משבר הקורונה מציג אתגרים ניהוליים וארגוניים רבים. ריכזנו כאן שורה של דוגמאות בולטות לתהליכי קבלת החלטות קלוקלים (בחלוקה לכשלים ארוכי טווח ולמקרים נקודתיים). החלק הזה מתייחס לסוגיות של ייצוג חסר בפורומים השונים, המנעות מקבלת החלטות ממניעים שונים, והחלטות שהתקבלו אבל לא בוצעו בפועל בשל לחצים פוליטיים, בשל קשיים ארגוניים ובירוקרטיים או בשל התנהלות מסורבלת אחרת של משרדי ממשלה.
כישלונות ניהוליים-ארגוניים מתמשכים לאורך המשבר:
- בתוך חודשיים בוטלו חמש ישיבות ממשלה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בשיא המשבר ורגע לפני הסגר, באוגוסט וספטמבר, התבטלו חמש ישיבות ממשלה לאחר שנקבעו, בגלל מאבקי כוח בתוך הממשלה. חלק מהישיבות התבטלו ברגע האחרון ומבלי להודיע על כך לציבור. גם כשכן נערכו לבסוף ישיבות – סדר היום שלהן פורסם ברגע האחרון, או לא פורסם כלל. רבות מהישיבות נקבעו לשעות מאוחרות מדי והתארכו אל תוך הלילה, כך שהחלטות חשובות התקבלו לפנות בוקר, כשחברות וחברי הממשלה לא בשיא כוחם ובעיקר כשהתקשורת והציבור לא יכולים לפקח על הנעשה בישיבות. ההתנהלות הזו ממשיכה גם כיום, יוצרת חוסר וודאות ופוגעת באמון הציבור באופן שבו מתקבלות כרגע החלטות ובסדרי העדיפויות של חברי הממשלה.
- הממשלה יכולה לקצר את משך הבידוד, אבל לא עושה זאת כדי לחסוך בבדיקות דיון בכנסת חשף כי למרות שניתן לקצר את תקופת הבידוד ביומיים, משבועיים ל-12 יום, משרדי הממשלה גררו רגליים. לבסוף, למרות ההמלצות המקצועיות, שיחסכו כסף רב וסבל – ההחלטה לא התקבלה. גם כיום, למרות שהובהר כי מדובר במהלך אפשרי, הממשלה בוחרת שלא לבצע אותו כדי לחסוך בבדיקות קורונה.
- הממשלה לא העבירה תקציב ל-2020 ול-2021. המשמעות: אין כסף לניהול משבר הקורונה החוק קובע כי ממשלה חדשה צריכה להעביר תקציב תוך 100 ימים מיום הקמתה. בשל המשבר בין הליכוד וכחול לבן, לא הצליחה הממשלה להסכים על תקציב והחליטה להאריך את התקופה הקבועה בחוק ב-120 יום נוספים. כך נדחתה העברת התקציב ל-23 בדצמבר 2020, שבוע לפני סוף השנה. חוסר ההסכמה בין הסיעות הוביל את הממשלה להסתמך על סדר העדיפויות של תקציב 2019 – של הממשלה הקודמת לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. זאת למרות שהמדינה נמצאת במשבר חסר תקדים שדורש סדר עדיפויות ותקציב ייחודי. בנוסף, בעצם אי העברת התקציב בחרה הממשלה שלא לבקש את אמון הכנסת במדיניותה (ממשלה שלא מעבירה תקציב מביאה לפיזור הכנסת).
- הממשלה שהוקמה לצורך המאבק בקורונה מנופחת ומסורבלת, מטעמים פוליטיים. ריבוי המשתתפים בישיבות הממשלה מסרבל ומאריך את הדיון על כל הצעה ותיקון חוק. האבסורד הוא שבדיוני ועדות הכנסת, שדנות גם הן בכל תיקון והצעה, יש פחות משתתפים מאשר בדיוני הממשלה. חלוקת התיקים הסיטונאית לשרים ללא תיק ולסגני שרים חסרי ערך מעלה את השאלה אם מדובר במאבק במגיפה בריאותית או במגיפה פוליטית. ההתנהלות יצרה חשש נוסף בציבור כי ניהול המשבר הוא רק משני לצרכים הפוליטיים של הממשלה, והעמיקה את חוסר האמון הציבורי.
