ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
מדוע שרת האנרגיה קארין אלהרר מעכבת החלפה של מנכ"ל חברה ממשלתית, המצוי בחשש לניגוד עניינים בעייתי, אף שחלפה שנה מאז התפטר? כבר לפני שנתיים התברר כי פרופ' ברק חרות אחראי על ניתוב תקציבים של עשרות מיליונים למחקר, ובמקביל מתחרה על תקציבים אלו כחוקר בעצמו. בצל דוח ביקורת פנימי בנושא הוא הודיע כי יסיים את תפקידו.
לפני חמישה חודשים נבחר מועמד חדש דרך מכרז ממשלתי – אך פרופ' חרות עדיין יושב במשרד ומקבל משכורת מהציבור. "השרה לא חותמת על המינוי למרות שהוא מונח על שולחנה מהיום הראשון בתפקיד", מסר ל"שקוף" גורם המכיר את הפרטים.
מי היא החברה לחקר ימים ואגמים (חיא"ל) ואיך היא יכולה להשפיע ישירות על החיים שלך? מדובר בחברה שהוקמה ב-1967 ועוסקת בכל מה שקשור למשאבי המים של מדינת ישראל, מספקת למשרד האנרגיה מחקרים בנושאים חשובים כמו התפלת מי ים, הקמת איים מלאכותיים וחיפושי גז. כלומר, לחברה המשמשת מכון מחקר יש השפעה על כוס המים שלך, על החוף לידך, על הכיס שלך ועל הדגים בצלחת שלך (או בצלחת לידך, עם הצמחונים הסליחה).
הכנסות החברה בשנת 2020 עמדו על כ-63 מיליון שקלים. 37.7 מיליון שקלים הגיעו ישירות מתקציב המדינה באמצעות משרד האנרגיה ובאמצעות המינהל למחקר חקלאי (למחקרי המרכז הלאומי לחקלאות ימית – מלח"י) ו-25.2 מיליון שקלים מקרנות מחקר.
מי שעמד בראשה בתפקיד מנכ"ל החברה לחקר ימים ואגמים מ-2004 ברציפות בעלות שכר של כ-613 אלף שקלים לשנה, הוא פרופ' ברק חרות. בשנת 2019 החלו גורמים בחברה הממשלתית להעלות תהיות על כך שמנכ"ל החברה הוא גם המדען הראשי שלה וגם חוקר שמתחרה על משאביה אל מול חוקרים אחרים. אלו טענו כי המנכ"ל שתפקידו ניהולי לא יכול להחליט גם על המשאבים שמוקצים לחוקרי המכון וגם להתחרות מולם כחוקר בעצמו.
נראה שהטענות נלקחו ברצינות, שכן נפתחה בדיקה פנימית שבמהלכה החליט המנכ"ל מיוזמתו להודיע כי הוא מבקש לסיים את תפקידו, אך להישאר חוקר במכון. הבדיקה שנעשתה לא מצאה מקרים מוכחים בהם הייתה השפעה לניגוד העניינים, אך קבעה כי המצב שנוצר ובו המנכ"ל מחזיק בכל הכובעים של החברה הוא אכן לא תקין ומהווה חשש לניגוד עניינים. יותר מכך, טענה כנגד המנכ"ל כי אין זה ראוי שבכל השנים האחרונות לא טרח להעלות בעצמו את סוגיית התפקידים הכפולים אל מול הדירקטוריון, מכח חובתו כמנכ״ל.
בתגובה לדברים אלו הדגיש פרופ' חרות כי בבדיקה הפנימית לא נמצאו פעולות שמימשו את ניגוד עניינים (התגובה המלאה בסוף הכתבה). "תפקידי כחוקר, מדען ראשי ומנכ"ל לצד האפשרות להרצות באקדמיה, נקבעו בהחלטה של דירקטוריון החברה, באישור רשות החברות הממשלתיות", טען פרופ' חרות. "כהונה משולבת של מנכ"ל בצד מילוי תפקיד מדען ראשי התקיימה במהלך 23 שנים ע"י שני המנכ"לים שקדמו לי. יש לכך רציונל ברור הנובע מעצם מהותה ותפקידה של החברה. בדיקה (דוח הביקורת הפנימית) שהסתיימה בלא כלום, מתייחסת לתלונה אנונימית ממוחזרת".
קצת לפני פרסום הביקורת המנכ"ל חרות פרש מתפקידו. בתגובה ל"שקוף" טען כי "אין למועד בקשתי להפסיק תפקידי כמנכ"ל דבר וחצי דבר עם בדיקה של ניגוד עניינים, הדבר מוכח ומתועד". כך או כך לאחר הודעת הפרישה יצא מכרז ובשביעי ליולי השנה אישר הדירקטריון מנכ"ל חדש לחברה – אוריאל כהן. אך שרת האנרגיה אלהרר עדיין לא חתמה על המינוי ומי שמכהן כיום כמנכ"ל החברה מעל לשנה לאחר שהתפטר ולמרות החשש מניגוד העניינים – הוא עדיין פרופ' ברק חרות.
הליך בחירתו של המנכ"ל החדש כהן עורר כמה הרמות גבות בקרב חברי הוועדה המייעצת למשרד האנרגיה, פרופ' עודד נבון מהאוניברסיטה העברית ופרופ' אילנה ברמן פרנק מאוניברסיטת חיפה שם גם מלמד חרות. כפי שפורסם בדה מרקר, הם קראו את תנאי הסף שפורסמו, ראו שהתפקיד נפתח גם עבור מועמדים יוצאי צבא בדרגת אלוף משנה ומעלה והריחו משהו חשוד. השניים התריעו בפני שר האנרגיה יובל שטייניץ כי יש להקפיד על מינוי של אדם בעל רקע מדעי, שכן המכון עלול להפוך ממוסד מחקרי לחברה עסקית.
כהן נבחר כדין על ידי רשות החברות והדירקטוריון אבל לא נכנס לתפקידו. "השרה לא חותמת על המינוי אף שהוא מונח על שולחנה מהיום הראשון בתפקיד", מסר לנו גורם המכיר את הפרטים. במשרד האוצר אישרו וציינו ש"ב-07.07.21 אישרה הוועדה לבדיקת מינויים בראשות השופטת (בדימוס) בלהה גלאור, את החלטת דירקטוריון חקר ימים ואגמים למינויו של מר אוריאל כהן כמנכ"ל החברה. מאותה העת אישור המינוי עומד לפתחה של שרת האנרגיה". מלשכת שרת האנרגיה קארין אלהרר נמסר כי היא תיפגש בשבוע הבא עם המנכ"ל ותבקש הבהרות נוספות מהדירקטוריון על הליך המינוי.
כהן נבחר כדין על ידי רשות החברות והדירקטוריון אבל לא נכנס לתפקידו. "השרה לא חותמת על המינוי אף שהוא מונח על שולחנה מהיום הראשון בתפקיד", מסר לנו גורם המכיר את הפרטים.
פרופ' חרות מסר בנושא זה כי "ביולי 2020 הגשתי בקשה לסיים תפקידי כמנכ"ל ולבקשת הדירקטוריון ועל פי החלטותיו אני ממשיך לכהן כמנכ"ל". ואכן, גורמים בדירקטוריון אישרו זאת.
אך הבעיות לא מסתיימות כאן: החודש סיימו שני דירקטורים נוספים בחברה לחקר ימים ואגמים את תפקידם, כך שנשארו שלושה מתוך החמישה – מנכ"ל בניגוד עניינים שהתפטר ודירקטוריון מוחלש.
בנוגע לשאלה מדוע בתקופה הזו לא מונה מנכ"ל קבוע מסרה השרה שהאחריות מונחת על כתפי הדירקטוריון: "מינוי מנכ"ל קבוע הוא משימה המוטלת על דירקטוריון החברה ולשרה אין סמכות להתערב בה". בנוגע לשני הדירקטורים שעתידים לפרוש הפנתה אותנו השרה למשרד האוצר, שם מסרו כי "הסמכות למינוי דירקטורים היא של השרים". לטענת המשרד, "שני דירקטורים מסיימים את תפקידם ב-28.11.21. התקבל שאלון במזכירות הוועדה של מועמד לחברה ב-03.11.21 והנושא מטופל".
