גנץ ממשיך לקדם את תוספת הרמטכ"ל; קצין בדימוס: "זה לא שלנו"

"אני מרגיש שאני עומד בעין הסערה הציבורית התורנית שלא באשמתי וקיבלתי במה לשקף את התמונה מהצד שלי. אני לא מייצג אף אחד ולא תיאמתי עמדות עם אף אחד. אני פורש צה"ל, השתחררתי לפני כשנתיים לאחר כ-25 שנות שירות, חלקן בתפקידים קרביים חלקן בתפקידי מטה. 

"לאורך השנים הרבות אני חש שמדי פעם מתרגשת סערה ציבורית כנגד התנאים של אנשי הקבע ולמרות שאני לא נהנה להיתפס כנהנתן חשתי בנוח. הרגשתי שהנתונים שמפרסמים הם לא מדויקים אבל בגדול זה מגיע לי. אני וחבריי עובדים קשה, כן, גם הקצינים בקריה (שאלו את אשתי שתספר לכם שזה התפקיד שהיה הכי קשה למשפחה) יש לנו מחויבות מאוד גבוהה אחריות גדולה ולחצים רבים. בקיצור, מתוגמלים בהתאם לדרישות הגבוהות

"הסערה סביב אחוזי הפנסיה היא שונה. כמי שנהנה מפנסיה תקציבית אני יודע להגיד שיש בה בעיות רבות. ראשית. אני לא בטוח שאדם בן 45 צריך לקבל פנסיה. היה נכון יותר לאפשר לפורש לבחור לבצע מעין היוון של השנים עד הגיעו לגיל הפנסיה באופן כזה ששני הצדדים ירוויחו למשל שהפורש יקבל סכום חד פעמי השקול לאחוז מסוים מסך הפנסיה שהיה מקבל לאורך השנים ( סביב ה- 30 אחוז). המדינה הייתה מרוויחה חיסכון משמעותי לאורך השנים, הפורש מרוויח סכום גדול חד פעמי להשקעה והכי חשוב תישאר לו מוטיבציה להיכנס לשוק העבודה ולהמשיך להיות יצרני.

"אלמנט נוסף הוא שישנו קושי ציבורי עם העובדה שהפנסיה מחושבת לפי משכורת אחרונה. אני מבין את הרעיון שהעובד לא מפריש לפנסיה ובעיקר למה המדינה רצתה בזה בשנים הראשונות, אבל גם אם המדינה מקצה פנסיה תקציבית ללא הפרשה, הרי שהיא צריכה לתת ביטוי לגובה ההכנסה המשתנה לאורך השנים או לכל הפחות בעשור האחרון ולא לתת מקום לתופעות פסולות שבהן עובד ציבור (הדבר נהוג בעוד משרדי ממשלה) מגדיל את המשכורת שלו בשנה האחרונה על ידי תוספות כאלה ואחרות ובכך משפיע על הפנסיה שלו לאורך מספר עשורים. זה היה ההסכם איתנו כשהתחלנו את השירות הוא היה שקוף לכולם ולכן אני חי עימו בשלום. גם בנושא זה למרות שהוא כבר טומן בחובו קשיים, אני מוצא את עצמי במקום שבו אני מבין את הבעיות ובעיקר למה היה חשוב לתקן אותן (לעניות טעמי התיקון היה מעט מדי ודורש תיקון אמיתי ועמוק) במבנה הפנסיה אולם גם ברור לי שלא נכון ערכית ומעשית לפגוע במי שכבר פרש. אני לא אומר זאת בגלל שזה משרת אותי, אני מביע עמדה שמתייחסת לעובדה שתנאי הפרישה סוכמו כשהתגייסתי ולמעשה היה חוזה ביני ובין המערכת. אני עמדתי בכל תנאיו לאורך 25 שנות שירות ולא הגיוני בעיני עכשיו לעצור הכל ולבטל את ההסכם כשהגיע תורי לקבל. צר לי, אולי זה לא פופולרי אבל בעיני חוזה שנחתם לאורך 25 שנה שבו צד אחד נותן הכל צריך לכבד גם אם יש בו קשיים. סוגיית תוספת הרמטכל היא שונה בעיני מכל מה שתיארתי עד כה.