- משרד החינוך לא סיכם בזמן את תנאי העסקת המורים בתקופת המשבר. כבר עם פרוץ הגל הראשון למגפה היה ברור שמערכת החינוך תזדקק להיערכות מיוחדת, וכי צוותי החינוך יצטרכו להשלים ימי לימוד בחופשות. למרות זאת משרד החינוך לא קבע מדיניות להעסקת המורים, לא סיכם עם נציגיהם מתי נדרש מהם לעבוד ובאילו תנאים. התלמידים נשלחו הביתה אבל המורים לא הוצאו לחל״ת. רק אחרי שמנהלי בתי הספר בשטח הבינו שהם לא מקבלים הנחיות ברורות מהממשלה, הם החלו להגדיל ראש, לקחת אחריות על התלמידים ולהפעיל למידה מרחוק. חוסר היכולת של משרד החינוך לנהל את המשבר ולהנחות את הצוותים בשטח הוביל לעימות עם ארגוני המורים בתקופת הקיץ, ואת הממשלה לשפוך עוד כסף על קייטנות.
- אין ייצוג לנשים במעגלי קבלת ההחלטות. מלכתחילה יש ייצוג חסר לנשים כמעט בכל שולחן של מקבלי החלטות במדינה. לאחר תחילת משבר הקורונה החליט נתניהו לצמצם את קבינט הקורונה כדי לייעל את הדיונים ואת תהליכי קבלת ההחלטות. אבל על הדרך הוצאו לחלוטין הנשים ממעגל קבלת ההחלטות. רק בעקבות ביקורת ציבורית מונו שתי נשים לקבינט, אבל עדיין מדובר בייצוג חסר למחצית מהאוכלוסיה. למרות שיותר מחצי מאוכלוסיית המדינה הן נשים, שיש להן צרכים משל עצמן ואולי גם סדרי עדיפויות וזווית ראיה אחרת על המצב, קולן כמעט ולא נשמע. לא כשמדברים על חינוך, לא כשמחליטים על צעדי כניסה ויציאה מסגר, ולא כשעוסקים בבריאות או בכלכלה. נושאים כמו אלימות במשפחה, הליכי הפסקת הריון או פוריות נותרים לחלוטין ללא מענה או דיון. כך נפגע האמון של חצי מהציבור שמרגיש שאין לו קול במקומות המכריעים.
- אין ייצוג לאזרחים הערבים במעגלי קבלת ההחלטות. סביב שולחן הממשלה ושולחן קבינט הקורונה לא יושב אף נציג של הציבור הערבי בישראל. זאת למרות שלאורך החודשים האחרונים נרשמו התפרצויות במספר ערים ערביות שנצבעו באדום. למרות שאין שר ערבי בממשלה, הממשלה יכלה למצוא דרך לצרף לדיונים לפחות נציג או נציגה מהחברה הערבית שמכירים את הצרכים ויכול לחבר בין הממשלה לאזרחים בשטח, לצפות מראש קשיים ולתת מענה מדויק בזמן. מדובר בעוד פגיעה באמון וביחסים עם ציבור שגם בשגרה מרגיש מודר, וכעת גם בעיתות של משבר בינלאומי קולו וצרכיו אינם נלקחים בחשבון.
- צה״ל לא קיבל אחריות על ניהול המשבר, למרות הנחיות התוכנית להתמודדות עם מגפה. בתוכנית הממשלתית למוכנות להתמודדות עם פנדמיה נקבע כי מאחר ולמשרד הבריאות אין מספיק משאבים וכוח אדם, צה״ל, הגוף הגדול במדינה, יתפוס פיקוד על האירוע. אבל ברגע האמת, ראש הממשלה סירב לבצע את המהלך ולהעביר את הסמכויות למשרד בראשו עמד בתחילה בנט ואחר כך גנץ – שני יריביו הפוליטיים. לכן, רבים טוענים כי הטעמים להחלטתו של נתניהו פוליטיים. העימותים וחילוקי הדעות בנושא פגעו באמון הציבור בממשלה.