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
18 תגובות
קראתי כמעט הכל ,דבר אחד ברור לי
כריש ,היא עדות לכך התרמית אשר גרמה לחתימת הסכם תמוהה עם לבנון.
הייתי רוצה לדעת ,ממש כמו כל אזרחי ישראל
האם הוא נוטה לספק תמיכה למגזר שאינו יהודי
ובכלל מה עמדתו הפוליטיות
האם הוא בעד מדינת יהודים וכ'
לאיזה מפלגה הוא שייך ?
נראה שהוא מנוהל ולא מנהל
מישהו מהנדס כאן הכל
רצוני לעורר לב העם
ועכשיו, אולי תכתוב על כך שהיא מחליפה למישהו לא מתאים? ואיך יכול להיות שממנים מישהו שאינו בקיא בכלל בנושא, למנכ״ל של חברה ממשלתית?
13 ינואר 2021
כנציג מספר לא מבוטל של חוקרים בכירים בפועל ובגמלאות התבקשתי לשלוח מכתב זה (אני שותף עמיתיםרק על הכתוב על מלח"י). יכול להיות שהכתוב במכתב אינו חדש לדירקטריון והחומר הכתוב לא רלוונטי, אך חשוב שיקרא. המכתב הוא רצף של דיווחים וחוות דעת , שעיקרו ניתן לאימות בעדויות ובחומר כתוב.
בעקבות התפטרותו של ד”ר חרות – מספר תובנות לגבי תקופת ניהולו את חיא"ל לידיעת הדירקטוריון
הנדון: 1. רקע להליכים שהיו בחיא"ל על מנת לקבוע את המנכ"ל החדש.
2. תפקודו של ד"ר ד”ר ברק חרות ב-15 שנותיו כמנכ"ל , והאם לאור המידע המדווח רשאי ד”ר חרות להמשיך עדיין כמנהל כללי זמני או כחוקר פעיל בחיא"ל.
כל הטענות המועלות במכתב זה (הפרוסות לאורך שנים רבות), חלקן מלוות בעובדות בכתב, חלקן דווחו על ידי חוקרים ועובדים (מחקר ומנהלה) שמוכנים לגבות את דבריהם במידת הצורך, וחלקן הן "לכאורה", ומן הראוי שיצאו לאור ובמידת הצורך ייבדקו ע"י דירקטוריון החברה.
מכתב זה נוסח במקורו בשנת 2017 ועודכן ב 2018 וב 2020. כל החומר הכלול בו דווח על ידי חוקרים, תומכי מחקר ומינהלה החוששים (ובצדק) להתנכלות מצד מנכ"ל חיא"ל. חשש זה היה מוצדק אז, ולצערנו קיים גם בימים אלה, לאחר ולמרות הודעתו המפתיעה של ד"ר חרות על פרישה (לכן מוסרי המידע מעדיפים להישאר בעילום שם). לאורך השנים, נהג ד"ר חרות להתעמר בחוקרים ועובדים שסר חינם בעיניו, כולל פגיעה בזכויותיהם ובקידומם. כתוצאה מכך, האווירה בחברה בשנים האחרונות הינה עכורה ורווית חשש. מנסחי מכתב זה פרשו לא מכבר לגמלאות, כך שמנכ"ל החברה לא מסוגל יותר להזיק להם או לאיים על קידומם.
מאחר ואנו רואים חשיבות רבה לעתידה של חיא"ל כמכון מחקר לאומי מוביל, גוף מחקרי שהשקענו בו שנות חיים רבות, אנו סבורים שתפקודו של ד"ר חרות כמנכ"ל חייב להיבדק גם היום מכל היבטיו, מהבחינה המקצועית-ניהולית, מההיבט המדעי, ובייחוד במימד היושרה האישית והשמירה על המנהל התקין. כל זאת אף לאחר שהודיע על התפטרותו, שכן ישנו חשש אמיתי ולא בלתי מוצדק אצל עובדים רבים לגבי עתיד החברה, כשיש כוונה לשלב את ד"ר חרות כחוקר בכיר מן השורה לאחר פרישתו מתפקידו כמנכ"ל.
בכל גוף העוסק בפעילות מחקרית-מדעית כמו האוניברסיטאות ומכוני המחקר הממשלתיים, האדם העומד בראש המערכת (דיקאן, רקטור, מנכ"ל, ראש מינהל) מתחלף לאחר 4-6 שנות פעילות, ברוטציה המרעננת את המערכת. הדבר לא התבצע בחיא"ל. ד"ר חרות שימש בתפקיד מנכ"ל חיא"ל במשך 15 שנה, חלקן ללא דירקטוריון מכהן, או עם דירקטוריון חלקי. במשך תקופה ארוכה לא היה קיים כל מנגנון שפיקח בפועל על ההחלטות המקצועיות והמדעיות שלו, או שיבקר או ישפוט את טיב ניהולו של ד"ר חרות. חשוב להזכיר, שמדובר בהחלטות אסטרטגיות ועקרוניות ובמימון ע"י הקופה הציבורית, במערכת שנוהלה על ידו בלבד תוך הסתרת ההחלטות מהותיות מסגל החוקרים ואולי אף מהדירקטוריון. למרות בקשות ממספר חוקרים, ד"ר חרות התנגד להקים גוף מדעי מייעץ מקרב חוקרי החברה, דבר שאין לו אח ורע בחברות ממשלתיות דומות או ביחידות סמך העוסקות במחקר (מכון וולקני, המכון הגיאולוגי, רפא"ל וכד'). הדו"חות המדעיים והכספיים לא נבחנו ע"י גורמים מדעיים אובייקטיביים, למעט משרד רואה החשבון של חיא"ל. למיטב הבנתנו, למרות טענותיו, בתקופת כהונתו, לא רק שירדה הרלוונטיות של חיא"ל, גם בתחומי מחקר שבהם החברה היתה בעבר מובילה בארץ (כגון חקר האצות, גנומיקה של יצורים ימיים, חקלאות ימית), איבדה את מקומה, וכיום חיא"ל מפגרת מהותית לעומת גופי מחקר אחרים בארץ ובעולם -לראייה, רק שבעה חוקרים (שפרשו), מתוכם שניים בלבד מהמרכז בחיפה (פרופ' ב. רינקביץ, ד"ר בלה גליל), הוגדרו כחוקרים מצטיינים (מתוך 1600 חוקרים בישראל), במחקר בינלאומי שפורסם לא מכבר (Ioannidis et al. 2020, נשלח אליך בנפרד).
להלן מספר נקודות המציגות את המצב העגום:
בהיבט האישי, ד"ר חרות מנצל את כל הטבות השכר האפשריות הן כמנכ"ל, כמדען ראשי וחוקר פעיל (לדוגמא, עלות השנתית של שכרו הייתה כ- 950,000 ש"ח בשנת 2014). ד”ר חרות ניצל בנוסף לשכר המנכ"ל את היתרונות הכספיים ותוספות השכר הנוספות של חוקר כגון: הקצאת ימי שהות בים (שנקבעים ביוזמתו ללא פיקוח), אגירת כספים מקרן קשרי מדע (סכומים של עשרות אלפי שקלים בשנה) בנוסף לנסיעותיו "בתפקיד" מדעי זה או אחר לחו"ל, ניצול כספי חורג שכנראה היה ללא פיקוח ואישור של הדירקטוריון (נדרשת בקרה חוזרת של רואה חשבון חיצוני).
