משבר אמון: 70 כישלונות הממשלה בניהול משבר הקורונה

כישלונות ניהוליים-ארגוניים מתמשכים לאורך המשבר:

1. בתוך חודשיים בוטלו חמש ישיבות ממשלה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בשיא המשבר ורגע לפני הסגר, באוגוסט וספטמבר, התבטלו חמש ישיבות ממשלה לאחר שנקבעו, בגלל מאבקי כוח בתוך הממשלה. חלק מהישיבות התבטלו ברגע האחרון ומבלי להודיע על כך לציבור. גם כשכן נערכו לבסוף ישיבות – סדר היום שלהן פורסם ברגע האחרון, או לא פורסם כלל. רבות מהישיבות נקבעו לשעות מאוחרות מדי והתארכו אל תוך הלילה, כך שהחלטות חשובות התקבלו לפנות בוקר, כשחברות וחברי הממשלה לא בשיא כוחם ובעיקר כשהתקשורת והציבור לא יכולים לפקח על הנעשה בישיבות. ההתנהלות הזו ממשיכה גם כיום, יוצרת חוסר וודאות ופוגעת באמון הציבור באופן שבו מתקבלות כרגע החלטות ובסדרי העדיפויות של חברי הממשלה.
2. הממשלה יכולה לקצר את משך הבידוד, אבל לא עושה זאת כדי לחסוך בבדיקות דיון בכנסת חשף כי למרות שניתן לקצר את תקופת הבידוד ביומיים, משבועיים ל-12 יום, משרדי הממשלה גררו רגליים. לבסוף, למרות ההמלצות המקצועיות, שיחסכו כסף רב וסבל – ההחלטה לא התקבלה. גם כיום, למרות שהובהר כי מדובר במהלך אפשרי, הממשלה בוחרת שלא לבצע אותו כדי לחסוך בבדיקות קורונה.
3. הממשלה לא העבירה תקציב ל-2020 ול-2021. המשמעות: אין כסף לניהול משבר הקורונה החוק קובע כי ממשלה חדשה צריכה להעביר תקציב תוך 100 ימים מיום הקמתה. בשל המשבר בין הליכוד וכחול לבן, לא הצליחה הממשלה להסכים על תקציב והחליטה להאריך את התקופה הקבועה בחוק ב-120 יום נוספים. כך נדחתה העברת התקציב ל-23 בדצמבר 2020, שבוע לפני סוף השנה. חוסר ההסכמה בין הסיעות הוביל את הממשלה להסתמך על סדר העדיפויות של תקציב 2019 – של הממשלה הקודמת לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. זאת למרות שהמדינה נמצאת במשבר חסר תקדים שדורש סדר עדיפויות ותקציב ייחודי. בנוסף, בעצם אי העברת התקציב בחרה הממשלה שלא לבקש את אמון הכנסת במדיניותה (ממשלה שלא מעבירה תקציב מביאה לפיזור הכנסת).
4. הממשלה שהוקמה לצורך המאבק בקורונה מנופחת ומסורבלת, מטעמים פוליטיים. ריבוי המשתתפים בישיבות הממשלה מסרבל ומאריך את הדיון על כל הצעה ותיקון חוק. האבסורד הוא שבדיוני ועדות הכנסת, שדנות גם הן בכל תיקון והצעה, יש פחות משתתפים מאשר בדיוני הממשלה. חלוקת התיקים הסיטונאית לשרים ללא תיק ולסגני שרים חסרי ערך מעלה את השאלה אם מדובר במאבק במגיפה בריאותית או במגיפה פוליטית. ההתנהלות יצרה חשש נוסף בציבור כי ניהול המשבר הוא רק משני לצרכים הפוליטיים של הממשלה, והעמיקה את חוסר האמון הציבורי.
5. משרד החינוך לא סיכם בזמן את תנאי העסקת המורים בתקופת המשבר. כבר עם פרוץ הגל הראשון למגפה היה ברור שמערכת החינוך תזדקק להיערכות מיוחדת, וכי צוותי החינוך יצטרכו להשלים ימי לימוד בחופשות. למרות זאת משרד החינוך לא קבע מדיניות להעסקת המורים, לא סיכם עם נציגיהם מתי נדרש מהם לעבוד ובאילו תנאים. התלמידים נשלחו הביתה אבל המורים לא הוצאו לחל״ת. רק אחרי שמנהלי בתי הספר בשטח הבינו שהם לא מקבלים הנחיות ברורות מהממשלה, הם החלו להגדיל ראש, לקחת אחריות על התלמידים ולהפעיל למידה מרחוק. חוסר היכולת של משרד החינוך לנהל את המשבר ולהנחות את הצוותים בשטח הוביל לעימות עם ארגוני המורים בתקופת הקיץ, ואת הממשלה לשפוך עוד כסף על קייטנות.
