לראשונה: משרד המשפטים מנחה – כך יש לפרסם יומן של בכירי הממשלה

מאקטיביזם למציאות: ממשלת ישראל פרסמה לראשונה נוהל מסודר הקובע בפירוט כיצד יועברו יומני בכיריה למי שמבקש זאת בכוח חוק חופש המידע הקיים. מדובר בהוראות חדשניות שעיגנה היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים בשם "נוהל מענה לבקשה למסירת יומן". הנוהל מסדיר את דרך פרסומם, וקובע עקרונות חשובים דוגמת העברת היומן בעותק דיגיטלי. זה צעד חשוב ותקדימי, אך הנוהל רחוק מלהיות מושלם: הוא מאפשר החרגות והשמטות, ולא מעגן פרסום יזום של יומנים.

עוד ב"שקוף":

• השקיפות מדבקת: 7 ח"כים בכנסת ה-24 השקיפו יומן
• המדריך למשקיף המתחיל: איך לדרוש שקיפות
• מי פרסם ומי הסתיר יומן בממשלה הקודמת?

ומה הרציונל שמאחורי הנוהל החשוב הזה? נבחרי הציבור עובדים בשבילנו ומקבלים שכר מכספי המסים שלנו. הם מקבלים החלטות שמשפיעות על כולנו – וזכותנו לדעת מי משפיע עליהם. זוהי גם הזדמנות פז לנבחרים להראות הלכה למעשה את פועלם. מנגד, יומנים פומביים מאפשרים ביקורת מעמיקה על הנציגים שלנו ועל העבודה שלהם. כך למשל ניתחנו "בשקוף" את יומנו של שר האוצר ישראל כ"ץ, וגילינו שלא פעל כפי שטען להעברת תקציב.

ונתחיל בבשורות החיוביות: הנוהל של משרד המשפטים מבהיר, רשמית, כי קיים אינטרס ציבורי בעיון ביומנו המלא של נבחר הציבור. "זכותו של הציבור לוודא, באמצעות העיון ביומן, שנבחרי הציבור ועובדי השירות הציבורי עושים שימוש בזמנם באופן העולה בקנה אחד עם התחייבויותיהם והצהרותיהם כלפי הציבור ועם המטרה שלשמה נבחרו או מונו לתפקידם", נכתב. "כמו כן מאפשר היומן לוודא שנבחרי הציבור ועובדי השירות הציבורי נוהגים על פי כללי המנהל התקין, אם מבחינת ההקפדה על אי-הימצאות ניגוד עניינים, קיום חובת ההגינות וכיו"ב". 

כך, הנוהל פוסק כי על שרים וסגני שרים, ושני הדרגים הגבוהים בכל רשות, המנכ"ל והמשנה – גם לשעברים – חייבים להעביר את יומנם במענה לבקשת חופש מידע. לצד זאת, הנוהל קובע מספר סייגים שמאפשרים מניעה של פרסום חלק מהמידע.

בין הסייגים שמציין הנוהל: אם חילוץ היומן דורש הקצאת משאבים בלתי סבירה, או אם הפרסום מעלה חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ או בשלומו של אדם. סייג נוסף הוא פרטיות. כלומר פעילות אישית של בעל היומן – כמו בדיקה רפואית, פגישות החושפות מידע אישי על צד ג', מספרי טלפונים ניידים, מספרי תעודות זהות ומספרי רכב. 

בנוסף, ככל שהדרג של בעל היומן נמוך יותר, גורס הנוהל, "פוחתת ההצדקה למסור את יומנו המלא". למה? כי זה עלול, לדברי משרד המשפטים, לייצר "תחושת רדיפה" אצל בעל היומן ובמעגליו הקרובים. אלא שגם במקרה זה ניתן להגיש בקשה ממוקדת לחשיפת נושא מסוים מתוך היומן.

לא כולם מרוצים מהחלוקה לבכירים וזוטרים. "הסתכלות על שאלת מסירת היומן המלא רק במשקפיים של בכירות בעל היומן מחמיצה שיקולים חשובים נוספים, כמו תחומי האחריות, האנשים הספציפיים שעבד מולם ומאפייני התפקיד הספציפי", טוען יועמ"ש "הצלחה" עו"ד אלעד מן, שהגיש בקשות רבות לחשיפת יומנים.

הסוף לצילומי מסך בלתי קריאים?

