דוח המבקר של אנגלמן – בעיקר מידע שמוצאים בגוגל

נראה כאילו עבר נצח אבל רק לפני חודש פורסם דוח מבקר המדינה. למשך שעות בודדות הוא תפס את המקום בעמודים הראשיים של אתרי החדשות – ואז התאדה. אולי זה בגלל המבצע שפרץ אבל ביום למחרת לא היה אזכור אחד בשערי העיתונים לאותו דוח. ועכשיו, ככל שעובר הזמן עד שתקום הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, נראה שאף אחד לא ידון בממצאיו. אבל מצלילה שלנו למאות העמודים של הדוח – מתברר עד כמה הממצאים האלה חסרי משמעות אמיתית.

עוד ב"שקוף":

• מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מצא דרך מתוחכמת לרכך את דוחות הביקורת
• דוח המבקר: כך כשלה ישראל בחינוך למניעת גזענות
• מבקר המדינה – מדוע אסור לוותר על המשקיף מספר 1

לפני כשנתיים נבחר מתניהו אנגלמן לתפקיד המבקר, אבל בשעה שבשנה הראשונה עוד קיבל דוחות כמעט מוכנים והיה יכול להשפיע רק על השורה התחתונה – את הדוח האחרון הוא כבר הצמיח מהיסוד. מבחירת נושא הביקורת, דרך התהליך עצמו ועד לשורה התחתונה – שאותה אוהבים לצטט.

בדוח האחרון שפורסם לא תמצאו מידע חדש שלא הייתם יכולים למצוא בתקשורת. אם יהיו דוגמאות, הן יהיו שוליות ובקושי כאלו שהיו מעניינות אפילו כלי תקשורת מקומי. כן תמצאו סיכום יפה של מידע, סיכום שאפשר לרכוש מחברת מחקר עסקית. בעזרתו של ידיד "שקוף", ניתחנו כמה מדוחות הביקורת והבאנו לפניכם כמה מהבעיות בהם. כמובן שזה עניין של טעם – ויש שיאמרו שאלו דוחות ביקורת מספקים. אנחנו בכל מקרה חושבים שלא. נראה כי הימים שבהם מבקר המדינה הצליח לחשוף שחיתות כמו תיק 4000 (וואלה בזק) תמו. לפחות לשנים הקרובות.

המבקר: יקר פה. אנחנו: דה

למבקר המדינה יש כוח אדיר בידיו. הוא יכול ללכת לפשפש, לדרוש מסמכים והתכתבויות פנימיות מכל גוף ממשלתי. אך מה שהוא עושה בפועל הוא להציג לנו מידע שכל גוף מחקרי יכול להציג ומספר לנו מה שאנחנו כבר יודעים. הנה דוגמה: הדוח שמספר לנו שהמזון בישראל יקר בגלל ריכוזיות. אז ראשית: דה. ושנית: המבקר משקיע עמודים רבים על ניתוח שוק המזון בארץ. ועד שהוא מגיע למסקנה שרשות התחרות לא עושה את עבדותה כשהיא לא מכריזה על מונופולים כבר עשרים שנה – עוברים כבר 34 עמודים. 

וכך יוצא שרוב הדוח הוא מחקר שוק על יוקר המחיה בישראל. מידע חשוב להבנה, אבל יוצא שהוא מכסה על היעדר ביקורת ממשית. אנחנו לא צריכים לדעת ששוק המזון יקר וריכוזי. את זה אנחנו כבר יודעים. אנחנו כן נשמח לדעת מי אחראי לזה ומה אפשר עוד לעשות. האם יבואני המזון והרשתות הם אלו שמפעילים לחץ על הרגולטור, או השר האחראי? אילו התכתבויות / פגישות יזמו אנשי ענף המזון כדי למנוע הכרזה עליהם כמונופול? מבקר המדינה לא בדק – הוא סיפר לנו מה שאנחנו כבר יודעים – יקר פה. 

וכשהוא מצביע על רשות התחרות שלא מבצעת אכיפה הדיון עולה על שרטון. המבקר כותב שהרשות לא מבצעת אכיפה בשוק המזון, הרשות מצידה מודה בכך וטוענת שאכיפה אינה יעילה והיא לא מתכוונת לעסוק בזה. המבקר כותב ששווה לנסות בכל מקרה. כלום לא יקרה וימשיך להיות יקר פה. הדוח בן 181 העמודים מוביל לשום מקום.

המבקר לוקח מקרה בוחן אחד שגם הוא נראה ללא פתרון: הוא מספר לנו על ניתוח מרכיבי עלות האננס. האננס יקר כי צריך לקטום את הכתר שלו כדי שלא יעברו בו מינים פולשים מארץ המקור. בגלל קטימה זו, אורך חיי המדף שלו מתקצר באופן משמעותי ואז צריך לרכוש לו כרטיס טיסה מהרפובליקה הדומיניקנית במקום לשלוח אותו  במכולה, מה שהופך את עלות הטסתו לגבוהה יותר.