- היערכות לקויה לסגירת ופתיחת מערכת החינוך: ישראל 2020 לא מסוגלת ללמידה מרחוק למשרד החינוך היתה תכנית מוכנה ללמידה מרחוק במצב חירום – שהתגלתה בזמן אמת כמנותקת מהמציאות. המערכת שהוכנה מראש – איכזבה. המורות מצאו את עצמן לומדות במהירות בזק כיצד ללמד דרך הפלא החדש ״זום״ – מערכת שכלל לא תורגלה. למרות ההבטחות, הממשלה גם לא נערכה לסייע לתלמידים שאין ברשותם מחשב – כ-140 אלף תלמידים כאלה. לא ניתן מענה גם לתלמידים שחולקים מחשב עם עוד בנות ובני משפחה. ויש עדיין משפחות שכלל אינן מחוברות לאינטרנט. בפועל הגילאים הצעירים מתקשים מאוד בלמידה מרחוק, וגם לגדולים מדובר באתגר מורכב. ילדים רבים דווחו כמנותקי לימודים, יש עליה בדיכאונות בני נוער, ובבדידות. לכל אלו אין מענה. בפעמיים בהן הוחלט לפתוח מחדש את בתי הספר, ברוב הרשויות הדבר לא נעשה תוך תכנון מספיק.
- מערכת החינוך קיבלה הנחיות לא ריאליות לשמירה על ריחוק חברתי בתי הספר קיבלו הנחיות שממחישות את הניתוק בין הממשלה לבין מה שקורה בשטח, ומבהירות שמי שחיבר את ההנחיות בכלל לא חשב האם ניתן יהיה ליישם אותן בפועל. אין שום יכולת לשמור על קפסולות במתווה שנקבע ליציאה, לאכוף הנחיות לשמירת מרחק של שני מטר בין ילדים, להקצות שולחן לכל ילד, ולכפות על ילדים לחבוש מסיכות לאורך כל השיעור.
- הממשלה לא הקימה מערך חקירות אפידימולוגי שמצליח לעמוד בקצב התפשטות המגפה.
מספר החוקרים האפידמיולוגים בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות אחרות בעולם. לפי דו"ח של מרכז המידע והידע למערכה נגד הקורונה (של אמ״ן) הוא עמד בחודש יולי על חוקר אחד ל-300 אלף אזרחים. במדינות אחרות המספר מגיע לחוקר אחד לכל אלפים בודדים של אזרחים. מערך יעיל יכול היה לסייע בקטיעת שרשרת ההדבקה במהירות רבה יותר. למרות הבטחות הממשלה לתגבר את המערך, זה נעשה מאוחר מדי ולאט מדי. בנוסף, למרות מודלים שמציעים העברת סמכויות בתחום קטיעת שרשראות ההדבקה לרשויות מקומיות או למחוזות – הממשלה לא עודדה מהלך כזה. - ההסתמכות על איכוני השב"כ כפתרון דיגיטלי יחיד לקטיעת שרשראות הדבקה.
למרות ביקורת ציבורית רחבה, הממשלה החליטה לעשות שימוש בכלי של השב״כ כדי לאתר מגעים של חולי קורונה באמצעות איכון סלולרי. לפי נתוני משרד הבריאות השב"כ אכן עוזר לאתר מגעים של חולי קורונה. עם זאת במהלך החודשים האחרונים הסתמכה הממשלה על כלי זה בלבד ולא פיתחה מערך חקירות אפידמיולוגיות אנושי מה שמביא לפספוס של חולים רבים ולעליה בתחלואה. למשל, בזמן פולחן דתי הציבור לא נושא עליו טלפונים סלולריים. לכן רק חקירה אנושית יכולה לקטוע את שרשראות ההבדקה באופן יעיל. בנוסף, נכון לחודש אוקטובר התברר כי שני שליש מהאזרחים שערערו על הודעת השב"כ, שוחררו מבידוד כשערעורם נמצא נכון.. מערך הערעורים על בידודי השב״כ עדיין עובד לאט. - אומת ההייטק לא הצליחה לפתח אפליקציה ייעודית שתחליף את איכוני השב"כ.
