ח"כים הודו: מתאמים עימותים כדי לקבל סיקור תקשורתי

בדיון מיוחד שהתקיים הבוקר (רביעי) בוועדת הכנסת ביקשו הח"כים לנסות ולפתור את בעיית השיח האלים ששורה בכנסת. רוב חברי הכנסת דיברו באופן מכבד וענייני, גם אם מתחו ביקורת על חבריהם. רק ח"כ אחד המחיש את הצורך במנגנון שעליו דנו הח"כים – והמשיך בסגנון הבוטה. ברגע מאיר עיניים בדיון הודה חבר אחר בוועדה כי לעיתים חברי הכנסת מתאמים ביניהם את ה"קרבות" המתוקשרים. 

עוד ב"שקוף":

• כמה נוח: אושרה הקמת ועדות הכנסת – ושוב ועדת האתיקה נשכחה
• זה לא רק הפה הגדול של מיקי זוהר: המתקפה על סילמן היא אסטרטגיה
• פרץ והרצוג דגמנו איך צריכה להיראות תרבות פוליטית

כבר בפתיחת הדברים ביקש היו"ר ניר אורבך (ימינה) שכל אחד יכה על חטאו ולא יחפש אחרים. זו הרוח שאותה ניסה להמשיך גם יו"ר הכנסת מיקי לוי. "גם אני בעבר חטאתי בכך", אמר ופירט שתי דוגמאות. בהמשך שאל: "האם בגלל העבר לא הגיע הזמן למתוח קו?".

מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) מתחה ביקורת על מכתב הפנייה של רם שפע (העבודה) ומיכל רוזין (מרצ) שיזמו את הדיון: "טלו קורה מבין עיניכם". בדבריה התייחסה לתוכן המכתב המגמתי לטענתה, שמזכיר רק פעולות של צד אחד. 

"מי שמתנהג יפה לא שומעים עליו"

פעמים רבות שואלים אותי אם חברי הכנסת באמת שונאים אחד את השני. התשובה היא לא. לפחות לא יותר ממקום עבודה רגיל. ח"כ יוסי שיין נגע בשורש הבעיה ובקצרה אמר ש"אם תתנהג יפה לא ישמעו עליך". גינזבורג אף חשף שחברי הכנסת מתאמים ביניהם מחוץ למליאה עימותים מילוליים במטרה להגיע לתקשורת. 

ואנחנו לא נשכח את את ההתבטאות של ח"כ מיקי זוהר שאמר לח"כ עידית סילמן: "תתנהגי כמו ילדה טובה". אירוע שזיכה את שניהם בחשיפה תקשורתית מטורפת. זוהר אף הודה עוד בדיון שבזכות הערתו (שעליה התנצל) כבר קיבל פניה של כלי תקשורת לריאיון.

העניין הוא שהתקשורת הולכת שבי אחר עימותים קשים בין חברי הכנסת, משל שידרו מהקולוסיאום ולא מבית המחוקקים. כמה שיותר חריף, בוטה ומעליב – טוב יותר לתקשורת, שבתורה מלינה בעצמה על השיח שהיא משדרת. זה מתבטא גם בסיקור לא פרופורציונלי ביחס לכוחם שמקבלים שחקנים פוליטיים, כפי שניתן ללמוד מבדיקת "העין השביעית".

אין איך למנוע את זה, התקשורת היא שחקן פעיל בשדה הפוליטי והיא חייבת לגלות גם בעצמה אחריות. הח"כים מתקשים לשלוט ברעב שלהם לחשיפה התקשורתית והתקשורת מצידה לא מצליחה לשלוט ברעב שלה לרייטינג, שכנראה עולה יחד עם האלימות המילולית.

כתבים מיומנים ידעו להבדיל בין מקרה שבו ח"כ באמת מועד בלשונו לבין תקיפה מילולית שיטתית. אם המתקפות רלוונטיות לדיון – שיביאו אותן. אבל אם לא, אפשר לסנן או לפחות למסגר את העימות בתוך הקשר. אפשר וצריך לברור את המוץ מהתבן ולהתבונן בסיטואציה דרך השאלה הבאה: האם ואיך זה משפיע על חיי היומיום של הקוראים והקוראות שלי? לא כל התבטאות מבחילה ראויה להדהוד.

הפתרון שיעזור – הקמת ועדת האתיקה

האמת היא שכל הנוכחים ניסו לנהל את הדיון ודיברו באופן מכבד. וולדיגר שהעבירה ביקורת נוקבת על הקואליציה, רם שפע (העבודה), היו"ר ניר אורבך (ימינה), מיכל רוזין (מרצ), מאיר יצחק הלוי (ימינה), יוסי שיין (ישראל ביתנו), ולדימיר בליאק (יש עתיד), מיקי לוי (יש עתיד), מירב בן ארי (יש עתיד), יבגני סובה (ישראל ביתנו) ואיתן גינזבורג (כחול לבן). אפילו יואב קיש (הליכוד) שנכנס לרגע וביקש לדבר התנצל ואמר כי לא יוכל להישאר ולחכות לתורו. לעומת כל אלה, ח"כ אחד ביקש להמשיך את הקו הנוכחי, ובדקות שהיה נוכח בדיון נהג באופן וולגרי וקטע כל דובר – שלמה קרעי (הליכוד). 

רק בדקות הבודדות האחרונות הגיעה הוועדה לדיון במנגנון שאמור היה לפתור את רוב הבעיות ולהשית על חברי הכנסת הרחקות מדיוני הכנסת בעקבות התנהגות לא ראויה – לעיתים לחודשים רבים – ועדת האתיקה. "זו ועדה חשובה מאד", אמרה היועצת המשפטית של הוועדה ארבל אסטרחן, בהתייחסה לוועדת האתיקה. "היא מאפשרת לחברי הכנסת לבוא ולהציב כללי התנהגות גבוהים יותר… הקושי הוא שהחוק מחייב שיתוף פעולה בין האופוזיציה לקואליציה, לא רק בהקמתה אלא גם בהתנהלות שלה. ולא קרה מקרה שבו חבר כנסת לא שיתף פעולה עם הוועדה". שיתוף הפעולה הזה לא קיים היום – והמרוויחים הם הח"כים הבעייתיים.

רוזין שאלה לבסוף: "מה קורה כשהאופוזיציה לא משחקת בכללי המשחק?". אבל השאלה נותרה תלויה באוויר והפתרון לא נראה כרגע באופק. בסיכום הדיון החליטו חברי הקואליציה לפנות למכון המחקר והמידע של הכנסת כדי לבחון איך פועלות דמוקרטיות אחרות כשאופוזיציה לא רוצה לקחת חלק בפעילות הפרלמנט.