ועם כל זאת, גם אם תסתכלו על מרכיבי העלות תראו שהמגדלים המקומיים וגם היבואנים גוזרים פה קופון נאה שמגיע לעשרות שקלים לפרי. שווה. ואם אתם מריחים כאן הזדמנות עסקית, שיהיה לכם בהצלחה. לוקח יותר מארבע שנים לקבל אישור יבוא לפרי הזה וכרגע אפשר לייבא אותו דווקא ממדינות שהן יצואניות קטנות. ככה שאם תצליחו לקבל אישור לא בטוח שיהיה לכם בכלל ממי לקנות. וגם את זה אנחנו יודעים כי משרד החקלאות כבר קיים תהליך שמטרתו הרשמית הייתה להוזיל את עלויות הפרי אבל תוצאתו – מה שהיה הוא שיהיה.

המבקר, ייאמר לזכותו, אכן פונה גם למועצת הצמחים שאולי תמצא פתרון אחר אבל גם כאן הוא נתקל במבוי סתום. המועצה קובעת שהחשש ממזיקים חשוב יותר מעלות האננס לצרכן וזהו – ככה נסגר הסיפור. האננס ימשיך להיות יקר. אם יש פתרון אמיתי הוא היה צריך לכתוב אותו. אם לא אז חבל על הזמן של כולם. כאן ראוי שהמבקר היה בוחן השוואה לשווקים אחרים, שבהם לא מגדלים אננס אלא מייבאים. האם גם באירופה, יבשת שלא מתאימה לגידול אננס, דורשים לקטום את כתר הפרי? האם יש דרכים אחרות שמתאימות להם ומישהו פה החליט שלנו זה לא מתאים? איך זה שונה מפירות אחרים? כי האמת שלנו זה נשמע כמו אחלה טענה כדי להגן על כמה חקלאים שמגדלים אננס.

ומה עם הפיל שבחדר?

דוגמה נוספת להררי מילים שנשפכות על מידע שאנחנו כבר מכירים היא הדוח על הפשיעה בחברה הערבית. היא גבוהה ועולה – מכירים. וגם אם לא, גוגל פשוט יוביל לאינספור כתבות בנושא. מה שהמבקר עושה הוא סיכום המידע על הפשיעה בחברה הערבית. נחמד אבל נראה מיותר. ואם כבר עוסקים בחידלון של המשרד לביטחון הפנים והמשטרה בטיפול בפשיעה, כדאי היה להתייחס לפיל שבחדר. במשך כשנתיים לא היה מפכ"ל משטרה והמבקר לא מציין את העובדה הזו בשום מקום בדוח. 

דוח אחר שעוסק במעורבות של הפרקליטות בחקירות רגישות, הכולל פרק שעוסק בתרגילי חקירה חריגים, מראה שאין תיעוד מסודר לאישורים ואין נימוקים. ובכלל אין אסדרה של התנאים שבהם ימונה פרקליט מלווה. בעייתי. השאלה היא למה זה בעייתי? בכל הדוח אין דוגמה אחת להמחשה. המבקר אסף גם במקרה הזה נתונים כלליים, הציג אותם בדוח וכתב שאין נהלים. הרבה מילים כדי להגיע למסקנה פשוטה: צריך להיות נוהל מסודר לליווי של הפרקליטות ותיעוד הנימוק לאישור תרגילי חקירה חריגים שעשויים לפגוע בזכותו של החשוד. תרגילים כמו טרטור בין בתי מעצר שונים, עיכוב פגישה עם עו"ד, לחץ חקירה אינטנסיבי, שקרים, מדובבים ועוד.

ואם כבר מוצאים דוגמאות בדוח, הן אזוטריות לחלוטין. בדוח שעוסק בתביעות עירוניות מציין המבקר כי התובע העירוני בכוכב יאיר ביטל שלושה דוחות לקרוב משפחה מדרגה שניה. לא בסדר. אבל סופר נישתי. עוד דוגמה שולית למדי ניתנת בדוח על בתי הדין הרבניים שלא פרסמו את אמנת השירות באינטרנט. המבקר מצא כי רק בסניף בפתח תקווה הדפיסו והניחו את זה על שולחן. הוא אפילו טרח להכניס צילום של אותה אמנה שתפסה עמוד שלם בדוח. אגב, עמוד נוסף תפסה תמונה אחרת של עמדה לשירות עצמי שלא עובדת.

מדוע המבקר נמנע מלגשת למקומות שאיש מלבדו לא יכול?

הבעיות האלו אינן נקודתיות. הן חוזרות על עצמן גם בשאר הדוחות. ידיד שקוף, מומחה לביקורת, כותב על כך ש"בדוחות יש המון רקע תיאורטי, שבסופו אין ממצא (לא, להצביע על נתון זה לא ממצא). בנוסף, המבקר מציג רקע מהעולם גם כשאין לכך חשיבות, זה לא סמינריון אלא דוח ביקורת". 

למבקר המדינה יש כוח משמעותי. הוא יכול להיכנס כמעט לכל מקום, לפתוח מסמכים, התכתבויות ובאמת לקבל גישה שרק הוא יכול לקבל. במקום זאת, ויכול באמת להיות שזה עניין של טעם, לאחר שנתיים, דוחות המבקר נראים רפים ומשמימים. כאלו שמתאדים מהר מסדר היום.