הצעת חוק: חלופת מאסר לאימהות שהורשעו

נשים מהוות חלק קטן מכלל העברייניות והעבריינים בכל העולם. לפי שירות בתי הסוהר, בישראל יש 130 אסירות ועצורות פליליות נכון להיום – מתוך כ-10,000 אסירים פליליים בסך הכל – 1.3%. 60 מהאסירות שנמצאות בכלא נווה תרצה, הכלא היחיד לנשים בישראל, הן אימהות. ולמרות מספרן הקטן, הבעיה שבפניה הן עומדות, ופתרונות האפשריים לה, הם מורכבים מאוד. 

עוד ב"שקוף":

• מהלובי לכנסת: הצעת החוק של מירב בן ארי מיטיבה עם לקוחותיה לשעבר
• "שקוף" עושה סדר: מה עומד מאחורי הצהרות השרים להגבלת הלוביסטים?
• בדיקת "שקוף": קשרי הרופאים וחברות התרופות ממשיכים להתקיים באפלה

אסירה אחת בישראל שוהה בבית הכלא עם בתה התינוקת. שהותה לצד אמה מתאפשרת בזכות הסדר שקיים בכלא לאימהות לתינוקות. נשים הרות שיולדות בעת מאסרן, וכן אימהות לתינוקות עד גיל שנתיים, יכולות להישאר במאסר עם ילדיהן. במידה והתינוק או התינוקת לא נשארים עם האימהות בבית הכלא, הם מועברים לטיפול האב או משפחתן המורחבת, לחזקת משפחת אומנה או לגורמי הרווחה.

מקבלי ההחלטות מיעטו לדון בנושא האימהות בין כותלי הכלא לאורך השנים. ועדות הכנסת ערכו שני דיונים בנושא בעבר, והצעת חוק אחת של מספר חברות כנסת לא עברה, אף שהוגשה בכמה מהכנסות האחרונות. כעת הוגשה פעם נוספת הצעת חוק שאמורה לאפשר חלופת מאסר עבור אימהות.

"אסירות משלמות מחיר כפול כשהן משתחררות"

הצעות חוק להסדרת מדיניות בנושא הוגשו שוב ושוב על ידי חברות הכנסת מרב מיכאלי (העבודה) ועאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), ובכנסת הנוכחית חתומות על הצעות חוק דומות ח"כ תומא סלימאן וח"כ אבתיסאם מראענה (העבודה). הצעות החוק מבקשות להקים מרכזים שיקומיים שינוהלו על ידי הרשות לשיקום האסיר, ושאופן הקמתם והפעלתם ייקבע על ידי ועדה מקצועית. עם הקמת המרכזים יהיה רשאי בית המשפט להמיר את העונש של אם או אישה הרה שנגזר עליה מאסר בפועל בשהות במרכז שיקומי. 

הצעת החוק מתבססת על ההבנה כי נשים עברייניות הן בעלות רקע ומאפיינים ייחודיים, ועל הידיעה כי בית הכלא היחיד בישראל שמיועד לנשים אינו מתאים להן בהכרח. מנסחות הצעת החוק הסבירו בגוף ההצעה כי החוק "נועד גם לשרת את האישה במתן כלים מתקנים והכשרה הורית תוך מתן מענה לצרכי האישה האינדיבידואליים".

הנושא אף עלה בהסכם הקואליציוני בין סיעת העבודה וסיעת יש עתיד, לקראת הקמת הממשלה ה-36, שבו הסכימו הסיעות ליזום חקיקה שתאפשר חלופות מאסר לנשים הרות ולאימהות.

"כלא זה לא מרחב שילדים אמורים לחיות בו", אמרה ח"כ מראענה ל"שקוף". "זה נושא שצריך להתחיל לטפל בו – מדינות בעולם מטפלות בנושא הזה, למשל שהאם והילדים שלה חיים בחברה. כך הם נמצאים במרחב מוכר והפגיעה בילדים שאמא שלהם צריכה להיות במאסר מצטמצמת".

