ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
מזל שאפשר להאשים את המבצע: כמו בכל אחת מהפעמים מאז שישראל נכנסה לסבבי הבחירות הבלתי נגמרים, גם אתמול (רביעי) הח"כים נתנו לעצמם דחייה בהגשת הדוחות הכספיים שלהם לכנסת ה-23 למבקר המדינה – דוחות שהיו אמורים להיות מוגשים כבר ביוני שעבר. איחור של שנה. אבל מה שמקומם אולי יותר מעוד איחור הוא התירוץ: היה מבצע צבאי.
הפעם בוועדת הכספים לא נתנו לפארסה שהייתה בדיון בפעם הקודמת לחזור על עצמה. הדיון היה קצר, ממוקד והכי חשוב – ללא ויכוח פומבי עם נציגת מבקר המדינה. הפעם חברי ועדת הכספים סגרו מאחורי הקלעים הארכה של חודש נוסף בהגשת הדוחות הכספיים של המפלגות. כנראה שהם רצו יותר, כנראה שהמבקר לא רצה בכלל ובסוף הם התפשרו על חודש, עד סוף חודש יוני.
הסיבה הרשמית שנכתבה על הנייר הפעם היתה מבצע "שומר החומות". מדובר בשקר, כי עוד בדיון הקודם אמרו חברי הכנסת כי הזמן שניתן להם לא יספיק והם יבואו ויבקשו שוב. ואם המבצע היה 11 ימים בלבד, מדוע צריך הארכה של חודש שלם? אגב, ברשימת התירוצים הקודמים נמנו הקורונה, הבחירות, העומס בתקופת החגים וגם שצריך להגיש דוחות אחרים, שגם אותם דחו.
אבל יש ניצוץ של תקווה. בניגוד למקרי העבר, שבהם כל הסיעות הצטרפו לבקשת הדחייה, בישראל ביתנו החלו לעמוד בדרישות החוק. כיום ישראל ביתנו היא הסיעה היחידה בכנסת שהגישה את הדוחות. נציג הסיעה בוועדת הכספים אלכס קושניר אמר: "אם אנחנו רוצים לשדר שקיפות ואמינות מול הבוחרים צריך להגיש את הדוחות האלו בזמן". במהלך הדיון החליף אותו עודד פורר שהצביע נגד ואמר: "מבחינת השקיפות והאחריות כלפי הציבור, גם מבחינת האחריות אין מקום לאשר את הבקשה הזו. ונראה שאין תמריץ להגיש בזמן".
פורר מצביע על הנקודה העיקרית: הח"כים מצליחים לחמוק מהסנקציה שיש בחוק על עיכוב בהגשת הדוחות, שלפיה מבקר המדינה יכול לעכב את המימון השוטף שמקבלות המפלגות ולקנוס אותן על העיכוב. אבל כאמור, כשאתה קובע את החוקים, לעולם לא יצא שתעבור עליהם. וזה בדיוק מה שקורה.
נקודת אור נוספת היא ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד), רואה חשבון במקצועו. בליאק הצביע אמנם בעד ההצעה לדחות את הגשת הדוחות, אך לא ניסה להסתיר את מורת רוחו מהבקשה: "אני אצביע בעד אף שאני לא אוהב את הבקשה. הייתי מעדיף שהמפלגות יעמדו בלוחות הזמנים. אבל בגלל שמדובר רק בחודש ומדובר בבקשה מידתית אני אצביע בעד".
מעל כל אלה עומדת עתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ, שמבקשת להפסיק את התופעה שבה חברי הכנסת דואגים כל פעם מחדש למפלגות שלהם. הכסף שבו משתמשות המפלגות הוא כסף ציבורי שאינו שקוף. כלומר אנחנו לא יכולים לדעת מה הם עשו איתו אף שזה הכסף שלנו ואף שאין פה שום רגישות ביטחונית. הדבר היחידי שהם מעוניינים להסתיר הוא את ההתנהלות שלהם עם הכסף שלנו.
אנחנו לא יודעים לחזות את העתיד ואולי החודש הזה תהיה הפעם האחרונה שבה ידחו הח"כים את הגשת הדוחות, אבל יותר סביר שנחזור שוב לוועדת הכספים מאחר שעליהם להגיש גם את הדוחות לכנסת ה-24. אז התירוץ יהיה ככל הנראה: היינו צריכים להגיש את הדוחות לכנסת ה-23. בתחילת יוני נדרשת הכנסת גם לעדכן את בג"ץ בהתפתחות, ונראה שזה יצטרך בסופו של דבר לקיים דיון. כי כפי שזה נראה עכשיו החגיגה על חשבון הציבור רחוקה מלהסתיים.
(איך זה משפיע עליך)
כל סבב בחירות שכזה עולה לנו כ-200 מיליון שקלים רק למימון הקמפייניים. זה כסף שהיה יכול להגיע לבריאות או לחינוך ונעלם בתוך מנגנון המפלגות. המפלגות עצמן לא כפופות לחוקי שקיפות בסיסיים ורק מבקר המדינה יכול לבקר את הוצאותיהן. דחיית הגשת הדוחות מאפשרת למפלגות לדחות את הצגת המחדלים שלהן וכך גם את הביקורת הציבורית, לצד המשך בזבוז הכסף שלנו ללא דין וחשבון.
(מה עושים כדי שיתוקן)
העתירה של התנועה לאיכות השלטון בנושא (שבה צוינה גם כתבה של "שקוף") וכתיבה עקבית על הנושא, גם אם הוא אפור, מסייעים עם הזמן לח"כים לקבל את ההחלטה הנכונה. לראיה, ישראל ביתנו משכה את ידה מהחגיגה ואם דבריו של בליאק מסמנים משהו, גם יש עתיד בדרך הנכונה.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!