ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
שמעון לביא, מפקד המחוז הצפוני במשטרה, הוא פקיד. פקיד בכיר אבל עדיין פקיד. הוא עמד מול הציבור הישראלי אחרי האסון במירון, לקח אחריות, לא מסויגת, והזמין כל בדיקה שיחליטו עליה. לביא כרגע הוא גם היחיד שעשה זאת, כל השאר נמצאים במנעד שבין זריקת אחריות לבין שתיקה.
האנשים שנבחרו למשול ומסתבר שלא עשו זאת במשך שנים – שותקים עכשיו. האסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל – ושום מסיבת עיתונאים שבה נדרשו לתת תשובות לציבור לא קרתה. אפילו לא הצהרה רשמית לאזרחי ישראל. לא מרה"מ בנימין נתניהו שהאסון הזה קרה במשמרת שלו; לא משר הפנים אריה דרעי שלחץ, מינה והתגאה בהישגיו המפוקפקים; ולא מהשר לשירותי דת, יעקב אביטן, שלמרות הניסיון לטעון שיש כמה אחראים – אין ספק שהאירוע מתוקצב ומנוהל תחת משרדו, והוא השר האחראי. את ברכתו והזמנתו תוכלו אפילו למצוא גם בשעה זו באתר המרכז הארצי למקומות הקדושים שמפיק את הטקס. כל אלו פחדנותם אומנותם.
יש לקח אחד שכל פקיד באשר הוא יכול להסיק כבר עכשיו. הוא לא "רק פקיד" כפי שיש שרוצים לצייר אותו. יש חובה עליו לשרת את "הממלכה" ולא את "המלך". הוא צריך להיות נאמן לציבור ולא לפוליטיקאי. עליו לומר את דעתו המקצועית, גם אם לא נשאל לכך. עליו לומר אותה בחדרים סגורים בדיונים עם השר אבל גם בחדרים שקופים כמו דיונים בכנסת. עליו, אם צריך – ופה אני מודה שאני משוחד – להדליף את זה לתקשורת. כדי לעצור את האסון הבא.
נכון, ברוב רובן של הפעמים, הוא ייראה כמציק, ולא יקרה אסון (הרי לא קרה עד עכשיו), הכלבים ינבחו והשיירה תעבור. אבל, זה לא אומר שהמעשה שהצליח הוא לא שטות. או כמו ששמעתי יותר מפעם אחת את גל הירש אומר בתקופתו בצבא: "שטות שהצליחה היא עדיין שטות". ולא פלא שעכשיו מנסים לשלוף מהארכיונים כל ציטוט או אזהרה שנאמרה על ידי מאן דהוא כי אסון עומד בפתחנו.
לדוגמה, מי שהייתה בעבר המדענית הראשית, סיניה נתניהו, יצאה נגד סינדול הממשלה לגז. או פקידי האוצר שבשנה האחרונה לא חששו להביע את דעתם אל מול שר משרדם, ישראל כ"ץ, גם בפומבי. המהלך הזה הביא אפילו להתפטרות מנכ"לית משרדו, ראש אגף התקציבים והחשב הכללי.
ולכן, ידע כל פקיד או פקידה שהוא מפקיר גורלו בידי פוליטיקאים שיפילו עליו בסוף את האחריות. הדרך שלו להגן על עצמו היא לומר את דעתו – גם אם היא לא בדיוק נוחה.
צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. אם רוצים למנוע את האסון הבא רק דרכה יוכל לקבל הציבור הישראלי תמונה מקיפה על הליך קבלת ההחלטות שהביא למצב שבו 45 בני אדם נמחצים למוות – ועדה שתבחן את התהליך החל מהתחמקות ממשלות קודמות בטיפול בבעיה, דרך המינויים הפוליטיים, הלחצים שהופעלו על הדרג הפקידותי במשטרה, הטענות על חסימות המעברים ועד לפינוי הפצועים עצמו. אני מניח שיהיו כאלו שיצוינו לשבח – ומגיע להם. וכאלו שיתבקשו לתת דין וחשבון אישי – וגם להם מגיע. אגב, בדיוק כמו שחייבת לקום ועדת חקירה על טיפול ממשלת ישראל במגיפת הקורונה – לטוב ולרע. בכל מקרה, העברה מתפקיד של שוטר כזה או אחר לא תמנע את האסון הבא.
קטונו מלדעת מה היה בדיונים בחדרים הסגורים שהובילו לאסון. רק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לחקור כל אחד שהיה מעורב ולדרוש כל מסמך שתרצה. ולכן, אני לא יודע מה יהיו לקחיה שימנעו את האסון הבא, בזמן אחר במקום אחר. ברמה הישירה הלקחים יכולים להיות יישום המלצות הוועדה בהחלטות ממשלה ותיקוני חקיקה. ברמה העקיפה הם יכולים להשפיע על הדרך שבה ילמדו תלמידים בבית הספר על מהי האחריות, והם יהיו אלה שימנעו את האסון הבא – בין אם בטיול שנתי בשבוע הבא או כשיגיעו לתפקיד מפקד מחוז במשטרה.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
2 תגובות
האמת, לא מסכים, "ועדת חקירה ממלכתית" מורכבת משופטי בית המשפט העליון ויהיה פה ניגוד עניינים.
שהרי גם את התנהלותו השיפוטית של בג"ץ צריך לבדוק. ואין זה בושה. כך צריך להיות במדינה דמוקרטית ומתוקנת. שהרי בג"ץ הוא זה שדחף את המדינה להגיע לפשרה עם בעלי ההקדשות על המקום ולא העז לפסוק שהמקום הוא נכנס ציבורי ולאפשר שיקום של המקום. ואם נמנה ו"עדת חקירה ממלכתית" יעלה על הדעת ששופטי העליון יבדקו את עצמם?
על איזה ניגוד עניינים אתה מדבר? יש לי הרגשה שאתה פשוט לא אוהב את בג״צ ולכן מגבש דיעות מוטות לא הגיוניות. אגב, מעניין שאתה קורא לתהליך גישור ״דחיפה״, ומלבד זאת, אין בפשרה הזו שום דברק שמנע את השיקום של אותו אתר, ובטח שלא הייתה שום מניעה של אכיפת החוק ותקנות בטיחות, תמצא לעצמך פראייר אחר.