מבקר המדינה מציג: כך תעבירו שוחד לאנשי ציבור דרך רשות המסים

תשלום שוחד לאנשי ציבור דרך רשות המסים עצמה נשמע כמו עוד פרק מבריק של סדרת הטלוויזיה "אוזרק" – אבל זו רק המציאות בישראל. בדוח השנתי של מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי) מוקדש פרק שלם להלבנת ההון בישראל, שבו מתאר המבקר מתניהו אנגלמן כיצד הרשויות מעלימות עין מהפרצה העצומה שמאפשרת לגורמים עבריינים להלבין הון דרך התשלומים אליהן. יחד עם החלק העוסק באנשי ציבור שלא מקבלים יחס של "לקוחות בסיכון גבוה", קיים פה פתח עצום לשחיתות שאותו יכולים לסגור שר המשפטים גדעון סער ושר התקשורת יועז הנדל.

• דוח המבקר של אנגלמן – בעיקר מידע שמוצאים בגוגל
• מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מצא דרך מתוחכמת לרכך את דוחות הביקורת
• מבקר המדינה – מדוע אסור לוותר על המשקיף מספר 1

החוקים שנועדו להילחם בהלבנת ההון בישראל חלים על חלק גדול מהגופים הפיננסיים, אבל באופן תמוה לא חלים על רשויות המדינה עצמן. המרכזיות שבהן: הביטוח הלאומי, רשות המסים, המרכז לגביית קנסות וההוצאה לפועל. במילים פשוטות – לכל אלה תוכלו לשלם סכומים של עשרות אלפי שקלים במזומן – ואף אחד לא ישאל אתכם שאלות. 

עשרות מיליארדים של הון שחור בשנה

אבל לפני הכול – מה זה הלבנת הון? זו פעולה פיננסית שנועדה למחוק את המקור האמיתי של הכסף שקיבלתם. לדוגמה, אם קיבלתם עכשיו מאה אלף שקלים במזומן מאמא, לא תוכלו פשוט ללכת ולהפקיד אותו בבנק, אלא תצטרכו להצהיר מאיפה קיבלתם אותו. לפעמים זו באמת מתנה, ואז רק תצטרכו לדווח לבנק שזו מתנה, ישאלו אתכם כמה שאלות וימשיכו הלאה. 

אבל אנשים שמחפשים דרך להלבין כסף מעורבים בפעילות שאינה חוקית ורוצים לטשטש את המקור שלו. במקרה כזה הם לא יכולים לומר לפקיד בבנק: "כן, מכרתי נשק גנוב" או שהם סוחרי סמים מוכרים או שהכל הגיע מהימורים במרתף שבו הם מפעילים קזינו. לכן הם צריכים להיות קצת יותר יצירתיים. יש דרכים מוכרות כמו הפעלת עסקים חוקיים במקביל לעסקים הפליליים.

דוגמה: אם יש לכם עסק לשטיפת רכבים ונכנסו לשם 100 מכוניות ביום, כשכל אחת משלמת 20 שקלים, הכנסתם 2,000 שקלים ביום. אבל אתם יכולים (באופן לא חוקי) לדווח על 150 מכוניות, ובכך לנסות להלבין 1,000 שקלים ביום. 

לפי מבקר המדינה, "בשנת 2014 הוערך כי ההיקף השנתי של פעילות זו בישראל הוא 40 עד 50 מיליארדי שקלים. ועל פי מחקר שנערך על ידי קרן המטבע הבין-לאומית בין השנים 2016-2019, שיעור הכלכלה השחורה ב-47 מדינות האיחוד האירופי הוא 23% מהתמ"ג, במדינות מתפתחות הוא 33% מהתמ"ג, ובמדינות מסוימות החברות בחבר המדינות השיעור הוא 35-40% מהתמ"ג". 

הכסף הזה גורם נזק אדיר לכלכלה, אך לא רק. "הכלכלה השחורה פוגעת בלכידות החברתית ובחוסן הלאומי ומערערת את הלגיטימיות של שלטון החוק וסדרי הממשל", כך כותב מבקר המדינה. "זאת ועוד, תופעת הכלכלה השחורה יש בה משום חסם לתחרות חופשית ולצמיחה כלכלית, והיא גורמת להיעדר שוויון בנטל תשלום המסים, מטילה עול כבד יותר על אזרחים שומרי חוק ומביאה לעידוד הפשע המאורגן והשחיתות, לפגיעה בפעילות וביציבות של מוסדות פיננסיים ושל המגזר העסקי ולצמצום השקעות של משקיעים זרים".

