ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
גם מי שעקב בדקדקנות השבוע אחר העדויות בוועדת החקירה הממלכתית לאירועי מירון, בטח התבלבל. מי אחראי על ליל ל"ג בעומר? מי אחראי על כל מתחם ההר? מי על השטח של חסידות תולדות אהרון? אחרי שבוע של מעקב הדוק – ננסה לעשות סדר בכאוס שהוליד את הטרגדיה.
אירוע ההילולה השנתית במירון בל"ג בעומר לא דורש רישוי מכיוון שהוא מוגדר כ"אירוע דתי ספונטני". אבל לא כל האירוע: אירועי ההדלקות דווקא כן דורשים רישוי, ומי שמבקש ומקבל אותו הן החסידויות.
בגלל שהאירוע בכללותו לא דורש רישיון אז גם לא צריך מפיק שינהל אותו. אבל יש מפיק בפועל, ככה לפחות טוענת המשטרה, והוא העמותה הארצית למקומות הקדושים שמתקצבת את האירוע מתקציב המדינה. ובראשה עומד יוסף שווינגר.
שווינגר, מנהל העמותה, לא רואה את עצמו כמנהל באמת אלא כממלא דרישות המשטרה לקראת האירוע. הוא אומר שהוא לא קשור לכלום, אפילו לא לסדר ההדלקות, אבל שרים וח"כים יודעים לפנות אליו כשצריך ללחוץ לשינויים. ניצב המחוז הצפוני במשטרה שמעון לביא עצמו הודה כי מחוסר ברירה הוא זו שקובע את סדר ההדלקות כי אף אחד אחר לא מוכן לעשות זאת. אבל גם הוא לא אחראי באמת כי מי שאחראי זו העמותה למקומות הקדושים.
האמת שהעמותה למקומות הקדושים (חברה ממשלתית לכל דבר) כן עשתה משהו מועיל במהלך השנים ויזמה עבודות פיתוח בהר. אבל עשתה זאת, ככל הנראה, בניגוד לחוק. את הנזק כבר אי אפשר לתקן.
ויש גם את ועדת החמישה, ועדה שהוקמה כדי לנסות להסדיר את האתר עצמו. ועדה עם חמישה אנשים, ארבעה נציגים להקדשים באתר ואחד שעומד בראשה, שמואל רבינוביץ', שהוא גם מנהל האתר למורשת הכותל. רבינוביץ', לטענתו, בכלל לא רצה את התפקיד כדי לא לנהל מלחמת עולם על כל החלטה שהוא רוצה לקבל באתר.
וכן, לוועדה יש מנדט לנהל את שטח האתר, אבל רק חלק מצומצם ממנו ואין לה בכלל תקציב לעשות זאת. התקציב נמצא בעמותה הארצית למקומות הקדושים, שאותו מתקצב משרד הדתות. מנהל האתר אלי פריינד (כן עוד מנהל), יכול, אם הוא רוצה, לבקש מהמקומות הקדושים תקציב אבל הם לא חייבים להיענות לו. הוא לא מנהל את כל האתר אלא רק שתי חלקות שעליהן אמונה ועדת החמישה (חלקות 12, 70). אבל מישהו אמר לו מתישהו שיש לו אחריות על ניהול האתר כולו – הוא לא זוכר מתי ומתוקף מה.
רגע, מאיפה יש מנהל לוועדת החמישה? אמרנו שאין תקציב. טוב ששאלתן. המנהל מקבל את משכורתו מקופות הצדקה שיש באתר. כחמש קופות צדקה שמגלגלות כ-100-120 אלף שקלים בחודש. המנהל פריינד לא יודע בדיוק כי הוא לא מנהל את תקציב הוועדה שהוא עומד בראשה. והוא גם לא קשור לאירוע במירון. הוא רצה להיות קשור אבל לא הזמינו אותו לפגישת ההכנה, "גם לא מתוך נימוס". בקיצור, הוא מנהל חלק מהאתר במשך כל השנה ובאירוע הכי משמעותי שלו – הילולת מירון – הוא לא שם. לטענתו העמותה למקומות הקדושים אחראית על האירוע. אבל הם אומרים שהם לא אחראים, לא מנהלים, אלא רק ממלאים את הוראות המשטרה. ולמה? כי בשנת 2007 אמר שר תיירות דאז יצחק אהרונוביץ' כי אנשי העמותה כפופים למשטרה.