"ראשית, אגלה לכם סוד שדי ידוע בקרב אנשי הצבא – רובנו לא מבינים בכסף ובד"כ לא פותחים את תלוש השכר כלל כך שאנחנו לא מבינים את מרכיבי השכר ומה משפיע עליו. באותו אופן רובנו גם לא מבינים את מבנה הפנסיה שלנו ולכן אנחנו ניזונים ממידע שעובר אלינו בצינורות לא רשמיים.

"כל מה שידעתי זה שהפנסיה תחושב לפי מפתח של 2% לכל שנת שירות ועוד תוספת של 7-10 אחוז, תוספת המכונה תוספת הרמטכ"ל. מבחינתי זו תוספת לגיטימית שאין עליה מחלוקת. אם צה"ל מעניק אותה לכל הפורשים לאורך השנים הרי ברור שהיא חוקית ולגיטימית. אני לא מבין את סיבת השורש אשר הביאה לתוספת הזאת אבל מעולם לא חשדתי שהיא בעייתית.

"כעת אני אזרח, יש לי קצת יותר זמן ומחובר לרשתות החברתיות. החלטתי שאני לא נוקט עמדה אוטומטית אלא קורא ולמד על התוספת .הופתעתי לגלות שמדובר בסעיף שהרמטכ"ל ממש חותם עליו ושהוא אמור היה להיות כלי בידי הרמטכ"ל לתקן באופן אישי עיוותים נדירים כפי שעולים מדי פעם במערכת הירארכית מורכבת. אי צדק שזועק לשמיים, מקרה הומני חריג וכיוצא בזאת. "מהו המדד לכלי הנועד לשימוש יוצא דופן? נכון, שיהיה חריג. אפשר להתווכח אם חריג זה 2 אחוז אולי רק חצי אחוז ואולי דווקא 5 אחוז. כולנו נסכים שאין שום דבר חריג בתוספת שמוענקת באופן גורף ואוטומטי לכל איש קבע.

"אז אחרי שקראתי את כל הצדדים, לרבות הרמטכ"ל ושר הביטחון אני חש לראשונה באי נוחות. אני מרגיש שמדובר בתוספת שאינה מגיעה לנו אנשי הקבע ואני לא מצליח להבין למה כל מי שאני סומך עליו נלחם על זכותנו זאת. הרמטכ"ל אינו ראש ועד העובדים של אנשי הקבע וגם שר הביטחון לא.

"התגייסתי לקבע מתוך שליחות ורצון לתרום, אף אחד לא רוצה להיות רעב אבל תנאים טובים לא היו השיקול שלי להתגייס ובטח שאין לי כל רצון לקבל כסף שאינו שלי. חונכתי בבית וגם בצבא שכסף מרוויחים רק ביושר ואני מצטער לומר אבל הפעם זה לא שלנו.

"לא אשמח אם יורידו לי את מענק הרמטכ"ל. אני תמיד יכול לעטות עליי את מעיל הציניות ולהגיד שהמדינה הייתה לא הוגנת כלפיי מספיק כדי שכשנותנים לי אני אקח. אבל אם מחר בבוקר תתקבל החלטה לעצור את המענק ולתת לאנשי הקבע פנסיה לפי האחוז הנצבר ללא תוספת הרמטכ"ל אני מודה שאני אקבל זאת בהבנה מלאה. בדיוק כמו שלא אקח מעטפה עם כסף לא שלי כך אני לא צריך תוספת לפנסיה שהיא לא שלי.

"הזווית שלי אישית. אני לא מתייחס למה שאפשר לעשות עם הכסף , אני לא מכיר את כל התמונה ולא יודע מהם סדרי העדיפויות הנכונים וממילא כל צורך יכול היה לקבל מענה בשינוי סדרי עדיפויות אחרים אני פשוט מנסה להביע מסר וחושב שנכון להפסיק לשלם כסף שהוא לא מגיע לנו. ככה קטן ופשוט.