כדי להילחם בהלבנת ההון קיימים בעולם ובישראל (משנת 2000) חוקים ותקנות שתפקידם להרים דגלים אדומים ולדווח לרשויות על פעילות חריגה או למנוע אותה. זה פוגש את כולנו. למעשה כל מי שפותח חשבון בנק נדרש להצהיר בכתב כי הוא זה שנהנה מהחשבון ולא מישהו אחר. או אם ניסיתם להפקיד פעם יותר מעשרת אלפים שקלים, נדרשתם להסביר מאיפה הגיע הכסף. וזוכרים את ה-100 אלף שקלים שקיבלתם מאמא? גם אם תלכו להפקיד כל יום רק חלק, בשלב מסוים יתעורר חשדו של הבנק והוא יידרש לברר מולכם את מקור הכסף ואף לדווח לרשות להלבנת הון. אך כאמור, כל הכללים האלה נעצרים בפתח הביטוח הלאומי, רשות המסים ושאר רשויות המדינה. שם הכל פתוח.

כך רשות המסים משמשת אפיק להלבנת הון

מעבר לפתיחת עסק לגיטימי במקביל לעסק העברייני שלכם תוכלו להיעזר גם ברשות המסים כדי לעשות זאת. ההיקף השנתי של התשלומים למגזר הממשלתי מסתכם במאות מיליארדי שקלים, כששליש ממנו אף נעשה במזומן. הרשויות עצמן, כולל רשות המסים, מאפשרות תשלום חשבונות של עשרות אלפי שקלים במזומן. הן אף הוחרגו מתקנות איסור הלבנת ההון בישראל, שמחייב לדוגמה לזהות את משלם החשבון. ולכן, לפי מבקר המדינה הרשות "עשויה להיות בבחינת 'חוליה חלשה' במשטר איסור הלבנת ההון בישראל. כך עלולה להיווצר פרצה שתאפשר לגורמים עברייניים להשתמש במנגנון התשלומים לגופים הממשלתיים כאמצעי להסתרת מקור הכספים, לריבודם (טשטוש מקור הכסף) ולהלבנתם". 

בכמה כסף מדובר? לפי מבקר המדינה "התשלומים ששולמו לגופים הממשלתיים בשנים 2019 ו-2020 ללא זיהוי המשלם ושמירת פרטיו מסתכמים ביותר מ-550 מיליארד שקלים". 

מי שנמצא במרכז החגיגה הוא בנק הדואר, שמשמש כאחד הצינורות המרכזיים להעברת הכסף. שם אפשר לשלם חשבונות של עד 75 אלף שקלים, ואף אחד לא ישאל על מקור הכסף. וגם אם כן, אז רק יצלמו לכם את תעודת הזהות ויתייקו בארכיון. מעבר לסכום כזה, בנק הדואר אומנם כפוף לנוהל "הכר את הלקוח" שבו עליו לבצע זיהוי של מבצע העסקה, אבל מסתבר שבכל הנוגע לתשלום חשבונות לרשויות עצמן הדואר לא מחוייב בזה. בגלל שאין חובת דיווח אז אפשר גם לפצל את התשלומים ואף אחד לא ישים לב שמבוצעת פעולה בכסף לא חוקי.

מה שמדהים הוא שכולם יודעים שזו פרצה עצומה. משרד המשפטים עצמו ציין בתזכיר החוק שעוסק בנושא (באופן מוגבל) כי "פעולות הלבנת הון באמצעות מנגנונים ממשלתיים אלו הוא דפוס פעילות מוכר במדינות העולם". משרד המשפטים הודה גם שזיהה תנועות חריגות בכל הנוגע לתשלום חובות, אבל אין כיום תשתית חוקית לדיווח על כך. כלומר גם כשהמשרד מחזיק במידע – הוא לא יכול להעביר אותו הלאה לרשויות האכיפה.

אגב, אפשר לעשות את אותו הדבר דרך מערכת התשלומים הממשלתית עצמה כל עוד אתם משלמים בהעברה בנקאית – גם אז זהות המשלם לא מדווחת אלא רק שהכסף שולם. 

