שיטת מירון: "אם לא הייתי חותם – היו מביאים מישהו אחר"

בשבוע נוסף של עדויות מוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון שבו נהרגו 45 בני אדם, ממשיך להתברר גודל המחדל ואוזלת היד של כל הדרגים. הפעם ירדה הוועדה לדרגי השטח וגילתה את השיטה: נראה שמהנדסי הבטיחות וממוני האבטחה נבחרים על פי נכונותם להעלים עין מהכשלים – ולחתום על פקודות גם כאשר כלל לא בדקו את הנעשה או קראו את המסמכים. 

מהנדס הבטיחות עמאר ח'ליילה, הודה שכלל לא בדק את גשר דב, אשר על גבו נמחצו ההרוגים. יתרה מכך, המהנדס, מחברת "בי.סי.ס הנדסה ובטיחות בע"מ", אף חשף את השיטה מנקודת מבטו: איש המקצוע נבחר על פי נכונותו "להלבין" את כשלי הבטיחות. כשיו"ר הוועדה השופטת מרים נאור שאלה אותו: "עלה בדעתך לומר אני לא נותן חוות דעת?" ענה: "אז היו מביאים מישהו אחר במקומי".

עוד ב"שקוף":

• מהכחשה ועד הקמת ועדה מלטפת: פרק ראשון במדריך למטייח
• מירון: השיחה הלילית המחישה את אוזלת היד של הממשלה
• "אירוע ספונטני" של עשרות אלפי אנשים בהר מירון?

חבר הוועדה שלמה ינאי המשיך להתייחס לגשר דב וציין בפני ח'ליילה כי "היו שם שני מהנדסים שאמרו שצריך להרוס את הגשר הזה". המהנדס השיב: "אז אמרו".

ח'ליילה אף הודה כי בשנים האחרונות כתב בדוח שלו כי "שטח ההר אינו יכול להכיל את כמות החוגגים" – אך לא עשה דבר לעצור את ההפרות החוזרות ונשנות. הוא רק העתיק והדביק את ההערה בכל שנה מדוח לדוח. למעשה, רוב הדוח מועתק כמעט בעצימת עיניים בשנים האחרונות – כך למשל, בדוח עדיין מופיע משרד התיירות כאחראי על המקום על אף שזה אינו מצב הדברים מאז שנת 2014. 

חבר הוועדה שלמה ינאי: "היו שם שני מהנדסים שאמרו שצריך להרוס את הגשר הזה".
מהנדס הבטיחות: "אז אמרו"

על אף מחדל המתמשך, המהנדס סיכם את דבריו בכך שלפי ראות עיניו כל האירועים אותם אישר בחופזה עד האירוע האחרון – נחשבו כהצלחה. "אין דבר כזה כמעט קרה אסון -או שקרה או שלא קרה", הוא אומר, "אני מסתכל על דברים לאחור – עשיתי הכול באופן מקצועי".

מה יקרה למי שייקח את נושא הבטיחות ברצינות בשנים הבאות? ניתן רק להניח כאן את עדותו של האדריכל ערן מבל, שמתכנן את תוכנית המתאר החדשה של מירון. הוא סיפר כי מיד לאחר שזכה במכרז אמרו לו מכרים מהקהילה החרדית: "הישמר לנפשך".

"יכול להיות שאתה נוח להם?"

העדויות שנאספות בכתבה זו מיום חמישי האחרון של ספטמבר ועד חמישי ה-7.10.21, מוכיחות כיצד הכאוס שהתחולל בדרג מקבלי ההחלטות חילחל עד למטה. עדותו הנוקבת של נצ"מ (בדימוס) אילן מור, לשעבר ראש הזרוע המבצעית באגף התנועה מבהירה קצה אחד של הסיפור: "המשטרה אישרה את האירוע כלאחר יד – לקחנו לקיצון את הסיפור של 'אין תהליך רישוי'". 

מיד לאחר שזכיתי במכרז, אמרו לי מכרים מהקהילה החרדית: "הישמר לנפשך"

האדריכל ערן מבל, שמתכנן את תוכנית המתאר החדשה של מירון

אחת מהפינות היותר אפלות בהתנהלותם של בעלי התפקידים באירוע נחשפה בעדות של ראובן בן גל – שהיה מחבר תכנית האבטחה האזרחית, אבל רק בכאילו. על תיק הבטיחות שכתב הוא לא חתם בעצמו.