מראענה מוסיפה כי המחיר שנשים משלמות הוא לעתים גבוה יותר מאשר גברים. "חלופת מאסר לא תקל בעונש, אבל תאפשר שיקום כי אותן אימהות לא יורחקו מהחברה", היא מסבירה. "צריך לזכור שנשים אסירות משלמות מחיר כפול כשהן יוצאות מהכלא. לגברים בחברה הערבית שוכחים את הפשיעה. נשים משלמות על זה מחיר מאוד כבד, מאוד קשה להן לחזור לחברה שרואה אותן כפושעות. אני בעד לעשות הכל בשביל לשקם את אותן אסירות ולמצוא להן חלופה".

אבל האם להצעת חוק כזאת יש היתכנות? כקבוצה קטנה של נשים מאחת האוכלוסיות החלשות בישראל, לא בטוח שחברות וחברי הכנסת ימהרו לקדם פתרון לפני נושאים אחרים. מראענה מאמינה שזה יקרה: "אני חושבת שיש סיכוי. זה החוק הראשון שאני הולכת להעלות להצבעה כי זה אחד הנושאים הקריטיים שצריך לטפל בהם. יש מציאות שצריך להסתכל לה בעיניים, צריך לעשות המון עבודה מאחורי הקלעים, להתרוצץ ולשכנע ולדבר על הקבוצה הכי מוחלשת שיש בחברה הישראלית. אני חושבת שיש אוזניים קשובות אבל יש לנו הרבה עבודה".

90% מהאסירות עברו התעללות מינית או פיזית

במשך שנים התבססו מחקרים בקרימינולוגיה ברובם על נתונים שקשורים בפושעים גברים ובחוויות שלהם. בעוד שגברים נחשבו לאורך ההיסטוריה כקבוצה הנורמלית, ברירת המחדל, נשים נחשבו לצדדי, למקרה הפרטי והשונה, במגוון תחומי מחקר וגם במחקר על פשיעה. סיבה אפשרית לכך יכולה להיות מיעוט האסירות: נשים מהוות חלק קטן מכלל העברייניות והעבריינים בכל העולם.

"נשים שעברו על החוק הן נשים שבדרך כלל חוו טראומות בצעירותן – התעללות מינית, גופנית או רגשית", אומרת ד"ר טלי שימקין, קרימינולוגית קלינית. כמעט בכל שיחה עם מומחיות נוספות בנושא עלה נתון דומה ומטלטל: 90% או יותר מהאסירות בכלא נווה תרצה עברו התעללות מינית או פיזית בחייהן. 

"אם היה ברווחה מספיק כוח אדם לקחת כל אישה שעברה חיים קשים, נפגעה מינית והגיעה לסמים או לפשע, ולבנות לה תוכנית שיקום, אולי הן לא היו מגיעות לשם", מסבירה אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. "מי שאין לה מעגלי תמיכה יכולה להידרדר בהרבה היבטים – נפשית, כלכלית, בריאותית, וחלק קטן מאוד גם מגיעות לכליאה".

הילדים – הגורם המייצב בחיי האסירה

כל האסירות הפליליות בישראל, ללא קשר לחומרת הפשע שביצעו, לגיל או לאורך המאסר, כלואות בכלא נווה תרצה שברמלה, שמאובטח ברמה הגבוהה ביותר על מנת להתאים לאסירות המסוכנות ביותר. "תנאי הכליאה בנווה תרצה הם מהמחמירים ביותר אף שהמעשים שביצעו רוב האסירות לא מצדיקים מאסר בביטחון מרבי", מסבירה שימקין. "בגלל שזה מתקן הכליאה היחיד לנשים בישראל, בלית ברירה כל הנשים מוחזקות בתנאים אלה".  

תמר דהאן, עובדת סוציאלית, שוחחה במסגרת המחקר שלה עם אסירות שנכלאו לתקופה ארוכה, לאחר שהורשעו בעבירות המתה של בני זוגן המתעללים. "לרוב הנשים, בפרט מי שבמאסר ארוך, הילדים הם הכוח לשרוד", היא מספרת. "האימהות גורמת להן לשמור על השפיות. כל הנשים שפגשתי במסגרת המחקר שלי אמרו לי, 'מה שגרם לנו לקום בבוקר, לצאת לעבודה ולהמשיך לתפקד – זה הקשר עם הילדים'".