כלי הריגול שהוצג בתחילת המגיפה כברירת מחדל שמהווה פתרון חלקי עד למציאת פתרונות אזרחיים – נותר הכלי היחידי של הממשלה בתחום. הממשלה ניסתה לקדם פיתוח של אפליקציה עצמאית (המגן), אבל הציבור לא מביע בה אמון ולא מתקין אותה. הסיבות לכשלון רבות, החל במריחת הזמן בפיתוח היישומון ועד לחוסר היכולת לשווק את האפליקציה ולגרום לאנשים להתקין אותה ולשתף פעולה. בסופו של דבר החליטה הממשלה לוותר כליל על האפליקציה. - הממשלה לא חיזקה את הרשויות המקומיות כדי שיקחו אחריות על ניהול המשבר בתחומן.
כבר במסקנות הביניים של ועדת הקורנה הבינו כי מי שיכולות וצריכות לחבר בין הנחיות הממשלה לבין השטח הן הרשויות המקומיות. הוועדה המליצה לחזק ולגבות את הרשויות כדי לאפשר להן לנהל את המשבר בתחומן. דו"ח של הממשלה עצמה מעיד שניהול מבוזר של המשבר עובד. למרות זאת, החלטות ממשלה התקבלו מאחורי גבן של הרשויות ובאופן שלא מאפשר להן להיערך. כך, לעיתים ראשי ערים התעוררו בבוקר, והופתעו לגלות כי הוטל סגר או נסגרה מערכת החינוך בעיר שהם מנהלים. רק לאחרונה החליטה הממשלה לאפשר לרשויות להקים מערך חקירות משלהן. - למורים רבים חסרה תשתית שמאפשרת להם ללמד מהבית באופן יעיל.
מרגע שהוחלט על למידה מרחוק משרד החינוך לא דאג לוודא שלכלל המורים יש תשתית מספקת מותקנת בביתם. זה דבר אחד שלתלמיד מתנתק הזום במהלך השיעור, אבל זה אירוע אחר לגמרי שהמורה לא מצליח להתחבר.
אירועים נקודתיים:
- ההחלטות על פתיחת המסעדות וסגירתן נעשו מהיום למחר, בלי הכנה או תיאום עם אנשי הענף.
כמו ענפים רבים במשק, גם ענף המסעדנות נפגע קשה כתוצאה מהמשבר. מסעדות נסגר, עובדים רבים פוטרו. אבל הענף גם סבל קשות מחוסר היכולת של הממשלה להחליט, וליישם. כך לדוגמה, ביום שישי, ה-17 ביולי, הורתה הממשלה בפתאומיות על סגירה מוחלטת של מסעדות. החלטה הובילה למחאה ולתחושות של חוסר אונים בענף. בעקבות המחאה החליטה הממשלה תוך כמה שעות לדחות את הסגירה בכמה ימים. ההחלטות שהתקבלו נראו כמושפעות מלחצים פוליטיים ולא משיקולי בריאות ענייניים. בינתיים מסעדות רבות הספיקו לזרוק מוצרים רבים לפח, וכסף רב ירד לטמיון יחד עם האמון הציבורי. - ראש הממשלה נאבק בעצמו: אוסר טיסות לקבר הרבי נחמן באומן ופועל כדי לאפשר אותן.
עד לרגע זה ראש הממשלה לא באמת הסביר לציבור מה הניע אותו לפעול נגד עצמו בפרשת טיסות החסידים לאומן, אבל לקראת ראש השנה הוא פעל במקביל מאחורי הקלעים כדי למנוע את הטיסות ובו זמנית פומבית כדי לאפשר אותן. הוא אף שלח לאולפנים את מקורביו כדי להשתלח בפרויקטור הקורונה גמזו שמונה לתפקיד זמן קצר לפני כן. ההתנהלות הזו יצרה בלבול, החלישה את מעמד הפרויקטור והחריפה את חוסר האמון בהחלטות שמקבלת הנהגת המדינה.
גילויי האנטישמיות באוקראינה הולכים וגוברים מאז מכתבו של פרופ׳ גמזו לנשיא אוקראינה בו בעצם נכתב שהישראלים מוכי הקורונה מסכנים את האוקראינים.
מיותר לציין שעיכוב יצירת המתווה לאומן ממשיך לסכן יהודים רבים. pic.twitter.com/AWACOUrj6l— Miki Zohar מיקי זוהר (@zoharm7) 2 בספטמבר 2020
- הממשלה קיבלה את תוכנית הרמזור שהציג הפרוייקטור אבל לא אשרה אותה במשך חודש.