בד בבד, הנוהל מכריע כי אין להסתיר שמות של עובדי ציבור. אם משתתף בפגישה אדם פרטי, יש לבחון את העניין לפי נושא הפגישה: "אם נושא הפגישה נוגע לעניין פרטי (כגון מקרה רווחה) – יש לחסות את שמו. כשנושא הפגישה משקף עניין ציבורי או מקצועי – הנחת היסוד היא שאין בחשיפת עובדת השתתפותו בפגישה משום פגיעה בפרטיות, ואין לחסות את שם המשתתף". עוד נכתב כי "כשהמשתתף בפגישה הוא נציג של תאגיד – לדוגמה חברה או עמותה – הנחת היסוד היא שההשתתפות בפגישה נעשית למען קידום מטרות התאגיד ולא בעניין אישי, ועל כן אין לחסות את שם המשתתף ואת התאגיד שאותו הוא מייצג". חריגים לנושא זה כוללים מקרים כמו "פגישה שמטרתה היא לבחון את היתכנותה של יוזמה מסחרית, שעצם תכנונה מהווה סוד מסחרי". 

ומה לגבי עיתונאים? על מוסרי היומן לכלול פגישה עם איש תקשורת – ללא ציון שם העיתונאי או נושא הפגישה. עם זאת מציין הנוהל כי "ייתכנו מקרים שבהם האינטרס הציבורי במידע זה עשוי לגבור על האינטרס האמור". במידה שהפרסום עלול לפגוע בעיתונאי, "יש לבצע אליו פניה לפני פרסום המידע".

הנחיה חשובה במיוחד בנוהל קובעת כי כל המידע צריך להימסר באופן דיגיטלי ובפורמט פתוח. במילים אחרות, בקובץ אקסל. אלו חדשות מצוינות אחרי שנים שבהן יומנים רבים הועברו כסריקות מטושטשות המקשות על ניתוחם.

שקיפות גם ברשויות המקומיות? זו רק המלצה

ומה אין בנוהל? קודם כל הוא לא קובע פרסום יזום. כלומר, הציבור עדיין ייאלץ לבקש בעצמו מדי שנה, כל פעם מחדש, את יומנה של דמות בכירה. בנק ישראל הוכיח כבר שההיפך אפשרי והודיע לאחרונה כי יפרסם בקביעות את יומני נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים.

בעיה נוספת בנוהל היא האפשרות להסתיר פעילות פוליטית "מובהקת" תחת שם הקוד "פעילות פוליטית". זמנו של שר בממשלה שייך לציבור והוא אמור לשרתו בשעות העבודה. למעט פגישות פוליטיות רגישות שאותן הגיוני להשחיר, מדוע לאפשר בצורה גורפת להחביא כל פעילות שכזו?

"האיסור למסור מידע על פגישות פוליטיות הוא טעות", מזהיר גיא זומר, מייסד עמותת "התמנון" המקדמת הנגשת מידע ציבורי. "מדובר בעמדה שאין לה שום בסיס משפטי. שרים המכהנים כחברי כנסת, שרים שאינם חברי כנסת ודרגי ניהול בכירים שעוסקים לא פעם גם בפעילות פוליטית, כפופים כולם לחוק חופש המידע והימנעות ממסירת מידע צריכה להיות על פי חוק ולא בשל אפיון קטגורי של נושא או תחום המידע". 

עם זאת, ל"שקוף" נודע כי במחלקה המשפטית של הכנסת בוחנים בימים אלו את נושא פרסום יומני הח"כים עצמם, לרבות פעילות פוליטית. הם יפרסמו בהמשך עמדה מפורטת מדוע חוק חופש המידע לא חל על ח"כים עצמם. לאחר מכן יוכל להתחיל דיון ציבורי בנושא – גם על חשיפת פגישות פוליטיות שאינן רגישות.

עוד בעיה: בנוהל אין התייחסות לרשויות מקומיות וליומני ראשי ערים ובכירי הרשות. "כדאי היה להזכיר פוזיטיבית בנוהל גם ראשי רשויות ודרג בכיר ברשויות המקומיות – מנכ"ל, סמנכ"ל ואולי אפילו מהנדס", אומרת עו"ד ד"ר מורן נגיד, ראש מחלקת חברה וממשל בפורום קהלת. "מבחינת האינטרס הציבורי הדברים ברורים. כשלוקחים בחשבון את מדיניות השקיפות החלשה ממילא בשלטון המקומי, נדמה כי זו תוספת נחוצה". ביחידה לחופש מידע מסבירים בתגובה כי אין להם סמכות לכפות את הנוהל על רשויות המקומיות. עם זאת הם מעודדים אותן לאמצו. "ראוי שזה יהיה הסטנדרט", אומרים ביחידה. 