ומה עם השרים שאחראים לכאוס הניהולי הזה? או. ערב לפני האסון הם סגרו "מתווה" כדי שכולם יוכלו לעלות להר למרות הגבלות הקורונה. לפורום שסגר את זה בכלל לא הייתה סמכות לאשר את המתווה. אבל בכל מקרה הם סגרו ביניהם "תקנות" מקלות למירון. במקום התקהלות של 100 אנשים כפי שחייבו אז, להדלקות במירון פרגנו בהתקהלות של עד 3,000. אבל על ידי להטוט ניהולי שבו אף אחד לא הסכים להיות אחראי לאכוף אותן – אכן אף לא אכף אותן. בשטח ההדלקה היו בין 20-25 אלף בני אדם בזמן נתון.
התקנות עצמן לא היו תקנות כי הן לא אושרו בפורום הרלוונטי – קבינט הקורונה. פרופ' נחמן אש אמר בעדותו שבשלב הזה כבר אי אפשר היה לאשר את התקנות בגלל שהן לא היו נכנסות לתוקף בזמן. בקיצור הסגירה הזו נועדה בעיקר להוריד את הגבלות ההתקהלות ממירון. לא רק שהמתווה הזה לא אושר באופן חוקי – הוא אפילו לא תועד. רק זכרונו של אש אפשר לנו להציץ על החפיפניקיות שנקראת ממשלת ישראל. וזו עוד האופציה הטובה – אש העיד כי השר לביטחון הפנים רצה שכל אחד יעשה מה שבראש שלו אבל זה כבר היה יותר מדי לחבורה שהתכנסה לשיחת הוועידה בשעת ערב מאוחרת, יום לפני האירוע.
איפה הם? הוועדה טרם זימנה אותם אבל יהיה מעניין לשמוע מה יש להם לומר על הכשל הניהולי-מנהיגותי שקרם עור וגידים תחת ידיהם והסתיים במותם של 45 בני אדם. שבועיים לתוך עדויות ועדת החקירה לאסון במירון, הכאוס נראה גדול יותר משחשבנו.
בשבועיים האחרונים סיקרנו באופן קבוע, כל יום, את העדויות של האנשים שהיו שם. במהלך העדויות נדמה היה בכל פעם שעוד קשר נפרם, אך מצאנו אחד חדש. אם רציתם ללמוד במקצת על מה שהיה שם באותו הלילה, מי הדמויות המככבות במשחק "זרוק את האחריות", פנו קצת זמן וקראו את שורת הכתבות שהכנו.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
2 תגובות
לאו דווקא בנושא מירון, לכך אין לי מה להוסיף, מלבד זעזוע. רציתי רק לציין, שהתנהלות הגופים השונים שהיו אמורים לטפל בנושא הזכירה לי את המתרחש בספר "מרד הנפילים" של איין ראנד. ההשתמטות מקבלת אחריות, ההתנערות מכל חובה או שיקול הגיוני, העברת האחריות מיד ליד עד לדרג הנמוך ביותר, כמו שמתואר שם בנושא שליחת קטר פחם למנהרה ארוכה בניגוד לכל חוק, תקנה והוראה – שם נהרגו מאות אנשים ונקטע הקשר בין מזרח למערב ארה"ב, אבל אחראי לא נמצא – הוא דאג למסור הוראה מבולבלת ומשתמעת לשתי פנים, להחתים זוטר כנוע ולהסתלק לפני האסון.
מי שקרא את הספר, זוכר איך הוא מסתיים. האם גם כאן נגיע לחורבן גמור לפני שג'ון גאלט, דאגני טאגארט והנרי רירדן יחזרו להציל אותנו?
וואו
צריך מפה להבין יותר טוב את הקשרים