הפתרון פשוט – החוק תקוע

מה בעצם אפשר לעשות כדי לתקן את המצב האבסורדי? מי שיכול לתקן את הפרצה הזו הוא שר התקשורת יועז הנדל, שתחת סמכותו היכולת להחיל רגולציה גם בתשלום חשבונות על בנק הדואר. ואכן, תזכיר חוק כזה קיים, אבל כמו דברים רבים אחרים הוא עדיין תקוע. 

ברשות המסים לא ממהרים להחיל על עצמם תקנות לזיהוי הלקוח, בטענה שנשמעת כמאבק כוח עם הרשות להלבנת הון: "החלת דרישה נוספת לביצוע הליך של זיהוי לקוח תהפוך את הרשות לגוף מדווח לרשות להלבנת הון, והדבר עלול לפגוע בעקרונות חיסיון המידע והעצמאות המקצועית של רשות המסים, ועקב כך לפגוע בתפקידה העיקרי בגביית מס".

שוחד דרך בנק הדואר?

למצב המוזר הזה, שבו רשויות המדינה לא כפופות לאותו חוק שאליו כפופים גופים אחרים, יש גם השלכה אפשרית נוספת: פתח לשחיתות שלטונית. איך? שילוב העמימות סביב ההתנהלות הפיננסית של אנשי ציבור יחד עם הפרצה העצומה שמספקות הרשויות עצמן הן כמו פרצה הקוראת לגנב.

לפי התיאור עצמו של המבקר, למעשה כל אחד יכול תיאורטית להעביר שוחד לאיש ציבור, דרך תשלום החשבונות שלו, בצורה פשוטה. איך? לוקחים את חשבון הארנונה של איש הציבור, למשל, לסניף הדואר הקרוב, ומשלמים אותו במזומן. בלי שאלות מיותרות, כפי שראינו. אותו פוליטיקאי נמצא בחובות וצריך לשלם 50 אלף שקלים להוצאה לפועל? אפילו טוב יותר. משלמים את החוב שלו ואף אחד לא שואל כלום. אמנם שמו יופיע על החשבון, אבל את אף אחד זה לא מעניין. ומהצד השני הרשויות בכלל לא שואלות מי שילם בשבילו את החשבון – מה שמהווה שיטה קלה ונוחה לתשלום שוחד. 

חשוב לציין שמדינת ישראל חתומה על אמנה של ה-OECD למאבק בשחיתות השלטונית, שמתוקפה הרשויות צריכות להתייחס לאנשי ציבור ובני משפחותיהם כ"לקוחות בסיכון גבוה". איש ציבור זה לא רק ראש ממשלה או חברת כנסת: אלה גם שופטים, בכירים בכוחות הביטחון, מנכ"לי משרדים ממשלתיים, מנכ"לים של חברות ממשלתיות, גורמים חשובים במפלגות פוליטיות ואפילו בני המשפחות והמקורבים שלהם. בעיקרון נותני שירותים פיננסיים (כולל בנק הדואר) אמורים לעשות זאת אבל אין כיום הגדרה חוקית ברורה למי הוא איש ציבור ולכן כל גוף פיננסי עושה את החשבון בעצמו. איך? פעמים רבות לפי דיווח עצמי של בעל החשבון. יש כיום טיוטת צו של הרשות להלבנת הון במשרד המשפטים אבל זה עדיין בגדר טיוטה. ומעבר לכך, מבקר המדינה מציין שגם ההגדרה בטיוטה עדיין עמומה. 

האם האפשרות הזאת, שבה נבחרי ואנשי ציבור השתמשו בפרצה לטובת מעשי שחיתות, התממשה בפועל? בנקודה זו ראוי להזכיר כי כיום עומד ח"כ דוד ביטן (ליכוד) למשפט על שורה של עבירות שביצע לכאורה בזמן היותו יו"ר הקואליציה. במרכז הפרשויות עומד מקורב לו, בעל חנות רהיטים שהיה "הבנקאי" שלו שגבה עבורו כסף, הוציא תמורתו חשבוניות והעביר לו כסף בדרכים שונות על ידי תשלום לאנשים שונים להם היה חייב ביטן כסף. יכול להיות שביטן שילם עם כספי השוחד את החשבונות שלו בבנק הדואר.