שבע הערות על הסיכוי לתיקון ולשינוי אחרי האסון הכבד במירון

מדינה שלמה שואלת: איך קרה האסון הזה? הכתובת הייתה על הקיר – אז מדוע אף אחד לא הסיר אותה? ולא פחות חשוב: איך לוודא שאסונות כאלו לא יישנו?

החדשות הטובות הן שאת התשובות לשאלות האלה יכולה לספק ועדת חקירה ממלכתית. לוועדה כזו יש סמכות לזמן עדים ולכפות עליהם עדות, לאסוף חומרים, גם חסויים. ועדת חקירה ממלכתית תוכל לבדוק לעומק את הראיות בצורה בלתי תלויה – ולקבוע מי האחראים שהתעלמו מהאזהרות. בעידן שבו מי שמותח ביקורת על הממשלה מואשם בשמאלנות, רק דוח של ועדת חקירה ממלכתית יכול לספק מסמך נקי ואמין שיעזור גם לוודא – שאסון כזה לא יקרה שוב.

עוד ב"שקוף":

• כך טרפד נתניהו הקמת ועדת חקירה ממלכתית על ניהול משבר קורונה
• בדיקת שקוף: שנה וחצי אחרי, הפיקוח על הבנקים מצפצף על המלצות ועדת הטייקונים
• 15 סימנים לכך שהח״כים מוותרים על עצמאות הכנסת

החדשות הרעות: הסיכוי שהוועדה הזו תקום – אפסי. למה? בגלל פוליטיקאי אחד – בנימין נתניהו. אבל זה לא סוף הסיפור. יש משהו אחד שחברי הכנסת יכולים לעשות עוד השבוע: לתקן עוול נוראי שיאפשר לוודא שהליקויים שנחשפים בדוחות מבקר המדינה אכן יתוקנו. אבל לפני כן, בואו נבין יחד איך נתניהו מצליח להפיל ועדות חקירה עוד בטרם נולדו.

1. 15 שנות שלטון – 0 ועדות חקירה

עד היום הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות בהיסטוריה הישראלית – מהטבח בסברה ושתילה (1982) ועד הרצת מניות הבנקים (1985). מחקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971) ועד אסון ורסאי (2001). אבל אף אחת מהוועדות לא קמה במהלך הקדנציות של בנימין נתניהו. אם זה לא ברור, אז אולי השורה הבאה תעשה סדר: ועדת חקירה ממלכתית קמה מאז ראשית המדינה מדי 4 שנים בממוצע. ב-15 שנות שלטונו של נתניהו? אפס גדול ושמן.

האם עידן נתניהו הוא תור הזהב? לא ממש. מבצעים שהסתבכו, תקציבים שהתאיידו, תפוצה אדירה ובלתי-חוקית של נשק במגזר הערבי, הכאוס בדיור, ניגודי העניינים במערכות אכיפת החוק – אלו רק חלק מהמרורים שאכלנו בעשור האחרון, שניתן ורצוי היה לחקור באמצעות ועדת חקירה בלתי תלויה.

אך ועדות חקירה קמו תמיד מחוץ לקדנציות של נתניהו. לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (99'-96') מונו ועדות: אחת ב-1995, לאחר רצח רבין, והבאה רק בשנת 2000, לחקר המהומות בחברה הערבית אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה. הוועדה האחרונה שפעלה בישראל – לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף – הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו השנייה של נתניהו ב-2009. מאז? כלום.

2. המטרפד הרשמי

איך זה שלא קמה ועדת חקירה ממלכתית בכל השנים האלו? יש שתי דרכים להקים ועדת חקירה ממלכתית: הראשונה היא דרך החלטת ממשלה. ח"כ תמר זנדברג ממרצ כבר דרשה אמש מרה"מ החליפי בני גנץ להעלות את הנושא. אלא שהממשלה בקושי מסכימה להתכנס סביב סוגיות כמו מינוי שר משפטים. הסיכוי שנתניהו יאפשר לעלות להצבעה הקמת ועדת חקירה – כמעט ולא קיים. 

הדרך השנייה: שני שליש מחברי הוועדה לביקורת המדינה בכנסת יכולים להצביע על הקמת ועדת חקירה ממלכתית גם כן. כאן כבר יותר קשה לרה"מ לשלוט בעניינים. קשה, אבל נתניהו הוכיח שאפשרי לגמרי.

ב-2010 למשל הסתמן בכנסת רוב להקמת ועדת חקירה לאסון הכרמל, אך נתניהו הפשיל שרוולים ונפגש עם חברי הוועדה לביקורת המדינה כדי למנוע את המהלך. נתניהו אף הקצה מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לחבר הוועדה ח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.

3. למה לשכנע חברי ועדה אם אפשר להחליפם?

בקדנציה הקודמת נתניהו למוד הניסיון ערך מהלך פוליטי חכם יותר: הוא פעל באמצעות יו"ר הכנסת יריב לוין ויו"ר הקואליציה מיקי זוהר לשנות את הרכב ועדת הביקורת בכנסת כך שהצעה להקמת ועדת חקירה בנושא הצוללות לעולם לא תזכה ברוב. בין חברי הליכוד שכיהנו בוועדה מינה את מקורביו – שלמה קרעי ואוסנת מארק. שינוי ההרכב, אגב, לא יכול היה להיעשות ללא הגיבוי של כחול לבן שהסכימו לוותר על חבר אחד בוועדה לטובת הליכוד. 