ב-23 ליולי מונה פרופ' רוני גמזו לפרויקטור הקורונה. ששה ימים אחר כל הוא כבר הציג בפני הממשלה את תוכנית הרמזור להתמודדות עם משבר הקורונה. הממשלה החליטה לתמוך בתוכנית עקרונית. אבל בגלל לחצים פוליטיים היא לא אושרה בממשלה, במשך חודש שלם. רק ב-30 באוגוסט, כשהמדינה כולה היתה אדומה וכבר היה מאוחר מידי, אושרה התוכנית. במשך שבועות ארוכים הממשלה הסתכלה בגרפים המטפסים מעבר לקווים האדומים שהיא עצמה קבעה, ולא עשתה דבר. - התחבורה הציבורית צומצמה אך חלק מהמשק נשאר פתוח. הצפיפות באוטובוסים גבוהה.
באמצע ספטמבר, עם סגירת המשק בגל השני הח לצמצם את תדירות האוטובוסים. התוצאה: עובדים במקצועות חיוניים שאין ברשותם רכב נאלצים להצטופף באוטובוסים ולהמתין זמן ממושך בתחנות. בעקבות ביקורת ציבורית תוקנה גם ההחלטה הזאת, אבל זוהי דוגמה נוספת שמצביעה על ניתוק ויוצרת תחושה בציבור כי ההחלטות לא מחוברות למציאות.
- שיא הניתוק בקיץ: השרים מנחים לכבות מיזוג באוטובוסים, שברבים מהם אין חלונות.
במהלך הקיץ החליטה הממשלה להורות על כיבוי מזגנים באוטובוסים ועל פתיחת החלונות. הבעיה: בחלק גדול מהאוטובוסים אין חלונות. למרות שנראה כי מדובר בהחלטה שולית זוהי אחת ההחלטות שלימדו אותנו באופן חד על כך שהשרים בכלל לא מבינים איך הציבור חי. - כניסה לסגר הראשון בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש.
הממשלה החליטה על כניסה לסגר ראשון מהר מאוד עם התפרצות המחלה. בעולם לא היה מידע רב על הווירוס, אבל המידע הקיים הצביע על צורך בפעולה דחופה. ואכן, הממשלה הגיבה מהר. אבל לאחר הכניסה לסגר, היא לא השכילה לקבוע אסטרטגיית יציאה ברורה ושקופה לציבור. הלחצים הפוליטיים הובילו לפתיחה מהירה של המשק ומערכת החינוך, ומשם הדרך היתה קצרה לכך שההישגים של הסגר התפוגגו במהירות, והגענו עד לסגר שני. כשההחלטות לא ברורות קשה מאוד לגייס את הציבור לשתף פעולה. - כניסה לסגר פעם שניה בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש.
למרות שהפעם לא היה מדובר בהפתעה אלא בסגר מתוכנן מראש, הממשלה בראשות נתניהו לא הצליחה לקבוע מראש אסטרטגיית יציאה ברורה. הכוונה להישען על מודל הרמזור כבר הופרה. גם היום, כשמיליון עדיין ילדים יושבים בבית, לא ברור באילו תנאים תיפתח מערכת החינוך במלואה. בעלי עסקים עדיין לא יודעים כמה זמן עליהם לגשר על חובות העסק בהלוואות, העצמאים מחכים לסיוע, ויותר מ-750 אלף מחוסרי עבודה (מובטלים או חל״ת) לא יודעים מתי יזכו לחזור לעבודה. למרות ההבטחות, גם הפעם קבלת ההחלטות בממשלה תלויה בלחצים פוליטיים. - למרות שהעליה באלימות במשפחה ואלימות מגדרית בסגר היתה צפויה המדינה לא נערכה.
פעמיים נכנסנו לסגר, ופעמיים לא היינו מוכנים. למרות שמומחיות וחברות כנסת הזהירו עוד במרץ על העליה הצפויה במקרי האלימות במשפחה בזמן הסגר, במשרד הרווחה לא נערכו כראוי להתמודד עם המצב. בסגר הראשון, בחוסר היגיון, הוצאו רוב העובדות הסוציאליות לחל"ת ולא הועברו תקציבים מספיקים למקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הועבר כ-25% מהתקציב השנתי ונכון להיום שאר הסכום לא הועבר. - לממשלה אין תוכנית כלכלית, אז היא מבטיחה לחלק כסף לציבור.