זכויות אישיות תפורות: לדוגמא, יש לברר אם ההוראות התקשי"ר לצבירת ימי חפש (עד 55 ימים בשנה) מתייחסים לד"ר חרות כמו לשאר העובדים, או שיש לו הסדר "מיוחד" בתנאי העבודה (לגבי חופשות, ימי מחלה, שבתונים וכד) המאפשר לו צבירה מקלה מנוגדת להוראות אלה ובניגוד לכל מנהל תקין. מאידך, מנצל ד”ר חרות נהלים אלה כדי לפגוע בחוקרים ועובדים, בייחוד לפני פרישתם, ע"י מניעה בתחבולות תשלום שיפוי ימי החופש שנצברו כחוק, ביציאתם לגמלאות.
ניגוד עניינים (לכאורה)
1. ד”ר חרות משמש כמרצה נלווה בשכר (ל-1/12 משרה הכולל הטבות פנסיוניות) בבית הספר ללימודי הים שבאוניברסיטת חיפה (האם ביקש וקיבל אישור שנתי מהדירקטוריון כמקובל?) . לכאורה, דבר לגיטימי (במידה ויש למנכ"ל זמן עודף ללכאורה שלוש משרות: מנכ"ל, חוקר ומרצה). מאידך, חיא”ל בניהולו של ד”ר חרות, מנהלת הסכמי שותפות עם אוניברסיטת חיפה. איננו מודעים לפרטים, אך ישנו חשש לניגוד עניינים כשבמגעים עם האוניברסיטה, בשל היותו חוקר, ד"ר חרות אינו עומד על האינטרסנטים של חיא”ל וקיים חשש סביר שפעילותו כמנהל חיא”ל נפגמת בשל שיוכו ופעילותו במסגרת בית הספר ללימודי ים. כדוגמה: מתן לאוניברסיטת חיפה היתר שימוש בפלטפורמות עבודה שאין לחוקרי המכון גישה אליהן (מעבדות, אזורי אחסון, ועוד). נקודה נוספת הקשורה לנושא זה היא ההשתייכות המוסדית של ד”ר חרות כפי שמופיעה במאמרים מדעיים. בפרסומים בהם מופיעים תלמידים מאוניברסיטת חיפה שאותם מנחה ד”ר חרות, הוא מקפיד לשייך עצמו בנוסף לחיא”ל גם לאוניברסיטת חיפה. ד”ר חרות נותן איפוא קרדיט מדעי לישות אחרת בעודו משמש כמנהל חיא”ל, אך מסיבות שלו מנע זאת מחוקרי חיא"ל אחרים המלמדים באוניברסיטת חיפה.
2. במקביל לפעילותו של ד”ר חרות כמנהל חיא”ל הוא גם מנחה (בשיתוף עם חוקרים אחרים) סטודנטים לתארים גבוהים. פעילות זו גוזלת משמעותית מזמנו, ויש בה משום ניגוד עניינים לכאורה כי במספר מקרים נוכחנו שפעל לכאורה כנגד טובת חיא"ל. יש יותר ממקרה אחד בו סטודנטים בהנחיתו של ד”ר חרות בשיתוף עם חוקרים אחרים (לדוגמה, מאוניברסיטת בן-גוריון) מקבלים גישה חינמית לתשתיות חיא"ל הממומנות במימון כסף ציבורי (לדוגמה – "ימי ים" כנראה חינמיים על ספינת המכון). במקביל, כנראה כתמורה, החוקרים מכניסים את ד”ר חרות כחוקר למחקרם כולל נסיעות (לדוגמה: משרד המדע- שת"פ גרמניה, מספר חוזה 3-15275/3-15274) בשל הערך המוסף שהם זוכים לו מחיא"ל (כמו ימי ספינה בחינם להם ולסטודנטים).) .*2 (ראה נספח).
3. מספר חוקרים חדשים שהתקבלו במכון במהלך כהונתו היו סטודנטים שלו ויש הטייה ברורה לקבלת חוקרים שנושאי מחקריהם תואם את תחומי העניין של ד"ר חרות החוקר, ולא על פי צרכי החברה. לטענות חוקרים בכירים וזוטרים בחיפה, חלק נכבד של המחקר המתנהל בחיפה (במחלקות ביולוגיה, כימיה, פיזיקה וגיאולוגיה) מנווט ומפוקח באופן הדוק על ידי ד”ר חרות, על פי צרכיו כחוקר, כאשר הוא מקפיד להזרים כספים רבים למעבדתו. דבר זה פגע ופוגע במעבדות האחרות.
4. במקביל לפעילותו של ד”ר חרות כמנהל חיא”ל, כחוקר 'מן המניין' מגיש הצעות מחקר לקרנות מחקר תחרותיות (בשיתוף עם מספר חוקרים בחיא”ל וכן חוקרים מאוניברסיטאות בארץ), באופן המהווה חשש לניגוד עניינים, שבו מנהל המכון מתחרה בחוקרים הכפופים לו (תוך ניצול לרעה של סמכויותיו, בסיכול הצעות של חוקרים אחרים במרכז). *1 (ראה נספח). בנוסף, לדברי חוקרים, ד”ר חרות עמד על הכנסת שמו כמחבר שותף בפרסומים מדעיים שבהם לא היה לו חלק פעיל, בתואנה של היותו מנהל או 'אחראי' על הניטור.
5. ניהולו המדעי של ד"ר חרות רצוף בבעיות יושרה לכאורה: בדו"חות מדעיים שפורסמו, תוך מאבק מתמיד עם הגורמים המקצועיים בחברה. לדוגמא, ד"ר גליל, הנזכרת למעלה, חוקרת בכירה אשר ניטרה וחקרה את חי המצע בים העמוק, הצביעה על שגיאות חמורות (תקציר מצורף) בדוח חקר ימים ואגמים לישראל 2015 שהוגש למשרד האנרגיה והתשתיות 'סקר אסטרטגי סביבתי לחיפוש והפקה של נפט וגז טבעי בים' – חלק ג'. בעקבות זאת הועברה ממעבדתה ומודרה מכל פעילות מדעית במכון עד לפרישתה.
7. במשך שנים רבות הופיע בבקשת התקציב השנתית שלו מאגף תקציבים סעיף בשם "טרם אויש", שם הוא מציג דרישות כספיות למימון כוח אדם נדרש (עלות שכר חוקרים). הוא אכן קיבל תקציבים ייעודיים לכוח אדם, אבל הכספים נוצלו למטרות אחרות כי לא הייתה קליטה תואמת של כ"א לתקציב המבוקש (מלבד השנים האחרונות). זו שיטה "מקורית" להגדלת התקציב במיליוני שקלים ע"ח משלם המיסים: תוספת לכ"א דימיוני-עתידי.
8. כחלק מהניהול השוטף הלקוי שנחשף כאן, במספר ארועים (לדוגמה אירוע מפגע האסבסט במכון מיולי 2017), פעל ד”ר חרות להשתקת כל ביקורת ולטאטוא כל אחריות ממנו והלאה, בהצלחה די רבה יש לומר, מכיוון שאף אחד לא היה יכול, או העז, לעמוד מולו (האם הדירקטריון היה מודע למפגע האסבסט בחיא"ל?).
9. תמלוגים: קיימים חובות לחיא"ל הנובעים מתמלוגים משמעותיים של חברות הדגים ערד"ג ודג-סוף (שנמכרה) שלא שולמו, בהיקפים של מיליון שקלים בשנת 2011 לבדה. ד"ר חרות ויתר ביודעין על התמלוגים מחברות אלה. לא ברור לאיזה הסדר הגיע איתם, אך חלק מהנימוקים נמצאים בדו"ח הכספי של 2014. יש מקום לבדוק את הדו"חות לגבי הויתור על תמלוגים למדינה (שהם כידוע כסף ציבורי) והאם הדבר נעשה באישור הדירקטוריון.
רמת המכון ירדה פלאים. הנ"ל 20 שנה בתפקיד קיבל מכון במצב מצוין והרס אותו. גם בנושא הפרסומים לא מדוייק. 2 חוקרים מהווים 30 אחוז מהפירסומים.