"להפריד ילד או ילדה בגיל שנתיים מאמא שלו זה מטורף", מוסיפה דהאן. "וגם אורך הביקורים לא מותאם: בשביל מי שהילדים שלה גרים רחוק, המשמעות היא לגרור ילד קטן לנסיעה של שעתיים בשביל ביקור של חצי שעה. וגם אם הוא גר במרכז, מה זה ביקור של חצי שעה עם אמא שלו?"

שימקין מוסיפה כי פעמים רבות, מאסר של אימהות משפיע אחרת על המשפחה מאשר מאסר של אבות. "כשאב המשפחה נכנס לכלא, ברוב המקרים האם מצליחה לשמור על המשפחה והילדים נשארים איתה", היא אומרת. "כשהאם נכנסת לכלא, הרבה פעמים המשפחה מתפוררת ואחר כך קשה מאוד לאסוף אותה מחדש – אם בכלל".

"כלא הוא הפתרון היקר ביותר"

לפי כללי האו"ם לטיפול באסירות ולשימוש באמצעים שאינם כוללים כליאה לעברייניות שאומצו בשנת 2010, יש לפעול בכליאת נשים באופן שונה מזה שבו מתבצעת כליאת גברים, ולהתחשב במאפיינים הייחודיים שלהן. כך למשל, מורים הכללים להעדיף חלופות מאסר לנשים בהריון ולאימהות לילדים קטנים, ולאפשר לשופטים להתגמש באופי המאסר לאחר שקילת ההיסטוריה של האישה וצרכיה. אם בכל זאת הוחלט כי ייכלאו, על מערכת אכיפת החוק לאפשר להן לרצות את המאסר בבית כלא שקרוב למשפחתן ולאפשר להן לשמור על קשר עם ילדיהן. עוד נקבע כי יש להתאים את בתי הכלא לילדים ששוהים בהם, ולא להתייחס אליהם כאל אסירים בעצמם. 

בעולם קיימים כמה פתרונות לאימהות שפשעו. לפי נתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 90% מהנשים שהורשעו בעבירה על החוק בניו זילנד מרצות את עונשן בקהילה. בתי המשפט בניו זילנד מתחשבים בעמדת קציני המבחן של נשים, הכוללת את הרקע שלהן, וכן מאפשרת התאמה של שעות עבודות השירות לשעות הטיפול בילדים. אנגליה מציעה חלופת מאסר בדמות מרכזי נשים קהילתיים שהוכחו כבעלי השפעה חיובית על שיקום הנשים שריצו בהם את עונשן.

"ככל שנדע לתת מעטפת יותר טובה זה יועיל לנו בכל המובנים: דאגה למוחלשים בחברה, מניעת פשיעה חוזרת – בכל העולם מוכח מחקרית שכלא לא מצמצם פשיעה חוזרת – ואפילו בהיבט הכלכלי. כלא הוא הפתרון היקר ביותר", אומרת שימקין. "בנוסף, השיקום בכלא מוגבל. עדיף לשקם בקהילה מכמה טעמים: נמנע נתק מהחברה ומהמשפחה והאם יכולה לשמור על קשר עם ילדיה, נמנע התיוג שלה כאסירה משוחררת, היא יכולה לעבוד ולהתפרנס במקום ליפול לנטל על החברה. טיפול בקהילה מוכח כיעיל יותר עבור נשים עוברות חוק. הגיע הזמן שנקצה יותר משאבים גם למניעה וגם לשיקום הולם ומותאם. זה מה שיצמצם פשיעה חוזרת".

לדבריה, חוויית המאסר לנשים שחוו טראומה עשויה להזיק לשיקום שלהן. "איזה לקח היא תלמד בכלא כשהיא מאחורי סורג ובריח?", היא מוסיפה. "ממשיכים לשלוט בחייה כפי שקרה לה בעבר, כשהייתה נתונה לפגיעות מיניות ולאלימות, ואיש לא גונן עליה. הכלא הוא שחזור של סיפור חייה. בשיקום וטיפול בקהילה היא יכולה לבחור, לקחת אחריות על חייה, ולבנות אותם מחדש בדרך המתאימה לה".