דה לגיטימציה למערכת המשפט כבר היה? פרק שני במדריך למטייח

האחראים למחדל האירוע במירון שבו נהרגו 45 בני אדם איבדו שליטה על צמתי קבלת ההחלטות ולא הצליחו למנוע הקמה של ועדת חקירה ממלכתית שתגיע לחקר האמת. ההחלטה על הקמת הוועדה אושרה אתמול (ראשון) בישיבה הראשונה של הממשלה. תקציב של שישה מיליון שקלים וחמישה תקנים – פחות מחצי מהפקת אירוע הילולה אחד – נועד כדי למנוע בתקווה את האסון הבא במירון או במקומות אחרים. המערכה הבאה, כפי שנראה עכשיו, תהיה על הלגיטימיות שלה. האם טכניקות הדה לגיטימציה של מערכת אכיפת החוק במשפט נתניהו יעבדו גם פה?

עוד ב"שקוף":

• פרק הראשון במדריך למטייח: מכור סיפור של הצלחה
• הפוליטיקאים מנסים לייצר מסך עשן – אבל יש אחראי לאירוע במירון
• אמיר אוחנה, זה עליך

פרק ב' במדריך למטייח – נצור לשונך והמשך בבטחה כדי לשעמם את החדשות והחל כבר עכשיו לזרוע ספקות בלב הציבור. מתחילים.

דה לגיטימציה

לא תוכל לבוא לפתע בסיום מלאכתה של ועדה ממלכתית, בראשות שופט שתמנה נשיאת בית המשפט העליון, ולומר: "אני לא מכיר בוועדה והיא לא לגיטימית". את זרעי הדה-לגיטימציה למסקנות עליך לנטוע עוד טרם קמה הוועדה ולטפח אותם לאורך כל עבודתה. מבחינתך אתה נמצא כאן במצב של WIN-WIN. אם יהיו מסקנות נגדך תוכל לומר: "אמרתי זאת לכל אורך הדרך". אם לא יהיו מסקנות נגדך תוכל למלמל משהו בסגנון: "אפילו הוועדה שאתם הקמתם לא מצאה קשר שלי לנושא". 

דרך קצת נדושה לעשות זאת, אך כזו שכמעט תמיד עובדת, היא לנסות להלביש עקרון אידיאולוגי על הוועדה. לדוגמה: "אני נוסע מהר בכביש כי לא אסכים שכמה פקידים יקבעו לי באיזו מהירות לנסוע".  

במקרה שלפנינו נראה כי האידיאולוגיה המתאימה ביותר היא: "אני לא סומך על מערכת המשפט שתחקור את הנושא כראוי". הסיבה היא שבראשות ועדה ממלכתית תקנית אמור לעמוד שופט או שופט בדימוס. דמות כזו היא מטרה נוחה מאחר שאינך הראשון שמחנך את הציבור ששופטים הם אליטה מושחתת ומנותקת. שנים של הכפשות חיזקו את האמונה בכך בקרב חלק מקהל המצביעים הרלוונטי לך. 

הנה דוגמה מתוך דיון שהיה בכנסת ב-24 במאי והתירוץ שנתן יעקב טסלר (יהדות התורה): "לא נראה לי שאנחנו יכולים לתת בידי שופט להחליט עבורנו באתר קדוש כמו מירון – אני לא יודע אם אלה שהגישו פה את החוק אי פעם ביקרו במקום הזה – איך המקום הזה יתנהל, באיזו צורה ובאיזה הגבלות".

ח"כ טסלר הוסיף במקום אחר בדיון: "אני כנציג הציבור החרדי, שמשתתף במקום הזה ומבין את הרגישות של המקום הזה, [אומר לכם ש]לא יכול להיות שיבוא שופט. אנחנו יודעים עד כמה רחוקות מהם הדת והיהדות. רק בשנה האחרונה ראינו כמה חוקים נגד הדת ש[מוכיחים] שאין להם את הרגישות למקום הזה. הם יבואו ויחליטו עבורנו איך לבוא ולנהל? אני בעד לחקור את האסון". בקיצור, שופטים לא יבינו אותנו ואת המקום הקדוש ולכן כל עיסוק שלהם בנושא לא רלוונטי.

שתיקה

דרך טובה נוספת לנסות להוריד נושא מסדר היום היא להפסיק לדבר עליו. מאז איבדו במפלגות החרדיות ובליכוד את מושכות ההנהגה כך אכן קרה: הפוליטיקאים חדלו מלדבר על הנושא גם כשהוחלט בשעה טובה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בישיבה הראשונה של הממשלה החדשה. למעט ח"כ שלמה קרעי (הליכוד) שטען כי מדובר "בנקמה" בממשלה הקודמת, השטח שקט, לפחות לרגע זה.

עדיף להמשיך לדבר על "ממשלה לא לגיטימית", "פגיעה ביהדות" ואפילו על מתי יעזוב נתניהו את בלפור – ולא לדבר על המחדל שבאמת מפחיד את השרים לשעבר אמיר אוחנה, אריה דרעי, יעקב אביטן ומי שעמד עד לא מזמן בראשות הממשלה: בנימין נתניהו. 

תנו לי זמן לשבש הליכי חקירה

בליבת טיוח טוב תמיד עומד מרכיב הזמן. ככל שהוא עובר מתרבות האפשרויות שמשהו בדרך ישתבש: אנשים "שוכחים" פרטים, גרסאות חדשות ומשופרות מתואמות בין המעורבים, ואפילו מסמכים מוצאים את עצמם במגרסה. רק לאחרונה, מה שהיה קשה להאמין עד לא מזמן שהוא בכלל סביר, אולי אף השמדת ראיות – התברר כאפשרי: לפי פרסום של מיכאל האוזר טוב בהארץ, בלשכת רה"מ השמידו מסמכים מתוך הכספות בלשכה. 

אף אחד לא יודע עדיין מה היה באותם מסמכים ומה היה התמריץ להשמדתם, אבל העובדה שרה"מ לשעבר בנימין נתניהו ככל הנראה הורה על המהלך מוכיחה לנו שגם האופציה הזו במלאכת הטיוח נמצאת על השולחן – השמדת ראיות. 52 ימים הצליח רה"מ לשעבר בנימין נתניהו להעביר ולמנוע החלטה על הקמת ועדת חקירה. בזמן הזה דברים כאלו היו יכולים לקרות. אם הושמדו מסמכים במשרד רה"מ, אולי הושמדו מסמכים גם במשרדים אחרים. 

לסיום, נראה שמלאכת המטייחים הופכת ונעשית קשה מיום ליום. האם יצליחו לעכב את החלטת הממשלה על הקמת ועדת החקירה, האם יסרבו להופיע בפניה כי היא "ניסיון נקמה"? האם יפעילו אמצעים משפטיים נגד ההחלטה? כל זאת ועוד בפרק הבא של המדריך למטייח.