13 ינואר 2021
כנציג מספר לא מבוטל של חוקרים בכירים בפועל ובגמלאות התבקשתי לשלוח מכתב זה (אני שותף עמיתיםרק על הכתוב על מלח"י). יכול להיות שהכתוב במכתב אינו חדש לדירקטריון והחומר הכתוב לא רלוונטי, אך חשוב שיקרא. המכתב הוא רצף של דיווחים וחוות דעת , שעיקרו ניתן לאימות בעדויות ובחומר כתוב.
בעקבות התפטרותו של ד”ר חרות – מספר תובנות לגבי תקופת ניהולו את חיא"ל לידיעת הדירקטוריון
הנדון: 1. רקע להליכים שהיו בחיא"ל על מנת לקבוע את המנכ"ל החדש.
2. תפקודו של ד"ר ד”ר ברק חרות ב-15 שנותיו כמנכ"ל , והאם לאור המידע המדווח רשאי ד”ר חרות להמשיך עדיין כמנהל כללי זמני או כחוקר פעיל בחיא"ל.
כל הטענות המועלות במכתב זה (הפרוסות לאורך שנים רבות), חלקן מלוות בעובדות בכתב, חלקן דווחו על ידי חוקרים ועובדים (מחקר ומנהלה) שמוכנים לגבות את דבריהם במידת הצורך, וחלקן הן "לכאורה", ומן הראוי שיצאו לאור ובמידת הצורך ייבדקו ע"י דירקטוריון החברה.
מכתב זה נוסח במקורו בשנת 2017 ועודכן ב 2018 וב 2020. כל החומר הכלול בו דווח על ידי חוקרים, תומכי מחקר ומינהלה החוששים (ובצדק) להתנכלות מצד מנכ"ל חיא"ל. חשש זה היה מוצדק אז, ולצערנו קיים גם בימים אלה, לאחר ולמרות הודעתו המפתיעה של ד"ר חרות על פרישה (לכן מוסרי המידע מעדיפים להישאר בעילום שם). לאורך השנים, נהג ד"ר חרות להתעמר בחוקרים ועובדים שסר חינם בעיניו, כולל פגיעה בזכויותיהם ובקידומם. כתוצאה מכך, האווירה בחברה בשנים האחרונות הינה עכורה ורווית חשש. מנסחי מכתב זה פרשו לא מכבר לגמלאות, כך שמנכ"ל החברה לא מסוגל יותר להזיק להם או לאיים על קידומם.
מאחר ואנו רואים חשיבות רבה לעתידה של חיא"ל כמכון מחקר לאומי מוביל, גוף מחקרי שהשקענו בו שנות חיים רבות, אנו סבורים שתפקודו של ד"ר חרות כמנכ"ל חייב להיבדק גם היום מכל היבטיו, מהבחינה המקצועית-ניהולית, מההיבט המדעי, ובייחוד במימד היושרה האישית והשמירה על המנהל התקין. כל זאת אף לאחר שהודיע על התפטרותו, שכן ישנו חשש אמיתי ולא בלתי מוצדק אצל עובדים רבים לגבי עתיד החברה, כשיש כוונה לשלב את ד"ר חרות כחוקר בכיר מן השורה לאחר פרישתו מתפקידו כמנכ"ל.
בכל גוף העוסק בפעילות מחקרית-מדעית כמו האוניברסיטאות ומכוני המחקר הממשלתיים, האדם העומד בראש המערכת (דיקאן, רקטור, מנכ"ל, ראש מינהל) מתחלף לאחר 4-6 שנות פעילות, ברוטציה המרעננת את המערכת. הדבר לא התבצע בחיא"ל. ד"ר חרות שימש בתפקיד מנכ"ל חיא"ל במשך 15 שנה, חלקן ללא דירקטוריון מכהן, או עם דירקטוריון חלקי. במשך תקופה ארוכה לא היה קיים כל מנגנון שפיקח בפועל על ההחלטות המקצועיות והמדעיות שלו, או שיבקר או ישפוט את טיב ניהולו של ד"ר חרות. חשוב להזכיר, שמדובר בהחלטות אסטרטגיות ועקרוניות ובמימון ע"י הקופה הציבורית, במערכת שנוהלה על ידו בלבד תוך הסתרת ההחלטות מהותיות מסגל החוקרים ואולי אף מהדירקטוריון. למרות בקשות ממספר חוקרים, ד"ר חרות התנגד להקים גוף מדעי מייעץ מקרב חוקרי החברה, דבר שאין לו אח ורע בחברות ממשלתיות דומות או ביחידות סמך העוסקות במחקר (מכון וולקני, המכון הגיאולוגי, רפא"ל וכד'). הדו"חות המדעיים והכספיים לא נבחנו ע"י גורמים מדעיים אובייקטיביים, למעט משרד רואה החשבון של חיא"ל. למיטב הבנתנו, למרות טענותיו, בתקופת כהונתו, לא רק שירדה הרלוונטיות של חיא"ל, גם בתחומי מחקר שבהם החברה היתה בעבר מובילה בארץ (כגון חקר האצות, גנומיקה של יצורים ימיים, חקלאות ימית), איבדה את מקומה, וכיום חיא"ל מפגרת מהותית לעומת גופי מחקר אחרים בארץ ובעולם -לראייה, רק שבעה חוקרים (שפרשו), מתוכם שניים בלבד מהמרכז בחיפה (פרופ' ב. רינקביץ, ד"ר בלה גליל), הוגדרו כחוקרים מצטיינים (מתוך 1600 חוקרים בישראל), במחקר בינלאומי שפורסם לא מכבר (Ioannidis et al. 2020, נשלח אליך בנפרד).
להלן מספר נקודות המציגות את המצב העגום:
בהיבט האישי, ד"ר חרות מנצל את כל הטבות השכר האפשריות הן כמנכ"ל, כמדען ראשי וחוקר פעיל (לדוגמא, עלות השנתית של שכרו הייתה כ- 950,000 ש"ח בשנת 2014). ד”ר חרות ניצל בנוסף לשכר המנכ"ל את היתרונות הכספיים ותוספות השכר הנוספות של חוקר כגון: הקצאת ימי שהות בים (שנקבעים ביוזמתו ללא פיקוח), אגירת כספים מקרן קשרי מדע (סכומים של עשרות אלפי שקלים בשנה) בנוסף לנסיעותיו "בתפקיד" מדעי זה או אחר לחו"ל, ניצול כספי חורג שכנראה היה ללא פיקוח ואישור של הדירקטוריון (נדרשת בקרה חוזרת של רואה חשבון חיצוני).
זכויות אישיות תפורות: לדוגמא, יש לברר אם ההוראות התקשי"ר לצבירת ימי חפש (עד 55 ימים בשנה) מתייחסים לד"ר חרות כמו לשאר העובדים, או שיש לו הסדר "מיוחד" בתנאי העבודה (לגבי חופשות, ימי מחלה, שבתונים וכד) המאפשר לו צבירה מקלה מנוגדת להוראות אלה ובניגוד לכל מנהל תקין. מאידך, מנצל ד”ר חרות נהלים אלה כדי לפגוע בחוקרים ועובדים, בייחוד לפני פרישתם, ע"י מניעה בתחבולות תשלום שיפוי ימי החופש שנצברו כחוק, ביציאתם לגמלאות.