לכל החסרונות בנוהל החדש חשוב להוסיף: היחידה לחופש המידע שפרסמה את הנוהל היא אמנם הרגולטור האחראי על השקיפות בממשלה, אך רגולטור עם סמכויות "רכות". אין לה כיום סמכות לעגן נהלים חדשניים כגון פרסום יזום של יומנים, והיא מוגבלת להמלצות הסברה, למשל כיצד לענות לבקשת חופש מידע בנושא.

ביחידה מנסים לפצות על כך באמצעות פנייה ישירה לבכירים בקריאה להרחיב את השקיפות. כך ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, עו"ד שלומי בילבסקי, קורא עם פרסום הנוהל לנבחרי ציבור ובעלי תפקידים בכירים לפרסם את יומנם "באופן יזום, אחת לרבעון, ולחסוך בכך למבקשים את הטרחה הכרוכה בהכנת יומנים למסירה ולאפשר עיון של כלל הציבור ביומן". 

בילבסקי, שמפרסם את יומנו מדי רבעון באופן יזום בעצמו, גם קורא לשלטון המקומי לאמץ את הנוהל.

אבל כל עוד היחידה היא רגולטור מייעץ – בקשתו תישאר בגדר המלצה. זה יוכל להשתנות ברגע שהיחידה תהפוך לנציבות חופש מידע –  כלומר גוף עם סמכויות לכפות שינויים בתחומה, כמו נציבות שירות המדינה – מאבק ותיק וחשוב שבינתיים לא קצר פירות. האם בממשלה הנוכחית מישהו ירים את הכפפה?

"הנוהל מצמצם את הזכות למידע"

לצד הביקורת, חלק מהאקטיביסטים השותפים למאבק של "שקוף" לחשיפת יומנים בשנים האחרונות מברכים על התקנות החדשות. "בקשות ליומנים הפכו תדירות יותר ויותר, והן מאתגרות לא פעם בעקבות תכנים מגוונים שיש ביומנים. לכן יש מקום לברך על נוהל זה", הוסיף זומר, שמקווה שהנוהל יקדם מענה מהיר ומקצועי לצד קידום מדיניות של פרסום יזום של יומנים.

"הנוהל מהווה עיגון חשוב להתקדמות שחלה בשנים האחרונות בנושא פרסום היומנים. סוגיות כמו מסירה של היומן בפורמט דיגיטלי שניתן לחפש בו", מסכים עו"ד מן. "יש גם הכרה בכך שברירת המחדל היא מסירת יומנם של נושאי משרה בכירים. האחדת אופן המסירה מדגישה את ההפנמה שנוצרה בממשלה שיש לתת דין וחשבון לציבור בנוגע לדרך שבה אישי ציבור מנהלים את זמנם וממלאים את תפקידם".

אך לא כולם רואים בנוהל גם חלקים חיוביים. "הנוהל שפורסם הלכה למעשה מצמצם את הזכות למידע", אומרת מנכ"לית התנועה לחופש מידע רחלי אדרי. "זאת, במקום לעודד שקיפות יזומה עם אוריינטציה דיגיטלית ושימת דגש על מידע שלציבור יש בו עניין".

בתנועה, יש לציין, דרשו שקיפות ביומנים עוד בשנת 2008, ובעקבות המאבק החלוצי, היועמ"ש דאז מני מזוז נתן הנחיה כללית שקידמה את השקיפות. אלא שהתנועה היא כעת מהמתנגדות הגדולות לנוהל. "התוצאה היא נוהל פתלתל המעקר את הזכות למידע", מלינה אדרי. "המצב הנוכחי שאליו הגענו הוא כזה שלמסמך עצמו כבר אין משמעות של ממש והוא אינו מייצג נאמנה את סדר היום של נבחרים ובכירים".

כך או אחרת, כעת הציבור מוזמן להגיש בקשות לחשיפת כמה שיותר יומנים ולהיעזר בנוהל כדי לוודא שלא מסתירים ממנו מידע שאמור להיות פומבי.