6. אין ייצוג לנשים במעגלי קבלת ההחלטות. מלכתחילה יש ייצוג חסר לנשים כמעט בכל שולחן של מקבלי החלטות במדינה. לאחר תחילת משבר הקורונה החליט נתניהו לצמצם את קבינט הקורונה כדי לייעל את הדיונים ואת תהליכי קבלת ההחלטות. אבל על הדרך הוצאו לחלוטין הנשים ממעגל קבלת ההחלטות. רק בעקבות ביקורת ציבורית מונו שתי נשים לקבינט, אבל עדיין מדובר בייצוג חסר למחצית מהאוכלוסיה. למרות שיותר מחצי מאוכלוסיית המדינה הן נשים, שיש להן צרכים משל עצמן ואולי גם סדרי עדיפויות וזווית ראיה אחרת על המצב, קולן כמעט ולא נשמע. לא כשמדברים על חינוך, לא כשמחליטים על צעדי כניסה ויציאה מסגר, ולא כשעוסקים בבריאות או בכלכלה. נושאים כמו אלימות במשפחה, הליכי הפסקת הריון או פוריות נותרים לחלוטין ללא מענה או דיון. כך נפגע האמון של חצי מהציבור שמרגיש שאין לו קול במקומות המכריעים.
7. אין ייצוג לאזרחים הערבים במעגלי קבלת ההחלטות. סביב שולחן הממשלה ושולחן קבינט הקורונה לא יושב אף נציג של הציבור הערבי בישראל. זאת למרות שלאורך החודשים האחרונים נרשמו התפרצויות במספר ערים ערביות שנצבעו באדום. למרות שאין שר ערבי בממשלה, הממשלה יכלה למצוא דרך לצרף לדיונים לפחות נציג או נציגה מהחברה הערבית שמכירים את הצרכים ויכול לחבר בין הממשלה לאזרחים בשטח, לצפות מראש קשיים ולתת מענה מדויק בזמן. מדובר בעוד פגיעה באמון וביחסים עם ציבור שגם בשגרה מרגיש מודר, וכעת גם בעיתות של משבר בינלאומי קולו וצרכיו אינם נלקחים בחשבון.
8. צה״ל לא קיבל אחריות על ניהול המשבר, למרות הנחיות התוכנית להתמודדות עם מגפה. בתוכנית הממשלתית למוכנות להתמודדות עם פנדמיה נקבע כי מאחר ולמשרד הבריאות אין מספיק משאבים וכוח אדם, צה״ל, הגוף הגדול במדינה, יתפוס פיקוד על האירוע. אבל ברגע האמת, ראש הממשלה סירב לבצע את המהלך ולהעביר את הסמכויות למשרד בראשו עמד בתחילה בנט ואחר כך גנץ – שני יריביו הפוליטיים. לכן, רבים טוענים כי הטעמים להחלטתו של נתניהו פוליטיים. העימותים וחילוקי הדעות בנושא פגעו באמון הציבור בממשלה.
9. היערכות לקויה לסגירת ופתיחת מערכת החינוך: ישראל 2020 לא מסוגלת ללמידה מרחוק למשרד החינוך היתה תכנית מוכנה ללמידה מרחוק במצב חירום – שהתגלתה בזמן אמת כמנותקת מהמציאות. המערכת שהוכנה מראש – איכזבה. המורות מצאו את עצמן לומדות במהירות בזק כיצד ללמד דרך הפלא החדש ״זום״ – מערכת שכלל לא תורגלה. למרות ההבטחות, הממשלה גם לא נערכה לסייע לתלמידים שאין ברשותם מחשב – כ-140 אלף תלמידים כאלה. לא ניתן מענה גם לתלמידים שחולקים מחשב עם עוד בנות ובני משפחה. ויש עדיין משפחות שכלל אינן מחוברות לאינטרנט. בפועל הגילאים הצעירים מתקשים מאוד בלמידה מרחוק, וגם לגדולים מדובר באתגר מורכב. ילדים רבים דווחו כמנותקי לימודים, יש עליה בדיכאונות בני נוער, ובבדידות. לכל אלו אין מענה. בפעמיים בהן הוחלט לפתוח מחדש את בתי הספר, ברוב הרשויות הדבר לא נעשה תוך תכנון מספיק.
10. מערכת החינוך קיבלה הנחיות לא ריאליות לשמירה על ריחוק חברתי בתי הספר קיבלו הנחיות שממחישות את הניתוק בין הממשלה לבין מה שקורה בשטח, ומבהירות שמי שחיבר את ההנחיות בכלל לא חשב האם ניתן יהיה ליישם אותן בפועל. אין שום יכולת לשמור על קפסולות במתווה שנקבע ליציאה, לאכוף הנחיות לשמירת מרחק של שני מטר בין ילדים, להקצות שולחן לכל ילד, ולכפות על ילדים לחבוש מסיכות לאורך כל השיעור.