"אבל אם יורשה לי להציע, הייתי שמח אם בשנים הראשונות אותה תוספת שתרד תלך למקום אזרחי שלא מקבל מספיק בגלל סדרי עדיפויות. רוצים לעשות את זה ממש מעניין? בואו נעשה משהו שונה לגמרי. בואו נחליט שבשנה או שנתיים הראשונות הכסף לא חוזר לתקציב המדינה – אלא נתרם לעמותות וארגונים על פי בחירת איש ורק אחר כך מתחיל לחזור לבסיס התקציב וינוהל בהתאם לצרכים וסדרי העדיפות הלאומית. אולי ככה נמתיק קצת את הגלולה לאיש הקבע שייפגע בתנאי הפנסיה שלו לפחות נדע שעשינו משהו קטן וטוב.

"הערה קטנה לכולנו: תזכרו שהרוב המוחלט של אנשי הקבע עובד לאחר הפרישה, ולכן משלם כ 50 אחוז מס מהשקל הראשון של הפנסיה. זה נכון לשני הצדדים. חבריי אנשי הקבע – תזכרו שאתם "נלחמים" על 3-4 אחוז וזה נכון גם למבקרים של תנאי הפנסיה – תזכרו שחצי מהתוספת חוזר למדינה בדמות מס הכנסה".

"רוב משרתי הקבע שמקבלים או יקבלו בחמש שנים הקרובות את התוספת שירתו למעלה מ20 שנים בשירות קבע ופרשו, או עתידים לפרוש בקרוב. זו תוספת שמשולמת כבר עשרות שנים.

"התפישה הבן-גוריונית גרסה שאנשי צבא צריכים להיות צעירים ולא להזדקן בתוך המערכת, לתת את השנים הטובות ביותר שלהם למען בטחון המדינה ואז לפרוש בגילאי 40 פלוס עם פנסיה (יחסית ולא מלאה). 

"מאחר שאחוז הפנסיה בשלב זה אינו גבוה, החלטת הממשלה משנות ה- 60 קבעה העלאה מסוימת של אחוז הפנסיה. זה המצב הנוהג והחוקי עשרות שנים, בידיעה מלאה של כולם, בסמכות וכדין.  

"הניסיון לטעון לאי חוקיות הוא ניסיון לפגוע בפנסיה התקציבית, קודם של שירות הקבע ואחר כך של המגזר הציבורי כולו. הסדרים דומים של הגדלת אחוז פנסיה קיימים במגזר הציבורי ורובם מעוגנים בהחלטות ממשלה או בחקיקה. בג"ץ מעולם לא קבע שהתוספת אינה חוקית, והעובדה שיש עתירה אינה ראיה לאי חוקיות.

"למה זה צריך להטריד את משרת הקבע שכבר שירת ופרש אם אופן חישוב הפנסיה היה קבוע בהחלטת ממשלה (כמו שיש מאז שנות ה-60) או בחוק (כמו שמנסים לעשות כעת)? 

"אתם הייתם מוכנים שיודיעו לכם יום אחד שמורידים לכם 10 אחוזים מהחסכונות שלכם? 

"הפסקת מתן ההגדלות לכל מי שפרש או שירת את מרבית התקופה, היא שינוי רטרואקטיבי של התנאים לגבי אנשים שהסתמכו על כך שאלה תנאי שירות הקבע כשנכנסו לשירות. 

"השאלה לגבי העתיד לבוא בכלל לא נשאלת – בעידן המודרני מה הדרך הנכונה והטובה ביותר לתכנן את שירות הקבע, כך שבכל רגע נתון יהיו בצבא אנשי המודיעין, ההנדסה, התכנון והמבצעים, הלוגיסטיקה והטכנולוגיה המצוינים ביותר, שהם רעננים נמרצים ובשיא כוחם. הלוחמים המסתערים הם החלק הקטן והקריטי, אבל הנצחון במלחמה ובקרב, והיכולת להזעיק את הצבא למתן מענה מהיר ומעולה לכל צורך, מתבססים על יכולות רבות ומשמעותיות של המשרתים בשירות קבע.

