לחקור גם את האסון שלא קרה

כישראלים בפרט וכבני אדם בכלל יש לנו נטייה שלא לתחקר אירועים שלא קרו, אירועים שהיו יכולים לקרות אבל (למזלנו) לא התרחשו ולכן לא זוכים להתייחסות. מצד שני אנו נמנעים גם מלתחקר אירועים מוצלחים. מבחינתנו אם הצלחנו אין לנו מה ללמוד, ומסיבה מסוימת אנחנו בטוחים שאם הצלחה קרתה פעם אחת – היא תקרה שוב. אבל בזמן שהממשלה ומקבלי ההחלטות מדפדפים הלאה – חשוב להמשיך להתעקש ולדרוש את בדיקת האירועים.

עוד ב"שקוף":

• בחסות חקירת האסון במירון – הממשלה שומרת על זכות השתיקה
• הפוליטיקאים מנסים לייצר מסך עשן – אבל יש אחראי לאירוע במירון
• שבע הערות על הסיכוי לתיקון ולשינוי אחרי האסון הכבד במירון

אף שהאירוע במירון הוא האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, אסון שהיה אפשר למנוע אותו עם קצת היגיון בריא, הממשלה עדיין לא מוכנה להקים ועדת חקירה לתחקור כשליה. ומדובר באסון שאף שהיה גדול מאד – היה יכול להיות עצום.

צריך לזכור, המאמינים שהתפנו מהדלקת המדורות בהר מירון התפנו בנחת. שום שריפה לא דלקה בעקבותיהם, שום מפגע לא פתח באש מאקדחו. הם פשוט הלכו ונרמסו. תארו לרגע שבהדלקת המדורות היתה לפתע אוחזת האש בבגדו של המדליק, שמפגע היה מסתנן בקרב עשרות אלפי המאמינים ופותח באש חיה או בדקירות סכין בלב ההמון – מה היה קורה אז? אז היינו עדים לאסון שמקיף לא 45 בני אדם אלא אולי 450 בני אדם. 

רובם היו מקפחים את חייהם לא בגלל האש שפרצה או מהירי, אלא היו נרמסים על ידי אחיהם במנוסה במדרגות המוות. 45 הרוגים זה לא מספר קטן, ויעיד גם ההליך המורכב והממושך של זיהוי הגופות. אבל "למזלנו" נמנע אירוע בסדר גודל אחר לגמרי. גם על האסון הזה (שלמזלנו לא קרה) אמורה לקום ועדת חקירה – עוד היום. 

אופוריה מטעה והפקת לקחים לא קיימת

כשישראל הצליחה לחלץ את עצמה מגל הקורונה הראשון, המנהיג זקף את ההצלחה לזכותו ובלי תחקור שלח אותנו לשבת בבתי הקפה. אבל אפילו ההנחה האופורית כיום שמדינת ישראל יצאה מהקורונה היא שגויה. כל עוד הקורונה שוטפת את העולם היא עשויה לקפוץ לבקר פה שוב בדמות וריאנט אחר. יכול להיות שהוא יהיה פגיע לחיסון ויכול להיות גם שלא. יכול להיות שגם תפרוץ מגיפה נוספת, אחרת, חדשה. ומה עשינו כדי ללמוד מהתמודדות הממשלה עם מגיפת הקורונה? לא הרבה. 

צעד רכישת החיסונים מחברת פייזר היה אכן מוצלח. אבל מה היו הצעדים שהובילו בדיוק לשם? למעט הדלפות על מחיר גבוה לחיסונים, שישראל היא מעבדה עולמית ושרה"מ נתניהו היה נחוש, אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה ואיך אפשר לשחזר את ההצלחה. מנכ"ל פייזר, יהודי יקר ככל שיהיה, חייב קודם כל דין וחשבון לבעלי המניות שלו ולבונוס השנתי. ואם המהלך של רכישת החיסונים היה כושל אולי היינו מוצאים את עצמנו במצב של מדינות אחרות בעולם עם מאות מתים מדי יום.

אבל עד עכשיו ממשלת ישראל לא מוכנה לתת דין וחשבון לאזרחים שקיבלו על עצמם בשנה האחרונה צעדים מרחיקי לכת כמו איסור יציאה מהבית, ריגול אחר הטלפונים שלהם ואיסור לפגוש בני משפחה – והיא לא מוכנה להקים ועדת חקירה כדי לשפר את טיפולה הבא במגיפה הבאה. וכך קרה גם באסון במירון. 

הממשלה לא מוכנה וכלי התקשורת התחילו לדפדף הלאה עד לאסון הבא – שהקדים לבוא בדמות הלחימה בעזה. נסו למצוא אזכור שלו בעיתונים או במהדורות החדשות. כמו שתחקור הטיפול במגיפת הקורונה נשכח – כך גם מחדל מירון. לכן חשוב במיוחד להתעקש להמשיך לכתוב על כך.

מאחר שחלק מנבחרי הציבור שלנו מתקשים להבין את הרעיון של למידה מטעויות, הצלחות ואפילו לקיחת אחריות, הכנו טבלה קטנה שמסכמת כיצד עליהם לפעול.