישראל (נזכיר: עשרה מיליון תושבים) ולו אדם אחד שיסכים להתראיין לכתבה על יאיר לפיד ויציע זווית מעט שונה על דמותו? יריב פוליטי? חבר מפלגה שיצא עם רושם שלילי? מישהו? נראה שגרא ועורכיו לא חשבו שיש בזה צורך. למה לא לפרגן בעצם? זה רק ראש ממשלה לעתיד, וזו רק כתבה עיתונאית שאמורה לספק לצופה תמונה ברורה ומלאה על מי שהולך להנהיג את המדינה, לפחות בחודשים הקרובים. 

החלקים שלא ראיתם

מה עוד יש בכתבה הזאת? הרבה צילומים יפים של לפיד הצעיר, הרבה סינקים לוחמניים מההווה והעבר הקרוב, הרבה מילות חנופה. ומה אין? אין, כאמור, ולו מרואיין ביקורתי אחד. אין התבטאויות מביכות, למרות שממש לא קשה לחשוב על אלו כשמדברים על יאיר לפיד. אין הבטחות שהופרו או טעויות שנעשו (עמיתיו של גרא בערוץ דווקא מצאו כאלה). ואיך אפשר בלי השיר המפורסם על הבמה במסיבת הניצחון של בחירות 2013? כנראה שאי אפשר.

קשה להימנע מהמחשבה הברורה בימינו: איך הייתה נראית כתבה כזאת על אחד, בנימין נתניהו? האם גם אז היו נבחרים קטעים כה מלטפים, רגעים משפחתיים רכים, מרואיינים אוהדים כל כך? התשובה די ברורה. אבל זה לא מתמצה בכך כמובן.

אחד מתפקידיה הבסיסיים ביותר של עיתונות הוא לבקר את השלטון, כל שלטון. לא רק זה שנראה למירב העיתונאים באותה נקודה כ"רע". אנחנו לא יכולים לבחור את מי לבקר, תפקידנו לפקח על כולם. כתב כאן 11 ועורכי מהדורת השבת שכחו כנראה את הפרט החשוב הזה.