שם: טוביה קמבל הוכשטיין
כיתה: יב' בתיכון הרטמן
מגורים: ירושלים
איפה פעיל: הצלת מזון ופרויקט "שאר ירקות"
עיקר פעילות הארגון: מבשלים אוכל לנזקקים ממזון מוצל
אם היית יכול לשנות דבר אחד בעולם שלנו, מה הוא היה?
"רעב. אני נולדתי בירושלים ויש לי אוכל ולא חסר לי כלום. אבל שתי שכונות מהבית שלי גרים אנשים בלי אוכל בבית ואי אפשר לחיות ככה. אוכל זה הבסיס להכול, לחיים".
מה תפקידך בכוח?
"רצינו להציל מזון ולתרום אותו לקשישים. הסתובבנו בשוק הסיטונאי בין הדוכנים וגילינו שיש ארגון שאוסף את האוכל שבדרך להיזרק. בכל יום רביעי אנחנו לוקחים מהם ירקות ובחמישי בערב מבשלים.
ההתחלה הייתה איטית, הכנו 60 מנות. לאט לאט גדלנו - מחמישה חבר'ה היום אנחנו 15 שמבשלים 150 מנות ומחלקים לקשישים. כדי לחלק את האוכל, השתלבנו בפרויקט נוסף של בית הספר ושל שבט משואות של הצופים, שבו מחלקים מזון לקשישים. קופסה של אורז עם עוף, לחם, וירקות שאנחנו מכינים יחד עם מיץ ענבים או במבה.
"למדנו לבשל מההורים את הבסיסי ועם הזמן למדנו בעצמנו ובסוף יצא טעים. מבשלים ירקות ואורז, ממולאים, פלפלים, חצילים, בטטות, סלקים וכל ירק שמתבשל".
עוד בפרויקט המיוחד של "שקוף" לפתיחת הלימודים:
מה היה החיבור האישי שלך לנושא?
"אחרי הפעם הראשונה שהסתובבתי בשוק הסיטונאי הייתי בהלם מכמות הירקות שנזרקים, זה זעזע אותי. שמתי לב כמה אוכל אנחנו מבזבזים, באופן אישי וכחברה. חיברתי לזה את האהבה שלי לבישול וככה הגענו לזה".
היה אירוע שהרגשת שהוביל לשינוי?
"חילקתי מנות עם אחותי והתחלנו לדבר עם הקשיש שאליו הבאנו את האוכל. שמנו לב שאנחנו בעצם האנשים היחידים שהוא רואה כל השבוע וכמה זה חשוב, הדיבור הבסיסי הזה, גם אם זה רק שלום. ומאז הוא מחכה לזה כל השבוע".
היה אירוע שהשפיע עליך במיוחד?
"זה קורה כל שבוע. אתה מקבל את האוכל המוצל ורואה שזה אוכל טוב יותר ממה שאתה קונה בסופר. זה הכי מטלטל אותי שכל שבוע אני רואה את האוכל, שהוא מעולה. אבל לא קונים אותו כי יש לו איזה כתם או צורה לא יפה".
אם עכשיו היית צריך לארגן מחאה, על מה היא היתה?
"על בזבוז מזון. על כמות האוכל המבוזבז. אומרים ששליש מהאוכל שאנחנו קונים נזרק בסופו של דבר. אין סיבה שכל כך הרבה אוכל יזרק. הייתי רוצה לגרום לאנשים להבין שגם אם מלפפון הוא קטן ולא ישר, הוא עדיין מלפפון מעולה".
איך היית רוצה שהמדינה שלנו תראה בעוד שלושים שנה?
"הייתי רוצה שזה יהיה מקום שיותר מקבל אנשים ותומך ועוזר להם".
מה הכי מפחיד אותך בלהיות אדם מבוגר?
"להיות בודד".
מה אנחנו לא יודעים על הדור שלך?
"לפעמים אתם מתייחסים אלינו כאילו שאנחנו עדיין ילדים ולא מקשיבים עד הסוף. למרות שבסופו של דבר, אנחנו נהיה אלה שנפתור את הבעיות שהדור שלכם והדור שלפניכם יצר. אם זה סרטן או התחממות גלובלית, אלה יהיו אנחנו שנפתור, אחרת לא יהיה לנו המשך".
מה אתה חושב על עולם המבוגרים כמו שהוא נראה היום?
"זה דור חכם אמנם, אבל דור שיכול להיות יותר פתוח כלפי אנשים, יותר אכפתי ומתחשב".
איזה חוק, אחד, היית מחוקק?
"שיהיה שיוויון בחברה. זה הכל".
יש לך הזדמנות לשאול משהו ישיר את אחד מחברי הכנסת, מה היית רוצה לשאול?
"לשרת החינוך יפעת שאשא ביטון: כפי שאת יודעת הרבה אנשים איבדו אמון בממשלה בשנים האחרונות. לפעמים קשה לדעת אם מה שאומרים לנו הוא אמת. זה נכון לגבי קורונה, לגבי אירן, וכו'. האם את חושבת שחוסר האמון בממשלה הוא בעיה רצינית ואם כן איך את חושבת שאפשר להתמודד עם זה ולהביא את רוב האנשים במדינה להאמין בממשלה?"
גם אתם תלמידי תיכון מתנדבים / פעילים? כתבו לנו:
yael.gaton@shakuf.co.il
3 תגובות
נו, ישר מתחילים עם ההיעלבויות. האגו יעוור עיני חכמים. הכתבה מתמקדת בבני נוער יותר מאשר במיזם עצמו. קצת הבנת הנקרא
שלום יעל, האם את מכירה את הקבוצה ששמה ״מצילות המזון״? פועלת בשוק הסיטונאי של ירושלים כשלוחה של ״מוסללה״?
הנער ראוי לשבח ו״מצילות המזון״ לשבחים ותודות. לכאורה, פרחים רבים שיפרחו בתחום הצלת המזון! אך אולי רצוי שבני הנוער ישתלבו בעבודת ההתנדבות של הארגון ה״גדול״ כי גם בתחום ההתנדבות עדיף לשלב כוחות . תודה
צבי ישראלי
ושום מילה על "מצילות המזון"?
לא ברור מהכתבה עם הוא מתנדב איתן או במקביל אליהן, בכל אופן מוזמנים לקרוא ולדעת על אחת היוזמות הברוכות שפעילות עכשיו בירושלים:
https://muslala.org/food_rescuers/