מהכחשה ועד הקמת ועדה מלטפת: פרק ראשון במדריך למטייח

אף פעם לא כתבתי מדריך לטיוח מחדלים, אבל נראה שמה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, מאז מחדל מירון, הוא מקרה בוחן מרתק כדי לכתוב מדריך כזה. צעד אחר צעד אנחנו לומדים כיצד נבחרי הציבור שלנו מכסים אחד על כשלונותיו של השני. השבוע הגענו לשלב נוסף, שבו משווקים חברי הכנסת של יהדות התורה לציבור הצעת חוק להקמת ועדה שתעשה בדיוק את זה: תדאג שאף אחד לא יפגע.

עוד ב"שקוף":

• הפוליטיקאים מנסים לייצר מסך עשן – אבל יש אחראי לאירוע במירון
• בחסות חקירת האסון במירון – הממשלה שומרת על זכות השתיקה
• אמיר אוחנה, זה עליך

אבל עוד קודם לכן, השלבים במדריך הראשון למטייח המתחיל:

שלב ראשון – זריעת בלבול ויצירת תפיסת מציאות ורודה

לפני הכל, תמכור לציבור שלא קרה כלום – שמצבנו מצוין. משבר הקורונה וכישלון הממשלה בהתמודדות איתו, עד החיסונים, הוא בדיוק מקרה כזה. לאורך כל התקופה, למרות שלושה סגרים, סגירת מערכת החינוך, ומעקב של השב"כ אחר הטלפונים שלנו – מצבנו היה גרוע. אפילו גרוע מאוד. חוסר משילות, כניעה לקבוצות לחץ, חוסר בדוגמה אישית, שידוד מערכות ועוד הביאו למצב שישראל הובילה במספר החולים ביחס לגודל האוכלוסייה. 

מהצד השני, היכולות השיווקיות של רה"מ ויצירת המצג כאילו מצבנו מצוין דרך תיאור מציאות שקרי, יצרו בלבול. וכך סוגיית ועדת החקירה בנושא בכלל לא עלתה לסדר היום. ההצלחה שלו בתיעדוף מדינת ישראל בקבלת החיסונים והקמפיין הצפון קוריאני סביבו עשו את שלהם וסגרו את הגולל על ועדת החקירה – ושיהיה לנו בהצלחה במגיפה הבאה.

שלב שני: מצא תירוצים למשיכת זמן

אם הגעת לשלב השני, אתה כבר במצב בעייתי של צמצום נזקים. קהל המצביעים הפוליטי שלך או של בני בריתך לא קונה את "סיפור ההצלחה". הוא דורש לדעת מה קרה. 45 מתים במירון, מאחוריהם 43 משפחות שעולמן חרב עליהם ורוצות לדעת איך זה קרה. איך אירוע שמחה דתי הפך לטרגדיה מבלי שקרה שום דבר חריג – שום שריפה לא פרצה, טרור לא קרה, אפילו טריבונה לא קרסה. אנשים פשוט הלכו ונמחצו למוות. 

שורה של מסרים יכולים לעזור לך: "זה לא הזמן למצוא אשמים", "קודם נקבור את מתינו", "ניתן למשפחות לקום מהאבל"

עכשיו עליך למשוך זמן, בתקווה שהנושא ירד מסדר היום. ובישראל הברוכה, אירועים כאלו קורים כל הזמן – אז אל דאגה, אם לא מחר, אז עוד שבוע. שורה של מסרים יכולים לעזור לך: "זה לא הזמן למצוא אשמים", "קודם נקבור את מתינו", "ניתן למשפחות לקום מהאבל" ועוד מיני קשקושים. כל אלו יעזרו למרוח זמן – והזמן עושה את שלו.

שלב שלישי: עשה כמה שפחות

אל תתנגד פומבית לוועדת חקירה שתגיע לחקר האמת. אבל תהיה פסיבי. אמירה כמו "אין לי התנגדות להקמת ועדת חקירה" לרוב תעשה את שלה. ככל שיהיו יותר גורמים שאין להם עניין בוועדת החקירה, כך הסיכוי שהיא תקום קלוש יותר. פשוט נסה לשבת ולא לעשות כלום. לא תמיד זה יצליח – יהיו מי שירצו להגיע לחקר האמת ועכשיו זה השלב שאם אתה לא תרים את הכפפה, מישהו יעשה זאת במקומך ואז תמצא את עצמך במקום שלא תכננת להיות בו.

שלב רביעי: כך מוציאים את העוקץ מוועדת החקירה

וכך, הגענו לשלב שבו אנו נמצאים היום: הקמת ועדת חקירה שתדאג לא למצוא אשמים, או שתנקז את האשמה למקום צר. לדוגמה, באסון במירון היא תוכל לנקז את זה לשוטרים שהיו בשטח או לכל היותר למפקד המחוז. במקרה שלנו, אותו מפקד מחוז כבר לקח אחריות אז יהיה נוח וקל לקשור את מחדלי ממשלת ישראל בו. זה כנראה גם יהיה המקום שבו תיעצר האחריות. 