"האם באמת מעוניינים שהמשרתים בצבא ישרתו עד גיל 60 פלוס ויהיו דומים לעובדי משרד ממשלתי? האם מבקשים שהלוחמים ילחמו לבד בידיים חשופות, בלי תמיכה לוגיסטית, בלי ליווי רפואי, בלי מודיעין מתוחכם, בלי תכנון מבצעי ויסתפקו בסיוע של משרד ממשלתי שעובדיו מפסיקים לעבוד ב- 16:00. 

"יתכן שהסדר פנסיוני הוא לא תשובה טובה, אבל בואו נדון בשאלה מהו שירות קבע ואיך נכון לתכנן אותו. שימו לב:

• כדי שארגון גדול כמו צה"ל בן עשרות אלפי משרתים, יתן מענה מעולה ומיידי לכל צורך צבאי, וידאג לבצע שינויים ולהסתער על משימות חדשות מהיום לאתמול, נדרשת רמת צייתנות גבוהה ביותר. משרתי הקבע חיים את חייהם בצבא ומחוצה לו, ברמת מתח ודריכות מתמדת ובהעדר חירות אישית.
• שעות  – מתחילים ב- 0700 ובערבים השמים הם הגבול. כמו הייטק. רק בלי מכונת קפה, בלי האקזיט ובלי יכולת לסיים חוזה. 
• המקום – רוצה לעבוד ליד הבית, מהבית, במקום אחד קבוע? שכח/י מזה. כרכוש צה"ל אפשר לנייד אותך בכל עת, בכל יום, ובוודאי בין תפקיד לתפקיד – כל שנתיים – שלוש בבסיס אחר. שוקל/ת להעביר את המשפחה איתך? רק קח/י בחשבון שאולי עוד 3 שנים תצטרכו לעבור שוב. הגיע הזמן להכיר את כל הארץ – אילת, הערבה, הגולן, כבישי איו"ש, המאחזים – אל דאגה את/ה תגיע לשם.
• רוצה לסיים שירות/בא לך לנסות משהו אחר? לא בשנה הקרובה. עליך להגיש הודעה בכתב של הפסקת שירות שנה מראש.
• רוצה חופשה? תבקש יפה. צריך לתאם מראש /לשקול מול הצרכים המבצעיים/לראות מי עוד לוקח חופשה ביחידה. נדבר.
• צה"ל עוקב אחריך. כל הזמן. אל תפגין/י; אל תתבטא/י בנושאים פוליטיים, בטח לא בפייסבוק או טוויטר או בבלוג אישי; אל תשכח/י להצדיע לבכיר/ה ממך; תגלח את הזקן; תאספי את השיער; אל תשכחי שיש שלושה צבעי לק מותרים; גם בגיל 30 ו-40 המשטרה הצבאית שם כדי לפקח עליך. 
• אל תתאגד/י יחד עם חבריך המשרתים, אל תפנה/י לעיתונות, ובניגוד לשוטר, את/ה לא יכול/ה להגיש נגד צה"ל תביעה לבית הדין לעבודה. 
• חיפשת בטחון תעסוקתי? אין לך מה לחפש כאן יותר. אלפי משרתי קבע פוטרו בשנים האחרונות, בניגוד לכל קבוצה אחרת במגזר הציבורי. משרת הקבע נבחן כל שבע שנים  ואם אינו צולח את "השער הארגוני" הוא משוחרר משרות קבע (בלי פנסיה כמובן).
• יש לך חיילים? אנחנו יודעים אתה תדאג להם – לחייל שאין לו אוכל במקרר, לחייל שנקלע לחובות לשוק האפור, לחיילת הבודדה שעלתה מחו"ל לבד ואין לה איפה להיות, לחיילים שהורחקו מכל מסגרת עד שהגיעו אליך, לחייל האלים והמשתולל – אי אפשר פשוט לשחרר אותו. לפעמים זה מרגיש כמו הדבר החשוב ביותר שאת/ה יכול לעשות בשירות.
• בחר/י את הנזקים המשפחתיים והבריאותיים שאתה בסבירות גבוהה תשלם כמחיר אישי על שירות תובעני ולחצים בלתי נפסקים ממפקדיך והמערכת: משבר נפשי/ משבר משפחתי/ גרושין/ הפלה/ איחור באבחון רפואי. אם התמזל מזלך להתברך בחוסן נפשי ובעורף משפחתי, תסתפק בלפספס אירועים חשובים של ילדיך – ניתוח, הופעת סיום, ארוחת ערב חג. אלה מותרות של אזרחים.
• אתה תומך לחימה? נכנס עם המח"ט לשטח? מזל טוב. אתה גם מסכן את חייך וגם לא מוגדר לוחם לצרכי שכר ופנסיה. חסכון כפול.