לפזר כסף ללא הכרה ובלי תכנון זו לא תוכנית כלכלית. ולישראל אין תוכנית כלכלית להתמודדות עם המשבר – מאחר ולא אישרה תקציב מדינה. מעולם לא התקבלה החלטה מודעת ומתוכננת, ולכן לא נקבעו סדרי עדיפויות תקציביות. כרגע, כל הוצאות הקורונה נשענות על "קופסה" – מסגרת חוץ תקציבית שהנינים והבני נינים שלנו ישלמו עליה, מאחר והממשלה לווה כסף למאה שנה קדימה. זה אולי מתאים פעם אחת אך ללא תקציב הממשלה מסכנת את האמון שנותנים לה השווקים ואת היציבות הפיננסית של מדינת ישראל מה שיכול להביא להורדת דירוג אשראי שבתורו יביא להעלאת ריביות שאנחנו משלמים לבנקים על הרכב או המשכנתא ואף קיצוץ בשירותים ציבוריים. כך לדוגמא, רה"מ החליט בערב אחד על חלוקת מענק של קרוב ל 7 מילארד שקל – 750 שקל לאזרח אבל ללא תוכנית. - מערכת החינוך לא נערכה כראוי ללמידה מרחוק במקרה של התפרצות גל השני.
למרות שהגל השני היה צפוי וכך גם החזרה ללמידה מרחוק, משרד החינוך לא נערך בזמן כדי לאפשר לכלל תלמידי ישראל ללמוד מהבית. ההכשרות למורים נעשו באיחור, ילדים רבים עדיין לא מחזיקים במחשבים או גישה לאינטרנט, והאינטרנט ממשיך להיות איטי באופן שמקשה על ניהול שיעורים און ליין. הממשלה הייתה יכולה לסכם עם חברות האינטרנט על רוחב פס מינמאלי לפי כמות הילדים במשפחה שיאפשר לכל התלמידים בכל המדינה ללמוד באופן ראוי ולהורים שלהם לעבוד מהבית – בו זמנית.
4 תגובות
"שקוף" מונה את הכישלונות של הממשלה בניהול משבר הקורונה, כולם חמורים ומקוממים ומחייבים ועדת חקירה.
לצערי, היא אינו מדבר על הכישרון החמור מכולם: השתלטות קונספציה מוטעית, של ניסיון "לעצור את המגפה" ו- "לקטוע שרשראות הדבקה", ללא ביסוס מדעי, וכנגד העדויות ההולכות ומצטברות, וגרימת נזק בממדים היסטוריים – בחיי אדם, בבריאות, בתחלואה נפשית, בחברה הישראלית ובדמוקרטיה, וזאת, מעבר לפגיעה כלכלית ארוכת שנים.
כתבה חשובה!
אבל, אני לא מסכים עובדתית עם 29. היא גם שונה מהותית משאר הטענות – בעוד רוב הטענות עוסקות באירועים נקודתיים, 29 עוסק בתהליך ארוך שנים, עם מונחים מעורפלים (מה זה תת תקצוב? ביחס למה? איך מודדים אותו?)
אנא היזהרו מטענות ללא גיבוי
בדיעבד, אני חושש גם משאר הטענות שקשה לבדוק עובדתית. כתבתם ש"רבים לא ממלאים את ההנחיות". זו טענה בעייתית. מה זה רבים?
בתור תומך קבוע כבר שנים, מבקש – שימו לב לטענות שניתן לבסס ולכאלה שלא, ובין אלו שניתן, השתדלו לא לטעות
מקור:
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=2209081152547705&id=266806780108495
מתיחה של דוגמאות לכישלון ניתן היה לצמצם בקלות למספר בולט יותר כמו 50.
למה לא סגרו את נתב"ג. וישראלים חוזרים ישר למלונית. ולמה לא מחמירים את העונשים על חרדים וערבים..להכניס צכא לבני ברק וירושלים ולא צריך לפחד מקנייבסקי .. ולמה להכניס לארץ 17000 אברכים מארץ מוכת קורונה ? התשובה פשוטה ביבי יודע שבזכות דרעי וליצמן הוא עדיין ראש ממשלה
סגור לתגובות.