וזה בדיוק מה שעושים השבוע חברי יהדות התורה. ביד אחת, משה גפני פונה לרה"מ להקים ועדת חקירה ממלכתית וביד השנייה הוא מכין את הצעת הפשרה בדמות הצעת חוק "ועדת חקירה ציבורית לאסון המירון". תפקידה הלא רשמי – טיוח האסון (יותר נכון – המחדל) והרחקת האחריות ממקבלי ההחלטות. הוועדה הזו כבר קיבלה כותרות בימים האחרונים, ובמקומות מסוימים גם חטפה ביקורת. אבל שווה להתעכב רגע ולתרגם לשפת אנוש מדוע מדובר בוועדת טיוח:

נתחיל מהרכב חברי הוועדה, על פי הצעת החוק:

• "ראש רשות מקומית לשעבר שימנה שר הפנים, בהתייעצות עם יושב ראש מרכז השלטון המקומי, והוא יהיה היושב ראש" 

כלומר, נכון להיום, אריה דרעי ימנה איזה מקורב מש"ס שהיה ראש עיר והוא ידאג להרחיק את האשמה מהשר, ממשרד הפנים וכל מי שמקורב לש"ס. נזכיר שדרעי זכה לשבחים על כך שנלחם כארי, בניגוד לכל הגיון בריא, למען יעלה כל מי שרוצה להר מירון.

• "נציג משרד הפנים שימנה שר הפנים מבין עובדי משרדו"

כלומר, כוח עזר ליו"ר כדי להרחיק את האשמה מהשר והמשרד, מה שמלמד אותנו ששר הפנים כנראה מודאג עד כדי כך שלא די לו ביו"ר אלא בכוח עזר. תיכף נבין גם למה.

• "נציג המשרד לביטחון הפנים, שימנה השר לביטחון הפנים מבין עובדי משרדו"

תרגום: אדם שידאג להרחיק את האשמה מהשר אמיר אוחנה (הליכוד) וממשרדו. כזה שכל יום יוכל השר לומר לו: "היי חבר, שמע, מתפנה עוד שנה משרת סמנכ"ל במשרד אחר, זרקתי עליך מילה טובה".

• "נציג המשרד לשירותי דת, שימנה השר לשירותי דת מבין עובדי משרדו" 

ברור, המשרד שמתפעל ומתקצב את האירוע, כפי שהראינו ב"שקוף", הוא זה שיחקור אותו. השר יעקב אביטן, גם הוא מש"ס, ששותק מאז האירוע, יקבל מושב בוועדה.

• "נציג הרבנות הראשית לישראל שימנו הרבנים הראשיים לישראל, מקרב עובדי הרבנות הראשית לישראל" 

תרגום: עוד כמה מקורבים.

• "שני נציגי ציבור שימונו על ידי יושב ראש הוועדה בתמיכת רוב חברי הוועדה" 

נכון להיום, השרים של ש"ס ממנים שלושה מתוך חמשת חברי הוועדה. הסעיף הזה נותן להם בפועל את היכולת למנות עוד שניים. הנציג של דרעי יציע ואז רוב חברי הוועדה (נציגים של ש"ס) יאשרו אותם וכך חמישה מתוך שבעת חברי הוועדה יהיו מינוי של אריה דרעי.

ועכשיו נעבור לדבר הבא – סף הכשירות לחברות בוועדה 

אתם בטח מניחים שתנאי הסף לחברות בוועדה הוא ניסיון בוועדות חקירה, ביקורת וכדומה. אבל זה רק בגלל שלא קראתם עדיין את הספר "המדריך למטייח" (שטרם נכתב). תנאי הסף היחידי שטרחו לקבוע בחוק הוא זה: "חברי הוועדה יהיו, ככל הניתן, בעלי ניסיון וידע בכל הנוגע למקומות הקדושים". בקיצור, אותם אנשים שהתערבבו קודם באירועים האלו הם האנשים שיקבלו תיעדוף במינוי – גאוני.

הוועדה אכן מקבלת את כל סמכויותיה של ועדת חקירה, "בשינויים המחייבים" (לא ברור למה הכוונה), אבל היא לא צריכה אותן. אף אחד מנבחרי הציבור גם ככה לא יימצא אשם. תכליתם של חברי הוועדה, כאמור, היא להרחיק אשמה ולא לחפש אותה. כך יוכלו הפוליטיקאים לספר לציבור: "הנה הקמנו ועדת חקירה, זה מה שהיא מצאה, בואו נמשיך הלאה".

כמובן, כל מה שצריך לעשות הוא למנות ועדת חקירה ממלכתית, כפי שמגדיר החוק. בלי שטיקים ובלי טריקים. והאמת שלמרות גאוניותה של הצעת החוק, הוועדה הציבורית היא חרב פיפיות. היא סימנה לנו מי האנשים הראשונים שצריכים להופיע בפני ועדת החקירה הממלכתית: שר הפנים אריה דרעי; שר הדתות יעקב אביטן; השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה; ואם הצעת החוק הזו מלמדת אותנו משהו – הוא שגם לרבנות הראשית יש עניין בנושא. 

נתראה בפרק הבא של המדריך למטייח.
***

מיהדות התורה נמסר בתגובה: "כדי להתקדם ולמצוא פתרון למירון יש להקים ועדת חקירה ממלכתית שמכירה את האתר, אופיו וצביונו. ועדה של אנשי ביצוע שיוכלו באמת לתקן את הבעיות באתר.

"לוועדה יש שיניים של ועדת חקירה אבל אנחנו לא מוכנים שבראשה יעמוד שופט שלא מכיר את הנושא ויפגע במקומות הקדושים.

"אנחנו מבקשים ועדה של אנשי ביצוע שתדע לטפל בארבעת הבעיות המרכזיות של האתר: אסדרת הניהול והבעלות באתר מטעם המדינה, קידום התב"ע המורחבת להר, הפקעת הקרקע ככל שיידרש, והשקעת התקציבים והפעילות הממשלתית הנדרשת.

"אם מישהו התרשל באסון הזה באופן ספיציפי תפקידה של המשטרה לחקור את זה כפי שהיא כבר עושה. ואם המשטרה בעצמה התרשלה הוועדה היא שתחקור".