בן גל, אותו הזכרנו בכתבה קודמת אודות הוועדה, מקובע לכסא גלגלים בשל אירוע מוחי, כך שכלל לא יכול היה לסייר בשטח. הוא שירת 32 שנה במשטרה, פרש ממערך האבטחה והרישוי של משטרת ישראל במחוז הצפוני – והסכים לקחת את התפקיד כטובה לישראל דרעי. דרעי הוא מנהל מחוז צפון במרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים (תחת המשרד לשירותי דת).

"תגיד – יכול להיות שבגלל מצבך הבריאותי אתה נוח להם?" שאל אותו חבר הוועדה ינאי. "יכול להיות", ענה בן גל והודה שבדיעבד הוא בכלל לא היה צריך לקחת על עצמו את התפקיד. 

תפקידו של בן גל על פי מנכ"ל עמותת המקומות הקדושים היה להכין את דרישות הבטיחות של האירוע. בליל האירוע, אגב, הוא ישן במיטתו. "רק בסביבות השעה שלוש קמתי וראיתי שהטלוויזיה פתוחה – אז הבנתי שקרה משהו", אמר בעדותו. על התיק שכתב, כאמור, לא חתם בעצמו.

לאשר בלי לקרוא את הפקודה

אז מי כן חתם על תיק הבטיחות? אחרי ח'ליילה ובן גל מגיע תורו של איש שטח נוסף – שמעון מלכה, מנהל ביטחון על ההר, שחתום על המסמך אותו כתב בן גל. "לא קראתי בכלל את הפקודה", הוא טוען כעת. "אני מכיר את העבודה שלי טוב אני לא צריך את הניירת". העבודה, כפי שהוא מכיר בה, היא בכלל אחריות על מתחם החניונים.

מחדל נוסף המתברר בחתימתו, הוא שהיא כלל לא חוקית: הוא אינו מחזיק באישורים המתאימים ואינו רשאי לקחת אחריות על אירוע שגדול מחמשת אלפים משתתפים. מעבר לכך, לטענתו הוא "בכלל לא מכיר את ההר". כפי שעולה מעדותו בשבוע שעבר: בעימות שהיה במשטרה העיד שהאירוע לא היה באחריותו, בניגוד לטענות שהשמיע בן גל. 

מי שכן היה מורשה לחתום על תיק הבטיחות של האירוע ולנהל אותו, הוא אדם אחר שכן נכח במקום: רומי חי עמי שהיה מנהל הביטחון על ההר. חי עמי אמר בעדותו ש"שום בן אנוש לא באמת יכול לשלוט על מה שקורה בהר". אך כאמור הוא לא חתום על התיק ולא כתב אותו. בעדותו אמר שהוא רק קיבל הנחיות מבן גל.

כשנשאל על ידי הוועדה מדוע לא הוא זה שמונה למנהל הבטיחות הראשי, על אף שהיה היחידי מבין השלושה שעבר את ההסמכה הדרושה, השיב: "אני לא יכול לומר שלא נעלבתי קצת אבל לא עסקתי בזה". 

אקס טריטוריה

במעבר חד מאנשי השטח – עד נוסף שעלה להעיד במהלך השבוע שעבר הוא ראש מועצת מרום הגליל, עמית סופר. בניסיון להתנער מאחריות טען שהר מירון הוא "אקס טריטוריה", כך שאין לו באמת שליטה על מה שקורה שם. "זה גדול על מועצה קטנה כשלנו", אמר. 

סופר נמנע במהלך השנים לקחת אחריות על מתחם מירון, אם דרך היעדר האכיפה על המבנים הלא חוקיים ואם בכך שלא טרח לוודא שיש אישורים לאירוע. "באו אליי ואמרו לי שזה אירוע ספונטני דתי, ולא חתמתי (על אישורים) כל השנים", הוא מעיד. "לא חתמתי על תיקים ולא ידעתי שבכלל נפתחו תיקים לגבי אירוע ההדלקות".