ניגוד עניינים (לכאורה)
1. ד”ר חרות משמש כמרצה נלווה בשכר (ל-1/12 משרה הכולל הטבות פנסיוניות) בבית הספר ללימודי הים שבאוניברסיטת חיפה (האם ביקש וקיבל אישור שנתי מהדירקטוריון כמקובל?) . לכאורה, דבר לגיטימי (במידה ויש למנכ"ל זמן עודף ללכאורה שלוש משרות: מנכ"ל, חוקר ומרצה). מאידך, חיא”ל בניהולו של ד”ר חרות, מנהלת הסכמי שותפות עם אוניברסיטת חיפה. איננו מודעים לפרטים, אך ישנו חשש לניגוד עניינים כשבמגעים עם האוניברסיטה, בשל היותו חוקר, ד"ר חרות אינו עומד על האינטרסנטים של חיא”ל וקיים חשש סביר שפעילותו כמנהל חיא”ל נפגמת בשל שיוכו ופעילותו במסגרת בית הספר ללימודי ים. כדוגמה: מתן לאוניברסיטת חיפה היתר שימוש בפלטפורמות עבודה שאין לחוקרי המכון גישה אליהן (מעבדות, אזורי אחסון, ועוד). נקודה נוספת הקשורה לנושא זה היא ההשתייכות המוסדית של ד”ר חרות כפי שמופיעה במאמרים מדעיים. בפרסומים בהם מופיעים תלמידים מאוניברסיטת חיפה שאותם מנחה ד”ר חרות, הוא מקפיד לשייך עצמו בנוסף לחיא”ל גם לאוניברסיטת חיפה. ד”ר חרות נותן איפוא קרדיט מדעי לישות אחרת בעודו משמש כמנהל חיא”ל, אך מסיבות שלו מנע זאת מחוקרי חיא"ל אחרים המלמדים באוניברסיטת חיפה.
2. במקביל לפעילותו של ד”ר חרות כמנהל חיא”ל הוא גם מנחה (בשיתוף עם חוקרים אחרים) סטודנטים לתארים גבוהים. פעילות זו גוזלת משמעותית מזמנו, ויש בה משום ניגוד עניינים לכאורה כי במספר מקרים נוכחנו שפעל לכאורה כנגד טובת חיא"ל. יש יותר ממקרה אחד בו סטודנטים בהנחיתו של ד”ר חרות בשיתוף עם חוקרים אחרים (לדוגמה, מאוניברסיטת בן-גוריון) מקבלים גישה חינמית לתשתיות חיא"ל הממומנות במימון כסף ציבורי (לדוגמה – "ימי ים" כנראה חינמיים על ספינת המכון). במקביל, כנראה כתמורה, החוקרים מכניסים את ד”ר חרות כחוקר למחקרם כולל נסיעות (לדוגמה: משרד המדע- שת"פ גרמניה, מספר חוזה 3-15275/3-15274) בשל הערך המוסף שהם זוכים לו מחיא"ל (כמו ימי ספינה בחינם להם ולסטודנטים).) .*2 (ראה נספח).
3. מספר חוקרים חדשים שהתקבלו במכון במהלך כהונתו היו סטודנטים שלו ויש הטייה ברורה לקבלת חוקרים שנושאי מחקריהם תואם את תחומי העניין של ד"ר חרות החוקר, ולא על פי צרכי החברה. לטענות חוקרים בכירים וזוטרים בחיפה, חלק נכבד של המחקר המתנהל בחיפה (במחלקות ביולוגיה, כימיה, פיזיקה וגיאולוגיה) מנווט ומפוקח באופן הדוק על ידי ד”ר חרות, על פי צרכיו כחוקר, כאשר הוא מקפיד להזרים כספים רבים למעבדתו. דבר זה פגע ופוגע במעבדות האחרות.
4. במקביל לפעילותו של ד”ר חרות כמנהל חיא”ל, כחוקר 'מן המניין' מגיש הצעות מחקר לקרנות מחקר תחרותיות (בשיתוף עם מספר חוקרים בחיא”ל וכן חוקרים מאוניברסיטאות בארץ), באופן המהווה חשש לניגוד עניינים, שבו מנהל המכון מתחרה בחוקרים הכפופים לו (תוך ניצול לרעה של סמכויותיו, בסיכול הצעות של חוקרים אחרים במרכז). *1 (ראה נספח). בנוסף, לדברי חוקרים, ד”ר חרות עמד על הכנסת שמו כמחבר שותף בפרסומים מדעיים שבהם לא היה לו חלק פעיל, בתואנה של היותו מנהל או 'אחראי' על הניטור.
5. ניהולו המדעי של ד"ר חרות רצוף בבעיות יושרה לכאורה: בדו"חות מדעיים שפורסמו, תוך מאבק מתמיד עם הגורמים המקצועיים בחברה. לדוגמא, ד"ר גליל, הנזכרת למעלה, חוקרת בכירה אשר ניטרה וחקרה את חי המצע בים העמוק, הצביעה על שגיאות חמורות (תקציר מצורף) בדוח חקר ימים ואגמים לישראל 2015 שהוגש למשרד האנרגיה והתשתיות 'סקר אסטרטגי סביבתי לחיפוש והפקה של נפט וגז טבעי בים' – חלק ג'. בעקבות זאת הועברה ממעבדתה ומודרה מכל פעילות מדעית במכון עד לפרישתה.
7. במשך שנים רבות הופיע בבקשת התקציב השנתית שלו מאגף תקציבים סעיף בשם "טרם אויש", שם הוא מציג דרישות כספיות למימון כוח אדם נדרש (עלות שכר חוקרים). הוא אכן קיבל תקציבים ייעודיים לכוח אדם, אבל הכספים נוצלו למטרות אחרות כי לא הייתה קליטה תואמת של כ"א לתקציב המבוקש (מלבד השנים האחרונות). זו שיטה "מקורית" להגדלת התקציב במיליוני שקלים ע"ח משלם המיסים: תוספת לכ"א דימיוני-עתידי.
8. כחלק מהניהול השוטף הלקוי שנחשף כאן, במספר ארועים (לדוגמה אירוע מפגע האסבסט במכון מיולי 2017), פעל ד”ר חרות להשתקת כל ביקורת ולטאטוא כל אחריות ממנו והלאה, בהצלחה די רבה יש לומר, מכיוון שאף אחד לא היה יכול, או העז, לעמוד מולו (האם הדירקטריון היה מודע למפגע האסבסט בחיא"ל?).
9. תמלוגים: קיימים חובות לחיא"ל הנובעים מתמלוגים משמעותיים של חברות הדגים ערד"ג ודג-סוף (שנמכרה) שלא שולמו, בהיקפים של מיליון שקלים בשנת 2011 לבדה. ד"ר חרות ויתר ביודעין על התמלוגים מחברות אלה. לא ברור לאיזה הסדר הגיע איתם, אך חלק מהנימוקים נמצאים בדו"ח הכספי של 2014. יש מקום לבדוק את הדו"חות לגבי הויתור על תמלוגים למדינה (שהם כידוע כסף ציבורי) והאם הדבר נעשה באישור הדירקטוריון.
נושאים כלליים לבחינה:
הספינה בת גלים: דרך רכישתה של ספינת המחקר "בת גלים", החל בעצם קבלת החלטת הרכישה והמשך בקניית הזיווד הנלווה (היקר), חייבים להיבדק ולהתברר בידי גורם ביקורתי מקצועי. למותר לציין שקיימת במי הים התיכון של ישראל ספינת מחקר של חברת "אקו-אושן". ספינה זו משרתת את האקדמיה בעלויות מחירים סבירות, ויכלה לכאורה לספק גם את כל צרכי חיא"ל. יחד עם זאת, במידה ואכן הוחלט מקצועית שנחוצה ספינה בנפח של "בת גלים", נראה שתהליכי רכישתה נעשו ללא תכנון כלכלי מוקדם ראוי של "עלות מול תועלת" וחישוב מושכל של העלויות. לטענת חוקרים וטכנאים בחיא"ל העוסקים בנושא, נרכש במסגרת זיווד הספינה ציוד יקר ערך (קנייה מלכתחילה של ציוד שהתברר שלא התאים לספינה ושאינו בר שימוש [מהירות בלאי] בשל העלות התפעולית הגבוהה שלו, מה שהצריך בהמשך הוצאות רכישה נוספות של ציוד חלופי נוסף). התכנון הלוגיסטי-כלכלי להפעלתה של הספינה, נראה, שעלויות העגינה וימי ההפלגה המועטים אינם מצדיקים כיום את אחזקת הספינה. כל אלה חייבים להיבדק ע"י גורם כלכלי מקצועי בלתי תלוי. עלויות אלה ומקורות המימון עבורן תוכננו ברשלנות. לדוגמה: מכשיר רובוט תת-ימי ROV) עם ציוד מדידה יקר "יושב" במחסן רוב הזמן, כאבן שאין לה הופכין (נכון ל 2019). כתוצאה, בתקופה זו נאלצת חיא"ל להתמודד עם עלויות גבוהות שאינן מכוסות על ידי ימי ים מומנים, תוך שימוש בתקציבים המדולדלים של החברה, תוך פגיעה כספית בתשלומים לעובדי חיא"ל ופגיעה בפדיון ימי חופשה של העובדים (שבוצע ב-2017). דו"ח של ות"ת ב-1 ליולי 2018 אכן מציין "בעדינות" את הניהול הלקוי והשימוש בספינת המחקר והציוד הצמוד אליו, נשוא באחריות של ד"ר חרות. "lack of a comprehensive national marine science program and a coordinated management strategy was impeding the ability of the marine science community to utilize and further develop the infrastructure effectively. This was most apparent when considering the large sea-going items of infrastructure, including the major research vessel". האם הוצג דו"ח זה לדירקטוריון?
