"הכול נעשה במסתרים": הדיינים לא מפרסמים את ניגודי העניינים

אם נאמר לכם שאין שום מניעה ששופט בישראל לא יוכל להכריע בתיק שנוגע לאחותו, תאמרו שזה לא ייתכן. וזה אכן לא ייתכן, לפחות בנוגע לשופטים. אבל מה בנוגע לדיינים בבתי הדין הרבניים? שם המצב שונה בתכלית. או כפי שהגדיר זאת חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "בתי הדין הרבניים זה שטעטל, הכול שם נגוע בניגודי עניינים. הכול נעשה במסתרים".

עוד ב"שקוף":

• משפחתולוגיה לא כשרה: ניגודי העניינים של הרבנים הראשיים
• הקואליציה "הפסידה" בהצבעה על חוק הדיינים – והנשים? למי זה משנה?
• לקראת הבחירות: מה עשו המפלגות להפרדת הנישואין והגירושין מהרבנות?

לא צריך לדמיין מה יכול לקרות כשניגודי עניינים נכנסים בשערי בתי הדין: מבני משפחתו של אב בית הדין שהופיעו בפניו בעשרות תיקים, דרך גירושים שלא בהסכמה של אדם בעל צרכים מיוחדים על ידי דיין מקורב, ועד לחצים קשים על מתלוננת על עבירות מין. 

בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת המשפט בישראל ויש להם סמכות לפסוק בענייני נישואים, ירושה, אימוץ וגיור. אך בניגוד לשופטים בבתי המשפט האזרחיים, לדיינים בבתי הדין הרבניים אין רשימת מניעויות שמבטיחה שלא יעסקו בתיקים שבהם הם נמצאים בניגוד עניינים. למרות פניות חוזרות ונשנות לבתי הדין הרבניים וליחידה הממשלתית לחופש המידע, בתי הדין הרבניים מסרבים ליישר קו עם ערכי השקיפות ושאר מערכת המשפט ולפרסם רשימה כזו. אחד התירוצים שניתנו בבתי הדין: אין תקציב למערכת המחשוב.

ומה באמת מעכב את המהלך? גורם בהנהלת בתי הדין אומר ל"שקוף" כי האדם שמכשיל את פרסום רשימת המניעויות הוא לא אחר מהרב הראשי דוד לאו, שהוא גם האחראי על בתי הדין. לדברי הגורם, הכל חלק מסכסוך קשה בין הרב לבין הנהלת בתי הדין בנוגע למנהל התקין של בתי הדין. כמו כן הגורם מוסיף כי תחום ניגוד העניינים כולו מצוי תחת סמכותו ואחריותו של הרב לאו, וכי הוא נושא באחריות לכשלים הרבים במערכת בתי הדין הרבניים בתחום זה.

מנגד, בלשכת הרב לאו טענו שהוא פועל למען גיבוש ופרסום רשימת המניעויות – הנגזרות מניגודי העניינים. הם אף שלחו הוכחה לכך בדמות מכתב ששלח, שבו הוא מבקש מהדיינים לגבש רשימת מניעויות ולשלוח לו אותן עד אמצע נובמבר. המכתב הוא התקדמות משמעותית מצד לשכתו של הרב לאו, אך התקדמות זו מגיעה כמעט שנה שלמה לאחר שבבתי הדין השיבו בחיוב לפרסום רשימת המניעויות – ונמנעו מלפרסם אותה.

אחת מסוגיות המחלוקת המרכזיות היא הארכת כהונתו של גיסו של לאו, אב בית הדין בירושלים, על ידי לאו, תוך ניגוד עניינים חמור. לפי אותו גורם, הנהלת בית הדין הרבני מתנגדת בתוקף למינוי, בניגוד לעמדתו הבעייתית של הרב לאו, ואף תומכת בעמדת העתירה שהוגשה נגד המינוי לבג"ץ. 

העתירה הוגשה על ידי עורכת הדין בתיה כהנא-דרור נגד הארכת כהונתו של אב בית הדין בירושלים הרב מרדכי רלב"ג. העתירה עומדת בקנה אחד עם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שקבע שהמינוי "נגוע בניגוד עניינים מובהק". כהנא-דרור טוענת כי הרב לאו "לא האריך לדיינים רבים את כהונתם, אך דווקא לגיסו הוא בחר להאריך את הכהונה", והוסיפה: "בתי הדין הרבניים הם לא נכס פרטי של הרב לאו, ואסור לו להשתמש בהם לצרכיו הפרטיים". כמו כן היא מדגישה כי העתירה אינה נגד עצם המינוי של הרב רלב"ג, אלא נגד מעורבותו של הרב לאו במינוי כשהוא מצוי בניגוד עניינים. 

