ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
יוקר המחיה אינו גזירת גורל אלא במקרים רבים תוצאה של כניעה של נציגי הציבור לגוף עסקי. סיפור אחד שממחיש זאת בכל הכוח: המאבק של רשות התחרות מול קוקה קולה – שהסתיים בקנס פעוט. הסיפור הזה יכול לשמש כלקח חשוב, אם רשות התחרות תשכיל להשתמש בכלים שעומדים לרשותה כבר היום.
תחילתו של הסיפור בראשית שנות ה-2000. קוקה קולה, או "החברה המרכזית לייצור משקאות", מסובכת בחקירה של רשות התחרות. הצדדים חתמו על "צו מוסכם", שזה במילים פשוטות עסקה. החברה המרכזית ("החברה") התחייבה לא ללחוץ על לקוחות שרוצים לקנות ממתחרים. בתמורה להתחייבות, הרשות סגרה את החקירה ולא העמידה את בכירי החברה לדין פלילי על דברים שכבר עשו. כדי שלא יהיה ספק, רשות התחרות פירטה מה אסור ל"חברה" לעשות, כל מיני דרכים שאפשר לדפוק באמצעותן חנויות שקנו מהמתחרה.
ולמה רשות התחרות הייתה מודאגת מניצול לרעה של הכוח הרב של החברה המרכזית למשקאות? כי היא משווקת חוץ מקוקה קולה גם את נביעות, פיוז טי, טרה, יקב תבור, קרלסברג, מילר ועוד. לדוגמה, יש לכם חנות מכולת ואתם מוכרים בירה שאינה קרלסברג? סבבה, החברה המרכזית לא תיתן לכם למכור קולה. רוצים למכור טרה? תרכשו נביעות.
אך גם בתנאים המקלים של העסקה הזאת לא עמדו בקוקה קולה. החוקרים של רשות התחרות הגיעו למסקנה הזו בעקבות חקירה שניהלו. דברים שהרשות החתימה את "החברה" שלא תעשה, והרבה מעבר לכך: איומים על לקוחות שקנו ממתחרים, הוצאת מקררים של מתחרים, מניעת יבוא מקביל. ולהפר צו מוסכם זה כבר עניין פלילי.
בשלב זה אפשר היה לצפות שבכירי החברה המרכזית ימצאו את עצמם בכלא. אבל רשות התחרות החליטה לקחת אותם רק לכיוון של קנסות. עדות לכך שהיו כאלה ברשות שחשבו שכלא יהיה חלופה שהולמת יותר את הסיטואציה, אפשר למצוא בכך שלקח לרשות ארבעה חודשים להחליט אם זה הולך לכיוון של כלא או רק קנס.
גישת ה"נסתפק בקנס" ניצחה. אבל לפחות הקנס אמור להיות עצום, וכזה שגם המנהלים ישלמו. מהכיס שלהם. נכון? לא ממש. בחברה המרכזית עירערו שוב ושוב על גובה הקנס, ופעם אחר פעם הצליחו להתיש עוד קצת את רשות התחרות. בתור התחלה בוטלו הקנסות האישיים, אחר כך קוצץ הקנס.
ומה יוצא בסופן של שש שנים של חקירה וניהול הליכים? החברה המרכזית שילמה לבסוף קנס של 39 מיליון שקלים. לפי ההערכות, קוקה קולה מרוויחה 500 מיליון בשנה – אז תעשו לבד את החשבון כמה זה מזיז לה.
לכניעה המבישה הזאת של רשות התחרות לחברה המרכזית למשקאות קלים יש השלכות רוחב ארוכות טווח. צופות מהצד אסם, שטראוס, שסטוביץ, דיפלומט וכל יתר חברות המועדון הקטן שמנהל את שוק המזון והטואלטיקה ומבינות שאין בעל בית, שמי שמעז – מנצח ומרוויח. ומי הנפגעים? כרגיל – אנחנו.
"לרשות התחרות יש את השיניים הכי חדות וחזקות שיש", אומר העיתונאי גיא רולניק בתוכנית החדשה של "שקוף". "רק מה? הם לא משתמשים בהן. למה? כי הציבור הישראלי תדליק אותו עם ביבי/ לא ביבי, קורונה/ לא קורונה ולא אכפת לו. כל עוד זה כך, אז כל המונופולים ועורכי הדין שלהם, רואי החשבון שלהם, הכלכלנים שהם קנו בשקל – ימשיכו לארגן את השיטה כדי שהמחירים פה יהיו גבוהים".
גם הפתרון של שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי, לבקש מהמועדון לבטל את עליות המחירים, הוא מופת של התפרקות המדינה מאחריות. אולי במקום לכרוע בפניהם ברך, הגיע הזמן לתוכנית של שלושה שלבים שתחזיר את התאגידים הגדולים למקומם:
או שנמשיך ליילל ולשלם.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