מלח"י: במשך מספר שנים מנע ד”ר חרות את העברת מלח"י למשרד החקלאות, למיזוג עם מינהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) על פי החלטת ממשלה. מלח"י שימש אותו כ"בן ערובה" במאבקיו במשרדי הממשלה, למניעת הקמת יחידת הסמך למדעי האדמה והים. בשל חילוקי דעות מדעיים (שאותם הוא תרגם לנקמנות אישית ופגיעה בזכויות שבתון, קידום ופגיעה כספית משמעותית) בין ד"ר חרות ובין חוקרים בכירים במלח"י – שבינתיים פרשו לגמלאות – ותוך זלזול בחוות דעתם המקצועית, בוזבזו בפועל במהלך השנים במלח"י משאבים בסכומי עתק. הוקמו מיזמים בדרך-לא-דרך ובניגוד להמלצות מקצועיות של חוקרים בעלי נסיון, בחברה ומחוץ לה, תוך התעלמות מהתראות שהועברו לו שוב ושוב, בע"פ ובכתב. לדוגמא (יש הרבה): במלח"י בוזבזו באישורו לריק מעל מיליון שקלים בהקמת מתקן לטיפול במי ים באוזון, מתקן שלא עבד (וככל הנראה גם לא יעבוד בעתיד) אפילו יום אחד, ויש חשש שכלל לא היה נחוץ למלח"י מלכתחילה. בכך, לא רק שנגרמו הוצאות מיותרות, אלא בניסיונות הפעלתו גם הומתו בטעות דגים רבים ונגרמו נזקים נוספים. גם כיום אין כל ביקורת ממשלתית ראויה על העבודה המדעית המבוצעת במלח"י. בשולי הדברים, יש לומר שאין זה המחדל היחיד שהתרחש במלח"י והוסתר בזמן כהונתו של ד"ר חרות ובידיעתו.
מדע בחיא"ל: במשך 15 השנים האחרונות, חל מהפך בתכלית המדע במכון. לפני כניסתו של ד”ר חרות לתפקיד התבסס המחקר המדעי במכון על שני צירים עיקריים: א. קבוצה של חוקרים מהשורה הראשונה בארץ, חלקם גם מובילים בדיסציפלינות שלהם בעולם; ב. פלורליזם מדעי בו עסקו החוקרים בתחומים שונים של מדעי הים והאגמים. כיום, המצב התהפך: א. הרוב המכריע של החוקרים המובילים פרש או אולץ לעזוב ולצערנו הרב, יש בקרב המתגייסים החדשים (המהווים כיום את רוב החוקרים במכון) מעט מאד חוקרים הבולטים בתחומיהם. הפלורליזם המדעי הוחלף בעבודה שבעיקר סובבת את הניטור הלאומי (משימה חשובה כשלעצמה שמבוצעת ע"י החברה, אך לא היחידה), כשיותר ויותר משאבים ופעילויות נכנסים תחת כותרת "ניטור" על חשבון פעילויות אחרות. חוקרים חדשים, חלקם לא בשלים, גויסו לעבודה בתחומים המעבים את הניטור. תוך כדי כך, תחומי מחקר חשובים (ביוטכנולוגיה ימית, מחקר אצות, גנומיקה ופרוטאומיקה של יצורים ימיים, ביולוגיה של תאים מיצורים ימיים, חקר אוכלוסיות ימיות), התנוונו, מצויים במצבי גסיסה מדעית או נעלמו לחלוטין.
מכל הנאמר, חייבים הגופים אליהם כפופה חיא"ל לבדוק את הנושאים שהוזכרו, על מנת למנוע ככל הניתן טעויות דומות בעתיד. ניתן לבדוק את הטענות בניירת החברה (במידה ולא הושמדו, וישנה עדות לגריסת חומר, שלרובנו לא היתה גישה אליו) ועם החוקרים והטכנאים הבכירים של חיא"ל, עם אלה הנמצאים כיום במערכת ועם כאלה שפרשו. לדעתנו, לטובת חיא"ל, יש לנתק את ד"ר חירות מכל השפעה ניהולית. ככל הנראה לעת הזאת, לאחר עזיבתו, ימשיך ד”ר חרות בעבודתו בחיא"ל כחוקר באותה מחלקה שדאג במהלך תפקידו כמנהל לפטם ולרפד אותה כהכנה לקראת פרישתו. (ראוי לציין, שחוסר ניתוק שכזה לאחר פרישתו של המנכ"ל הקודם ד"ר יובל כהן הביא לכך, שהוא הקים חברה פרטית שהתחרתה עם חיא"ל על תקציבים).
לאור האמור לעיל, א. יש צורך בבחינה מחודשת של רציונל המחקר בחיא"ל. ב. יש למנוע מד”ר חרות להמשיך כאחד החוקרים בשלב זה (אולי לעודדו לצאת לשבתון ממושך כדי שהמנהל החדש יוכל להיכנס לתפקידו באין מפריע) ב. לשקול מחדש את הפעילויות המדעיות לעומת הצרכים האמיתיים של המכון ולבחון (מדעית וכספית) את נחיצותם של תחומי הפעילות החדשות שהוכנסו לניטור הלאומי ב-5 השנים האחרונות.
נספחים
1. פרוייקט במימון קרן האקדמיה למדעית שיש לד”ר חרות יחד עם חוקר במחלקה לביולוגיה שבמקרה גם מונה על ידו לראשות המחלקה. כדי לזכות בפרוייקט זה, ד"ר חרות התחרה כנגד הצעות של חוקרים אחרים במכון שהוגשו לאותו קול קורא. ישנן ראיות שחוקר במכון השותף עם ד”ר חרות במחקר קיבל יחס מועדף, ואילו חוקר שלכאורה התחרה, הושתק. במקרה אחר, במענה לקול קורא של רשות המים להגשת קדם-הצעות מחקר לשנת 2020, ד”ר חרות הגיש יחד עם 'חוקר מועדף' מחיא”ל הצעה. במקביל, וללא שידע על הצעה הזו, הגיש חוקר צעיר בחיא"ל הצעה מחקרית החופפת בחלקה את הצעתו זו של ד”ר חרות. מכיוון שכל הצעות המחקר של החוקרים עוברים דרך שולחנו של ד”ר חרות לאישור (צנזורה מדעית שהוא מפעיל), זומן החוקר הצעיר הנ"ל למשרדו ונדרש לבטל את החלק החופף מבקשת המחקר שלו. כמובן שהחוקר, שלא היתה לו ברירה, פעל כפי שהצטווה.