הדג מסריח מהראש

הקביעה מגיעה בעקבות הארכת מינוי של הרב רלב"ג, שהוא גיסו של הרב לאו, לראש אב בית דין ירושלים. למרות דעתו של מנדלבליט כי הוא מצוי בניגוד עניינים, הרב לאו חתם על הארכת כהונתו של גיסו לארבע שנים נוספות. ב"הארץ" פורסם כי מנדלבליט, למרות קביעתו, פועל כעת בשיתוף עם לאו ליצירת מנגנון שיאפשר בכל זאת את המינוי השנוי במחלוקת.

אך לא מדובר בניגוד העניינים היחידי של הרב לאו – יועמ"ש בתי הדין קבע כי הרב לאו נגוע בניגוד עניינים בהארכת כהונתו של הרב שטסמן, שביניהם שורר סכסוך אישי ידוע. בגין סכסוך זה הגיש הרב לאו תלונה נגד הרב שטסמן לנציבות תלונות הציבור על השופטים והדיינים, והיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים שמעון יעקבי כתב כי "בין כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול והרב שטסמן מתקיים ניגוד עניינים מובהק, שלכאורה מגיע עד כדי עוינות אישית בולטת כלפיו". 

בנוסף, הרב לאו השתתף בדיון שעסק בהארכת כהונת אביו, ישראל מאיר לאו, כרב של תל אביב-יפו. הרב רלב"ג, גיסו של לאו, נכח בישיבה והשתתף בקבלת ההחלטה.

שופטים ורשמי הוצאה לפועל כן, דיינים לא

לפני כשנה, בעקבות החלטה עקרונית של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ולמען הגברת השקיפות, פרסמה הרשות השופטת לראשונה ובאופן יזום את רשימת המניעויות של כלל השופטים והרשמים בישראל, והן נגישות לציבור ומתעדכנות תדיר באתר האינטרנט של הרשות השופטת. זמן קצר לאחר מכן ההוצאה לפועל, גוף נוסף ברשות השופטת, פרסמה גם היא את רשימת ניגודי העניינים של רשמיה. למרות המהלכים הללו של הגופים המקבילים לבתי הדין הרבניים, רשימת מניעויות לדיינים לא פורסמה וספק רב אם גובשה.

זמן קצר אחרי פרסום רשימת המניעויות של השופטים בבתי המשפט האזרחיים, הוגשה בקשה באמצעות היחידה הממשלתית לחופש המידע לפרסום רשימת המניעויות של הדיינים בבתי הדין הרבניים. כחודש לאחר מכן השיבו בתי הדין הרבניים בחיוב, אך מסרו כי לא קיימת רשימה כזו, ולאחר שיסיימו לגבשה היא תפורסם לציבור. 

החודשים חלפו, והרשימה לא פורסמה. לאחר פניות נוספות, השיבו בבתי הדין הרבניים כי "לא נוכל לפרסם את הנתונים עד קבלת תקציב למערכת מחשוב". מדובר בתירוץ קלוש – לדוגמה, רשימת ניגוד העניינים של ההוצאה לפועל היא לא יותר ממסמך וורד פשוט, ועל מנת לפרסם רשימה כזו לא צריך יותר ממחשב ביתי. 

אבסורד נוסף נרשם כשהיחידה הממשלתית לחופש המידע, גוף ממשלתי במשרד המשפטים שמטרתו להגביר את השקיפות השלטונית ולפעול ליישום חוק חופש המידע, ניסה לפנות פעם נוספת לבתי הדין. שם טענו שמכיוון שנתנו הסכמה עקרונית לפרסום הרשימה, היחידה לא יכולה לאכוף או לפעול למען פרסום המידע. ביחידה טענו כי הם הוסמכו לפעול אך ורק במקרים שבהם התשובה לבקשת חופש המידע לא ניתנה במועד או במקרים שהבקשה נדחתה ללא נימוק. לפיכך כל גוף ממשלתי יכול להסכים באופן עקרוני לפרסם מידע ציבורי, אך להימנע מפרסומו בפועל, ללא כל סנקציה של היחידה הממשלתית לחופש המידע.

רבקי דב"ש, שהקימה את היחידה לחופש המידע, סיפרה ל"שקוף": "היחידה חסרת שיניים והסמכויות שלה מצומצמות. מותר לה לברר תלונות רק אם לא ניתן מענה במועד או שהמענה שניתן ללא הנמקה. גם אם ההנמקה שגויה ולא עומדת בהוראות החוק, ליחידה אין סמכות מולה". היא הוסיפה: "כשאני הקמתי את היחידה החזון שלי היה שהסמכויות יורחבו". אך החזון לא התממש והיחידה נותרה חסרת כוח ממשי.