ולפעמים ניגודי העניינים זועקים לשמיים. עכשיו, עוד לפני שהסתיים סוף השבוע, התברר שעו"ד עמית חדד, מי שמייצג את נתניהו במשפטו הפלילי, הוא זה שירכז את הטיפול בתביעות נפגעי האסון במירון.

לאור כמות האסונות, תיקי החקירות והליקויים בתשתיות בעשור האחרון, נראה שאם לא קמה ועדת חקירה ממלכתית בעשור האחרון, כל עוד נתניהו מאחורי ההגה, הסיכוי שתקום אחת אחרי הקורונה או האסון במירון – קלושה.

4. הפוליטיקאים יחקרו את עצמם?

יש גם אפשרות נוספת: להקים ועדת חקירה פרלמנטרית. כלומר ועדה בה יישבו חברי כנסת. אלא שזו אפשרות חיוורת ונוחה במיוחד לפוליטיקאים. כפי שציינו במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2019 ועדה כזו היא "בעלת מעמד עמום, וספק אם יכולה למלא את ייעודה בהצלחה". לפי המחקר, הוועדות שקמו לאורך השנים לא מילאו ברובן את התפקיד החקירתי שלהן, היו נטולות השפעה, ולבד מקיום דיונים בנושאים שונים, לא הותירו שום חותם.

אולי ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שקמה כבר ב-2008 ועדת חקירה פרלמנטרית ממש לסוגיה זו – הר מירון. זה קרה אחרי שמבקר המדינה התריע מפני אסון בהר. ומי עמד בראשה? ח"כ משה גפני (יהדות התורה), וחבריה היו ח"כים משלל מפלגות.

5. למה זה כה בעייתי שפוליטיקאים יחקרו פוליטיקאים?

מהמעט שאנחנו כבר יודעים על הליכי האישורים שהובילו לאסון במירון – נראה שהמעורבות בה בהחלט נוגעת בח"כים עצמם ומגיעה עד לצמרת. במפלגת יהדות התורה פרסמו ב־12 באפריל את "התנגדותם ומחאתם הנמרצת להטלת הגבלות על ההילולה במירון. רה"מ נתניהו נפגש עימם, ויחד עם שלל שרים – יולי אדלשטיין, אריה דרעי, אמיר אוחנה ומירי רגב, אלו אישרו את המתווה לאירועי מירון, והסירו את המגבלות.

אתם יכולים לדמיין ועדת חקירה שמורכבת מחבריהם של השרים האלה – ותגיע באמת לחקר האמת? ועדת ח"כים שתעז לפרסם קריאה נחרצת להתפטרות האחראים שיושבים איתם באותה מפלגה?

די להסתכל על הנעשה בוועדת האתיקה – המורכבת אף היא מח"כים יושבי הבית. אלו דנים אחד את השני על עבירות אתיות ומסתפקים לרוב ב"נזיפה" חסרת משמעות. לא. הפתרון הנכון הוא הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל זה לא הפתרון היחיד.

6. כולנו משלמים על ה"הצלחה" של סמוטריץ' במניעת "אקטיביזם ביקורתי"

אחת הבעיות במגזר הציבורי, אם כך, היא שגם אם נחשפים מחדלים, הם לאו דווקא מתוקנים. אז במשרד המבקר עמלו בעבר על פתרון. הם יזמו תוכנית שלפיה משרדי הממשלה יעדכנו על הטיפול בכל ליקוי שנחשף בדוחותיהם.

כפי שפרסמנו בתחקיר "שקוף", המבקר גיבש תקנות שלפיהן מנהלי המשרדים יפרסמו כיצד יתקנו ליקויים עם דדליינים, והכל בחתימת האחראי לכך בכל משרד. המבקר תכנן אף להקים מערכת ממוחשבת שבאמצעותה יוכלו הגופים המבוקרים לפרט את ההחלטות והפעולות שנקטו. נשמע נהדר, לא?

הממשלה גם חשבה כך ואישרה זאת. ובדצמבר 2016 התבקשה הוועדה לביקורת המדינה בכנסת לאשרר את התקנות. אלא שאז הגיע ח"כ בצלאל סמוטריץ' – וטרפד אותן. סמוטריץ' הלך אישית לשרי הממשלה, שכנע אותם להתנגד והתקנות נפלו. בדיון בוועדת הביקורת בכנסת סמוטריץ' אמנם הודה שהמצב של תיקון ליקויים "לא משביע רצון", אך טען שהתקנות הן בעצם אקטיביזם ביקורתי וראוי להפילן משום "שהמבקר איננו שחקן שמשחק במגרש של הרשות המבצעת ולא שותף בתהליכי קבלת ההחלטות". את מחיר ה"הצלחה" של סמוטריץ' כולנו משלמים: חלק מהמשרדים מצפצפים על דוחות המבקר, לא מתקיים פיקוח אפקטיבי על תהליך תיקון הליקויים ולנו אין מושג מה קורה עם המחדלים למעט כשקורה אסון. 

7. לאשר את תקנות המבקר – עכשיו

עוד לפני הקמת ממשלה, הוועדה המסדרת יכולה להקים את הוועדה לביקורת המדינה, וחברי הכנסת יכולים לתקן את העוול שעשו והפעם לאשר את התקנות, עם תיקונים כאלו ואחרים. עד שזה יקרה – האחריות על אסונות עתידיים היא גם על יו"ר הוועדה הנוכחי מיקי זוהר, ומי שיישב במקומו לאחר שיפוג המנדט של נתניהו.