2. חוקרת בחיא"ל הגישה הצעה לקרן האקדמיה למדעים, מחקר לחמש שנים. היא הגישה את ההצעה כ 2-3 שבועות לפני היום האחרון (דדליין) להגשה. ד”ר חרות החזיק את הצעתה זמן רב, עד ל-24 שעות לפני תאריך ההגשה הסופי, אז פנה אליה והתנה את אישורו בקיצוץ העבודה ל-4 שנים בלבד (בטענה – שאינה נכונה – שאי אפשר להגיש דרך המכון הצעת מחקר ליותר מאשר ל-4 שנים, למרות שהאקדמיה תומכת בכך). החוקרת ניסתה בבהילות 'לשפץ' את ההצעה בזמן הקצר שנותר בידה ולהתאימה לדרישותיו, אולם ההגשה כמובן נכשלה. 3. ד”ר חרות לא היה מוכן לאשר בקשה ליציאה לשבתון של חוקר העומד לפני פרישה שנצברו לזכותו כשנתיים של שבתון, לאחר 1.5 שנים שהוא החזיק את בקשת החוקר על שולחנו.
4. ד”ר חרות 'השתלט' על מחקרים גדולים מהשוק האירופאי, כמו PERSEUS, וחילק שם כספים כאוות נפשו לנסיעות, ולחוקרים מטעם ולעצמו – כל זאת תחת האצטלה של מנהל המכון שצריך לנהל מחקרים כאלו. במקרה אחר, ד”ר חרות מנע מחוקר ממלח"י להגיש הצעה משותפת עם חוקרים שפרשו ממלח"י ואף הזמין אותו לשימוע בשל כך.
5. מימון שהוצע בשנת 2016 על ידי משרדי החוץ והחקלאות למחקרים טרי-לטרליים בין יוון, קפריסין וישראל, הוסתר משאר החוקרים לטובת פרוייקט שרצה להגיש בעצמו ד"ר ברק חירות.
6. התבצעה פעילות של חברה בבעלות פרטית של חוקר בחיא"ל (היום גמלאי) של חיא"ל שעדיין פעיל במכון, תוך שימוש ומסחר במשאבי המכון ובמידע שנאסף. החוקר הוא דב רוזן, שהקים עם כניסתו לחי"אל חברה פרטית בשם "ים חוף רוזן מהנדסים יועצים" העוסקת בתכנון, ייעוץ ופיקוח הנדסי בנושאים של הנדסה חופית, הנדסה נמלית, הנדסה ימית והנדסה סביבתית. ככל הידוע לנו וככתוב באתר החברה https://seashorerosen.com/ עסקה החברה בתחומי פעילותו של מר רוזן בחיא"ל, כולל הנגשה בתשלום של מסד הנתונים של החברה, מסד שהיה אמור להיות נגיש לכל ללא תיווך בתשלום, ושלדברי חוקרים ייתכן שרוזן יצר אותו כך שלא יהיה נגיש ללא מעורבות חברתו הפרטית. פעילות פרטית שכזו נאסרה על חוקרים בכירים בחיא”ל, ונשאלת השאלה מה המניע של ד"ר חירות ושל קודמו לאפשר פעילות שכזו דווקא למר רוזן בעוד התנגד לפעילות גזאת לחוקירם אחרים .
1 * המקורות הנעלמים של ד”ר חרות שתומכים במחקריו צצים מקריאה מדוקדקת של המאמרים. כדוגמא, מאמרו משנת 2019:
Shalem, Y., Yechieli, Y., Herut, B. and Weinstein, Y., 2019. Aquifer Response to Estuarine Stream Dynamics. Water, 11:1678.
במאמר זה מופיעה הכרת תודות לירון גרטנר מהמחלקה לכימיה המוזכר עבור עזרתו בעבודת השדה. ירון עובד 100% מזמנו על פרויקטים ייעודיים וזו פשוט עדות לכך שד”ר חרות השתמש בזמנו של ירון לצרכיו, כחוקר, ולמטרות אחרות. יותר מכך, במאמר מצוינים גם האנשים שתמכו במחקר מבחינה כספית, וגם ד”ר חרות מוזכר כתורם משאבים למחקר. מהיכן? מאיזה מקורות?
דוגמא נוספת משנת 2019:
Vigderovich, H., Liang, L., Herut, B., Wang, F., Wurgaft, E., Rubin-Blum, M., and Sivan, O.: Evidence for microbial iron reduction in the methanic sediments of the oligotrophic southeastern Mediterranean continental shelf, Biogeosciences, 16, 3165–3181, https://doi.org/10.5194/bg-16-3165-2019, 2019
אני מתייחס לסעיף 6 בלבד של הנספח בתגובתו של חח שמשמיץ שמי 5 פעמים.
אתה משמיצן ופחדן להזדהות בשמך המלא, כי אז הייתי יכול לתבוע אותך לפי חוק לשון הרע, כדי שתשלם עבור השקרים שלך לגבי. פרשתי לגמלאות מחיא"ל החל מאוגוסט 2014 והתחלתי בפעילותי כעוסק מורשה תחת השם שלי ובתוספת הכינוי יום חוף רוזן מהנדסים יועצים כפי שמותר לפי החוק. מנובמבר 1993 עד מרץ 2006 עמדתי גם בראש חברת ים חוף רוזן בע"מ שמאז מרץ 2003 איננה פעילה יותר. בתקופת פעילותי בחברה שלי, קיבלתי עבודות ייעוץ ותכנון הנדסי בלבד, שאינם ולא היו בתחום פעילותי בחיא"ל ו/או של חיא"ל, והכל תוך דיווח למנכ"ל חיא"ל טרם קבלת העבודות וקיבלת אישורו לחוסר ניגוד ענינים. לגבי בסיס הנתונים שאתה כותב, אין שמץ של אמת. אני מזמין אותך להזדהות בשמך המלא כדי שנברר האמת והשקרן ייתן הדין. אגב, תלונה דומה נגדי הוגשה למבקר המדינה בשנות התשעים של המאה הקודמת, שבדק ולא מצא שום טיפת אמת. אז משמיץ עלוב, צא ממאורתך, כדי שאוכל לתבוע אותך על לשון הרע, כי שמי צח כשלג בלמעלה מ50 שנות פעילות מקצועית הנדסית ומחקרית מוערכות ונשמתך שחורה כפחם.
מתנצל על המילים "נשמתך שחורה כפחם" שכתבתי לעיל ברגע של כעס רב. זו לא דרכי להתבטא כך ואני מבקש לבטל המילים הללו.
זאת ועוד המנכל הורה למחוק מאתר החברה כל זכר לחוקרים ולעבודתם באתר החברה. חוקרים שלא נשאו חן בעיניו והכל נקמנות שפוגעת גם בארגון.
כך גם מתנהל באופן נקמני בעובדים תוך פגיעה בחברה. משקר במצח נחושה ומעליל עלילות על עובדים שאינם נושאים חן בעיניו
050-6300705 דברו איתי
ברק היקר,
בשם עובדי החברה וחוקריה הצעירים (לא דור הנפטלין הממורמר ),
אנחנו אוהבים אותך.
גל השנאה הזה יעבור,
ונחזור ללמוד ממך על דרך ארץ, יושרה, והחלטות אמיצות.
לא נשכח איך נלחמת עבור כל עובד ועובד בתקופת הרה ארגון שגזלה 9 שנים מכהונתך- הכל על בסיס מקצועי הרואה תמיד את טובת החברה.
אספת סביבך קבוצה מדהימה של חוקרים צעירים ומקסימים, העובדים בשיתוף פעולה ועזרה הדדית, אנחנו תמיד שמחים לקבל ממך רעיונות חדשים, עזרה בכווני מחקר רלוונטיים, המביטים לאופק הכחול.
תמיד נדליק משואה, של תקווה בתוך כל החושך הזה.
א.ד.
אינני יודע מה היה בעבר, כך שאיניני בנפטלין. אם אני ממצה את 10 השנים האחרונות שלגביהן יש לי ידע עמוק, אני רואה דיקטטורה מדעית, ניצול לרעה של תשתיות המכון, ועידוד של מלכחי פינכה. מה שהתפתח במכון הם הנושאים הקשורים ישירות לנושאים המדעיים של ברק חירות. ברק גם השתלט על נושאים של חוקרים והוא מופיע בכל או רוב הפרסומים שלהם. רק כדוגמא, הן היכולות המדעיות שלו בפורמיניפרים. מדוע הוא צריך להיות במאמרים שאין בנושא המדעי שלהם כל קשר עם רקעו המדעי?