חשוב להדגיש כי רשימת מניעויות לא הייתה פותרת חלק מניגודי העניינים שמובאים בדוגמאות, אך היא צעד ראשון וקריטי. רשימת מניעויות לעולם לא תוכל לכלול את כל ניגודי העניינים האפשריים של הדיינים, ולכן לצד רשימה כזו על בתי הדין הרבניים לחדד ולקבוע כללי אתיקה ונורמות שימנעו את ניגודי העניינים האבסורדיים שהוצגו.

אז מה הנזק הגדול?

בישראל פועלים 12 בתי דין רבניים אזוריים, הפוסקים על פי דין תורה ובהתאם להוראות החוק המופנות אל בתי הדין. לבתי הדין הרבניים יש סמכות בלעדית בנושא הנישואים והגירושים של יהודים וסמכויות נוספות במספר תחומים אחרים. הדיינים הם שופטים לכל דבר, וניגוד העניינים שלהם עשוי להגיע לכדי שחיתות המשפיעה על חייהם של האזרחים לא פחות מזו של שופט בבית משפט אזרחי.

מספר דוגמאות לדיינים שפעלו תוך ניגוד עניינים חמור מופיעות בדוחות של הנציבות לאורך השנים. החמורה והברורה מביניהן, שמבהירה את הצורך העז ברשימת מניעויות, התרחשה לפני כעשור. בתו וחתנו של אב בית הדין בירושלים נהגו להופיע בפניו בעשרות תיקים, תוך כדי עיוות סדרי בית הדין על ידי אב בית הדין כדי להבטיח שהוא ידון בתיקים שלהם. באחד התיקים נמצא כי הפרוטוקול עוות כדי להיטיב עם בתו של הדיין. 

מדובר רק במקרה אחד מיני רבים, ודוחות הנציבות מלאים בדוגמאות. ב-2008 אביו של אדם בעל צרכים מיוחדים השתמש בקשריו המשפחתיים עם דיין בבית הדין האזורי בתל אביב כדי להביא לגירושי בנו בלי שהבן היה מודע לכך כלל, בהליך שנגד את כל הנהלים המחייבים. ב-2005 אב בית הדין בירושלים, ששימש במקביל כיו"ר עמותה שהייתה בסכסוך עסקי, פנה לבית הדין בו הוא משמש כנשיא כדי שישמש בורר בסכסוך, וקיבל צווים המיטיבים עימו. ב-2020 פורסם ב-ynet כי דיין בבית הדין הרבני בירושלים בדק את בחינת הרבנות לקראת הסמכה לדיינות. השופט הממונה קבע כי "הדיין שגה קשות", והניצב שבדק את התלונה ומצא אותה מוצדקת אמר כי הדיין היה מצוי ב"ניגוד עניינים חריף".

בחסות ניגוד העניינים: לחץ על מתלוננת על עבירת מין

כדי להמחיש את גודל הנזק שעלול להיווצר מניגודי עניינים בבתי הדין הרבניים, יש לבחון את הסיפור שחשף קלמן ליבסקינד במעריב ב-2011. במסגרת הסיפור, דינה, שמאסה בחיי הנישואים לבעלה חיים, הגישה תביעת גירושים. במקביל, פנתה אחותה הצעירה של דינה למשטרה וסיפרה על עבירות מין חמורות שביצע בה בעלה של דינה, חיים, מאז שהייתה בת 13, ובמשך שנים ארוכות, בעת שהיו השניים לבד בבית.

על פניו מדובר בשני הליכים נפרדים – גירושים ותלונה על עבירות מין. אך דינה ואחותה לא לקחו בחשבון כי קרוב משפחתו של חיים הוא הדיין דב דומב, דיין בבית הדין הרבני בתל אביב. מהרגע שהוגשה התלונה הפלילית נגד חיים, השתנה יחסו של בית הדין לבקשת הגירושים של דינה, ומכבש לחצים הופעל עליה ועל משפחתה למשוך את התלונה הפלילית נגד חיים. הטוען הרבני שייצג אותה נזרק מהאולם ועורך דינה ננזף בעקביות, והיא חשה עוינות קשה מצדו של ראש ההרכב, הרב משה אוחנונה.

אביה של דינה ואחותה זכה לשיחה מפתיעה עם הרב אוחנונה, בה הוא ננזף בקולניות והופעלו עליו לחצים לאלץ את בתו למשוך את תלונתה החמורה נגד חיים, תלונה שבשלב זה כבר טופלה בפרקליטות. הרב אוחנונה אף קשר בין הצלחת הליך הגירושים של דינה לבין משיכת התלונה של אחותה.

