ועדת החקירה לאסון מירון נפתחת והיא יכולה להשפיע על כל מסיבה המונית בישראל

ביום ראשון הקרוב תישמע העדות הראשונה של ועדת החקירה לאסון בהר מירון בראשות נשיאת בית המשפט העליון לשעבר השופטת מרים נאור. בוועדה חברים גם מרדכי קרליץ, לשעבר ראש עיריית בני ברק ושלמה ינאי, לשעבר מנכ"ל חברת טבע ומכתשים אגן. זו ועדת החקירה הראשונה שהוקמה לאחר שבמשך 12 שנים הושתקה הביקורת על עבודת הממשלה ונמנעה הקמתן של ועדות חקירה גם לאסונות מחרידים כמו השריפה בכרמל שבה נספו 44 בני אדם באסון אוטובוס צוערי השב"ס שנקלעו לאש. 

עוד ב"שקוף":

• הפוליטיקאים מנסים לייצר מסך עשן – אבל יש אחראי לאירוע במירון
• לחקור גם את האסון שלא קרה
• מהכחשה ועד הקמת ועדה מלטפת: פרק ראשון במדריך למטייח

בדיון הראשון שיתקיים יעיד מפקד המחוז הצפוני במשטרה ניצב שמעון לביא. לביא היה היחיד שבאופן פומבי לקח אחריות כלשהי לאירועי אותו ערב. לאחר מכן יעידו מפקד המחוז הצפוני במשטרה בדימוס אלון אסור; מנכ"ל המרכז לפיתוח המקומות הקדושים יוסף שווינגר; הממונה על מחוז הצפון במרכז לפיתוח המקומות הקדושים ישראל דרעי; יו"ר ועדת החמישה ורב הכותל והמקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ', ומנהל אתר קבר רבי שמעון בר-יוחאי אלי פריינד. 

לא רק מירון – ההשלכות עשויות להיות רחבות יותר

אף שהעדים הראשונים נמצאו בליבת קבלת ההחלטות של האירוע במירון, מסקנותיה של ועדת החקירה עשויות לחלחל לכל אירוע המוני שיתרחש בעתיד: פסטיבלים, הלוויות המוניות ועוד.

סמכות הוועדה כפי שנקבעה היא "לבדוק את השתלשלות האירוע ולקבוע ממצאים ומסקנות בכל הנוגע למכלול ההיבטים של האירוע, ובהם גם מעגלי קבלת ההחלטות שהובילו לאישור האירוע וקביעת המתווה שאושר ותנאיו". אבל סמכותה לא מסתיימת כאן אלא רחבה יותר. 

הוועדה עוסקת ב"מכלול השאלות המקצועיות והמשפטיות הנוגעות לבטיחות אירועים המוניים, ובהם גם אירועי פולחן דתיים והמקומות המשמשים את הציבור לעריכתם, לרבות ובמיוחד מקומות המשמשים לקיום אירועים רבי משתתפים, וכן לניהול אירועים כאמור, לרבות הגדרת בעלי תפקידים ותחומי אחריותם וכן עמידה בנהלים קיימים בעניינים אלה; הכלים העומדים בפני רשויות המדינה וגורמים נוספים לאפשר הפעלה יעילה ותקינה של המתחם". כלומר במקרה של מחדל מירון עשויה הוועדה להתייחס לסוגיות הבסיסיות ביותר של האירוע – למשל אם ניתן להגביל את מספר המשתתפים באירוע כזה או לחייב בחוק את הקמתן של התשתיות המתאימות לצורך הבטחת הבטיחות בו. 

ואם זה לא מספיק, לפי חוק ועדות חקירה, הוועדה יכולה לבקש ולהרחיב עוד את סמכויותיה. בנקודה זו נזכיר כי נראה שחלק מהבעיה במירון הייתה חריגות בניה שלא נאכפו כראוי. זאת בדומה לאסון בבית הכנסת בגבעת זאב שם קרסה טריבונה שנבנתה ברשלנות פושעת.

כמה סוגיות נוספות שעלולות לצוף, מתוך חוק ועדות חקירה

אמנם יו"ר הוועדה היא תמיד שופט/ת או שופט בדימוס שממונה על ידי נשיאת בית המשפט העליון, אך זה אינו הליך משפטי והוועדה לא כפופה לדיני הראיות. לכן היא יכולה לקבל כל ראיה, גם כזו שלא הייתה קבילה בבית משפט. מצד שני יש לה סמכויות חקירה. היא יכולה להוציא צו חיפוש אם ברצונה לתפוס מסמך או חפץ מסוים.

יו"ר הוועדה יכולה לכפות על כל אחד להעיד בפני הוועדה, להציג בפניה כל מידע שיש ברשותו או אפילו לחייב אותו לענות באופן ישיר על שאלה. אם לא יתייצב הוא עשוי לקבל קנס מיו"ר הוועדה. ואם למרות הקנס ימשיך ויסרב להתייצב הוא יכול לעמוד לדין לקבל שנתיים מאסר. הוועדה צריכה להודיע לעד אם היא חושבת שהוא עשוי להיפגע מעדותו ולאפשר לו ייצוג של עו"ד ועיון מראש בחומר שנגדו. מעניין יהיה לראות כיצד יגיבו כמה מהדמויות הבולטות שקשורות לניהול האירוע במירון, שחלקם הביעו בעבר התנגדות עזה להקמת הוועדה הממלכתית.

הוועדה פומבית והעדויות נשמעות בדלתיים פתוחות, למעט מקרים של חשש מפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, פגיעה באינטרסים כלכליים או בשלומו של אדם. אלו טענות שלא צפויות להישמע בנושא, אולי למעט שלומו של אדם.

הוועדה, אם תרצה, יכולה להגיש דוח ביניים לפני הדוח הסופי. קודם לממשלה ואז באופן פומבי לציבור.

אם עלה ממסקנות הוועדה כי אדם מסוים עבר על החוק היועמ"ש יכול להעמיד אותו לדין אבל יכול גם שלא. ואם יבקש אותו אדם הוא צריך לנמק פומבית מדוע אין מקום להעמידו לדין. הדוח עצמו לא יכול לשמש ראיה במשפט.

קרוב לארבעה חודשים עברו מאז האסון במירון. תקופה שבה הממשלה התחלפה, הזיכרון של המוערבים דעך, חקירות נפתחו ונעצרו בגלל הקמת הוועדה וגרסאות תואמו.  מיד אחרי האירוע וכשנראה שאף אחד לא לוקח אחריות כדי לבדוק מה באמת קרה שם ביקשנו ב 'שקוף' לבחון את מלאכת הטיוח במסגרת "המדריך למטייח". נכון לרגע זה, נראה שמאמצים אלו כשלו. אבל האם המטייחים התייאשו? נמשיך לעקוב דרך עבודת הוועדה.