"אז אתם חותמים על שירות קבע?

"יש מקצועות נוספים בתחומי החינוך והבריאות למשל, בהם יש היבטים דומים של אחריות לחיי אדם ומתח אבל אין שום תפקיד או עבודה עם הכפפה מוחלטת של הפרט לצרכי המערכת ושלילת חירותו. האם התיאור הזה מצדיק או לא מצדיק הסדרי פרישה בגיל 40 פלוס? זו לא השאלה. השאלה היא איך נכון לתכנן את שירות הקבע בלי להפסיד במלחמה.  

"לאורך כל שירות הקבע המשרתים לא התעסקו עם תלוש המשכורת או הפנסיה, וראו לנגד עיניהם את השירות הצבאי והשליחות אבל הם ידעו שכשיפרשו ויחפשו קריירה שניה בלי מקצוע אזרחי ביד/עם מקצוע אך ללא נסיון מתאים בשוק האזרחי, תהיה להם רשת בטחון. תלוש הפנסיה אולי לא יעניין צעיר בן 20, אך בהחלט יעניין צעיר בן 30 שהקים משפחה וצריך לשקול אם להשאר בשירות קבע, כשהוא יודע שהמסלול יסתיים קצת אחרי גיל 40 לקצינים או 50 לנגדים, והוא יצטרך להתחיל קריירה חדשה בלי ניסיון רלבנטי.

"תמהיל הפורשים מגוון – יש גנרלים "מסודרים" אבל יש גם נגדים וקצינים שמקבלים פנסיה נמוכה, שהלכה ונשחקה עם השנים. יש גם קצינים ונגדים עם קצבה סבירה, אבל זו כמובן חלקית ולא יכולה להחליף משכורת. רוב הפורשים שפרשו בגיל 40 פלוס עובדים כעצמאים או כשכירים ומשלמים מיסים גבוהים. אם היינו שואלים אותם כנראה היו שמחים להמשיך ולשרת בצבא עד גילאי 60 פלוס ואז לקבל את התשלום הפנסיוני. מוכנים לקלוט אותם  מחדש בצבא?

"אם יש קצין שיוצא נגד הפנסיה שהוא מקבל, אפשר לנחש שהוא לא זוכר משכנתא מהי, איננו אם חד הורית. אנשי צבא תמיד חונכו להקריב עצמם למען האחרים אז אולי זה לא כל כך מפתיע.

"למשרתי הקבע יש אפס השפעה על תהליך השכר והפנסיה שלהם. האם נכון לשנות את מודל שירות הקבע? אולי הגיעה השעה לשנותו, אולי המחיר של עלות פנסיונית הוא גבוה מדי, אולי יש דרכים טובות יותר, חכמות יותר. אבל אפשר ונכון לשאול אותן בלי לרמוס את משרתי הקבע בדרך. צריך להבין ששירות הקבע גובה מחיר משמעותי ממי שמשרת בו לאורך השנים.

"בשנים האחרונות נתקלו משרתי הקבע בעוינות ואפילו שנאה על רקע השיח על הפנסיה ותנאי השירות. השליחות והגאווה בשירות אינם חסינים. כשהאנשים הטובים יסרבו להישאר במקום שנוא, לא בטוח שאת הנזק הזה עוד אפשר יהיה לתקן. צריך לשאול את השאלות האלו כעת לפני שיהיה מאוחר מדי. בהתחשב בבריחת המוחות מצה"ל ובתקנים הלא מאוישים אולי כבר מאוחר מדי".