למגיב ומגיבה על דור ה"נפתלין" בחיא"ל שבזכותם אתה או את חוקרים שם. תגובתך מעידה כי נשלחת ממר "נפתלין בכיר" להיות סריס/ה
ולהתחנף, כפי שאנו רואים בעולם הפוליטי.
תגובתו של ברק שכתב לעובדי החברה מהולים בפאניקה. חנפנות של סריסים ממעבדתו המדושנת לא ישנו את העובדות שצוינו )עם אסמכתאות).
מדובר באדם חסר יושרה שהאמת היא המלצה לגביו, כשלון ניהולי , הדורש מעובדיו מה שאינו דורש מעצמו. המתהלך עם כנפי טווס. על כך יעידו מרבית החוקרים הבכירים בכל מוסדות המחקר במדעי הים בארץ.
העובדות שציינו הכותבים מ"הנפתלין" על ברק נכונות ואמיתיות. כל טענה מגובה בנתונים. תקראו את העובדות ותמודדו נגדם. אחרת אתם כעת כבר בנפתלין או חומר משמר אחר. תבררו על כמה מאמרים הוא חתום כמחבר מבלי שעשה דבר כמובן.
הפוך על הפוך.
הפוך על הפוך.
זאת ועוד המנכל הורה למחוק מאתר החברה כל זכר לחוקרים ולעבודתם באתר החברה. חוקרים שלא נשאו חן בעיניו והכל נקמנות שפוגעת גם בארגון.
כך גם מתנהל באופן נקמני בעובדים תוך פגיעה בחברה. משקר במצח נחושה ומעליל עלילות על עובדים שאינם נושאים חן בעיניו
ברק חירות מטעה:
1. במקביל לפעילותו של פרופ' ברק חירות כמנכ"ל חי"אל הוא גם עובד במשרה חלקית בבית הספר ללימודי הים שבאוניברסיטת חיפה. מזה מספר שנים, חי"אל ברשותו של פרופ' ברק חירות, מנהל הסכמי שותפות שונים עם בית הספר ללימודי הים שבאוניברסיטת חיפה, דבר שבעיקרו מבורך. איננו מודעים לכל הפרטים, אבל כפי שנראה לנו, מנהל חי"אל אינו עומד (כנראה אינו יכול לעמוד) על האינטרסנטים המשמעותיים של חי"אל וכתוצאה מכך בית הספר ללימודי הים מקבל תנאי עבודה במסגרת המכון שעלולים לפגוע בעצמאות חי"אל ובפעילות מדעני חי"אל. כדוגמה: גוברת ההסכמה בין עובדים שונים במכון שאנו הופכים להיות 'חוטבי העצים ושואבי המים' של בית הספר ללימודי הים במקום שנוביל במחקר. אין ספק שיש חשש אמיתי שפעילות פרופ' ברק חירות כמנהל חי"אל נפגמת בגלל פעילות פרופ' ברק חירות כעובד של בית הספר ללימודי ים שבאוניברסיטת חיפה. פרופ' ברק חירות חייב להחליט בין תפקידו כמנהל חי"אל או תפקיד כחוקר פעיל בבית הספר ללימודי הים.
2. במקביל לפעילותו של פרופ' ברק חירות כמנהל חי"אל הוא גם מגיש (בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטאות בארץ ומספר חוקרים בחי"אל) הצעות מחקר לקרנות מחקר תחרותיות. בנוסף לכך שזה לא מתפקידו של מנכ"ל חי"אל להתנהל כחוקר מין השורה, יש כאן ניגוד אינטרסנטים ברור בזה שמנהל המכון מתחרה כנגד חוקרים במכון, לעיתים הפועלים באותה משבצת מחקרית. יש גם חשש (לצערנו יותר מחשש) שחוקר במכון השותף עם פרופ' ברק חירות במחקר מעין זה יקבל יחס מועדף.
3. במקביל לפעילותו של פרופ' ברק חירות כמנהל חי"אל הוא גם מנחה (בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטאות בארץ) סטודנטים למחקר. בנוסף לעובדה שפעילות זו גוזלת משמעותית מזמנו (כדוגמה: הוא אינו זמין לפניות העובדים) יש בפעילות כזו משום ניגוד אינטרסנטים כי במספר פעמים בהם נוכחנו (לצערי אין אנו יכולים לפרט) הוא לא פעל כנגד אותם שותפים באוניברסיטאות כפי שמצופה ממנהל חסר פשרות. בנוחף, יש יותר ממקרה אחד בהם סטודנטים בהנחיה אישית של ד”ר חרות בשיתוף עם חוקרים אחרים מאוניברסיטות בארץ מקבלים גישה חינמית ובאופן לא פרופורציוני לתשתיות חיא"ל הממומן מכסף ציבורי .
4. בכל גוף העוסק בפעילות מחקרית-מדעית כמו האוניברסיטאות ומכוני המחקר הממשלתיים, האדם העומד בראש מתחלף לאחר 4-6 שנות פעילות. רוטציה זו נועדה להבטיח ריענון המערכת. בפועל, הדבר לא מתבצע בחיא"ל וד"ר חרות נותר דבוק לכסאו שנים רבות. לא היה קיים כל מנגנון להערכת המהלכים, לבקר או לשפוט את טיב ניהולו של ד"ר חרות. למיטב הבנתנו, למרות טענותיו, בתקופת כהונתו לא רק שירדה הרלוונטיות של חיא"ל, אלא גם בתחומי מחקר שבהם החברה היתה בעבר מובילה בארץ , אבדה ההולכה וכיום חיא"ל מפגרת מהותית לעומת גופי מחקר אחרים בארץ ובעולם.
5. בניהולו של ד"ר חרות מעורבות החלטות תמוהות. לדוגמא: מספר ניכר של חוקרים חדשים שהתקבלו במכון בתקופת כהונתו הינם לא מהשורה הראשונה. חלק מהצלחה בהליך הקבלה שלהם היה הכיוון המדעי של אותם החוקרים, שהתאים לתחומי העניין של ד"ר חרות החוקר (ולא המנהל).
6. לטענות חוקרים בחיפה, חלק נכבד של המחקר המתנהל בחיפה (במחלקות ביולוגיה, כימיה, פיזיקה וגיאולוגיה) מנווט ומפוקח באופן הדוק על ידי ד”ר חרות על פי צרכיו כחוקר, כאשר הוא מקפיד להזרים כספים למעבדתו. דבר זה גורם לפגיעה במעבדות האחרות ובמחקר הפלורליסטי במכון. לדברי חוקרים בחיפה, ד”ר חרות התעקש על הכנסת שמו כמחבר שותף בפרסומים מדעיים שדיווחו על ממצאי מחקר שבהם לא היה לו חלק פעיל ולא היה בהם שותף (אלא בשל סמכותו בהיותו מנהל).
7. התנהלות: ד”ר חרות 'השתלט' על מחקרים גדולים מהשוק האירופאי, וחילק שם כספים כאוות נפשו, ולחוקרים מטעם ,ולעצמו – לנסיעות, כל זאת תחת הגלימה של מנהל המכון שצריך לנהל מחקרים אלו. ד”ר חרות מנע מחוקר מאילת להגיש הצעה משותפת עם חוקרים שעזבו את המכון ואף הזמין אותו לשימוע בשל כך. ד”ר חרות נטל לעצמו גם את הסמכויות של רשות המחקר ודחה או שינה הצעות מחקר של חוקרים. ד”ר חרות 'שיחק' באישורי בקשה של חוקרים ליציאה לשבתון ……
ועוד, ועוד, ועוד………..
050-6300705 דברו איתי
לכל מנהל חסרונות אך ברק חרות קיבל את המכון במצב כלכלי על סף פירוק והציל אותו. בהנהלתו עלו מאד יכולות המחקר של המכון וכך גם איכות וכמות הפרסומים בעיתונים מדעיים של חוקרי המכון