כמה עולה קצה חוט לתחקיר עיתונאי?

בשנת 2017 עבדנו על כתבה שעסקה במנהלת "תנופה" – הגוף שטיפל בצורה כושלת למדי במפוני גוש קטיף. מצאנו כי אם פשוט היו מחלקים את כל הכסף שהוקצה לתנופה ישירות למפונים – 13 מיליארד שקלים בסך הכול – אז כל משפחה הייתה מקבלת כ- 6.5 מיליון שקלים. אבל במהלך התחקיר צללנו גם למסמכי ישיבת "תורת החיים" (המאוגדת כעמותה) – שקיבלה פיצויים מהמדינה.

עוד ב"שקוף":

• “כסף קטן”: מה עולה בגורל הכסף הנשפך על מינהלת "תנופה"?
• אי סדרים הגובלים בפלילים: המרכז לסיינטולוגיה בדרך לפירוק?
• מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית

גילינו אז כי בראש העמותה עמד כוח חיזוק משמעותי: חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק (ליכוד), שכיהן כשמונה שנים כיו"ר העמותה. גליק מונה מחדש לתפקיד היו"ר ב-2017, אחרי שכבר החל לכהן כחבר כנסת (החל ממאי 2016). גליק הצהיר במפורש כי התפטר מכל תפקידיו כשנכנס לכנסת, ואנחנו נשארנו עם השאלה מי זייף מסמך רשמי של העמותה. כל הסיפור הזה התגלגל בזכות שליפת תיק עמותה מאתר "גיידסטאר" של משרד המשפטים.

כמעט מדי שבוע מישהו מצוות "שקוף" מבקש להוציא תיק עמותה כדי לנבור במסמכים לקראת התחקיר הבא. המידע הזה לרוב מאפשר לנו לדעת מי הם תורמי העמותה, הקשרים שלה ועוד (המידע שמפורסם באופן שקוף בגיידסטאר הוא רק חלקי). וכך גם עם נסחי חברה (רשימת בעלים, דירקטורים ושעבודים של חברות פרטיות) ועוד. 

של מי הנכס הזה בכלל?

ומה בעצם הבעיה? הנתונים החשובים האלה על העמותות נמצאים מאחורי חומת תשלום שבה המבקש נדרש לשלם 33 שקלים על כל תיק עמותה ולפעמים רק כדי לדעת מידע בסיסי על תורמי העמותה. התיק מתקבל למייל תוך שעות ספורות מרגע הגשת הבקשה. 

במסגרת בקשת חופש מידע ביקשנו לדעת מה הסכומים שמשלם הציבור מדי שנה על בקשות כאלו: תיקי עמותה וחל"צ (חברה לתועלת הציבור), נסח חברה, תיקי חברה, תיקי משכון ונסחי טאבו. הנתונים שביקשנו הם לשנת 2019 ושנת 2020. נציין כי במשרד המשפטים הפרידו בין סוגי הבקשות – בקשות רגילות שנושאות תשלום ובקשות מטעם המדינה עצמה שפטורות מאגרה. בנוסף, בהפקת מסמכים שונים יש תעריפים שונים לפי צורת הפקתם – מודפס או דיגיטלי.

בשנת 2020 הוגשו 8,001 בקשות לתיקי עמותה או חל"צ. 7,550 מהן בתשלום בסך כולל של כ-249 אלף שקלים. המספר פחת באופן משמעותי משנת 2019, אז הוגשו 9,137 בקשות.  

בקשות לנסחי חברה כבר תופסות נפח משמעותי הרבה יותר: ב-2020 הוגשו כ-283 אלף בקשות. ב-2019 הוגשו כ-279 אלף בקשות. הסכום הכולל הוא כ-2.8 מיליון בכל אחת מהשנים. 

עוד שימוש נפוץ הוא בנסחי טאבו, שמאפשרים לדעת מי באמת בעל הנכס (הליך בסיסי בכל רכישת דירה). ב-2020 הופקו כ-214 אלף נסחים כאלו. ב-2019 הופקו כ-229 אלף נסחים.

כך נוצרה מפת הבעלויות – מסמך אחר מסמך

הנה עוד כמה דוגמאות למידע המשמעותי שמתפרסם בזכות חשיפות תיקי עמותה ומסמכים שונים. בדקנו את הנכסים ומקורות המימון בעמותה לסיינטולוגיה. עיון בדוחות הכספיים של החל"צ העלה כמה סימני שאלה גם לגבי מקורות המימון בישראל: לצד סכומים משמעותיים שמתקבלים בכל שנה מ"כנסיות" סיינטולוגיה בארה"ב ובדנמרק, ניתן היה למצוא ברשימת ההכנסות גם שורה של תרומות גבוהות מאזרחים ישראלים בלתי מוכרים וגם מעסקים קטנים, שמעבירים עשרות ואף מאות אלפי שקלים בשנה כל אחד. כך למשל, ב-2017 יותר מ-100 אנשים ועסקים קטנים שונים העבירו תרומות שבין 20 אלף ל-150 אלף שקלים כל אחד.

עוד גילינו שרוב הפעילות של עמותת "קונצרט" שאמורה להילחם בחרם על ישראל מבוצעת בכלל בעמותה אחרת – "קשת דוד", שם העלנו את השאלה מה פשר שרשור העמותות ומדוע בכלל צריך את שתיהן; באמצעות בקשה נוספת ביצענו תחקיר על עמותה שמתכננת (רק מתכננת) תחבורה בירושלים בסכום עתק של כ-300 מיליון שקלים בשנה וספגה הערות רבות ממבקר המדינה על התנהלותה. 

גם נסחי חברה שמאפשרים לקבל מידע על חברות פרטיות הוא מאגר שנמצא הכי הרבה בשימוש בקרב ציבור וגם אצלנו. באמצעות שימוש במאגר זה יכולנו ליצור לדוגמה את "מפת הבעלויות" של התקשורת – נסח אחר נסח.

אנחנו מבינים מדוע מידע מסוים עומד מאחורי "חומת תשלום", בעיקר כדי לשמור על פרטיות מסוימת של המחזיקים או המעורבים בפעילות החברה או העמותה. בסופו של יום מכל מסמך כזה אפשר לגרד מספרי תעודות זהות רבות. אבל יש מידע שטוב שיהיה שקוף – לדוגמה תורמים לעמותות. אין סיבה מוצדקת שגם חשיפת המידע הזה תצריך תשלום. בעבר ביקשנו לדעת לדוגמה לאילו עמותות תרמה החברה המרכזית למשקאות בשנה האחרונה, אבל אין דרך אמיתית לדעת זאת מבלי להוציא את כל מסמכי העמותות בישראל (כ-45 אלף במספר). שווה ערך למיליון וחצי שקלים וכ-13 חודשים של עבודה רצופה מסביב לשעון.