שיאו של האבסורד מגיע כשהדיין דב דומב, קרוב משפחתו של חיים, ניסח הצעת פשרה לסיום הסכסוך בין בני הזוג. לדומב אין כל קשר משפטי לתיק, וכקרוב משפחתו של חיים, אסור היה לו להתערב בו. במסגרת הצעת הפשרה שהציע דומב, היה על אחותה של דינה להודות במשטרה כי הגישה תלונת שווא נגד חיים, "אחרת תמיד יהיה עליו איום", כפי שכתב דומב. בשיחה עם ליבסקינד, טען דומב כי עורכי הדין של הצדדים הם אלו שביקשו ממנו לנסח את הצעת הפשרה, אך עורך דינה של דינה הכחיש בתוקף את דבריו. 

"לא מפנימים את כללי הצדק הטבעי"

אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם השנה מחקר מקיף הנוגע להתנהלות בתי הדין הרבניים – במחקר בוחן פינקלשטיין את העמידה של בתי הדין הרבניים בנורמות שיפוטיות, התנהגות ראויה של דיינים, ופגיעה בזכויותיהם של נידונים. במחקרו טוען פינקלשטיין כי בתי הדין הרבניים נגועים בניגודי עניינים עמוקים באופן בלתי נתפס, ובאופן ניכר הרבה יותר מגופים אחרים במערכת המשפט. "לא סתם בתי הדין הרבניים לא מפרסמים את רשימת המניעויות. בתי דין הרבניים זה שטעטל, הכל שם נגוע בניגודי עניינים. כולם קשורים לכולם", מספר פינקלשטיין, ומוסיף: "יש בבתי הדין הרבניים ניגודי עניינים מטורפים, יש שם שחיתויות, לא מדובר בזוטות. יש דיינים שמתערבים לדיינים אחרים בתיקים שקשורים למשפחה שלהם, אלו מקרים הזויים".

"מאוד חשוב שתהיה רשימת מניעויות", ממשיך פינקלשטיין. "רק ככה יהיה אפשר לעשות סדר ולדעת מי קשור למי. היום אין כלום, הכל במסתרים". עם זאת הוא מסביר כי פרסום רשימת מניעויות הוא רק הצעד הראשון, ורחוק מלהיות האחרון. כדי להמחיש את עומק הבעיה יש לקרוא את ביקורתו החריפה של אליעזר ריבלין, ניצב תלונות הציבור על שופטים לשעבר, על התנהלות הדיינים בדוח משנת 2016: "הדיינים אינם מפנימים את כללי הצדק הטבעי ואת כללי האתיקה החלים עליהם".

ניצן כספי שילוני היא מנהלת משפטית של "מרכז צדק לנשים", ומייצגת את לקוחותיה בפני בתי הדין הרבניים. היא מספרת על מערכת שבה אין כללי אתיקה ברורים, וניגודי העניינים מגיעים גם לדרגים הבכירים ביותר. כספי שילוני מספרת כי היא חששה לגשת לערעור על פסק דין בחיפה מכוון שאביו של אחד הדיינים בבית הדין בחיפה הוא השופט שנתן את פסק הדין המקורי. בהיעדר רשימת מניעויות ברורה ושקופה ונהלים ברורים שנועדו למנוע ניגוד עניינים, אין ערובה לכך שבנו של אותו הדיין לא ידון בתיק. 

גם תני פרנק, רכז תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה, אומר כי רשימת מניעויות היא דבר קריטי לתקינות בתי הדין הרבניים: "ברור שרשימת מניעויות היא דבר בסיסי שחייב להיות. אצל הרבנים יש הרבה מאוד משפחתולוגיה. אם יש מייצג שלא יכול להופיע בפני דיין, אלו דברים שצריכים להיות ברורים. לא רק שהדיין יפסול את עצמו, אלא שהציבור כולו יוכל לדעת".

מלשכת נשיא בית הדין הרבני נמסר בתגובה: "מינויו של הרב רלבג כראש אב בית דין ירושלים בוצע על ידי ועדה בלתי תלויה שאושרה על ידי כלל הגורמים המשפטיים. בעניין הארכת המינוי הנדונה בימים אלו הנשיא נמצא בשיח יחד עם היועץ המשפטי לממשלה לקביעת מנגנון מוסכם לקבלת החלטה בנושא.

"בעניין פרסום רשימת המניעויות הובא בפניכם מכתב המעיד יותר מכל כי הנשיא לא רק שבעד הפרסום אלא אף פנה לדיינים בעניין.

"מקרי ניגוד העניינים המתוארים בכתבה היו טרם תקופתו של הגר"ד לאו ולכן אף נשלח המכתב הנ"ל לאחר כניסתו של הנשיא לתפקידו כדי לקיים סדר בעניין".